אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פינוי דייר מוגן בעילה של הטרדת בעל הבית השכן כנגד תשלום

פינוי דייר מוגן בעילה של הטרדת בעל הבית השכן כנגד תשלום

תאריך פרסום : 17/07/2006 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
3309-04,1433-05 וערעור שכנגד
13/07/2006
בפני השופט:
1. עוזי פוגלמן - אב"ד
2. רות רונן
3. אילן ש' שילה


- נגד -
התובע:
נעמי מדני
עו"ד מוטי ארד
הנתבע:
מזל מסיקה
עו"ד אילן בומבך
פסק-דין

מונחים לפנינו שני ערעורים וערעור שכנגד שהדיון בהם אוחד:

האחד, ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (כבוד השופטת איריס סורוקר), מיום 29.6.04, שדחה תביעת פינוי (ת"א 2594/03) שהגישה נעמי מדני (להלן: " המערערת") נגד מזל מסיקה (להלן: " המשיבה") מחנות שנמצאת ברחוב הרצל 63 ברחובות (להלן: " המושכר"), שהמשיבה מחזיקה בה בדיירות מוגנת.

השני, ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום ברמלה (כבוד השופט שמואל ברוך, סגן נשיא), מיום 17.1.05, שקיבל תביעת נזיקין (ת"א 3707/01) שהגיש אברהם מדני (להלן: " המשיב"), בנה של המערערת, נגד רביד מסיקה (להלן: " רביד" או " המערער 1"), בנה של המשיבה, ונגד יעקב (ג'קי) מסיקה (להלן: " ג'קי" או " המערער 2"), בעלה של המשיבה; ודחה תביעת נזיקין (ת"א 2827/02) שהגישו מערערים 2-1 (שיכונו להלן ביחד: " המערערים") נגד המשיב.

נדון בערעורים לפי סדר הגשתם.

ע"א 3309/04

הרקע

1.                  1.                  המערערת היא בעליו של המושכר. המשיבה מחזיקה במושכר כדיירת מוגנת מכוח הסכם שכירות מיום 1.9.85 (להלן: " הסכם השכירות"). מטרת השכירות לפי הסכם השכירות - איטליז. המערערת הגישה לבית משפט קמא תביעה לפינוי המשיבה מהמושכר על פי העילות האלה: שינוי השימוש במושכר בניגוד להסכם השכירות; יצירת מטרדים; ביצוע שינויים פיסיים במושכר ללא רשות; הטרדה והפחדה וכן נטישה. המחלוקת העיקרית בבית משפט קמא נסבה על טענת שינוי השימוש במושכר. המערערת טענה שהמשיבה, או מי מטעמה, משתמשים במושכר לניהול מפעל לחיתוך בשר, ולא לאיטליז. המשיבה כפרה בנטען.

פסק דינו של בית משפט קמא

2.                  2.                  בית משפט קמא סקר בהרחבה את התשתית הראייתית שנפרשה לפניו, שממנה עלה שהאטליז, ששימש בתחילה כחנות קטנה לממכר בשר, הפך ל"חצר אחורית" של מעדניה שמנהלת משפחתה של המשיבה בנכס סמוך (להלן: " המעדניה"). המושכר משמש זירה לפירוק הבשר, אריזתו, אחסונו והובלתו בעגלות אל המעדניה, ואין הוא משמש חנות במובנה הרגיל של המילה; רוב רובה של פעילות המסחר מתנהלת במעדניה, ורק לקוחות בודדים קונים בשר ישירות מהאיטליז. מצב דברים זה מעיד על שינוי בשימוש במושכר. ברם, אין מדובר בשינוי המקים עילת פינוי לפי סעיף 131(2) לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 (להלן: " חוק הגנת הדייר" או " החוק"), שכן אופיו של השימוש במושכר היה ונותר עיסוק בבשר ומכירתו. בית המשפט קבע שכדי לזכות בפינוי בעילה של הפרת הסכם שכירות לפי סעיף 131(2) לחוק, על המשכיר להצביע על תנאי מפורש בהסכם המקנה לו זכות לפנות את השוכר, ואין במערך ההסכמים המסדיר את יחסי הצדדים תנאי כזה. לכן, נדחתה התביעה בעילה זו.

3.                  3.                  בית משפט קמא דן גם ביתר העילות שנטענו, ודחה אותן. נקבע שלא הוכח שהמשיבה הפעילה את המושכר באופן שיוצר הפרעה משמעותית על-ידי לכלוך, שופכין, ריח או רעש. בית המשפט הוסיף שאפילו היה מדובר במטרדים, כטענת המערערת, אפשר היה להגיש תביעה להסרתם, ואין להיזקק לסעד קיצוני של פינוי. בית המשפט דחה את הטענה בדבר שינויים במושכר, בקובעו שהשינויים הפיסיים שבוצעו נופלים בחלקם לגדר השינויים המותרים לפי הסכם פשרה שנכרת בין הצדדים בשנת 1992, ומכל מקום אין מדובר בשינויים קיצוניים באופן הפוגע בקניינו של בעל הנכס ומצדיק פינוי. בית המשפט דחה את הטענה בדבר הטרדה והפחדה, בקובעו שהוכח שמערכת היחסים העכורה בין משפחת המערערת למשפחת המשיבה היא תוצאה של איבה הדדית, ושלא עלה מעדותה של המערערת שמשפחת המשיבה מטרידה אותה או מציקה לה מיוזמתה. גם עילת הנטישה נדחתה, כשנקבע שאין בפיצול יום עבודתה של המערערת כדי להוות נטישה.

בית משפט קמא דחה את תביעת הפינוי וחייב את המערערת בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 15,000 ש"ח.

טענות המערערת

4.                  4.                  המערערת טוענת ששגה בית משפט קמא כשקבע שאין בהפרת תנאי השכירות כדי להקים עילת פינוי לפי חוק הגנת הדייר. לנוכח הוראת  סעיף 9 להסכם השכירות כי תנאי השכירות שיחולו על הצדדים יהיו אלה הקבועים בחוק הגנת הדייר, יש לראות בשינוי אופי השימוש במושכר משום הפרת תנאי השכירות - הפרה שעילת פינוי בצידה. עוד טוענת המערערת ששגה בית משפט קמא כשהבחין בין ביטול הסכם השכירות בשל הפרתו, לבין פינוי לפי חוק הגנת הדייר. המערערת טוענת גם ששגה בית המשפט כשלא הורה על פינוי המושכר עקב לכלוך או ריח בלתי נסבלים הנובעים מהמושכר, וכאשר קבע שלא הוכח כי הרעש הבוקע מהמושכר חורג מהמותר על פי דין. בעניין זה נטען שבית משפט קמא הסיק מסקנות שגויות מחוות דעתו של המומחה. המערערת מוסיפה וטוענת, ששגה בית משפט קמא כשקבע שהקמת בור השמנים לא מצמיחה עילת פינוי; כך גם לגבי התקנת המזגן, המנוע והתקנת תריסי הגלילה. לבסוף טוענת המערערת, ששגה בית משפט קמא כשלא דן בהשלכותיה והשפעתה על התביעה שהוגשה בגין תקיפה שתקף בנה של המשיבה (המערער 1) את בנה של המערערת (המשיב) בדקירות סכין, פצע אותו ואף הורשע בגין כך.

5.                  5.                  המערערת הגישה בקשה לצירוף ראיות חדשות בערעור (בש"א 1294/06): תצהיר שהגיש בנה של המערערת, גיא מסיקה (להלן: " גיא"), בהליך אחר שמתנהל בינו לבין המשיב בבית משפט השלום ברחובות, שבו הצהיר כי הוא המנהל, המפעיל ובעל העסק של המעדניה והאיטליז. לטענת המערערת, יש בתצהירו ובעדותו באותו הליך כדי להשפיע על הכרעתו של בית משפט קמא בעילת הנטישה, שכן עולה מהם שטענת המערערת שהיא מנהלת את המושכר יחד עם בעלה, המערער 2, אינה נכונה.


טענות המשיבה

6.                  6.                  המשיבה סבורה שיש לדחות את הערעור מטעמיו של בית משפט קמא. בעיקרי הטיעון (שערוכים כסיכומים בכתב ושאורכם 23 עמודים), עוסקת ב"כ המשיבה בהרחבה בעילות הפינוי שטענה המערערת, וגורסת שהראיות שהובאו אינן עומדות בקריטריונים שקבעה ההלכה הפסוקה כדי להקים עילת פינוי. לחלופין טענה המערערת לסעד מן הצדק.

ראיות נוספות

7.                  7.                  לאחר שעיינו בטענות הצדדים, הגענו למסקנה שאין מקום להיעתר לבקשה להגשת ראיות נוספות. לא שוכנענו שיש בראיות החדשות כדי לשנות מתוצאת פסק הדין בעניין עילת הנטישה. התצהיר של גיא נערך ונחתם כ-10 חודשים לאחר שניתן פסק הדין נושא הערעור, ומועדן של העובדות המפורטות בו בתקופה שלאחר מתן פסק הדין. יתרה מכך, בסעיף 5 לתצהיר ציין גיא שהאיטליז מושכר על-ידי המשיבה בשכירות מוגנת, ושהמשיבה עובדת יחד עמו ועם אביו בחנות (סע' 5). גם בחקירתו העיד גיא שהמשיבה " באה כמה שעות מסדרת את הניירות" (עמ' 15 שורה 14 לפרוטוקול ישיבת 1.12.05 בה"פ (רח') 158/05). אמנם גיא טען בתצהיר שהמיטלטלין באיטליז הם שלו, אולם אין בכך סתירה לטענת המשיבה שהיא עובדת באיטליז מספר שעות ביום לסירוגין כפי שקבע בית משפט קמא. לנוכח תוצאה זו ממילא מתייתר הדיון בבש"א 2556/06 שעניינה בקשה למחיקת סעיף 15 מעיקרי הטיעון של המערערת, העוסק בראיות הנוספות שביקשה המערערת לצרף.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ