אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פייגנבלט ואח' נ' מועצה מקומית כפר שמריהו ואח'

פייגנבלט ואח' נ' מועצה מקומית כפר שמריהו ואח'

תאריך פרסום : 21/10/2013 | גרסת הדפסה
עת"מ
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
2231-07-11
15/10/2013
בפני השופט:
גיליה רביד

- נגד -
התובע:
1. מנחם פייגנבלט
2. רוביקון השקעות בע"מ

הנתבע:
1. מועצה מקומית כפר שמריהו
2. מח' פיקוח ורישוי עסקים
3. מועצה מקומית כפר שמריהו
4. הועדה לתכנון ובנייה
5. הרצליהכולן

פסק-דין

פסק דין

1.עתירת העותרים מופנית כנגד החלטת המועצה המקומית כפר שמריהו (משיבה 1) מיום 14.3.11 לפיה יותנה מתן רישיון לעסקים בקומת הקרקע של הבניין הנמצא ברח' המעפילים 11 בכפר שמריהו, הידוע כגוש 6666 חלקה 311 (להלן: "הבניין" או "הנכס"), בקבלת היתר לשימוש חורג. לטענת העותרים, כפי שיורחב בהמשך, העסק שפועל בנכס, כמו גם עסקים אחרים שעתידים לפעול בו, זכאים לקבל רישיון עסק כדין גם מבלי לבקש ולקבל היתר לשימוש חורג.

עיקרי העובדות הצריכות לעניינו:

2.הבניין בו עסקינן נבנה בסוף שנות החמישים של המאה הקודמת בהתאם להיתר בנייה שהוצא בשנת 1959 (ראה נספח ב' לכתב העתירה) על ידי בעליו באותם ימים-אביו של עותר 1 (להלן: "היתר הבנייה"). מכוחו של היתר זה נבנתה הקומה הראשונה של הבניין לשימוש מסחרי, כאשר לאורך השנים, כפי שעוד יורחב בהמשך, ניתנו על ידי משיבה 1 רישיונות עסק כדין לעסקים שונים שפעלו במקום לסירוגין.

3. עותר 1 (להלן: "העותר") הינו בעליו הנוכחיים של הנכס וזאת לאחר שבשנת 1991 נרשם בעלים על מחצית הנכס מכוח ירושה, ובשנת 1994 רכש את מחציתו השנייה (ראה נסח מקרקעין- נספח 1 לתשובת המשיבות).

עותרת 2 (להלן "העותרת") הינה חברה בבעלות העותר שבאמצעותה הוא מנהל חלק מהפעילות בנכס.

4.מבחינה תכנונית, על הנכס חלה כיום תב"ע הר/410א' של כפר שמריהו, שאושרה למתן תוקף בשנת 1968. על פי תוכנית זו נקבע ייעוד מקרקעי הנכס למגורים א', קרי שניתן לבנות על המקרקעין בניין למגורים, חנייה פרטית, משרד המשמש את בעלי הבית ותעשייה המעסיקה את בני המשפחה הגרים בבית. במסגרת תוכנית זו נקבע למעשה לראשונה יעוד מקרקעי הנכס, שכן עד לאותה עת, לרבות בעת קבלת היתר הבנייה, חלה על החלקה (אשר מספרה במקור 237) תוכנית הר/79 שהיא תוכנית מנדטורית משנת 1945 שבה סומן הבניין כ-"בניין קיים", מבלי שנקבע לו כל ייעוד (ראה מפה, נספח 7 לתשובה).

על האזור ועל תוכנית הר/410א' חולשת תוכנית המתאר של הרצליה, הר/253א' (שפורסמה למתן תוקף ב-8.6.61), שבה נכללות, בין השאר, הוראות מעבר המשליכות גם לענייננו, כפי שיפורט בהמשך.

5.כנאמר לעיל, בקומת הקרקע של הבניין התנהלה פעילות מסחרית מורשית במשך שנים ואף הוצאו היתרי בנייה לתוספות מסוימות במבנה. כך למשל עולה, כי בשנת 1959 ניתן היתר להוספה ושינויים במבנה תוך התאמת החנות הקיימת לבנק, בשנת 1960 הוגשה בקשה להוספת מחסן, בשנת 1969 הוסבה חלק מהצרכנייה שפעלה במקום לבנק ובאותה שנה ניתן גם רישיון עסק למר ארתור אידלסון, אשר הפעיל את המקום לאורך שנים רבות. בשנת 1989 (בעת שאביו של העותר היה בחיים) ניתן במקום רישיון עסק לצמיתות לבית מרקחת וזה פעל במקום ברציפות עד שנת 2004 שאז נסגר והוסב לשתי חנויות נפרדות. כמו כן, בשנת 2004 ניתן היתר בנייה לשינוי/הגדלה של פתחים בחזית בקומת הקרקע (נספח ו' לעתירה).

לראשונה בשנת 2001 קיבל העותר (אשר בינתיים הפך בעלי המקום) הודעה לפיה לא ניתן להמשיך בחידוש רישיון העסק במקום בשל היות המקרקעין מצויים בשימוש החורג מן השימוש שהותר בתב"ע. עם זאת, בעקבות פנייתו של העותר לראש המועצה דאז, החליט ראש המועצה, במכתב מיום 7.11.01 כי למרות שהמועצה המקומית עומדת על דעתה שייעוד הקרקע הוא למגורים בלבד, הרי שלאור העובדה שהשימוש המסחרי בקומה א' הוא רב שנים, לא תדרוש המועצה המקומית בקשה לשימוש חורג בהתייחס לקומה זו ותמליץ בפני הוועדה המקומית על מתן אישור לתקופה של 3 שנים, עד לשינוי תוכנית המתאר במקום, לפי המוקדם [ראה נספח ט"ז לעתירה ונספח 3 לכתב התשובה - (להלן: "מכתב ראש המועצה")]. הלכה למעשה, המשיכה המועצה המקומית להנפיק רישיונות עסק בנכס, על פי בקשת העותר גם מעבר לתקופת שלוש השנים וזאת עד לשנת 2009. במהלך כל אותה תקופה לא חלה כל התקדמות בעניין שינוי התב"ע. בשנת 2009 עלתה פעם נוספת דרישת משיבה 1 מהעותר להסדרת שימוש חורג בנכס, כאשר בתוך כך הוחלט לתת לעותר רישיונות עסק זמניים על מנת לאפשר לו הגשת בקשה לשימוש חורג (ראה נספחים 8-12 לכתב התשובה). העותר לא הגיש בקשה לשימוש חורג וגם לא פעל מטעמו לשינוי התב"ע, נאמן לגישתו העקרונית כי דרישת משיבה 1 אינה חוקית ואינה מוצדקת. יצוין, כי העותר הביע סירוב לעשות כן גם במהלך הדיונים בתיק זה, במסגרת הניסיון מצדי להביא לפתרון מוסכם והוגן לסיטואציה שנוצרה.

טרם הגשת העתירה, לבקשתו של העותר, הובאה הסוגיה לדיון גם בפני וועדה לנושאים עקרוניים בוועדה המקומית ובסופו של דבר התקבלה ההחלטה הסופית המשקפת את עמדת משיבה 1 כמובא לעיל ולפיה לא יינתנו על ידה רישיונות עסק בבניין, כל עוד שהעותר לא יפעל להסדרת ההיבט התכנוני - היא ההחלטה שכנגדה משיגים העותרים והיא שעומדת לבחינה בהליך זה.

6.ראוי עוד לציין, כי עם הגשת העתירה בתאריך 3.7.11 הועלתה על ידי המשיבות טענה של שיהוי בהגשתה, אך טענה זו נזנחה על ידן בסופו של דבר בהמלצת כב' השופטת שטופמן (שבפניה החל להתנהל ההליך טרם שהועבר לטיפולי) והן אפשרו את ברור המחלוקת לגופה.

טענות העותרים:

7.לטענת העותרים, במקרה שלנו, הדרישה כלפי העותרים להוצאת היתר לשימוש חורג אינה עולה בקנה אחד עם התנהלות המשיבות במהלך השנים, לרבות העובדה שמאז הוצאת היתר הבנייה בשנת 1959 שאיפשר שימוש מסחרי בנכס, ניתנו היתרי בנייה נוספים לשינוי ולהרחבה בהתייחס לקומה הראשונה. במקרה כזה אין לומר שהשימוש שנעשה בנכס הוא שימוש החורג מהמותר.

8.התב"ע הנוכחית לא שינתה את המצב שהיה קיים בעת הוצאת היתר הבנייה שכן גם אז היה מדובר באזור שיועד למגורים. בכל מקרה, גם אם שונתה התב"ע, הרי משניתן היתר מלכתחילה לשימוש מסחרי בקומת הקרקע, לצד השימוש של מגורים בקומה העליונה, אין התב"ע הנוכחית שחלה במקום, שוללת א-פרירי ובאופן גורף את השימוש שהותר ואף קיים למעלה מ-50 שנה.

9.לחלופין, התנהלות המשיבות מהווה הפרה של הבטחה שלטונית, או למצער, חלים כנגדן דיני המניעות, שכן לאורך השנים השימוש בנכס אושר על ידי המשיבות, כאשר הדרישה לשימוש חורג שהועלתה בעבר התייחסה רק לקומה השנייה, תוך הכרה בכך שהשימוש המסחרי מותר ונכון בקומת הקרקע.

10.העותר עצמו הוסיף במהלך הדיון, כי משיבה 1 מעוניינת למעשה בכך שבמקום יפעלו עסקים ותתקיים פעילות מסחרית, אך במקום לפעול לשינוי התב"ע והתאמת המצב התכנוני למציאות בשטח (כפי שהתכוונה לעשות המהנדסת הקודמת), היא מגלגלת את העניין לפתחם של בעלי העסקים ומתנה את מתן הרישיון בהוצאת היתר לשימוש חורג.

טענות המשיבות:

10.לטענת המשיבות, יש לסלק את העתירה על הסף בשל עשיית דין עצמי מתמשך על ידי העותר שכן הרישיון של העסק הפועל בנכס פקע ביום 3.7.11 והעותר ממשיך להפעילו ללא רישיון ובניגוד לדין.

11.עוד נטען, כי דינה של העתירה להיות מסולקת על הסף גם מטעמים של חוסר תום לב מצדו של העותר, בכך שלאורך כל העתירה הוא הציג עצמו במשתמע כבעלים של הבניין ברציפות מאז הקמתו, כאילו הרישיונות וההיתרים ניתנו לו, ולא העמיד את בית המשפט על העובדות המדויקות לפיהן, לאורך מרבית השנים אביו היה הבעלים של הבניין. לעובדות אלה קיימת משמעות לאור הוראות המעבר הקבועות בסעיף 28 של תוכנית הר/253 לפיהן ניתן יהיה להכשיר שימוש חורג לתוכנית כל עוד לא השתנה הבעלים או המחזיק של הנכס.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ