אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פיטרמן דימטרי ואח' נ' חיו הפצה בעמ ואח'

פיטרמן דימטרי ואח' נ' חיו הפצה בעמ ואח'

תאריך פרסום : 05/05/2010 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
19199-05
04/05/2010
בפני השופט:
ירון בשן

- נגד -
התובע:
פיטרמן דימטרי
הנתבע:
1. חיו הפצה בעמ
2. קרנית-קרן לפיצוי נפגעי ת אונות דרכים
3. יוסף חיים
4. חיו הפצה בעמ
5. יוסף חיים

החלטה

התובע עבד אצל הנתבעת 1 כנהג משאית. ביום 20.11.02, הוא נפצע ברגלו בעת שעמד ליד המשאית מפגיעת מלגזה שבה נהג הנתבע 3. התובע הכיר אותו בתור ה"אבא של בעל הבית" (מנהל הנתבעת 1). בעקבות הפציעה, נקבעו לתובע נכויות זמניות ובסופו של דבר, קבע לו המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) נכות קבועה בשיעור 10%. התובע טוען שאף שהוא יודע מי נהג במלגזה, הוא לא הצליח לברר אם היה לה ביטוח תקף. לכן תבע גם את הנתבעת 2 (להלן: "קרנית"). הנתבע 3, התחמק מהמשפט. שוכנעתי שגם התובע וגם קרנית (במסגרת הודעת צד ג'), המציאו לו את כתבי התביעה ואת הודעת צד ג' ודאגו לזמנו לדיון. הוא לא התייצב, ולאחר שניתן פסק דין נגדו, ביקש לבטלו בלי לטרוח לציין את כתובתו על גבי הבקשה. לדיון בבקשת הביטול לא התייצב – והענין נדון בהרחבה יחסית בהחלטה נפרדת. קרנית חולקת על חבותה ועל אומדן נזקי התובע.

תצהיר הראשון הסביר התובע, שלא ידע ולא היה עליו לדעת שהנתבעת 1 לא ביטחה את המלגזה. בתצהיר משלים, הבהיר שאינו יודע איזו מלגזה פגעה בו, אם היתה חדשה או ישנה ומה מספר הרישוי שלה. עוד אמר שלא היה באפשרותו לדעת כל פרט אודות המלגזה, שכן לאחר התאונה, כששב לעבוד, ראה שהמלגזה לא נמצאת עוד במקום העבודה. לטענתו, הוא לא ידע שעליו לברר פרטים על המלגזה לעניין הביטוח וגם מעסיקיו לא אמרו לו על כך דבר. בחקירתו הנגדית נשאל התובע בעניינים אלה, והעיד שבמהלך תקופת חופשת המחלה, הגיע למקום העבודה כדי למלא את ההודעה הראשונה לנפגע בעבודה. הוא שאל לגבי המלגזה, אבל היא כבר לא היתה במקום. אח"כ, כששב לעבודה סירב המעסיק לספק לו פרטים נוספים אודות המלגזה.

התובע טוען שעשה כל שיכול לעשות ב"שקידה סבירה" על מנת לברר מי המבטחת של המלגזה.

משלא הצליח בכך, זכאי הוא לפיצוי מקרנית. קרנית טוענת, שהתובע יכול היה לברר פרטים אודות המבטחת של המלגזה, אילו דאג מבעוד מועד לפנות למשטרה, או לדאוג לברר ברישומי החברה בטרם נסגרה.

התובע נמצא בארץ כ-11 שנה, אך עדיין מתקשה מאוד בשיחה בעברית. כשנחקר, היה צריך להסביר לו ב"שפה קלה" את תוכן השאלות הפשוטות שהופנו אליו. לא התרשמתי שהעמיד פנים. לפני יותר מ– 8 שנים, כשקרתה התאונה, כנראה שלט התובע בשפה העברית עוד פחות. מאז שעלה לארץ, החליף התובע לא מעט מקומות עבודה. לרוב הועסק כנהג משאית ושכרו היה צנוע. סביר, שבנסיבות כאלה, התקשה התובע מאוד לעמוד על זכויותיו מול מעסיק, הנחוש בדעתו להסתיר מידע.

עיינתי בהודעה על פגיעה בעבודה שהוגשה לביטוח הלאומי. התובע סיפר שם שהוא נפגע בכף רגלו, כשמלגזה הנהוגה על ידי "יוסי שגיב" עלתה על כף רגלו. כבר במסמך זה רשם התובע שאינו יודע מי בעלי הרכב ומי ביטח אותו ואת מספר הרישוי שלו הותיר ריק.

בפרק שמילא המעביד, צויין שהתאונה קרתה בדרך לעבודה. על השאלה, האם הרכב המעורב בתאונה הוא בבעלות המעביד או בשימושו, לא טרח המעביד להשיב לא בחיוב ולא בשלילה. "שגיב" שתוארו "מנכ"ל" אישר בחתימה עם חותמת החברה שהפרטים שנמסרו "על ידי הנפגע ועל ידינו בטופס התביעה הם נכונים לפי מיטב ידיעתנו פרט ל: נא לפרט את ההסתייגויות אם ישנן לגבי הפגיעה". כל הסתייגות לא פורטה. התובע לא ידע מי בעלי הרכב הפוגע ומי ביטח אותו וגם לא ידע לציין את מספרו – והמעסיק "אישר" את נכונות הדברים! היתכן שגם המעסיק "לא ידע" של מי המלגזה, מי ביטח אותה ומה מספרה? הדבר אכן הגיוני אם המלגזה של מישהו אחר והתאונה קרתה "בדרך לעבודה" - וזה בדיוק הרושם (הכוזב) שניסה "שגיב" ליצור בהודעה.

התובע התקשה עד כדי כך בהבנת הסיטואציה, עד שלא הבחין בין שם פרטי לשם משפחה. הוא ידע שה"בעל בית", נקרא שגיב. הוא ידע ששמו של האב "יוסי" ולכן ציין את שם הנהג בשם "יוסי שגיב". בכתב יד אחר מצויין על גבי ההודעה שהיא נמסרה למנכ"ל "שגיב נציה". לא נראה שהתובע ידע ש"נציה" הוא שם משפחה והדבר גרם במשפט עצמו לסיבוך דיוני. מכל מקום, כאשר הגיע התובע אל מקום העבודה שלו, בפעם הראשונה אחרי שנפגע, לא רק שהמעסיק לא סייע לו במילוי הפרטים הנכונים, אלא שהמעסיק מילא פרטים חלקיים ומטעים בהודעה לביטוח הלאומי. לאור זאת, אני מאמין לתובע גם בהיבטים אחרים של עדותו באשר לסרבנותו של המעסיק לספק לו פרטים אודות המלגזה והביטוח שלה. מסתבר שהמלגזה פשוט כבר לא היתה במקום אחרי שנגרם הנזק, ומסתבר שמישהו דאג לטשטש את העקבות ולהסתיר את המידע שהתובע היה אמור לברר.

תכליתו של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: חוק פלת"ד), היא סוציאלית. החוק בא לספק אמצעי לפיצוי לאדם שנפגע בתאונת דרכים בלי קשר לשאלה מי אשם בה. במקום שבו חולשתו של התובע נוצלה לרעה על ידי מי שפגע בו, לא נראה לי שאפשר לייחס לו העדר "שקידה סבירה" בבירור פרטים חיוניים.

התובע יודע מי האיש שנהג במלגזה - זהו נתבע 3. התובע לא יודע את מספר הרישוי של המלגזה שפגעה בו. הוא העיד שבמקום היו שתי מלגזות, וידע להבחין ביניהן עפ"י מראה חיצוני. כשנפצע, הוא פונה לבית החולים. ברור שלא היתה לו שהות לרשום את מספרה של המלגזה. כאשר הגיע למקום, אחרי מספר חודשים, המלגזה הפוגעת כבר לא היתה שם.

התובע לא יכול לדעת אם הנתבעת 1 דאגה לבטח מלגזה שאת פרטיה איננו יודע. בירור מילולי עם מי שאמור לדעת, לא הועיל. על מנת לקבל מידע כזה, היה עליו, כנראה, לערוך חקירה של ממש ולשים ידיו על מסמכים פנימיים של החברה. חלון ההזדמנויות לנסות לעשות כן היה בחודשים המעטים שבין שיבתו לעבודה לבין סגירת העסק. קשה לראות כיצד יכול היה התובע להשיג את מסמכי הנתבעת 1 בלי ליזום הליך משפטי נגדה ומדובר בהרבה יותר מ"שקידה סבירה" מצידו של עובד. בודאי שאין לצפות להתנהגות כזו מאדם החרד על שמירת מקום עבודה בשכר דל, אינו יודע את חובותיו וזכויותיו (התובע נזקק לבת זוגו ולחברים ש"הסבירו" לו שהוא יכול להגיש תביעה למל"ל!) ומתקשה בשפה העברית.

בשנת 2005 הגיש התובע תביעה זו. מאז, במשך חמש שנים, התחמק הנתבע 3 מהשתתפות בהליך. הוא לא הגיש כתבי הגנה ולא התייצב לדיון – והסתכן בכך שינתן נגדו פסק-דין על מלוא הנזק. זוהי התנהגות תמוהה מאדם, אשר יכול לחסות תחת הגנתה של פוליסת ביטוח תקפה. כשניתן נגדו פסק-דין, לא העלה הנתבע 3 כל טענה לגופה של ההגנה שלדעתו עומדת לו. הוא לא טען, למשל, שהאירוע מכוסה בביטוח. בנו, "מנכ"ל" הנתבעת 1, מילא את חלק המעביד בהודעה למל"ל. גם שם ניכרת התחמקות מגילוי מידע המאפשר את זיהוי המלגזה ובירור אם היא מבוטחת. אחר-כך סירב אותו אדם לגלות את המידע לתובע והמלגזה "נעלמה" ממקום העבודה. התנהגות זו מעוררת חשד כבד, שלמעסיק ולנתבע 3 היה מה להסתיר וההסתרה קשורה במישרין להעדר כיסוי ביטוחי לתאונה. בנסיבות כאלה, לא נראה שהתובע יכול היה לברר, בכל מידה של שקידה, את זהותה של מבטחת שכלל אינה קיימת. לאור זאת חל סעיף 12 לחוק פלת"ד וקרנית חבה בפיצויו של התובע.

התובע הגיש תצהיר ובו פירט את נזקיו, אף שהם כמעט ולא מבוססים על תיעוד כלשהו. קרנית נמנעה מלחקור את התובע בענין, בכך לא איפשרה לו לערוך "מקצה שיפורים" אך גם לא התעמתה עם טענותיו. מדובר ב"נזק מיוחד" הטעון הוכחה פרטנית. קשה להיות שבע רצון ממידת הפירוט שנקט התובע, אך ברור סדר גודל מסויים של הפסדים שאכן נגרמו לו. כמו כן, סביר, שגם בהעדר תיעוד, תקופות של נכות זמנית ניכרת כרוכות בהוצאות לא שגרתיות, אפילו אינן מתועדות.

בנסיבות אלה, אני מעריך גלובאלית את הפסדי ההשתכרות של התובע (במונחי יום פסק-הדין) בעבר ב – 15,000 ₪ ואת כלל הוצאותיו בעבר ב – 5,000 ₪.

התובע חזר לעבוד כנהג משאית. לא ידוע מה הכנסתו היום, הוא לא הגיש על כך כל ראיה. הדבר מלמד לכאורה על כך שבפועל לא נפגע שכרו. אין ללמוד מכך שפוטנציאל ההשתכרות שלו לא נפגע. סביר בעיני, שנכות אורטופדית בשיעור 10% משפיעה על כושר ההשתכרות של אדם העובד עבודה גופנית כנהג משאית. הבסיס היחיד שבפני להערכת הפסד זה הם הנתונים הבאים: גילו של התובע (המותיר לפניו עוד 35 שנות עבודה), נכותו (10%) ובסיס השכר האחרון הידוע: 6000 ₪ לחודש לפני כמעט 9 שנים. ברור שתחשיב קונבנציונאלי לא יסכון להערכת נזקו של התובע ואין מנוס מהערכה גלובאלית. בשים לב לשיקולים שמניתי אני מעריך את הפסד כושר ההשתכרות של התובע בעתיד - 80,000 ₪.

לתובע מגיע פיצוי בגין נזק לא ממוני, כקבוע בתקנות – בסך 16,042 ₪.

סך כל נזקי התובע 116,042 ש"ח. מסכום זה יש להפחית תשלומים שונים שקיבל התובע מהמל"ל, משוערכים להיום בסך 66,492 ₪. הפיצוי לו זכאי התובע הוא בסך 49,532 ש"ח.

בשעתו ניתן פסק-דין נגד הנתבע 3, אך סכום הפיצוי שבו לא פורט וצויין שהוא יקבע בהכרעה עתידית. קרנית שלחה לנתבע 3, הודעת צד ג'. היא הומצאה לו כדין, אך הוא לא התגונן ולא התייצב לדיון.

לפיכך, אני מחייב את הנתבעים 2 ו 3 לשלם לתובע 49,532 ש"ח הנושאים הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 14.6.10 ועד התשלום המלא בפועל וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בתוספת מע"מ והאגרה ששולמה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ