אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פיזי נ' מדינת ישראל

פיזי נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 27/06/2011 | גרסת הדפסה
עפ"ת
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
31999-05-11
23/06/2011
בפני השופט:
רענן בן-יוסף

- נגד -
התובע:
זיו פיזי
הנתבע:
מדינת ישראל
פסק-דין

פסק דין

בפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט לתעבורה בתל אביב-יפו [כב' השופט ש. איזקסון], אשר הרשיע את המערער לאחר שמיעת ראיות בכתב אישום, אשר ייחס לו בעיקר שני מעשים; האחד, נהיגה בשכרות; האחר, גרימת תאונת דרכים תוך נהיגה בקלות ראש.

שני המעשים אירעו ביום 10.07.10, בסמוך לשעה 05:00, עת נהג הנאשם ברח' בלפור בתל אביב-יפו, ובהגיעו לצומת גרם לתאונת דרכים כאשר רכבו פגע באופנוע, אשר המתין עמו בצומת.

המערער התחיל לנסוע בהתחלף האור לירוק, תוך שלא התחשב ולא שם לבו לנהג האופנוע ופגע בו עם רכבו, הפילו ארצה וגרם לו לחבלות, יחד עם נזקים.

באשר לשכרות, זאת נקבעה על סמך בדיקת "ינשוף" ועל סמך בדיקת מאפיינים.

העבירות בהן הואשם המערער הן בניגוד לסעיפים 62 (3), 39 א', 62 (2), 38 (2) לפקודת התעבורה וכן עבירות על ת"ת.

בית משפט קמא, לאחר שמיעת ראיות, קבע בהכרעת דין מפורטת וארוכה כי המערער עבר את כל העבירות אשר יוחסו לו.

לעניין השכרות, קיבל בית משפט קמא את עמדת המדינה, שבדיקת הינשוף שנערכה למערער נערכה כדין, דהיינו, עפ"י הנחיות המשטרה ועפ"י הוראות היצרן, כך ביסס בית משפט קמא את הרשעת השכרות, גם על בדיקת המאפיינים, בקבעו בהכרעת הדין שזו נערכה כפי שהיא צריכה הייתה להיערך בשני המבחנים, דהיינו, בדיקת הינשוף ובחינת המאפיינים יחדיו, יחד עם אי-אמונות בגרסאות הנאשם. גרסאותיו לגבי השאלה אם שתה, או לאו, טרם הנסיעה, הצדיקו את ההרשעה בנהיגה בשכרות.

באשר לגרימת אשמה בתאונה, בנוסף לאי-אמונו, ביסס בית משפט קמא את ההרשעה על עדות נוסעת ונהגת של רכב שעמד בסמוך לרכבו של המערער, אם כי לא שמע את עדותו של האופנוען הנפגע, עדות בוחן ומסמכים שערך, לרבות תמונות של כלי הרכב.

באשר לעונש, כאן גזר בית משפט קמא על המערער פסילה בפועל של 26 חודשים בניכוי פסילה מנהלית ומשפטית, שריצה המערער טרם מתן גזר הדין, 2,000 ₪ קנס, פסילה מותנית של 250 ימים לשלוש שנים וחתימה על התחייבות.

על כל שלושת המרכיבים של פסק הדין הערעור.

באשר לערעור על עניין האחריות לתאונת הדרכים, לא אוכל להתערב בהכרעת דינו המנומקת והמבוססת של בית משפט קמא, ולו מחמת העובדה שהכרעתו מתבססת על קביעות עובדה והכרעות של מהימנות ואמינות עדים, וההלכה היא, כך ידוע, שאין דרה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות עובדה וממצאי מהימנות של הערכאה הדיונית, שהרי בידי הערכאה הדיונית הופקדה מלאכת ההתרשמות מהנאשם, מהמתלונן ומיתר העדים (ראה, למשל, ע"פ 6802/09, מדינת ישראל נ' פלוני, לא פורסם, מיום 12.05.11).

מעבר להלכה זו, אומר שמצאתי שאכן ממצאי הבוחן, יחד עם עדותן של שתי הנשים משכנעות מעבר לכל ספק סביר, שהתאונה התרחשה כפי שכתב האישום גרס וכפי שקבע בית משפט קמא, ומשכך, חלק זה של הערעור – נדחה.

בעניין הכרעת הדין לעניין השכרות קיים קושי.

בית משפט קמא, כאמור, ביסס את ההרשעה על שני אדנים; הבסיס האחד לעניינו הוא בדיקת המאפיינים ועדותו של השוטר שערך את בדיקת המאפיינים, אותה העיד על סמך הדו"ח, אשר הוגש לבית משפט קמא, היה רחוק מאוד מלהיות חד-משמעי, ובוודאי שלא הצביע בשום פנים ואופן על כך שהמערער נכשל כפי שצריך שייכשל. לצורך הרשעה על בסיס זה, במרב הבדיקות שנערכו לו, לא ברור לו איך בחן השוטר את הליכתו של המערער, אם היא מתנדנדת, על איזה קו. לא ברור אם המערער הצליח להביא את אצבעו לקצה אפו, אם לאו, ראה עדותו של עד זה בעמ' 8 לפרוט', ישיבת יום 28.11.10.

נראה, שההרשעה על סמך בדיקת המאפיינים איננה משכנעת מעבר לכל ספק סביר.

גם בבדיקת הינשוף יש קושי.

בחינת עדותו של העד אליו התייחסתי, הוא העד יוסף יעקב, אל מול השוטרת האחרת, אשר הייתה בשטח בעת בדיקת הינשוף, הגב' אלינור, עת/1 עפ"י עדותה בבית המשפט, מלמדת שלא עולה מעדות השניים מי מהם זה אשר הקפיד על כך שהמערער לא שתה, לא עישן וכו' למשך 15 דקות, וכשטען המערער שעישן ועדותו לא נסתרה בנקודה זו, יש חשש שמא ההנחיה בתחום זה אינו מולאה כהלכה.

הנני סובר, שאף ההרשעה בשכרות, בעיקר כאשר התוצאה של המכשיר, אינה במרחק רב מ-290 מק"ג בליטר אוויר נשוף שהינו הרף לקביעת השכרות, איננה מעבר לכל ספק סביר, ולכן, מעבירת השכרות הנני מוצא להתערב בקביעת בית משפט קמא ולזכות את המערער מחמת הספק בלבד.

בהינתן התוצאה האמורה, בהינתן עברו התעבורתי של המערער, שנות נהיגתו משנת 1985, טיב העבירות בהן הורשע ונסיבותיו האישיות והחבלה הלא קשה של נהג האופנוע, הנני סבור שפסילה בפועל של התקופה אותה ריצה המערער עד מתן גזר הדין של 142 ימים, שהינם כארבעה וחצי חודשים, הינה לרכיב הפסילה בפועל מספקת.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ