אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פטרקצשוילי נ' אבן הבלקן בע"מ ואח'

פטרקצשוילי נ' אבן הבלקן בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 24/03/2010 | גרסת הדפסה
תא"מ
בית משפט השלום תל אביב - יפו
210489-02
22/03/2010
בפני השופט:
מנחם קליין

- נגד -
התובע:
פנחס פטרקצשוילי
הנתבע:
1. אבן הבלקן בע"מ
2. אלונה גל

פסק-דין

פסק דין

מונחת בפני תביעה כספית בסך 30,000 ₪.

רקע

פנחס פטרקצשוילי (להלן: "התובע") אוחז כשורה בשתי המחאות אשר נמשכו ע"י אבן הבלקן בע"מ (להלן:"נתבעת 1") בסך 30,000 ₪.

הגב' אלונה גל (להלן:"נתבעת 2") היתה מנהלת נתבעת 1, בזמנים הרלוונטיים. ההמחאות הופקדו וחוללו. ביום 03.11.02 הוגש כתב תביעה בסדר דין מהיר כנגד הנתבעים. ביום 24.03.05 ניתן פס"ד של כבוד הרשם(כתוארו אז) עודד מאור המחייב את הנתבעים לשלם יחד ולחוד לתובע את סכום התביעה וזאת מחמת אי- התגוננות הנתבעים לכתב התביעה אשר הומצא להם כדין. נגד הנתבעים נפתח תיק בהוצל"פ והחלו הליכי גביה והתראה לפני מאסר.

ביום 19.07.05 הוגשה בקשה להארכת מועד לביטול פס"ד שניתן בהעדר הגנה. לטענת המבקשת לא ידעה על הליכים שמתנהלים נגדה ולו ידעה הייתה מתגוננת כראוי. בין שאר טענותיה כי בתאריך 31.01.01 מונתה כמנהלת נתבעת 1 ושימשה בתפקיד פסיבי ולא הייתה מעורבת בעסקה כלשהיא או בחתימה על פנקסי ציקים. בנוסף לא ידעה כלל על קיומם. לטענתה אריק דולב (להלן:"הצד השלישי") הוא הרוח החיה בנתבעת 1 והוא החתום על המחאות אלה ומכאן שמבקשת לראות בו כאחראי לחילולם. ביום 05.12.05 התיר כבוד הרשם אמיר צ'כנוביץ למבקשת לתקן את בקשתה ולהגיש תצהיר כדין תוך התייחסות למקום מגוריה. על החלטה זו הוגש ערעור אשר נמחק בהסכמה. ביום 07.02.06 ביטל כב' הרשם אמיר צ'כנוביץ את פסק הדין שניתן ביום 24.03.05 שכן למבקשת הייתה הגנה לכאורית בעלת סיכויי הצלחה. ביום 15.02.06 הוגש ערעור על החלטה זו. הערעור נדחה ביום 20.04.06 ע"י כב' סג"נ השופטת אלמגור. ביום 26.03.06 הגישה המבקשת/ הנתבעת בקשת רשות ליתן הודעה לצד שלישי, הודעה לצדדים שלישיים (להלן: "נתבעת 1 וצד ג'"), וכתב הגנה בו חזרה על עיקרי טענותיה: כי מעולם לא שימשה כמנהל בפועל בנתבעת 1, כי רישומה בפנקס רשם החברות היה פורמאלי בלבד, מר דולב היה הרוח החיה מאחורי הנתבעת 1 והוא זה שחתם על ההמחאות נשוא התביעה בשם הנתבעת 1 בגב ההמחאות עצמן באופן אישי. הנתבעת 2 הוסיפה כי לנתבעת 1 אישיות משפטית נפרדת מזו של האורגנים בה ואין מקום להטיל עליה אחריות אישית בנזיקין בגין מעשיה של נתבעת 1 כלפי התובע. בהודעה לצד ג' מציינת נתבעת 2 כי בשל רשלנותו, מעשיו ומחדליו של צד ג' נגרמו לתובע נזקים כספיים, צד ג' לא נקט בכול האמצעים הסבירים בכדי למנוע נזק מהתובע וצריך היה לצפות כי יגרם לו נזק. צד ג' הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו בכך שאפשר לנתבעת 1 למשוך המחאות בידיעה כי הם יחוללו . צד ג' חב חבות אישית בנזיקין כלפי התובע ועליו לשאת בתוצאות התנהגותו. צד ג' פעל בחוסר תום לב תוך ניצול לרעה של האמון אשר רכשה לו המודיעה. צד ג' הטעה ורימה את המודיעה כאשר קיבל את הסכמתה לרישומה כמנהלת ברשם החברות תוך שהציג בפניה מצגי שווא. לפיכך צד ג' הם האחראים הבלעדיים לחוב התובע ולנזקים הכספיים ולבזבוז הזמן שנגרם למודיעה. צד ג' טען שפנה אל התובע בבקשה להסדיר את החוב ואף שילם על חשבון החוב 8,000 ₪ במצטבר במהלך שנת 2005.

רק ביום 02.04.08 נערך דיון ראשון לתביעה גופה. ביום 13.07.09 נערך דיון נוסף בו העד השני מטעם התובע מר אברהם ארביב לא התייצב והוחלט למחוק את תצהירו.

טענות הצדדים:

מסיכומי טענות התביעה עולה- הנתבעת הסכימה לשמש כאשת קש מנהלת בנתבעת 1, הנתבעת 2 גילתה אדישות לסיבות בעטיין נדרשה להיות מנהלת החברה – נתבעת 1, הנתבעת 2 הייתה חסרת הכישורים הנדרשים ממנהלת חברה משכך מוגבר החשש כי הייתה לה כוונה לשמש כ"אשת קש", כפועל יוצא מהתנהגותה יש לחייבה לשאת בתוצאות מלוא סכום התביעה, למרות חוסר מעורבותה של נתבעת 2 בנתבעת 1. על מנהל החברה מוטלת חובת הזהירות ואמון בין היתר כלפי הציבור, חובות אלה מטילות עליו לפעול באופן אקטיבי בפיקוח ובניהול החברה למען לא יעשו בה מעשים אשר עלולים לגרום נזק לצדדים שלישיים. מי שנושא בתואר מנהל החברה אינו יכול לצאת ידי חובה באמירה "לא ידעתי / לא שמעתי", פסיביות הנתבעת והימנעותה ממעורבות כלשהיא בענייני החברה מהווים הפרה של חובת הזהירות והאמון החלות עליה הן לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] סעיפים 35-36 והן לפי חוק החברות תשנ"ט-1999 סעיפים 252-253א לא רק כלפי החברה אלא גם כלפי התובע.

בסיכומי טענות הנתבעת 2 צוין שהתובע לא הוכיח כי יש לו מעמד משפטי מול הנתבעת 2 ואין לו יריבות ואו עילת תביעה כנגדה. התובע אינו מחזיק את ההמחאות המקוריות ואלו כלל אינם בידיו, משכך התובע אינו יכול להיות אוחז בצקים ובוודאי שאינו אוחז כשורה לכול היותר התובע אוחז בתצלומי ההמחאות. בנוסף המחאות אלה נמשכו "למוטב בלבד" ולפיכך אין מחלוקת ולא יכולה להיות מחלוקת כי הציקים אינם ניתנים להעברה/ הסבה. הציקים חזרו משום שהופקדו בחשבון שלא על שם המוטב בהם. אם הנתבעת 1 חבה בציקים אלה היא חבה אותם למוטב בלבד ולא לתובע. התובע לא הציג ראיות מטעם המוטב שלטענתו ניהלו עסק משותף ואף לא העידו. מכאן שהתובע לא החזיק בציקים אינו בעל זכות הקניין בהם ואינו "אוחז" או "אוחז כשורה" בהם. לטענת הנתבעת 2 התובע שינה גרסתו במהלך עדתו בפני בית המשפט משנוכח כי הציקים הם למוטב בלבד ואינם ניתנים להסבה ואינו צד להם ולפיכך שינה גרסתו וטען כי הוא המוטב והוא מאיר בלס לצורך העניין. התובע נמנע מהבאת עד מרכזי מטעמו כאשר לא זימן את שמעון ארביב, מחשש מעדותו של האחרון, עד אשר יכול לשפוך אור על אופן קבלת הציקים בידי התובע (אם בכלל הגיעו לידיו) ואו הקשר בין הציקים לתובע אם ובכלל שהיה קשר כזה בכלל. התובע לא הוכיח כי הציקים היו בידו או נמסרו לו ולא הוכיח כי נתן תמורה כלשהי בעדם או כי הציקים נמסרו במסגרת העסקה הנטענת. התובע בהודאתו ציין כי קיבל כספים במזומן על חשבון הציקים, ואף על פי כן לא הקטין את תביעתו. הציקים אינם חתומים ע"י נתבעת 2 כי אם על ידי שתי חתימות מאיר בלס ואריה דולב כערב באופן אישי. על התובע היה לתבוע את החתומים ולא את הנתבעת 2 .

התובע פעל בחוסר תום לב משבחר לא לתבוע את החתומים אלא את הנתבעת 2 וניסה לתפוס את הנתבעת כבת ערובה וכשעיר לעזאזל לחובות של האחרים ובכך להפעיל לחץ על החברה ועל דולב. התובע בחר לתבוע את הנתבעת 2 בתקופה שבה החברה עדיין הייתה פעילה לפחות עד שנת 2003 וכי בתקופה הרלוונטית דולב לא היה בקשיים כלכליים ואילו את שמעון ארביב כלל לא טרח לתבוע או לזמן לעדות מטעמו. התובע התחמק מפניה מקובלת ישירה ללשכת ההוצאה לפועל לביצוע השטרות. טענותיו של התובע היו "בשביל מה להטריד את המערכת" , דבריו אלה של התובע מעוררות תהיות רבות, מחקירתו של התובע הסתבר כי הוא מחזיק רק בצילומי הציק ולא בציקים המקוריים. צילומי הציקים הן הראיה היחידה מטעמו, לא עולה כל קשר בין החברה/ דולב/הנתבעת 2 לבין התובע.

התובע בסיכומיו הוסיף עילת תביעה חדשה לפיה הנתבעת 2 הפרה את חובת האמון החלה עליה כלפי החברה כלפי הציבור וכלפי התובע וזאת מכוח סעיפים 252 ו-253א לחוק החברות, תשנ"ט-1999. הנתבעת מתנגדת לכל הרחבת חזית ובכלל זה להוספת עילות תביעה בשלב הסיכומים. כתב התביעה הוגש מכוח פקודת הנזיקין סעיפים 35 ו 36. הנתבעת2 מעולם לא כוונה לנהל את החברה בפועל וכול כוונתה הייתה לכסות את זהותו של המנהל בפועל הנתבעת 2 לא קיבלה כול שכר על רישומה כמנהלת החברה, לנתבעת הוצעה הצעת עבודה ומשכך הסכימה לרישומה כמנהלת ומשלא הצליח הדבר השתכח הנושא מליבה ולא פעלה לביטול שמה מרישום ברשם החברות. הוכח כי התובע מעולם לא פגש או הכיר את הנתבעת 2. הנתבעת לא חתמה על המחאות אלה ואין לה כול ידע על נסיבות הוצאתם. הנתבעת 2 לא ידעה כי הוקמה חברה ומשכך לא הועסקה על ידה בשום תפקיד. יחד עם זאת מבקשת ב"כ הנתבעת 2 היה והתביעה תתקבל מתבקש בית המשפט להורות על קיזוז סך התשלומים ששולמו עד כה על חשבון ההמחאות שחוללו כך שיתרת החוב שנותרה לסילוק היא 17,000 ₪. בתגובתו של התובע לסיכומי הנתבעת 2 מציין כי הצקים נשוא התביעה מצויים ומחוזקים בידו וכי טענה זו הועלתה לראשונה ע"י ב"כ הנתבעת 2 רק בסיכומיה, כמו כן לאור חזקת התמורה הקבועה בפקודת השטרות, עליה להוכיח את טענתה בדבר העדר תמורה.

המסגרת הנורמטיבית

סעיף 4 לחוק החברות התשנ"ט - 1999 (להלן "החוק") קובע את הכלל הבסיסי בדיני חברות:"חברה היא אישיות משפטית נפרדת הכשרה לכל זכות, חובה ופעולה המתיישבת עם אופיה וטבעה כגוף מאוגד, על-כן קם מסך בין האישיות המשפטית של החברה לבין בעלי המניות".נ

סעיף 6 (ג) לחוק קובע:

"בית משפט הדן בהליך נגד חברה רשאי, במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים, להרים מסך ההתאגדות בהתקיים אחד מאלה:

(1)השימוש באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה נועד לסכל כוונתו של כל דין או להונות או לקפח אדם;

(2)בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, בשים לב לכך שהיה יסוד סביר להניח כי ניהול עסקי החברה לא היה לטובת החברה וכן היה בו משום נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה".

סעיף 54 לחוק קובע:

"54. אחריות יחידי האורגן.ב

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ