אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פטום ואח' נ' ועדה מקומית לתכנון כרמיאל ואח'

פטום ואח' נ' ועדה מקומית לתכנון כרמיאל ואח'

תאריך פרסום : 21/04/2012 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום חיפה
58385-03-11
17/04/2012
בפני השופט:
אפרים צ'יזיק

- נגד -
התובע:
1. ועדה מקומית לתכנון כרמיאל
2. עירית כרמיאל

הנתבע:
1. עומר פטום
2. יוסף סעיד
3. אחמד מסרי

החלטה

העניין שבפני, בקשת הנתבעות לעיכוב ההליכים בתיק זה, בשל הליכים בתיק אחר, ה.פ. 1449-06-09 המנוהל אצל בית המשפט המחוזי בחיפה (להלן:"ההליך הנוסף"). עניין זה הועבר כעת לטיפולי, לאור פרישתה של כב' הרשמת ש. פומרנץ לגמלאות.

הנתבעות טוענות בבקשתן, כי מדובר בהליך מקביל להליך המנוהל בין אותם צדדים, אשר כרוכות בהכרעתו קביעות עובדתיות אשר יש בהן כדי להשליך על עילת התביעה בהליך זה. בין היתר, טוענות הנתבעות, כי הסעדים המבוקשים בהליך זה, הינם סותרים את הסעדים המבוקשים בהליך הנוסף, שכן במסגרת הליך זה מבוקש תשלום דמי שימוש ראויים עבור מקרקעין, אשר בהליך הנוסף מבוקש על ידי אותם התובעים ממש, לאכוף על הנתבעות לפעול להפקעתם משנת 1997 ואילך.

טוענות הנתבעות בהקשר זה, כי קיימת לפיכך זהות רבה בין העילות בשני ההליכים, ובכל מקרה, זהות בין בעלי הדין ודמיון רב מאוד, כמעט מוחלט, בשאלות השונוית במחלוקת, באופן המצדיק לעמדתן, עיכוב ההליכים עד להכרעה בהליך הראשון אשר ננקט, תוך שהקביעות העובדתיות במסגרת אותו הליך יכולות לשמש אף להליך זה.

התובעים מצידם, סבורים כי דינה של הבקשה להידחות, שכן לעמדתם, אין מדובר באותן העילות, מן הבחינה המשפטית, תובענה אחת נשענת לעמדתם על עילה מכח חקיקת דיני התכנון והבניה, ותובענה אחרת נוגעת לעשיית עושר מכח פגיעה בזכות החזקה של הנתבעים.

יתר על כן, מוסיפים הנתבעים, כי בין אם תתקבל תביעתם אצל ביהמ"ש המחוזי, ובין אם תידחה, עדיין תנוהל תביעה זאת בכל מקרה, שכן ההליך בביהמ"ש המחוזי, לשיטתם, יכול אך ורק לקבוע קביעה, עד לאיזה מועד תחול החובה לשלם דמי שימוש ראויים, קרי, עד למועד ההפקעה (אם תתקבל התובענה), או עד למועד מאוחר יותר, ככל שהתובענה תידחה, ולו בחלקה.

בכל הנוגע לטענת lis alibi pendens, ניתן להקיש לעניין זה, מההלכות הנוגעות לאיחודן של תובענות, שכן השיקולים העומדים בבסיס ההחלטה האם לאחד דיון, זהים במהותם, לשיקולים המצדיקים עיכוב הליכים בתובענה מסוימת (כמבקרה כגון דא, בו בשל מגבלת שאלת הסמכות העניינית לא ניתן להורות על איחוד התובענות). ענין דומה נדון אך לאחרונה בפני ביהמ"ש המחוזי בת"א, במסגרת ת.א. (ת"א) 1299/07 נהוראי נ' מליק (ניתן ביום 21.2.2012, מפי כב' הש' נחליאלי-חייט), שם נפסק:

"בהתאם לפסיקה שהתגבשה, ניתן לבית המשפט הדן בבקשת איחוד תובענות שקול דעת רחב לאחד תובענות ככל שימצא כי הדבר ייעל את הדיון, יחסוך זמן שיפוטי, וימנע סיכון לפסיקה סותרת; בהתאם להלכה על בית משפט הדן בסוגית האיחוד להביא בשיקוליו האם יש שאלות עובדתיות ושאלות משפטיות משותפות בתובענות, מיהות הצדדים, השלב בו מצוי כל אחד מההליכים והאם יכולה להיות השפעה לקביעות בתובענה אחת על ההכרעה בתובענה האחרת (בש"א 963/02 קאחתן נ. הבנק הבינלאומי הראשון; בר"ע (י-ם) 3333/97 נכסי וין דור (1980) בע"מ נ. משה טלגם ואח').

עוד לציין שהאיחוד אינו מותנה בחפיפה מוחלטת בנושאי הדיון בשתי התובענות וגם אין צורך בחפיפה כזו בין בעלי הדין, ו"די בכך שבין שתי תובענות קיימת השקה, גם אם לא חפיפה מוחלטת, בכדי לקבוע כי הן באותו נושא" (בש"א 574/98 אלמשנו נ. האפוטרופוס הכללי, וכן ראו בש"א 4345/99 עמותת מתן לפיד נ. בנק דיסקונט למשכנתאות). "

עניין דומה למקרה זה, נדון בפני ביהמ"ש העליון במסגרת ע"א 615/84 אברהם מרקוביץ' חברה לבניין והשקעות בע"מ נ' חייא סתם, פ"ד מב (1) 541, ויפים לעניין זה, דברי כב' הש' בך (עמ' 545):

"נראה לי, שצדק השופט בהחליטו, כי אין מקום לדון בתביעתה השנייה של המערערת, המכוונת לפסיקת פיצויים בשל הפרת ההסכם, כל עוד לא ניתנה הכרעה סופית ומחייבת בעניין תביעתה לסעד של אכיפת החוזה.

מטרתן של תקנות סדר הדין היא להבטיח ניהול משפט בצורה יעילה ולמנוע סחבת ובזבוז זמן שיפוטי מיותרים, אולם כל זאת תוך שמירה על זכותם של כל הצדדים למשפט להביא את ראיותיהם ואת טיעוניהם לפני בית המשפט בצורה מלאה ונאותה.

במתן החלטותיו הדיוניות רשאי ואף חייב בית המשפט לנקוט אמצעים, כדי למנוע התדיינות שהינה אקדמית וחסרת תועלת מעשית. לעתים קרובות מתברר, שתביעה מסוימת הינה מיותרת וחסרת משמעות רק עם סיומו של הליך אחר, אשר היה עדיין תלוי ועומד לפני ערכאה של בתי המשפט כאשר הוגשה התביעה נושא הדיון. כאשר אפשרות כזאת צפויה מראש, יצדק בית המשפט, בדרך כלל, אם יסרב לדון בתביעה השנייה בטרם ניתן פסק-דין סופי בהליך האחר.

המקרה שלפנינו מהווה דוגמה מאלפת לסיטואציה אחרונה זו. ממה נפשך: אם יזכה המשיב בערעורו בע"א 108/84, וייקבע על-ידי בית המשפט לערעורים שלא נכרת כל חוזה מחייב בין הצדדים, כי אז יש בכך ממילא כדי לסכל את התביעה לפיצויים בשל הפרת ההסכם הנטען. שמיעת התביעה, נושא הערעור דנן, תהיה אז מיותרת. מאידך גיסא, אם תזכה המערערת בערעורה בע"א 119/84, וייקבע, כי יש לאכוף את ביצוע החוזה, אזי תהיה גם לפסק-דין כזה השפעה מכרעת על תביעת הסעד בתיק שלפנינו. אמנם טוענת המערערת, כי גם במקרה כזה תוכל היא לתבוע פיצויים, בנוסף לאכיפת ההסכם, אך ברור שתביעה כזו תלבש אז צורה אחרת, ותהיה בהכרח מצומצמת יותר מתביעת הפיצויים במקרה שלא יינתן צו לאכיפת ההסכם. רק אם שני הערעורים הנ"ל יידחו, יהיה מקום לשמוע את התביעה הנדונה במלוא היקפה...

...עם זאת נראה לי, כי לא הייתה עילה ולא היה צורך להחליט על מחיקת התביעה על הסף במקרה דנן. לא הייתה עילה, שכן לא נאמר בתקנה 45הנ"ל לתקנות סדר הדין, שהתובע חייב להמתין עם בקשת הסעד הנוסף עד למתן פסק-דין סופי בנושא הסעד הראשוני. המלים "אחרי כן" בתקנה זו אינן מחייבות פירוש כזה, והן יכולות להתייחס אך לסדר הכרונולוגי של תביעת הסעדים. כמו כן לא היה צורך בנקיטת צעד דראסטי כזה, שכן יכול היה השופט להסתפק במתן החלטה לדחיית שמיעתה של התביעה הנוכחית.

על-פי תקנה 152(א) לתקנות סדר הדין "בית המשפט רשאי לדחות את הדיון למועד, למקום ובתנאים שייראו לו, אם היה סבור כי למען הצדק מן הראוי לעשות כן...", ובתקנה 153(א) נאמר, כי "בית המשפט או הרשם רשאי לדחות את הדיון דחיה ללא מועד, ואם עשה כן יהא כל בעל דין רשאי לבקש החזרת המשפט לרשימת המשפטים התלויים ועומדים".

לו הפעיל השופט את סמכותו על-פי אחת משתי התקנות הנ"ל, היה משיג את המטרה של אי-קיום שמיעתה של התביעה הנוספת בטרם עת, והמערערת הייתה, בו זמנית, זוכה ביתרון, שתביעתה לסעד הנוסף נכללת ברשימת התביעות שהוגשו לבית המשפט ועשויה בבוא מועד לתפוס מקום נוח יותר ב"תור" המשפטים התלויים ועומדים.

זהו איפוא הצעד שהשופט צריך היה לנקוט."

ומהתם להכא: מדובר בעילות אשר אמנם אינן זהות, אך צומחות הן מאותה מסכת עובדתית ממש, כאשר ההכרעות בהליך הנוסף, ודאי כי תהיינה להן השפעה על תוצאות ואופן ניהולו של הליך זה.

בנוסף, יכול וההכרעה כאמור אף תיצור השתק פלוגתא בנוגע לחלק מהטענות הטעונות בירור בהליך זה, ואין ואף לא תהא הצדקה לשמוע פעם נוספת, עדים מסוימים בהקשר זה, כך שהדיון בהליך זה אף עשוי להתייעל מכח אותן קביעות עובדתיות אשר יכול ויהוו חלק מפסק דינו של ביהמ"ש המחוזי.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ