אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פחימ ה נ' גורדון ואח'

פחימ ה נ' גורדון ואח'

תאריך פרסום : 29/11/2010 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום נצרת
10202-07-10
29/11/2010
בפני השופט:
עירית הוד

- נגד -
התובע:
עו"ד אולגה גורדון
הנתבע:
1. אהרון פחימה
2. עיריית נצרת עילית

החלטה

רקע ותמצית טענות הצדדים

לפניי בקשה להכרה בחסינות ולסילוק התובענה על הסף. הבקשה הוגשה בהתאם לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), תקנות הנזיקין (אחריות עובדי ציבור), תשס"ו- 2006 ותקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984.

עסקינן בתובענה כספית על סך 80,000 ₪ אשר הגיש המשיב נגד המבקשת ועיריית נצרת עילית. מכתב התביעה עולה, כי המבקשת הינה היועצת המשפטית של עיריית נצרת עילית. המשיב טוען, כי הוא עוסק ברוכלות של פירות וירקות. לטענתו, ב- 17.1.08 בשעות הלילה נעלמה עגלת הרוכלות שלו אשר הייתה מצויה בנצרת עילית. לטענתו, העגלה נלקחה על ידי נציגי העירייה ובהתאם להוראות והנחיות המבקשת. המשיב ציין, כי בעגלה היה ציוד השייך לו וכי הוא אינו יודע מי העלים את העגלה. לטענתו, מאמציו לאתר את העגלה לא צלחו. המשיב טוען, כי למחרת אמר לו פקח של העירייה, כי נציגי העירייה לקחו את העגלה. לטענת המשיב, התנהלות המבקשת והעירייה גרמו לו לנזקים כספיים. עוד טוען, כי המבקשת והעירייה עוולו כנגדו בניגוד לדין וגזלו את חפציו.

המבקשת עותרת, כי בית המשפט יכיר בחסינותה ויורה על סילוק התובענה. המבקשת טוענת, כי המשיב נהג לעסוק ברוכלות בשטח העיר נצרת עילית וזאת ללא רישיון עסק תקף. לטענתה, ביום 12.8.07 ניתנה החלטה על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת לפיה, אין מקום לחדש את רישיון העסק של המשיב. המבקשת טוענת, כי במסגרת תפקידה היא ערכה, ביום 13.12.07, חוות דעת בנוגע לרישיון העסק של המשיב. לטענתה, מחוות הדעת האמורה עולה, כי המשיב פועל ללא רישיון עסק ועל כן יש לפעול לאלתר להפסקת הרוכלות ותפיסת האמצעים בהם היא נעשית. המבקשת מוסיפה וטוענת, כי ביום 17.1.07 נתפסה העגלה, אשר התפרקה תוך כדי הליך תפיסתה, והועברה לאתר פסולת. לטענתה, היא שלחה מכתב לגזבר העירייה בכדי שהלה יזכה את חשבון המיסים של המשיב בסך 1,500 ₪, שוויה המוערך של העגלה. לטענתה, המשיב פנה אליה בכתב וביקש לברר מה עלה בגורל עגלתו. המבקשת טוענת, כי היא השיבה לו, כי העגלה נתפסה על ידי מחלקת הפיקוח בעירייה. בהמשך שלח המבקש מכתב במסגרתו דרש פיצוי בסך 80,000 ₪.

לטענת המבקשת, דין התובענה אשר הוגשה נגדה להדחות על הסף וזאת לאור החסינות הסטטוטורית הקבועה בסעיף 7 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש). לטענתה, הפעולות נשוא התביעה נעשו במסגרת תפקידה כעובדת ציבור. המבקשת טוענת, כי פקודת הנזיקין מחילה חסינות על פעולות שעשה עובד רשות ציבורית במסגרת תפקידו השלטוני כעובד ציבור אלא אם יטען, יוכח ויפסק, כי המעשה נעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו של מעשה כאמור. לטענתה, המשיב אמנם טען, כי היא פעלה בכוונה לגרום לו נזק או בשוויון נפש אולם טענתו האמורה נטענה בעלמא וללא כל תשתית לצורך ביסוסה וזאת בניגוד למתחייב על פי החוק והתקנות.

עוד טוענת המבקשת, כי בהתאם לתקנות הנזיקין (אחריות עובדי ציבור), תשס"ו- 2006, מקום בו מוגשת תביעה נגד עובד ציבור שהוא עובד רשות ציבורית על התובע להודיע על הגשת התביעה ליועץ המשפטי של הרשות הציבורית ולצרף להודעה העתק של כתב התביעה. לטענתה, אין בעובדה שהיא משמשת יועצת משפטית של הרשות בכדי לפטור את המשיב מחובתו לפעול בהתאם להוראה האמורה. לטענתה, בנסיבות אלו אין בידי הרשות לשקול האם להיכנס בנעליה ואין לבית המשפט אפשרות לדון בתביעה בהעדר עמדת העירייה באשר לחסינותה.

המבקשת טוענת, כי חסינות משמעה פטור מניהול ההליך ולא הגנה מפני חיוב כספי בסופו. לטענת המבקשת, המטרה העומדת בבסיס הענקת חסינות סטטוטורית לעובדי ציבור הינה מניעת ניהול הליכים משפטיים כנגד עובדי ציבור בגין מעשים אשר נעשו על ידם במסגרת תפקידם הציבורי. לטענתה, לפיכך יש לדון בבקשתה כבר בשלב זה .

בנסיבות אלו עותרת המבקשת, כי בית המשפט יורה ליועץ משפטי אחר מהמחלקה המשפטית של עיריית נצרת עילית ליתן עמדתו באשר להכרה או אי הכרה בחסינותה בנסיבות התביעה וכן, כי בית המשפט יכריע בשאלת חסינותה, לאור בקשה זו ועמדת היועץ המשפטי של העירייה, כבר בשלב המקדמי של ההליך.

המשיב מתנגד לבקשה וטוען, כי דינה להידחות. המשיב ציין, כי המבקשת ועיריית נצרת עלית לא הגישו כתב הגנה ובנסיבות אלו הוא זכאי, כי יינתן פסק דין בתובענה. המשיב טוען, כי העירייה לא מסרה עמדתה ולא הכירה בחסינות המבקשת על אף שכתב התביעה הומצא לה. כן טוען המשיב, כי המבקשת לא מתייחסת לציוד שהיה בעגלה. כן טוען, כי בדו"ח התפיסה לא צוין, כי העגלה התפרקה במהלך התפיסה. לטענתו, הוא יוכיח, כי העגלה הועברה לאזור התעשייה וימים לאחר התפיסה היא לא הייתה מפורקת. עוד טוען המשיב, כי המבקשת מתעלמת מטענות המופיעות בכתב תביעתו. לטענתו, ככל שיעלה בידו להוכיח טענות אלו הרי שמעשיה של המבקשת נעשו ביודעין ומתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לגרימת הנזק ועל כן היא אינה זכאית לחסינות. המשיב טוען עוד, כי אין ממש בטענת המבקשת לפיה במסגרת כתב התביעה מיוחסת לה כתיבת חוות דעת בלבד. לטענתו, המבקשת ועיריית נצרת עלית העלימו את העגלה והציוד באופן לא חוקי. המשיב טוען, כי בהתנהלותה הלא חוקית חרגה המבקשת ממסגרת תפקידה השלטוני.

דיון ומסקנות

האם חלה על המבקשת חסינות מפני הגשת התובענה נשוא הבקשה, בשל היותה עובדת ציבור, אם לאו. זו השאלה העומדת לפתחי במסגרת בקשה זו.

המבקשת עותרת, כי בית המשפט יורה לעיריית נצרת עילית להמציא עמדתה בנדון. כן עותרת, כי לאחר שתומצא עמדת עירית נצרת עילית יקבע בית המשפט, כי חלה עליה החסינות הקבועה בחוק, ובנסיבות אלו יורה על דחיית התובענה. בשלב זה אקדים ואומר, כי מצאתי שיש להיעתר לבקשת המבקשת כך שיהיה על עירית נצרת עילית להמציא עמדתה בנדון.

המשיב טוען, כי אין להיעתר לבקשה בשל העובדה שהמבקשת לא הגישה כתב הגנה ועל כן הוא זכאי לפסק דין בהעדר. איני מקבלת טענה זו. אכן, המבקשת לא הגישה כתב הגנה במועד הקבוע בחוק ואף לא במועד שנקבע לכך בעקבות בקשת אורכה אשר הגישה. עם זאת במסגרת הבקשה שלפניי עותרת המבקשת, כי תינתן לה אורכה להגיש כתב הגנה תוך 30 יום מהמועד בו תדחה בקשתה, ככל שתדחה. בהתאם להחלטה מיום 28.10.10 ניתנה למבקשת אורכה כאמור. בנסיבות אלו, הרי שאין באי הגשת כתב הגנה מטעם המבקשת כדי להביא לדחיית בקשתה.

סעיף7א(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע, כי "לא תוגש תובענה נגד עובד ציבור על מעשה שעשה תוך כדי מילוי תפקידו השלטוני כעובד ציבור, המקים אחריות בנזיקין. הוראה זו לא תחול על מעשה כאמור שנעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו במעשה כאמור".

הסעיף האמור התווסף לחוק במסגרת החוק לתיקון פקודת הנזיקין (תיקון מס' 10) , התשס"ה - 2005. מדברי ההסבר להצעת החוק עולה, כי התכלית אשר עמדה בבסיס הענקת החסינות האמורה הייתה הרחבת חסינותם של עובדי הציבור כך שתפקודם, וכפועל יוצא מכך פעילות הרשות, לא ישובשו בשל חשש עובדי הציבור מחשיפה לאחריות אישית ו/או לחצים אשר יופעלו עליהם בדרך של הגשת תביעות אישיות בלתי מוצדקות או איום בהגשת תביעות כאמור.

הוראת החוק האמורה מבקשת לאזן בין הצורך לאפשר לפקידי הציבור חופש פעולה לעסוק בעבודתם, מבלי לחוש מאוימים על ידי הגשת תובענות נגדם בגין ביצוע עבודתם, לבין הצורך להרתיע עובדי ציבור מפני שימוש לרעה בכוח השלטון, בכדי שלא יגרמו לנזק בזדון או ברשלנות. בנסיבות אלו נקבע, כי תהא לעובד ציבור חסינות ביחס לפעולות אשר נעשות על ידו במסגרת תפקידו, ככל שלא פעל מתוך כוונה לגרום נזק או שוויון נפש לגרימת נזק.

סעיף 7ג לפקודה קובע כדלקמן: "(א) הוגשה תובענה נגד עובד רשות ציבורית על מעשה שנעשה בעת מילוי תפקידו כעובד הרשות הציבורית, רשאים הרשות הציבורית או העובד לבקש, בתוך תקופה שתיקבע בתקנות, כי בית המשפט יקבע שמתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א לגבי מעשה העובד, אם נעשה המעשה; הוגשה בקשה כאמור, תצורף הרשות הציבורית להליך, אם לא צורפה אליו כנתבעת, ובית המשפט יקבע האם התקיימו תנאי החסינות לפי סעיף 7א. (ב) קבע בית המשפט, כי התקיימו תנאי החסינות לפי סעיף 7א, תידחה התובענה נגד עובד הרשות הציבורית, ויחולו הוראות סעיף 7ב(ב), בשינויים המחויבים; קבע בית המשפט שעובד הציבור עשה את המעשה שלא תוך כדי מילוי תפקידו - תידחה התובענה נגד הרשות הציבורית".

מצאתי, כי יש ממש בטענת המבקשת לפיה יש לבקש תגובת עירית נצרת עילית אשר תודיע האם לשיטתה יש להכיר בחסינות המבקשת. ככל שעירית נצרת עילית תתמוך בהכרה בחסינות המבקשת, ברי, כי יש בכך בכדי לתמוך בהיעתרות לבקשה שכן, בנסיבות אלו המשיב לא יעמוד בפני שוקת שבורה ככל שהתובענה אשר הוגשה נגד המבקשת תדחה על הסף.

בשולי הדברים אוסיף ואומר, כי לא די בטענת המשיב לפיה המבקשת עוולה נגדו ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות לגרימת נזק. על המשיב להצביע על בסיס ראייתי התומך בטענתו האמורה. שאם לא כן, הרי שיש בכך כדי לעקר מתוכן את הוראת החוק לפיה תינתן לעובד ציבור חסינות אלא אם פעל בכוונה לגרום לנזק או מתוך אדישות לגרימת נזק. מתן חסינות לעובדי ציבור אין משמעו, כי בתום ההליך לא יישא העובד באחריות אלא, כי העובד יהיה חסין מפני ניהול תובענה אשר הוגשה נגדו בגין מעשים אשר ביצע במסגרת מילוי תפקידו, בכפוף לכך שהמעשה לא נעשה ביודעין מתוך כוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות גרימתו של נזק כאמור. בנסיבות אלו, אף נקבע בחוק, כי החלטה בבקשה של עובד ציבור להכרה בחסינותו תוכרע לאלתר. הנה כי כן, אף בכך יש בכדי לתמוך בטענה, כי כבר בשלב זה על המשיב להצביע על בסיס ראייתי לפיו אין תחולה לחסינות של עובד הציבור.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ