פורנה נ' בודניה ואח'

החלטה

לפניי בקשת התובע לתיקון כתב התביעה; לצורך פירוט נוסף של נזקיו הנטענים בתחומי העיניים ואא"ג, וצירוף חוות-דעת לביסוסם.

הנתבעת 3, המדינה, הסכימה בהגינותה לתיקון; אך הנתבעת 2, חאש, ראתה משום-מה להתנגד לו, בטענה כי בין הגשת התביעה לבקשת התיקון חלפה תקופת ההתיישנות.

התובע, בתשובתו-לתגובה, עמד על ההלכה כי משהונחה בכתב התביעה תשתית בסיסית לעילת התביעה – אין מניעה מלהתיר תיקון כמבוקש בענייננו, על דרך הפירוט והעיבוי של אותה תשתית, אפילו חלפה בינתיים תקופת ההתיישנות; כמה שנפסק בעניין ע"א 728/79 קירור אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' זייד.

הדין עם התובע, כמבואר להלן.

הלכה רווחת היא שתיקון כתב תביעה יותר מתוך גישה ליבראלית, כדי לאפשר לבית המשפט לדון באופן ממצה במחלוקות האמיתיות בין הצדדים. גם במקרה שבין הגשת התביעה לבקשה לתיקונה חלפה תקופת ההתיישנות – נפסק כי כל עוד נשמרה "זהות התביעה", ואין מדובר ב"תביעה אחרת"; קרי: כל עוד לא השתנתה עילת התביעה, המוגדרת על ידי "המעשה המובא לדיון" – יש מקום להתיר את התיקון [ע"א 702/86 איטונג בטרום בע"מ נ' יצחק בן הרוש מיום 28.12.89, פסקה 8].

עצם הצורך בהליך של תיקון כתב תביעה, לצורך צירוף חוות-דעת רפואית לביסוס היבט נוסף של נזק-גוף שנגרם לתובע עקב התנהגותו העוולתית הנטענת של נתבע, הוא בגדר נגזרת פורמאלית של הדרישה בתקנות סדר הדין האזרחי (להלן: "תקסד"א") לצרף חוות-דעת כאמור לכתב התביעה.

תיקון כזה אינו משנה את עילת התביעה. יוטעם כי עילת התביעה, קרי: המעשים המכוננים את חבותו של הנתבע, היא מושאה העיקרי של ציפייתו הסבירה של נתבע לקבלת התביעה בתוך תקופת ההתיישנות, כל עוד ראיותיו בעניינה שמורות.

תיקון כזה רלבנטי רק לעניין הנזק. יוטעם כי לגבי הנזק ממילא אין לנתבע זכות דיונית מוקנית לפירוט מלא בשלבים המוקדמים של ההליך [תקסד"א, תקנה 84].

משהתקבלה תביעה בתוך תקופת ההתיישנות – קיפח הנתבע את ציפייתו הסבירה לכך שבחלוף תקופת ההתיישנות לא יוטרד עוד בתביעה בגין אותו עניין. מכאן ואילך, חזקה על הנתבע שישמור את ראיותיו הרלבנטיות לאותה פרשה בכללותה. לפיכך יש להניח כי אפילו יתוקן בהמשך כתב התביעה לעניין פרטי הנזק – לא ייפגעו על ידי כך האינטרסים של הנתבע המוגנים על ידי חוק ההתיישנות.

לאור המקובץ יש לומר כי הפירוט הנוסף המבוקש של כתב התביעה הוא למעשה למעלה מן הצורך; וכי צירופן של חוות-דעת נוספות – הגם שהוא מוגדר, פורמאלית, כתיקון של כתב התביעה – אינו משנה את עילת התביעה באופן המצדיק התנגדות של הנתבע לתיקון לאחר חלוף תקופת ההתיישנות.

לפיכך הבקשה לתיקון כתב התביעה מתקבלת.

בדרך כלל, יש מקום לשקול התניית התיקון בתשלום הוצאות לנתבע; משום שהתיקון מחייבו לשוב ולטרוח בתיקון מתאים של כתב הגנתו.

אולם, משהמדינה הסכימה בהגינותה לתיקון, ולא דרשה להתנותו בהוצאות; ומשקבעתי כי לא הייתה הצדקה להתנגדותה של חאש לתיקון – אין אני מחייב את התובע בהוצאות הנתבעים בגין התיקון.

יתר על כן: כביטוי למורת-הרוח מהתנגדותה הפורמאליסטית והבלתי-מוצדקת של חאש לתיקון – ומשבנסיבות העניין לא חויבה בהוצאות התובע – הריני מחייב את חאש בהוצאות לאוצר המדינה בסך 1,000 ₪.

כתב התביעה המתוקן (בשנית) יקובל, אפוא, לתיק; על חוות-הדעת המצורפות לו.

המזכירות תעביר העתק ההחלטה לרשות האכיפה והגבייה.

ניתנה היום, כ"ב כסלו תשע"ב, 18 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.