אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פורמן גילברט נ' טרטמן עמוס

פורמן גילברט נ' טרטמן עמוס

תאריך פרסום : 01/05/2011 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום ירושלים
12051-06
01/05/2011
בפני השופט:
רנר שירלי

- נגד -
התובע:
פורמן גילברט
הנתבע:
טרטמן עמוס
פסק-דין

פסק דין

כתבי הטענות

1. התביעה היא שטרית לתשלום שטר חוב בסך 500,000$ מיום 7.4.1995 אשר הנתבע חתום עליו כערב.

בהתנגדות לביצוע השטר נטען כי שטר החוב ניתן להבטחת החזר הלוואה אשר נתן התובע לחייבים על פי השטר, ראובן רומם ושלום סאסי. לטענת הנתבע עילת התביעה התיישנה שכן הבקשה לביצוע השטר הוגשה ביום 3.4.06 ואילו העילה נולדה לראשונה ביוני 1997 ולחילופין ולכל המאוחר ביום 31.12.97. על פי הסכם ההלוואה סכום ההלוואה ניתן באפריל 1995 ובהסכם נקבע כי ההלוואה תוחזר בתוך 24 חודש וכי הלווה יהא רשאי להאריך את התקופה ב-12 חודשים נוספים. בהסכם נקבע כי יינתן שטר חוב משוך ליום 31.12.97. ביום 18.6.97 פנה ב"כ התובע לעו"ד ארד ששימש ב"כ שני הצדדים להסכם ההלוואה וביקש לקבל את שטר החוב כמו גם 3 המחאות שניתנו על ידי החייבים והערב בטענה כי הסכם ההלוואה הופר הפרה יסודית. נמצא כי כבר באותו מועד ידע התובע כי עומדת לו זכות למימוש בטחונות. בסמוך לאחר מכן העביר עו"ד ארד את שטר החוב לידי ב"כ התובע. לחילופין טוען ב"כ הנתבע כי אם לא נולדה העילה ביוני/יולי 1997 הרי שנולדה לכל המאוחר ביום 31.12.97 שהוא המועד שצויין בהסכם ההלוואה כמועד פירעון השטר, מה עוד שב"כ התובע הודה בהודאת בעל דין מפורשת במכתב מיוני 1997 כי בהתאם להסכם ההלוואה השטר אינו זקוק למילוי פרטים. כלומר, למעשה כולל את מועד פירעונו – 31.12.97. על פי ההתנגדות בשטר החוב המקורי לא צויין תאריך הפירעון ואילו בשטר שהוגש לביצוע - 6.11.99. הוספת התאריך לשטר נעשתה בחוסר תום לב, ללא הרשאה ובניגוד להסכם. הוספת התאריך נעשתה כדי להתגבר על טענת ההתיישנות. מדובר בשנוי מהותי בשטר בלא הסכמת הנתבע ולפי סעיף 64א לפקודת השטרות דינו של שטר החוב להתבטל. לחילופי חילופין הוגש השטר לביצוע בשהוי קיצוני.

מטעם התובע הוגש תצהירו של התובע. מטעם הנתבע תצהירו של הנתבע. המצהירים נחקרו על תצהיריהם וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

הטענות בסיכומים

3. לטענת ב"כ התובע בסיכומיו במהלך העדויות התברר כי שני החייבים על פי השטר והנתבע חברו יחד בעסקים שונים כשותפים ועדותו של הנתבע בהקשר זה הייתה בלתי אמינה. במהלך הראיות הוכחה גם מעורבותו של הנתבע בפרשיה עם "דמיון מפתיע" לענייננו בה לא החזירו הנתבע ושני החייבים על פי השטר כספים לצד ג' שהעמיד להם כספים לפרוייקט. התובע גם העיד כי ההתחייבות האישית להחזרת כספו ניתנה לו על ידי הנתבע כשותף בעסקה בדומה להתחייבויות האישיות של החייבים על פי השטר. ממסכת הראיות עולה כי עו"ד ארד שימש הן כנאמן והן כעו"ד של כל הצדדים לעסקה לרבות הנתבע באופן שחילופי דברים, סיכומים ופרוטוקולים אשר עו"ד ארד צד להם היו בידיעת הנתבע ועל דעתו. מהראיות עולה גם כי הנתבע היה בקי בכל שלב במצב הדברים בנוגע להתקשרות עם התובע כמו גם למגעים ולסיכומים המאוחרים איתו באשר לדחייה המוסכמת במועד פירעון ההלוואה. לטענת ב"כ התובע הנתבע הודה בעדותו כי ידע שהחוב לתובע לא נפרע ולכן לא ביקש בחזרה את שטר החוב ואת השיקים שהפקיד בנאמנות אצל עו"ד ארד. עוד טוען ב"כ התובע כי העובדות כפי שהוכחו מחייבות דחיית טענת ההתיישנות של הנתבע. טענה זו כשהועלתה על ידי אחד החייבים (רומם) במסגרת הליך אחר שניהל התובע, נדחתה. התובע כמחזיק השטר רשאי להשלים את הפרטים החסרים בשטר וזאת לנוכח סעיף 19(א) לפקודת השטרות, והנתבע לא עמד בנטל השכנוע המוטל עליו להוכיח כי לא נתן הרשאה להשלמה כאמור בסעיף 64(א) לפקודת השטרות. הנתבע גם לא עמד בנטל המוטל עליו להוכחת התנאים בנוגע לטענת שהוי שהעלה. הנתבע גם לא העלה כל טענת הגנה מהותית בנוגע לשטר.

לטענת ב"כ הנתבע בסיכומיו הנתבע לא היה צד להסכם ההלוואה ולא קיבל לידיו מעולם את סכום ההלוואה או חלקו. הוא חתום כערב על השטר ונתבע על ידי התובע מכח היותו ערב לשטר החוב. מועד פרעונו של השטר נקבע בהסכם ההלוואה ליום 31.12.97 וכל ניסיון לטעון אחרת הינו בבחינת טענה בעלפה כנגד מסמך בכתב שדינה להידחות. כעולה מהראיות כבר ביום 18.6.97 טען התובע באמצעות בא כוחו כי הסכם ההלוואה הופר על ידי סאסי ורומם ומשום כך זכאי התובע לממש את הבטחונות שניתנו לו על פי הסכם ההלוואה. קרי, כבר אז נולדה עילת התביעה ומתחיל מרוץ ההתיישנות. בעקבות זאת קיבל לידיו בא כוחו כבר ביולי 1997 את שטר החוב שאז כבר ניתן היה להגיש את השטר לביצוע, ולחילופין מתחיל אז מרוץ ההתיישנות. מאחר והתביעה הוגשה רק ביום 2.4.06, בחלוף תקופת ההתיישנות, דין התביעה להידחות וזאת לאור הוראת סעיף 96(א) לפקודת השטרות. לכל המאוחר נולדה העילה ביום 31.12.97, מועד פרעון השטר על פי הסכם ההלוואה כאשר קיימת הודאה של ב"כ התובע כי השטר אינו טעון מלוי ומכל מקום כל הסמכויות למילוי ככל שהיה צורך הועברו לב"כ התובע דאז. לטענת ב"כ הנתבע אמנם הנטל על הנתבע להוכיח כי אינו חייב על פי השטר עליו חתום כערב וזאת בשל התיישנות, ואולם לנוכח טענת התובע ולפיה המועד המקורי לפרעון ההלוואה ו/או השטר נדחה בהסכמה מאוחרת, ומאחר ומדובר בטענת הודאה והדחה הנטל חוזר אל התובע להוכיח כי היתה הסכמה מאוחרת לדחיית מועד הפרעון. התובע לא טרח להעיד איש ממשתתפי הישיבה בה לכאורה נתגבשה הסכמה לדחיית פרעון החוב, לרבות בנו שלו. לטענת ב"כ הנתבע מהראיות עולה כי פרוטוקול הישיבה בה לכאורה נתגבשה הסכמה לדחיית פרעון הההלוואה התייחס בכלל לעסקה אחרת של רכישת 200 מטר על ידי התובע מאת חברת סאסי 2000 בפרוייקט שנבנה על ידה וזאת תמורת 300,000$. כעולה מהפרוטוקול כלל לא התייחס להלוואה נשוא התביעה, לשטר החוב ולדחיית מועד פרעונם של אלו. אין גם מחלוקת כי הנתבע כלל לא השתתף באותה ישיבה וממילא לא ידע על כל הסכמה שנתגבשה במסגרתה. התובע שהשתתף בישיבה לא זכר פרטים רבים לגביה וכאמור לא העיד את משתתפיה לרבות בנו שלו, ודי בכל האמור כדי לקבוע שלא עמד בנטל המוטל עליו. אמנם בשל חלוף השנים לא זכר הנתבע כמו התובע פרטים שונים, אך אין לכך כל רלוונטיות לתביעה השטרית שביסוד התביעה. לטענת ב"כ הנתבע לנוכח הימנעות התובע מלזמן לעדות את עו"ד ארד שהיה עורך דינו ואיש אמונו ומילא תפקיד מרכזי בארועים על אף שהודיע מלכתחילה כי בכוונתו לעשות כן באופן שמנע מהנתבע את זימונו לעדות, ולנוכח הימנעותו מלהעיד את בנו המתגורר בישראל, יש להניח שגרסתם לא היה בה כדי לתמוך בגרסתו של התובע. משנשמטה הטענה בדבר "הסכמה מאוחרת" אזי ברור כי השנוי בשטר, קרי מלוי תאריך השטר על ידי התובע או מי מטעמו, נעשה ללא הרשאה ולפיכך אין רלוונטיות לסעיף 19 לפקודת השטרות. בענייננו גם נקבע מועד פירעונו של השטר בהסכם ההלוואה כך שאין כלל מקום לטענה כי מדובר בשטר חסר פרטים כמשמעותו בסעיף 19 לפקודת השטרות. הוספת התאריך על ידי התובע מהווה שנוי מהותי בניגוד לסעיף 64 לפקודת השטרות ודינו של השטר להתבטל. לטענת ב"כ הנתבע אפילו היתה מתקבלת גירסת התובע ולפיה בפגישה מיום 30.10.97 הוסכם על דחיית מועד פרעון החוב על פי הסכם ההלוואה, ההלכה היא כי אין בכך כדי לחייב את הנתבע מכח היותו ערב לשטר החוב. ההלכה היא כי נושה החפץ באכיפת הערבות למעלה מהתקופה המקורית חייב לקבל את הסכמת הערב. הראיות מעלות כי התובע מעולם לא פנה לנתבע וממילא לא שאל את פיו אם הוא מסכים לדחיית מועד הפרעון של השטר. לחילופין, אף לשיטת התובע עצמו נגועה תביעתו בשהוי קיצוני – 6 שנים וחמישה חודשים מאז נולדה עילת התביעה לשיטתו, ללא כל הסבר, בנסיבות המעידות על מחילה ואשר פוגעות באופן קשה בזכותו ובציפייתו הלגיטימית של הנתבע וגם גורמות לו נזק ראייתי. לבסוף טוען ב"כ הנתבע כי אין ללמוד מהחלטת בית המשפט בהליך שהתנהל בין התובע לרומם לענייננו.

דיון

4. ביום 7.4.1995 נחתם הסכם הלוואה בין התובע מצד אחד לבין שלום סאסי וראובן רומם מצד שני לפיו נתן התובע לסאסי ולרומם הלוואה בסך 500,000$ (ר' נספח א' לתצהיר התובע).

בסעיף 6.1 להסכם ההלוואה נקבע כי "הלווה מתחייב לפרוע את ההלוואה במלואה, לא יאוחר מתום 24 חודשים מיום קבלת ההלוואה". בסעיף 6.3 נקבע כי "הלווה יהיה רשאי להאריך את מועד פרעון ההלוואה לתקופה של 12 חודשים נוספים, ובלבד שהודיע על כך למלווה 45 יום לפני תום מועד סיום ההלוואה ובתנאים שיסוכמו בין הצדדים".

בסעיף 10 להסכם ההלוואה תחת הכותרת "בטחונות" נקבע כי:

"10.1 להבטחת פרעון ההלוואה שיתן הלווה ויתר התחייבות הלווה על פי הסכם זה ולהקלת פרעון ההלוואה מוסר בזה הלווה למלווה את השטרות/ההמחאות כדלקמן:

10.1.1 שטר משוך ע"י הלווה ליום 31.12.97 על סכום 500,000$.

10.1.2 כן מוסר ההלוואה למלווה 3 המחאות ללא נקיבת סכום ותאריך והלווה מסמיך ומייפה את כוחו של עו"ד ארד ב"כ המלווה למלא כל פרט חסר בהם, לרבות את הסכום והתאריך וזאת בהתאם להסכם ההלוואה".

שטר החוב שניתן בהתאם לסעיף 10.1.1 להסכם ההלוואה הוא אכן על סך 500,000$ משוך לפקודת התובע, כאשר החייבים על פי השטר הם ראובן רומם ושלום סאסי ואילו הנתבע חתום כערב. השטר הוצא ביום 7.4.1995. תאריך פירעון השטר נותר ריק (ר' נספח ג' לתצהיר הנתבע). שטר החוב כמו גם 3 ההמחאות הנזכרות בסעיף 10.1.2 להסכם, שהינן של החייבים על פי השטר ושל הנתבע, הוחזקו על ידי עו"ד משה ארד אשר היה מעורב בהכנת ההסכם והביטחונות.

ביולי 1997 בעקבות תכתובת בין ב"כ התובע דאז עו"ד דרור חורב לבין עו"ד ארד אשר בה התרה הראשון בפני האחרון כי הסכם ההלוואה הופר וכי הוא דורש לידיו את שטר החוב כמו גם ההמחאות, העביר עו"ד ארד את שטר החוב וההמחאות לידי ב"כ התובע עם הרשאה מפורשת למלא את ההמחאות בגובה שלא יעלה על סכומי הריביות על ההלוואה, כאשר סכום זה יחולק בשווה בין השיקים (ר' נספחים ד'-ח' לתצהיר הנתבע).

בשלב כלשהוא מילא התובע את התאריך 9.1.99 על שטר החוב כמועד פרעון (ר' עדותו של התובע בעמ' 15, שורות 7-5). ביום 2.4.06 הוגש השטר לביצוע על ידי התובע (ר' נספח א' להתנגדות לביצוע שטר). עד כאן העובדות שאינן שנויות במחלוקת.

5. על פי סעיף 19(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש] "היה השטר חסר פרט מהותי, האדם המחזיק בו יש לו רשות לכאורה להשלים את החסר ככל שנראה לו". על פי סעיף 19(ב) "מסמך כאמור שהושלם תוך זמן סביר ובדיוק לפי ההרשאה שניתנה, יהא אכיף על כל אדם שנעשה צד לו לפני ההשלמה....". הוראת סעיף 19(א) יוצרת חזקה ולפיה המחזיק בשטר קיבל הרשאה להשלים את החסר. "...הרשות הסטאטוטורית להשלים את המסמך אחרי הוצאתו מבוססת על ההרשאה החוזית שניתנה עוד קודם לכן על ידי עושי המסמך, אחרת לא היה מובן כלשהוא להוראה כי ההשלמה חייבת להיות "בדיוק לפי ההרשאה שניתנה...והמסקנה ממצב דברים זה היא שכללי החוק החלים על ההרשאה החוזית, חלים גם בשנויים המחוייבים על ידי הענין, על ההרשאה הסטאטוטורית המבוססת עליה" (ר' ע"א 339/72 חרס קרמית בע"מ נ. קולטון פ"ד כח(1) 452). ההלכה היא כי יש למלא את השטר "בדיוק לפי ההרשאה שניתנה", כאשר חריגה מההרשאה גוררת את אי אכיפתו של השטר להוציא כלפי אוחז כשורה (ר' ע"א 258/66 מנשה עקריב נ. אברהם פריספין ואח'; ע"א 640/73 גלבנק נ. גילאי ואח'; ע"א 2688/91 רפופורט נ. רוט; ש. לרנר, דיני שטרות (מהד' שניה, 2007), בעמ' 168).

6. כעולה מסעיף 10 להסכם ההלוואה הוסכם כי הלווה יתן שטר בטחון על סך של 500,000$ משוך ליום 31.12.97. מועד זה אשר נקבע בהסכם ההלוואה מהווה את ההרשאה למלויו של השטר ככל הנוגע לתאריך. כך גם עולה ממכתבו של ב"כ התובע מיום 22.6.97 עו"ד דרור חורב לעו"ד ארד אשר בו הוא מציין כי שטר החוב אינו זקוק למילוי פרטים (ר' נספח ז לתצהיר הנתבע). גם אם מתעלמים ממועד הפרעון כאמור בהוראת סעיף 10.1.1 להסכם (לנוכח העובדה ששטר החוב נמסר כשמועד פרעונו ריק), הרי משניתן שטר החוב להבטחתה של ההלוואה וזאת לכל המאוחר עתידה היתה על פי ההסכם להיפרע ביום 7.4.98 (ר' הוראות סעיפים 6.1 ו-6.3 להסכם ההלוואה) הרי לכל המאוחר מועד הפרעון על פי השטר בהתאמה אף הוא 7.4.98 (ר' בעניין זה סעיף 16 לתצהיר הנתבע). התאריך שמולא על שטר החוב הוא אחר, 9.1.99. בנסיבות אלו הנטל על התובע להראות כי על אף המועד הקבוע כמועד פרעון השטר בהסכם ההלוואה, נתגבשה הסכמה אחרת מכוחה ניתנה הרשאה אחרת לתובע למלוי השטר וכי הסכמה זו מחייבת את הנתבע, החתום כערב על שטר החוב.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ