אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פוזנר נ' מדינת ישראל

פוזנר נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 01/05/2011 | גרסת הדפסה
עפ"ת
בית המשפט המחוזי ירושלים
12820-07-10
01/05/2011
בפני השופט:
חנה בן עמי

- נגד -
התובע:
שמעון ישראל פוזנר
הנתבע:
מדינת ישראל
פסק-דין

פסק דין

1.ערעור על החלטתו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט א' חן), בת"ת 17682/06, מיום 23.5.10, בה נדחתה בקשת המערער לפסיקת הוצאות משפט, לפי סעיף 80ג לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

2.כנגד המערער הוגש כתב אישום בו יוחסה לו עבירה של נהיגה בשכרות, לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, ותקנה 169ב לתקנות התעבורה. על פי עובדות כתב האישום, ביום 17.11.06, בעת שנהג ברכבו סירב המערער לדרישה להיבדק במכשיר הינשוף.

אף שבגין האירוע הוגשו שלושה נוסחים שונים של כתב האישום (אחד ידני ושניים ממוחשבים), אין חולק כי באף אחד מהם לא צוינה הוראת סעיף 64 לפקודה, שעניינה חזקת שכרות מכוח סירוב לבדיקה.

3.מאחר שטרם הדרישה להיבדק במכשיר הינשוף נערכה למערער בדיקת מאפיינים, לרבות בדיקה במכשיר נשיפה אחר, הגיש המערער (ולאחר מכן גם בא-כוחו), קודם לדיון שנערך בתיק, בקשה לקבלת מסמכים ובהם פירוט על "מכשיר הנשיפה – שדה" בו נעשה שימוש בעניינו, כמו גם על הסמכתו, כישוריו וסמכותו של המתנדב, מר פנחס אקרמן, לתפעל את המכשיר. ככל הנראה על רקע טעות בהבנת מהות החומר המבוקש, הודע למערער בתחילה כי הוא יכול לצלם את החומר באגף המיכשור והטכנולוגיה של משטרת ישראל בבית דגן, ולאחר מכן הוא הופנה לאגף התנועה של משטרת ירושלים. דא עקא, לאחר שהמערער כיתת רגליו לצורך צילום החומר, בסופו של יום הוברר כי אין בנמצא חומר המתייחס לבדיקה במכשיר הנשיפה האמור, שכן מדובר במכשיר שנועד להוות אינדיקציה ראשונית לסינון נהגים שיועברו להליך מקיף של בדיקת שכרות.

4.בישיבת ההקראה אישר המערער כי סירב להיבדק במכשיר הינשוף, משלטענתו הוא נבדק קודם לכן במכשיר אחר והרגיש כי המתנדב עושה כל שביכולתו להכשילו בבדיקה. עם זאת נשמע התיק לגופו.

5.בתום ישיבת ההוכחות הראשונה, בה העידו עדי המשיבה ובכללם המתנדב אקרמן, ניתנה החלטה בה נאסר השימוש במכשיר לגילוי רמת אלכוהול בדם שהופעל על ידי יחידת המתנדבים של המשטרה, משהוא נרכש באופן פרטי על ידם וללא פיקוח ובקרה כלשהם מטעם הרשויות. עוד ציין בית המשפט לחומרה העובדה כי ככל הנראה קצין המשטרה שהיה בשטח היה מודע לשימוש במכשיר ואף אישר אותו. בנוסף עמד בית המשפט על כך שהמתנדב אקרמן הכין טופס משטרתי ממולא באופן חלקי מבעוד מועד, בו כתב כי נהגים הדיפו ריח אלכוהול ועיניהם היו אדומות.

על אף הפגמים דלעיל, מצא בית משפט קמא לנכון להרשיע את המערער בעבירה שיוחסה לו, בהתבסס על חזקת השכרות מכוח סירובו להיבדק במכשיר הינשוף. כפי שנקבע בהכרעת הדין, העובדה כי קודם לבדיקת הינשוף נעשה שימוש במכשיר האסור אינה פוטרת את המערער מלנשוף, מה גם שהוא לא היה מודע לעובדת הפסול במכשיר עת סירב להיבדק, ואף צוין בפניו קודם לבדיקה כי על פי הנהלים, במידה והמכשיר יראה תוצאה חיובית, יהיה עליו להיבדק במכשיר נוסף. בנסיבות אלה, כך נקבע, לא נגרם למערער עיוות דין המצדיק זניחת האישום נגדו. עוד כפי שנקבע, למערער הוסברה משמעות הסירוב להיבדק, ולא הועלה על ידו הסבר סביר לסירוב – לבד מכך שחשש מתוצאות הבדיקה ושמעצה משפטית טלפונית שקיבל עלה כי מוטב שלא ייבדק.

בגזר דינו קבע בית משפט קמא כי יש ליתן משקל משמעותי להתנהלות של רשויות האכיפה בענין. בהתייחס לכך, ולנסיבותיו האישיות של המערער, הושתו עליו עונש פסילה לתקופה של 6 חודשים בניכוי ימי הפסילה המינהלית אותם ריצה, 3 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים, וקנס בסך 1,000 ₪.

6.הן המערער והן המשיבה ערערו על פסק הדין: המערער על הכרעת הדין וגזר הדין, והמשיבה על קולת העונש.

בפסק דין מיום 22.10.09, שניתן על ידי כב' השופט מ' רביד במאוחד בשני התיקים (ע"פ 4559/09, 4561/09), נקבע כי יש מקום לבטל את הכרעת הדין וגזר הדין ולזכות את המערער, וזאת ממספר טעמים עיקריים: על אף שהעבירה שיוחסה למשיב הייתה עבירת השכרות מכוח סירוב לבדיקת נשיפה, לא צוין סעיף החיקוק הנדרש בכתב האישום (סעיף 64ד לפקודה). זאת ועוד, לא נערך דיון לצורך בחינת התנאים הקבועים בסעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, כנדרש בטרם יורשע אדם בעבירה אחרת מהמיוחסת לו בכתב האישום, וטענותיו של סניגורו דאז של המערער נדחו בהחלטה שניתנה על אתר וללא הנמקה מספקת. בנוסף, לא הונחה בכתב האישום תשתית עובדתית מספיקה לכך שהמערער היה שיכור בעת האירוע. ובנסיבות אלה, כתב האישום אינו מגלה עבירה ודינו להתבטל.

לגופו של עניין נקבע כי "סירובו של המערער להיבדק פעם נוספת נראה בנסיבות העניין סביר", וזאת נוכח התנהלותו של המתנדב אקרמן, שהעלתה בלב המערער חשד כי רוצים להרשיעו בכל מחיר, כמו גם העצה המשפטית שקיבל, שמשקלה ומהותה לא נבחנו לעומקם על ידי בית משפט קמא.

עוד כפי שצוין, על פניו התנהלות המשטרה ורשויות החקירה במקרה, ובכללה דרך הבדיקה של המתנדב אקרמן, שכאמור לא נאסרה על ידי הקצין בשטח, כמו גם הסתרת המידע אודות טיבו של המכשיר וההתחמקות מהעברת החומר למערער, מעמידים למערער טענה של הגנה מן הצדק.

7.מספר חודשים לאחר זיכויו של המערער על ידי בית המשפט המחוזי, הוגשה על ידו לבית משפט קמא בקשה לפסיקת הוצאות על פי סעיף 80 לחוק העונשין. בבקשה פורטה השתלשלות ההליכים בעניין, וההוצאות הרבות שנגרמו לו, ובהן התייצבותו למספר רב של ישיבות, הזמנת עו"ד גורדון מארה"ב, שכנטען ייעץ לו בטלפון שלא להיבדק במכשיר הינשוף, נסיעות לצילום תיק המשטרה, שכר טרחת עו"ד בשני ההליכים, שכר עדים וכן הוצאות נסיעה בגין שלילת רישיון מינהלית. את כלל הוצאותיו המפורטות לעיל העמיד המערער על למעלה מ-72,000 ₪.

בהחלטה נשוא הערעור דנן נדחתה הבקשה, תוך שנקבע כי אין מקום לפסוק בנסיבות העניין הוצאות כלשהן.

8.לטענת המערער, מתקיימים בעניינו כלל התנאים הנדרשים על פי הדין לצורך פסיקת הוצאות. זאת, משהוא זוכה מהמיוחס לו, וכאשר לא היה יסוד לאשמה נגדו כמו גם התקיימו נסיבות מיוחדות שעיקרן בהתנהלות רשויות החקירה כמפורט לעיל. עוד הוא מלין על כי הבקשה נדחתה ללא דיון בגובה ההוצאות להן טען.

9.עמדת המשיבה היא כי דין הבקשה להידחות מהנימוקים המפורטים בהחלטה נשוא הערעור. לטענתה, לא מתקיים בעניינו של המערער אף אחד מהתנאים הקבועים בדין לצורך פסיקת הוצאות משפט. אשר למכשיר בו נבדק המערער טוענת המשיבה כי לא נמצא ממצא פוזיטיבי לכך שאמנם מדובר היה במכשיר הפרטי שנרכש על ידי המתנדבים, מה גם שבסופו של דבר מדובר במכשיר המקנה אינדיקציה בלבד לשכרותו של הנהג, לצורך המשך הליך הבירור, ואינו מקים ראייה כלשהי לעבירה. עוד כנטען, לא היה כל ניסיון להסתיר מהמערער את החומר הטכני הקשור למכשיר, אלא בשל טעות אנוש סברו המכותבים הרלוונטיים כי החומר שהתבקש נוגע לינשוף ולא לנשיפון.

דיון

10.סעיף 80 לחוק העונשין, שעניינו הוצאות הגנה מאוצר המדינה, קובע כדלקמן:

"(א)משפט שנפתח שלא דרך קובלנה וראה בית-המשפט שלא היה יסוד להאשמה, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו ופיצוי על מעצרו או מאסרו בשל האשמה שממנה זוכה, או בשל אישום שבוטל לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 בסכום שייראה לבית-המשפט; במשפט שמנהל קובל רשאי בית-המשפט להטיל על הקובל תשלום כאמור.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ