אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פודים נ' לשכת עורכי הדין - מחוז ירושלים

פודים נ' לשכת עורכי הדין - מחוז ירושלים

תאריך פרסום : 08/01/2014 | גרסת הדפסה
עמל"ע
בית המשפט המחוזי ירושלים
40424-11-13
29/12/2013
בפני השופט:
אמנון כהן

- נגד -
התובע:
יעקב פודים
הנתבע:
לשכת עורכי הדין - מחוז ירושלים
פסק-דין

פסק דין

בפניי ערעור על פסקי הדין של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין.

בית הדין המשמעתי המחוזי בירושלים זיכה את המערער ובית הדין המשמעתי הארצי קיבל את ערעור המשיבה והרשיע את המערער. לאחר שנגזר דינו של המערער, דחה בית הדין המשמעתי הארצי את ערעורו לעניין העונש.

למעשה, אין מחלוקת על עיקרי העובדות בתיק שבפניי:

המערער נשכר בשנת 1999 על ידי מר שלמה סומך (המתלונן), לצורך הגשת תביעה כנגד בנק לאומי בבית הדין לעבודה בירושלים וכן לצורך התגוננות בתביעה שהגיש בנק לאומי כנגד המתלונן בבית משפט השלום בירושלים.

הליכים אלה התנהלו לאחר שהמתלונן נחשד בביצוע עבירות פליליות של זיוף מסמכים וגניבת סכומי כסף מחשבונות הבנק. התובענות בבית הדין האזורי לעבודה ובבית משפט השלום בירושלים הגיעו לשלב הסיכומים בכתב לאחר שמיעת הראיות בשני התיקים. על אף אורכות חוזרות ונשנות שקיבל המערער (לבקשתו), לא הגיש המערער סיכומים בשני התיקים ובשל כך נדחתה תביעתו של המתלונן בבית הדין לעבודה ואילו תביעת הבנק התקבלה במלואה בבית משפט השלום.

טענתו העיקרית של המערער הייתה, כי אי הגשת הסיכומים בשני התיקים נבעה מטקטיקה, לה היה שותף המתלונן, לפיה עדיף שיינתנו פסקי דין כנגד המתלונן ללא קביעות עובדתיות וזאת מחשש שקביעת עובדות על ידי שתי הערכאות הדיוניות, עלולות להשפיע על הפרקליטות בהחלטתה להגיש כתב אישום נגד המתלונן.

המתלונן טען, שאי הגשת הסיכומים לא הייתה בידיעתו וממילא גם שלא ניתנה הסכמתו לכך וכי תוצאות פסק הדין נודעו לו לאחר זמן רב, לאחר "שיטוט" באינטרנט.

המתלונן פנה לוועדת האתיקה בקובלנה לפיה המערער התרשל באי הגשת סיכומיו ואף לא הודיע לו על מתן פסקי הדין נגדו.

המערער הואשם במספר עבירות של אי מילוי חובת עורך דין כלפי הלקוח בניגוד לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986.

בית הדין המחוזי של לשכת עורכי הדין שמע הן את המתלונן והן את הנאשם ובהכרעת דינו זיכה את המערער מחמת הספק. (משום מה בית הדין המחוזי לא התייחס לטענת הקובל, כי המערער לא הודיע לו על מתן פסקי הדין נגדו).

יצוין, כי בעת שמיעת עדותו של המתלונן, החליף עו"ד שמואלי את הגב' יהלומי, אשר יצאה לחופשת לידה ודווקא עו"ד שמואלי, אשר מעולם לא שמע את המתלונן, הוא זה שכתב את הכרעת הדין ושני החברים האחרים של בית הדין המשמעתי המחוזי הסכימו עימו. לטעמי, לא היה מקום להחליף את אחד הדיינים וניתן היה להמתין לשובה של עורכת הדין יהלומי ואולם, סוגיה זו לא עלתה לדיון, ולפיכך לא אתייחס אליה במתן פסק דין זה.

כאמור, בית הדין המשמעתי הארצי קיבל את ערעורה של וועדת האתיקה והרשיע את המערער בעבירות שיוחסו לו בקובלנה.

הדיון הוחזר לבית הדין המשמעתי המחוזי לעניין העונש ובית דין זה הטיל על המערער עונש של 24 חודשי השעיה לאחר שהפעיל במצטבר 6 חודשי השעיה על תנאי שהיו תלויים ועומדים נגדו. בנוסף, קבע בית הדין המשמעתי המחוזי, כי תקופת ההשעיה תהיה מצטברת לעונש ההשעיה אותו נושא המערער בגין הרשעתו בתיק אחר וחייבו בתשלום פיצויים למתלונן בסך 4,000 ₪ ובהוצאות בסך 1,000 ₪.

ערעורו של המערער על גזר דין זה נדחה ע"י בית הדין המשמעתי הארצי ביום 15.10.13 ומכאן הערעור שלפנינו.

המערער טען, כי לא היה מקום להתערבותו של בית הדין המשמעתי הארצי בפסק דינו המזכה של בית הדין המשמעתי המחוזי וזאת לנוכח הכלל, לפיו בית המשפט שלערעור אינו אמור להתערב בקביעות עובדתיות ובשאלת מהימנות.

מן הראוי לציין, שבית הדין המשמעתי המחוזי קבע, כי עדותו של הקובל לא הייתה מהימנה דיה וכי התגלו סתירות וקשיים בעדותו. בנוסף, התייחס בית הדין המשמעתי המחוזי לאי הבאת אשתו של המתלונן לעדות וקבע, כי הטקטיקה אותה ניהל המערער, הגם שאינה שגרתית ויש בה משום "הילוך על חבל דק", אינה מהווה הפרה של חובת הנאמנות כלפי הלקוח ו"משלא הוכח בפנינו כי טקטיקה זו נעשתה שלא על דעתו של המתלונן, אנו מזכים את הנאשם מחמת הספק".

בפסק דין ארוך ומנומק היטב קיבל, כאמור, בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין את ערעור וועדת האתיקה.

בית הדין המשמעתי המחוזי קבע, כי הטקטיקה שבחר המערער "אינה שגרתית" ואף חשפה את הקובל לסיכונים הנובעים מאי הגשת סיכומים וקבע, כי אינו רואה מקום לקבוע, כי המדובר בדרך ניהול משפט החורגת מגבולות הסביר "אם, כי היא קרובה לגבול זה".

בית הדין המשמעתי הארצי קבע, כי "בהתייחסותו של בית הדין קמא לטקטיקה היצירתית והבלתי שגרתית של המשיב, טעה טעות גדולה. טקטיקה שכזאת, לא רק שאיננה שגרתית, לא רק שהיא בגדר הליכה על חבל דק, לא רק שהיא חורגת לחלוטין מגבולות הסביר, אלא שטמונה בה עבירה משמעתית כבידה, עד כדי שמשנפרסה טקטיקה זו לעיניו של ביה"ד קמא, על פי הודאתו של המשיב בעדותו בפניו, היה על בית הדין להפעיל את סמכותו על פי סעיף 39 לכללי לשכת עורכי הדין (סדרי הדין בבתי הדין המשמעתיים), תשכ"ב-1962...".

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ