אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פאיז עבד אלפתאח אבו דהיר נ' מדינת ישראל ואח'

פאיז עבד אלפתאח אבו דהיר נ' מדינת ישראל ואח'

תאריך פרסום : 10/07/2011 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום ירושלים
9192-04
10/07/2011
בפני השופט:
רנר שירלי

- נגד -
התובע:
פאיז עבד אלפתאח אבו דהיר ע"י ב"כ עו"ד מואייד מיעארי
הנתבע:
1. מדינת ישראל
2. צבא הגנה לישראל

פסק-דין

פסק דין

כתבי הטענות

1. על פי כתב התביעה ביום 9.4.02 בזמן שהוטל עוצר בעיר העתיקה בשכם נצפו חיילים כשהם מבעירים אש במחסני מזון השייכים לתובע ואשר שמשו את עיסקו בהיותו בעל מכולת וחנויות. לאחר שהוצתה האש היא בערה במשך 5 ימים בלא שניתנה לתובע, לתושבים או לכוחות ההצלה הזדמנות לכבותה מאחר ובאותה עת היה עוצר בעיר העתיקה ולא הותר למאן דהוא להגיע למקום. כתוצאה מהשריפה נשרפו כל המוצרים שהיו במחסן – אורז, סוכר, שימורים ועוד. כן נגרם נזק למבנה, לרשת החשמל במקום, למחיצות הברזל, לציוד ולמכונות שהיו במחסנים. התובע תובע פיצוי בגין הנזקים למבנה, לתכולת המחסנים, הפסד הכנסה ועוגמת נפש.

בכתב ההגנה נטען כי הפעולה בה נגרמו נזקי התובע, אם אכן נגרמו בגלל פעולת צה"ל הנטענת, היא פעולה מלחמתית לאתור והשמדה של מעבדות חבלה כאלה ואחרות שנועדו לפגוע באזרחי המדינה. מדובר בפעולה מלחמתית ובמעשה מדינה. בכתב ההגנה מוכחש הנזק הנטען.

2. מטעם התובע הוגשו תצהיריהם של התובע ושל ג'מאל ח'מאש שהתגורר במועדים הרלוונטיים בסמוך למקום בו מצויים מחסני התובע. עוד העידו ללא תצהיר מר עבדאלסלאם אחמד עבדאלפתאח שהינו מנהל מכירות בחברה שהיתה מספקת סחורה לתובע, ומר אברהים אלשלה שאף ממנו היה קונה התובע סחורה. כן הוגשה חוות דעת של השמאי מוחמד בשיר. מטעם הנתבעת הוגשו תצהיריהם של ק. אשר שימש בתקופה הרלוונטית כסמג"ד של גדוד סדיר ואשר הגדוד בו שירת פעל אותה תקופה בעיר שכם. כן הוגשה חוות דעתו של השמאי יצחק דגון. כל המצהירים נחקרו על תצהיריהם להוציא השמאים אשר ב"כ הצדדים ויתרו על חקירותיהם לאחר שנתגבשה הסכמה ככל הנוגע לנזק למבנה (ר' פרוטוקול מיום 27.3.11). ב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בעלפה.

הטענות בסיכומים

3. לטענת ב"כ התובע בסיכומיו גירסת התובע כי הנכס שימש כמחסן למוצרי מזון לא נסתרה ואף נתמכה בעדויות האחרות. עדותו של עד הראייה ג'מאל ח'מאש ככל הנוגע לנסיבות התרחשות הארוע היא אמינה וכלל לא נסתרה. גירסת הנתבעת ולפיה חנותו של התובע היא מעבדת הנפץ שפוצצה באותו היום לא הועלתה בכתב ההגנה על אף שהועלתה בתגובות הראשוניות לפניות התובע, נתון המלמד כי אף הנתבעת אינה משוכנעת כי הארוע נשוא התביעה הוא הארוע של פיצוץ המעבדה. לטענת ב"כ התובע מעדותו של ק. ומקריאת תצהירו מתבקשת אחת משתי מסקנות: או שהעד מתאר אירוע שכלל לא התרחש או שהוא מתאר אירוע אחר שאין לו קשר לאירוע נשוא התביעה. אין לטענת ב"כ התובע אפשרות שלישית. בתמיכה לטענתו זו מפנה ב"כ התובע לכך שאירועים מהותיים עליהם העיד ק. אינם מתועדים ביומן המבצעים. הנתבעת גם נמנעה מלהביא תצ"אות ותמונות הנזכרות בעדותו של ק.. יש בכך כדי לגרום לנזק ראייתי לתובע ולפעול לחובת הנתבעת באופן המעביר אליה את נטל הראיה להוכיח כי הארוע המתואר על ידי התובע הוא הארוע המתואר על ידה. לטענת ב"כ התובע כשנשאל ק. האם יוכל לאמר בוודאות כי האירוע עליו הוא מעיד הוא החנות נשוא התביעה לא ידע לתת תשובה ברורה ועדותו בהקשר זה היא כללית ואינה יכולה לסתור את טענות התביעה שהן ממוקדות וספציפיות. כעולה מעדותו של ק. הוא גם תיאם ואימת את עדותו לפני שהעיד, עם חייל אחר. עוד טוען ב"כ התובע כי היעדר התיעוד במסמכים לאירוע המתואר על ידי ק. פוגם באמינות עדותו ואין לקבל את עדותו כי במצב דברים כגון זה שהיה לא נוהגים לתעד. לכל אלו מצטרפת גם העובדה כי התיאור שנותן ק. ככל הנוגע לחנות בה ביקר אינו מתאים כלל למחסנו של התובע ומדובר בפרטים מהותיים שיש בהם כדי להוכיח מעל לכל ספק כי האירוע עליו מעיד ק. אינו האירוע נשוא כתב התביעה. אשר לנזק טוען ב"כ התובע כי הוכחו הנזקים שנגרמו לתכולת מחסניו של התובע וככל הנוגע לנזק למבנה יש לקבל את ההערכה המוסכמת של השמאים. עוד יש לפסוק לתובע פצוי בגין הפסד הכנסה עבור שנתיים בהם היה המחסן סגור וכן פצוי בגין עוגמת נפש.

לטענת ב"כ הנתבעת ק. העיד באופן משכנע ועקבי על זיהויה הוודאי של מעבדת הנפץ בתוך החנות ומדובר במקרה קלאסי של פעולה מלחמתית. ככל הנוגע לזהוי החנות העיד ק. כי התמונות שצירף התובע מזכירות לו מאוד את החנות אותה הוא מתאר. גירסת ק. ולפיה ביום 9.4.02 פוצצו מעבדות נפץ מהימנה, הפצוץ כמו גם הארוע הנטען בחנות התובע התרחשו בבוקר, מדובר בשני המקרים בחנות, שמיקומה במפלס הרחוב ובאותו מקום. בכל אלו יש כדי להוביל למסקנה כי הארוע נשוא התביעה הוא הוא הארוע עליו מעיד ק. אשר לחוסר ההתאמה בין תאור החנות על ידי ק. ועל ידי השמאי מטעם התובע טוען ב"כ הנתבעת כי עדותו של ק. בהקשר זה מאוד זהירה, התרשמותו מהחנות היתה מכח הצצה חטופה בסערת קרב ומנגד חוות דעתו של שמאי התובע ניתנה כ-6.5 שנים לאחר האירוע כך שבהחלט יתכן כי החנות עברה בינתיים שנויים. באשר לתיעוד הפעולה טוען ב"כ הנתבעת כי כעולה מעדותו של ק. לא קיימת פרוצדורה בעניין זה במהלך לחימה. לטענת ב"כ הנתבעת גם אם היה התובע אדם תמים וישר דרך לא מן הנמנע כי גורמי טרור השתלטו על המחסן שלו כדי לפגוע בחיילי צה"ל שפעלו באיזור. אשר לטענה בדבר הימנעות מהבאת ראיות טוען ב"כ הנתבעת כי התמונות עליהן הסתמך ק. בתצהירו הן תמונות שצולמו על ידי התובע והוא עצמו לא הראה לק. כל תצ"אות כך שאינו יודע על מה מדובר. אשר לשיחה ששוחח העד לפני מתן התצהיר, אין בכך כל פגם שכן העד לא היה איתו באותו מקום. אשר לאפשרות ולפיה מדובר בשני ארועים שונים טוען ב"כ הנתבעת כי אין כל סיבה שהצבא יהרוס סתם חנות באופן שרירותי ללא כל סיבה ואפשרות זו נראית מופרכת. לטענת ב"כ הנתבעת גם לא הוכח הנזק, למעט עלות המבנה עליו הוסכם בין השמאים וזאת בכפוף לטענה כי התובע יכול היה להקטין גם נזק זה באמצעות מעבר לחנות אחרת.

בתגובה ציין ב"כ התובע כי לא ניתן מתוך התמונות שצורפו לזהות נכס שלם ועוד מלפני 8 שנים. אשר לטענה ולפיה אין ראייה כי המחסן ביום הארוע הוא אותו מחסן שתועד על ידי השמאי, הרי שבעניין זה בתצהירו המשלים של התובע בשאלת הנזק יש משום אימוץ חוות דעתו של השמאי והתובע לא נשאל על כך. אשר לטענה ולפיה האפשרות כי החיילים שרפו סתם חנות נראית מופרכת, טוען ב"כ התובע כי היו דברים מעולם ובעניין זה צריך בית המשפט להכריע.

דיון

4. במרכז המחלוקת בין הצדדים מצויה השאלה האם אכן שימשה חנותו של התובע כמעבדה להכנת חומרי נפץ. אין למעשה מחלוקת כי אם אכן כך הם פני הדברים אזי לא עומדת לתובע כל עילה כנגד הנתבעת בגין הנזק שנגרם לו.

5. על פי תצהירו של התובע נמסר לו על ידי עדי ראייה כי ביום 9.4.02 בזמן שהוטל עוצר על העיר שכם נצפו חיילים כשהם מבעירים את מחסניו (ר' סעיף 4 לתצהיר). על פי התצהיר בעקבות פניות התובע לגורמים המשפטיים הרלוונטיים באמצעות המוקד להגנת הפרט החל מיום 26.5.02, נענה לבסוף ביום 2.7.03 על ידי פרקליטות מחוז מרכז כי נערך בירור שממנו עולה כי ביום 9.4.02 פוצצו החיילים שתי מעבדות נפץ בעיר שכם, כאשר אחת מהן הינה באזור בו מצויים המחסנים (סעיפים 14-10 לתצהיר). על פי תצהיר התובע המחסנים מעולם לא שימשו מעבדות נפץ או פעילות בלתי חוקית אחרת כי אם רק כמחסני מזון והתובע אף לא נחקר מעולם ולא ננקטו כנגדו הליכים בעקבות פיצוץ המחסנים (ר' סעיפים 9-8 לתצהיר).

על פי תצהירו של ג'מאל ח'מאש הוא התגורר במועדים הרלוונטיים באותו רחוב בו נמצאים מחסני התובע (סעיף 2). על פי התצהיר "לפי מיטב ידיעתי וזכרוני, במועד שאינו זכור לי במדוייק בחודש אפריל 2002, בזמן שהוטל עוצר על העיר העתיקה בשכם, היו חיילים שהסתובבו ברחוב בו נמצא ביתי. ברגע מסויים, שמעתי רעש מכיוון הרחוב, וכשהלכתי לבדוק את סיבת הרעש, ראיתי חיילים שמנסים לפתוח את דלתות מחסנו של התובע. לאחר זמן קצר, ראיתי את החיילים מניחים חפצים על דלתות המחסן ומתרחקים מהמקום תוך שהם מניחים חוטים על האדמה ומושכים אותם לכיוונם. פתאום ארע פיצוץ במחסנו של התובע, ואש התפשטה בו" (סעיפים 6-3 לתצהיר).

על פי תצהירו של ק. מטעם הנתבעת במהלך סריקות אחר אוייב ותשתית זיהה כח בפיקודו "...מספר עמדות מחבלים בתוך סימטאות הקסבה, אשר ביניהן, היו מתוחים תיילים דו-גידיים, אשר בקצהו האחד (בסימטה) מטענים (מטעני צינור וכיו"ב). חוליית החוד בפיקודי ביצעה סריקה לאורך התיילים על מנת לנסות לזהות מיקום היזימה (המקום ממנו מפעילים את המטענים). במהלך הסריקה, זיהינו פתח של חדר/חנות הפתוח קימעא, ואשר אחד מן החוטים הוביל אליו. בהצצה חטופה פנימה הבחנתי כי במקום ישנם ממצאים המעידים על קיומם של מטענים או אף מעבר לכך (זיהיתי שקים לבנים ומספר מטעני קונוס). חילצתי את הכח לאחור, וקידמתי חוליית סילוק פצצות של יחידת הנדסה, אשר סרקה את המקום ואבחנה אותו כמעבדת נפץ. במקום נמצאו כמויות גדולות של חומרי חבלה, עשרות מטעני צינור ומספר רב של גופים אשר מהם מכינים מטעני קונוס לפגיעה ברכב קר"מ. כמו כן נמצאו במקום, כלים וציוד להכנת מטענים, כגון משקולות כפות וכו'. העברנו את הדיווח לרמה הממונה עלינו, וזאת אישרה לבצע פיצוץ יזום" (ר' סעיפים 10-5). עוד נאמר בתצהיר כי המבנה הוכן בצורה חשאית לפיצוץ תוך הקפדה על שימוש מינימאלי בחומרי נפץ, הונחו לאורך הסמטא במקומות בהם היו מטענים נוספים "יזימות נוספות" וכשהעבודה היתה מוכנה הוסטו כל הלוחמים לאחור ותושבי הבניינים הסמוכים נתבקשו לפנות את האזור באמצעות כריזה. מאחד הבתים אף יצאו אנשים. לאחר כריזות חוזרות ונשנות הופעלו חומרי הנפץ והמעבדה, והמטענים שבסמטא הושמדו (ר' סעיפים 13-12 לתצהיר). על פי התצהיר כתוצאה מהפיצוץ נגרם נזק רב לחנות כולל קריסת חלק מהקיר בחנות (סעיף 14). עוד מציין ק. בתצהיר כי מעיון ביומני המבצעים ראה כי בתאריך 9.4.02 בשעה 20:55 דווח על פיצוץ של משאית תחמושת של צה"ל אשר עלתה על מטען. ארוע זה משמש כעוגן לאמור בתצהירו "מכיוון שהפעילות עליה אני מדווח בתצהיר זה, התרחשה בוודאות בבוקרו של אותו יום" (ר' סעיף 4 לתצהיר).

6. ק. חזר בעדותו על אופן זיהוי החנות אשר בה היו המטענים לרבות הדלת הפתוחה אשר דרכה ניתן היה להיכנס ולזהות את המטענים וחומרי הנפץ (ר' עמ' 27 , שורות 6-5; עמ' 30, שורות 15-13; עמ' 32, שורות 30-28; עמ' 33, שורה 7; עמ' 34, שורות 26-12). עדותו היתה מאוד מהימנה עלי. מעדותו עלה כי פיצוץ החנות התרחש ביום בו נערך הצבא מחדש בקווים אחוריים כשבאותו היום גם עלתה משאית על מטען ובשל כך הוא זוכר את המועד הספציפי של התרחשות הארוע (ר' עמ' 29, שורות 16-13). ק. גם אישר בעדותו כי אירוע של פיצוץ מבנה או חנות הוא אירוע חריג (עמ' 29, שורה 29) וכי במהלך כל שבוע הלחימה התרחשו אך שניים כאלו בגזרה שבשליטתו (ר' עמ' 28, שורות 21-23). עדותו של ק. נתמכת ביומן המבצעים ממנו עולה כי באותו היום בשעה 20.55 התפוצצה משאית תחמושת (העמודים הרלוונטיים סומנו נ/1). עדותו של ק. היתה כאמור מאוד מהימנה עלי ושוכנעתי כי ביום 9.4.02 אכן פוצצה מעבדת נפץ כגירסת הנתבעת. העובדה שהעד שוחח לפי עדותו עם מי שהיה אותה עת מ"פ פלוגת החבלה שפעלה תחת פיקודו וביצעה את אחד הפיצוצים כדי לאמת את מועד האירוע כפי זכרונו (ר' עמ' 29, שורות 22-17) אין בה כד להחליש ממסקנתי זו.

7. האם המעבדה המדוברת היא אכן חנותו של התובע? בתצהירו מציין ק. כי עיין בתמונות שצורפו לתצהיר התובע ומדובר "בתמונות בשחור לבן ושאינן ברורות, יחד עם זאת מה שנראה בתמונות מזכיר לי מאוד את החנות עליה הצהרתי בתצהיר זה" (סעיף 15 לתצהיר). כשנשאל אם מכיר את מיקומה המדוייק של החנות הנזכרת בכתב התביעה ובתצהיר התובע השיב כי "לפי התצ"אות והכוונה כפי שהראה לי עו"ד ברכיה נראה לי בוודאות גבוהה מאוד אותה חנות שאני כמפקד בפועל גיליתי את המעבדה בתוכה" (עמ' 27, שורות 4-3). בהמשך הבהיר כי אין הכוונה לזיהוי ספציפי של המיקום המדוייק של החנות אלא "ההתייחסות היתה למרחב ולפיצוצים שבוצעו רק שניים מהם באותו היום" (עמ' 27, שורות 30-29). בהמשך כשנשאל לנוכח האמור "איך אתה יודע שהחנות שאנו מדברים עליה כאן בתביעה היא אותה חנות או מחסן שאתה פיצצת באותו יום בהתחלה ומה הקשר לתצלומי האויר" השיב "אנו יודעים שמדובר בוודאות באותו יום ספציפי שבוצעו הפיצוצים. התמונות שהוצגו לי הם היו מאותו מרחב, מכיוון שבאותו מרחב אני הייתי מפקד תחת 2 פלוגות ואני בקיא היטב במה שהיה באותו היום אני יכול להגיד בוודאות שכל שימוש בחומר נפץ צהלי שאמור להסב נזק לבתים התקיים רק בשני העיתויים האלה אחד בחנות ואחד בקומה רביעית...." (ר' עמ' 28, שורות 6-3. ר' גם שורות 23-21). גם בהמשך חזר על כך כי הוא בטוח שלא היה באותו יום עוד פיצוץ של חנות (ר' עמ' 36, שורה 32- עמ' 37, שורה 3).

בדומה לחנות התובע העיד ק. כי מדובר היה בחנות במפלס הרחוב (ר' עמ' 27, שורות 23-22). אמנם תיאורו של ק. את פנים החנות אינו תואם ככל הנוגע לשטחה, את שעולה מחוות דעת המומחה מטעם התובע. ק. ציין בתשובה לשאלה כי שטח החנות היה אולי אפילו פחות מ-15 מ"ר (ר' עמ' 32, שורות 17-11). השמאי מטעם התובע מתאר בחוות דעתו את חנות התובע כמחסן בשטח 44 מ"ר. עם זאת, צודק ב"כ הנתבעת בטענתו כי בשים לב למועד ביקור השמאי כעולה מחוות הדעת, כ-6.5 שנים לאחר האירוע, ולשנויים שעשויים היו להתחולל בתקופה זו, לא ניתן ללמוד מחוות הדעת באופן מספק על שטח החנות במועד הנוגע לענייננו ואין בידי לקבל את טענת ב"כ התובע כי למעשה יש לראות בתצהירו המשלים של התובע אליו צורפה חוות הדעת כמצהיר על העובדות נשוא חוות הדעת נכון ליום הארוע. יתר על כן. סבורה אני כי בשים לב למועד הארוע, למועד מתן העדות של ק. – 8 שנים מאוחר יותר ולכך שק. היה בחנות שניות ספורות בלבד כעולה מעדותו (ר' עמ' 37, שורות 20), אין לייחס לאי התאמה זו, אפילו היתה קיימת, משקל מהותי. ב"כ התובע גם מצביע על כך שבעוד שק. מצביע על כך שהכניסה לחנות הייתה מקורה, מתמונה של המחסן שצולמה על ידי התובע לאחר האירוע רואים כי אין מעליה תקרת גג בנויה. עיינתי בתמונה אליה מפנה ב"כ התובע ואין ללמוד ממנה את אשר מבקש ב"כ התובע. אף עדותו של התובע לא היתה בעניין זה חד-משמעית (ר' עמ' 36, שורה 15). גם באי התאמות נטענות אחרות, לא מצאתי ממש.

8. בעדותו חוזר התובע ומציין כי הוא יודע על הארוע ומועד התרחשותו משכנים שסיפרו לו על כך 5 ימים לאחר האירוע כשהסתיים העוצר (ר' עמ' 10, שורות 25-16). עדותו היא איפוא בגדר עדות שמיעה. גירסת התובע ככל הנוגע לאופן התרחשות הנזק נסמכת באופן בלעדי על עדותו של ג'מאל ח'מאש. עדות זו לא היתה משכנעת במידה מספקת. ראשית, עדותו של מר ח'מאש מעוררת תמיהה ככל הנוגע למיקום בו היה עת התרחש הארוע. על פי תצהירו היה אותה עת עוצר ולפתע שמע רעש מהרחוב והלך לבדוק מה קורה. לכאורה משתמע מהתצהיר כי היה בבית בעת האירוע, או לפחות לא מצויין אחרת. בעדותו לאחר שנשאל מה המרחק בין ביתו לבין זה של התובע וענה כ-10-12 מ' (ר' עמ' 15, שורה 30 – עמ' 16, שורה 1), נשאל אין יתכן כי בדיוק עמד בחלון בעת הארוע שלטענתו ארך 5 דקות, וענה כי "...הבית שלנו גדול ויש לנו גן גינה, היינו בגינה וכששמענו את הקולות באופן אוטומאטי הסתכלנו. שמענו את הקולות על הדלת שניסו לפרוץ את הדלת" (עמ' 16, שורות 23-22). מר ח'מאש גם העיד כי בעת שהיו עימותים בין חיילי צה"ל לבין פלסטינים "אף אחד לא היה מעז אפילו להסתכל מהחלון או מכל מקום כי זה מסוכן" (ר' עמ' 16, שורות 5-4). ק. העיד כי אמנם בעת פיצוץ החנות עצמה שארכה בין חצי שעה לשעה לא היו חילופי יריות, אך בסמוך לאותו ארוע, בירידה לסמטא ובסמטאות אחרות – כן. (ר' עמ' 35, שורות 16-11). יש בכל האמור כדי לעורר סימן שאלה ככל הנוגע לעדותו של ח'מאש בדבר מיקומו בעת הארוע. שנית, תיאורו את אופן התרחשות הנזק אינה עולה בקנה אחד עם תאור גרם הנזק לבית התובע בפניות הראשונות לגופים המשפטיים הרלוונטיים בהם עולה הטענה כי חיילי צה"ל נצפו כשהם מבעירים אש באמצעות מטענים שנזרקו דרך החלון (ר' סעיף 2 לנספח ב' לתצהיר התובע). בניגוד לאמור באותן פניות קרובות לזמן האירוע מעיד ח'מאש כי החיילים ניסו ללא הצלחה לפתוח את הדלת שהיתה סגורה עד שהחליטו לפוצץ אותה. "..הם קשרו חבלים, הלכו רחוק ואז פוצצו" (עמ' 16, שורות 12-11). שלישית, עדותו של מר ח'מאש ככל הנוגע לאופן פיצוץ הדלת גם אינה עולה בקנה אחד עם עדותו של ק. ככל הנוגע לנוהג בדבר פתיחת דלתות בקסבה, בדרך כלל באמצעים קרים, מקום שיש צורך בכך (ר' עמ' 37, שורות 18-6).

9. לטענת ב"כ התובע הימנעות הנתבעת מלהציג חומר רלוונטי לפיצוץ החנות צריכה במקרה דנן לפעול להיפוך נטל הראיה. אין בידי לקבל טענה זו. ק. העיד ועדותו הייתה מהימנה עלי כי בעת לחימה, כפי שהיה במקרה שלפני, אין אפשרות ואין על כן גם נוהל לתיעוד מסודר אף של אירועים מהסוג דנן (ר' עמ' 29, שורה 31 – עמ' 30, שורה 16; עמ' 31, שורות 14-3).

כעולה מעדותו של ק. שהיה אחראי על הגיזרה הרלוונטית, אירוע של פיצוץ חנות הוא אירוע חריג, לא היו ארועים נוספים בשטח שבשליטתו בהם נעשה שימוש יזום בחומר נפץ באותו מועד (ר' עמ' 28, שורות 6-3). כעולה מעדותו מדובר היה בחנות המצויה באותו אזור בו מצויה חנות התובע. לנוכח האמור יותר מסתברת בעיני המסקנה ולפיה החנות עליה העיד ק. היא חנותו של התובע מאשר להיפך. מכל מקום על התובע הנטל להוכיח את תביעתו והוא לא עמד בנטל זה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ