אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פאדי בן מנצור ואח' נ' משרד הפנים

פאדי בן מנצור ואח' נ' משרד הפנים

תאריך פרסום : 18/06/2013 | גרסת הדפסה
עת"מ
בית המשפט המחוזי ירושלים
5356-09-11
12/06/2013
בפני השופט:
נאוה בן אור

- נגד -
התובע:
1. והאדנה פאדי בן מנצור
2. והאדנה (אמונה) שאדי בן מנצור
3. והאדנה (אמונה) האדי בן מנצורעל ידי ב"כ עו"ד עבדאללה זאיד

הנתבע:
משרד הפנים
פסק-דין

פסק דין משלים

1. ביום 30.4.12 ניתן על ידי פסק דין בעתירה הנדונה, ובו דחיתי אותה וקבעתי כי העותרים לא עמדו בנטל להוכיח כי הם, ואביהם לפניהם, מתגוררים ברציפות בעין ג'ויזה שבוואלג'ה (כלומר בשטח השיפוט של ירושלים) עובר לשנת 1967.

2. על פסק הדין האמור ערערו העותרים לבית המשפט העליון (עע"מ 4278/12). בפסק דינו מיום 15.10.12 אומר בית המשפט העליון כי אינו מוצא עילה להתערבות בממצאים העובדתיים שקבעתי, וכי הוא מאשר את פסק הדין למעט עניין אחד, והוא הכרעה בטענות המערערים בעניין החלת "ההסדר ההומינטארי", המצוי בסמכות בית המשפט לעניינים מנהליים מכוח פסק דינו של בית המשפט העליון בבג"צ 9366/10 אלסורחי נ' משרד הפנים (מיום 29.1.12). לפיכך הוחזר התיק להכרעתי בנושא ההומניטארי.

3. ההסדר ההומניטארי בו עסק פסק הדין בעניין אלסורחי הוא החלטת ממשלה 2492 מיום 28.10.07, המכונה גם "הסדר 87". החלטה זו נועדה לתת מענה זמני לתושבי האזור, המתגוררים במזרח ירושלים ברציפות משנת 1987 ואילך, ואשר הקמת גדר ההפרדה פגעה באופן ממשי במרקם חייהם, משום שפגעה קשות ביכולתם לקיים קשר עם שטחי האזור. החלטה זו קובעת שורת תנאים, שבהתקיימם רשאי שר הפנים, באמצעות המפקד הצבאי, להעניק לתושבים כאלה היתר שהייה זמני. בין יתר התנאים נדרש מבקש ההיתר להראות, כי ביתו מצוי בשטח המוניציפאלי של ירושלים, כי הוא מתגורר במזרח ירושלים ברציפות ולכל המאוחר החל משנת 1987, וכי בניית גדר ההפרדה פגעה באופן ממשי במרקם חייו כך שנפגעה יכולתו לקיים קשר עם שטחי האזור. בית המשפט העליון קבע באותו פסק דין, כי הסמכות העניינית לדון בעתירות כנגד החלטת הרשות בבקשה לקבל היתר שהייה זמני בהתאם להחלטת הממשלה 2492 נתונה גם לבית המשפט לעניינים מנהליים.

4. לכאורה, אפוא, עולה מפסק דינו של בית המשפט העליון, שהפנה לפסק הדין בעניין אלסורחי, כי עליי לדון בתחולת "הסדר 87" על עניינם של העותרים. אלא שאין חולק (וראו לעניין זה גם סיכומי העותרים מיום 11.3.13) כי הסוגיה בדבר תחולת "הסדר 87" כלל לא עמדה לפניי במסגרת העתירה. הבקשה שהגישו העותרים בשנת 2007 הייתה להכיר באביהם המנוח כתושב קבע, ולהכיר בהם כתושבי קבע מכוח טענה זו ומכוח טענתם כי התגוררו בישראל עובר לשנת 1967 ואילך. לחילופין ביקשו כי יוחל עליהם ההסדר ההומינטארי המכונה "הסדר 72" (שעליו אעמוד בהמשך). בקשה זו נדחתה על ידי המשיב באוגוסט 2007, וכן נדחה ערר שהוגש עליה. עתירה שהוגשה על ידי העותרים בשנת 2008 הביאה להחזרת הסוגיה לבחינה מחודשת של המשיב, והחלטתו - הדוחה פעם נוספת את הבקשה - ניתנה באפריל 2011. לפיכך הוגשה העתירה שלפניי. גם בעתירה זו ביקשו העותרים כי יוכרו כתושבי קבע מכוח הטענה כי אביהם היה תושב קבע וכי הם, ואביהם לפניהם, התגוררו ברצף בישראל עובר לשנת 1967. לחילופין ביקשו כי יוחל עליהם "הסדר 72".

5. יתרה מזאת, ככל שבית המשפט העליון התכוון לבחינת תחולת ההסדר בו עסק פסק הדין בעניין אלסורחי על ענייננו, היינו "הסדר 87", הרי שאז לא יכולה הייתי לדון בתחולת "הסדר 72". כל כך משום שנראה כי ההסדר האחרון הוציא את הראשון וביטל אותו: על פי החלטת ממשלה 2492 הנ"ל, אין שר הפנים יכול עוד ליתן רישיון לישיבה בישראל לתושב אזור יהודה ושומרון השוהה בישראל שלא כדין, המבקש לקבלו על יסוד טענה בדבר מרכז חיים בירושלים המזרחית, אלא אם יוכח כי המבקש מתגורר ברציפות בירושלים המזרחית החל משנת 1987, ובלבד שבניית גדר הביטחון פגעה באופן ממשי במרקם חייו, משום שהיא יוצרת מניעה או הכבדה קשה לקיים קשר עם האזור. תנאי זה, כפי שנראה להלן, אינו מופיע ב"הסדר 72".

6. המסקנה מכל אלה, שעליי להשלים את פסק דיני בכל הנוגע לבקשתם החילופית של העותרים כי יוחל עליהם "הסדר 72".

7. "הסדר 72" הוא ההסדר ההומניטארי, שקדם ל"הסדר 87". הסדר זה בא לעולם בעקבות ריבוי עתירות של אנשים, שטענו לזכות לרישיון לישיבת קבע בישראל, בשל מגורים רצופים מהלך שנים רבות בירושלים (לעיתים אף לפני מלחמת ששת הימים). זאת, על אף שהתפקדו כתושבי האזור במפקד האוכלוסין שנערך בשנת 1967. הסוגיה הובאה לפתחו של ראש הממשלה והוחלט כי מי שיעמוד בקריטריונים שנקבעו, יקבל היתר שהייה (להבדיל ממעמד קבע). בין יתר הקריטריונים, נדרש מבקש המעמד להוכיח, באמצעות ראיות אובייקטיביות חותכות, כי התגורר ברצף בירושלים לכל המאוחר החל מיום 31.12.72.

8. ועתה לענייננו.

כפי שאבהיר להלן, מסקנתי היא כי "הסדר 72" אינו חל על העותרים, שלא רק שלא עמדו בנטל להוכיח כי התגוררו ברציפות החל משלהי שנת 1972 בשטח המוניציפאלי של ירושלים, אלא שהוכח להיפך, כי הם התגוררו מחוצה לו.

9. קביעותיי העובדתיות בפסק הדין (שכאמור בית המשפט העליון, בכל הכבוד, לא מצא עילה להתערב בהן) מביאות למסקנה כי העותרים אינם עומדים בתנאיו של "הסדר 72". כך, למשל, קבעתי בסעיף 19 לפסק הדין, כי אין בפי העותרים ובפי קרוביהם האחרים גרסה אחידה וברורה בכל הנוגע לשאלה האם התגוררה משפחתם ברצף, עובר לשנת 1967 ועד היום, במבנה המצוי בשטח ישראל, וכי לא ניתן יהיה להשתית כל ממצא על יסוד גרסאותיהם באשר למקומות מגוריהם מעת לידתם, ובאשר למקום מגורי אביהם קודם ללידתם, החל משנת 1967 ואילך (וראו גם סעיף 20 לפסק הדין). די בכך כדי להביא לשלילת האפשרות להחלת "הסדר 72" על עניינם, שכן הנטל עליהם להוכיח בראיות אובייקטיביות חותכות, כי התגוררו ברצף בתחום שטחה המוניציפאלי של ירושלים לפחות החל מיום 31.12.72.

10. יתרה מזאת, בסעיף 23 לפסק הדין קבעתי, כי חוות הדעת שהוכנה על ידי המרכז למיפוי ישראל בשנת 2011, ואשר עליה הסתמך המשיב בהחלטתו מיום 13.4.11, מלמדת כי אחד משני המבנים לגביהם נטען על ידי העותרים כי שימשו למגורי המשפחה, כלל לא היה קיים במקום בשנים שנבדקו (על יסוד תצלומי אוויר), קרי, בשנים 1967, 1968, 1972 ו- 1987. ואילו המבנה האחר בו מדובר אכן קיים בכל השנים הללו, אולם מימדיו כה קטנים עד כי ספק אם יכול לשמש למגורים. ועוד, מאחר שממצאי חוות הדעת מלמדים כי מידותיו של אותו מבנה נותרו קבועות בכל השנים שנבחנו, הרי שיש בכך כדי לסתור את גרסת אביהם המנוח של העותרים, ולפיה הרחיב את המבנה בשנת 1980, על פי היתר שקיבל מן המנהל האזרחי. חוות הדעת מתייחסת, אם כך, לשנת 1972 ולשנת 1987, ושומטת את הקרקע מתחולת "הסדר 72" על העותרים. באותו סעיף הערתי, כי לא נשמעה מפי ב"כ העותרים כל טענה ביחס לתקפות ממצאיה של חוות הדעת האמורה, מלבד טענה בדבר מעשה בית דין מכוח פסק הדין בעתירה הקודמת שהוגשה באותו עניין. טענה זו נדחתה על ידי.

11. לנוכח מכלול הנתונים מצאתי כי החלטת המשיב שעמדה ביסוד העתירה, והקובעת כי העותרים לא התגוררו בתחומי מדינת ישראל, לא משנות ה- 80 של המאה הקודמת ואילך, ואף לא קודם לכן, בדין יסודה, ולא נמצאה לי עילה להתערב בה (פסקה 34 לפסק הדין). מסקנתי הייתה כי העותרים לא עמדו בנטל להוכיח כי הם ואביהם לפניהם מתגוררים ברציפות במקום הנמצא בשטח המוניציפאלי של ירושלים עובר לשנת 1967, והוספתי וקבעתי באופן פוזיטיבי, כי "מקום מגורי המשפחה הוא ח'לת אלסמר באזור בית לחם".

12. על כל אלה יש להוסיף, כי עיון בסיכומיהם של העותרים שהוגשו עובר לכתיבת פסק דין משלים זה מלמד, כי לא הוצבע בהם על כל ראיה שיש בה כדי לבסס את טענתם לתחולת "הסדר 72" על עניינם, ואשר לא התלבנה בפסק הדין העיקרי.

13. יצוין, כי במקביל לבקשה ולהחלטה נשוא העתירה שלפניי, פנו העותרים ביום 30.4.08 בבקשה כי יוחל עליהם "הסדר 87". בקשה זו, כשלעצמה, שומטת את הקרקע מתחת לבקשתם כי יוחל עליהם "הסדר 72", ולמעשה מגלים הם בה את דעתם כי ההסדר המוקדם אינו יכול לחול עליהם.

יום לאחר שניתן פסק דינו של בית המשפט העליון פנה בא כוחם של העותרים אל המשיב וביקש כי תינתן החלטה בבקשה זו. ביום 24.12.12 ניתנה החלטת המשיב, הדוחה את הבקשה. בהחלטתו כותב המשיב שהעותרים מתגוררים בצד המזרחי של גדר הביטחון, ומשכך אין בבניית גדר ההפרדה כדי למנוע מהם לקיים קשר עם האזור. מכאן, שאין הם עומדים בתנאי שנקבע בהחלטת הממשלה לתחולת "הסדר 87".

על החלטה זו הגיש ב"כ העותרים ערר, והחלטה בו טרם ניתנה.

14. כפי שהסברתי בפתח הדברים, סוגיית תחולת "הסדר 87" אינה יכולה לשמש תשתית להכרעתי, וגם ב"כ העותרים אינו מבקש זאת. עם זאת אעיר, כי אתקשה לראות כיצד ניתן להחיל על עניינם של העותרים את ההסדר המאוחר, שהרי הכפר וולאג'ה נמצא בצידו המזרחי של תוואי גדר הביטחון, ולפיכך אין תושביו זכאים כלל להיתרים מכוח הסדר זה. מכאן, שגם לו הצליחו העותרים להוכיח את טענתם בדבר מקום מגוריהם, אין הם עומדים בתנאים הקבועים בהחלטת ממשלה 2492 הנ"ל.

המזכירות תמציא את העתק פסק הדין המשלים לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ד' תמוז תשע"ג, 12 יוני 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ