אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פאדי בן מנצור ואח' נ' משרד הפנים

פאדי בן מנצור ואח' נ' משרד הפנים

תאריך פרסום : 04/05/2012 | גרסת הדפסה
עת"מ
בית המשפט המחוזי ירושלים
5356-09-11
30/04/2012
בפני השופט:
נאוה בן אור

- נגד -
התובע:
1. והאדנה פאדי בן מנצור
2. והאדנה (אמונה) שאדי בן מנצור
3. והאדנה (אמונה) האדי בן מנצור

הנתבע:
1. משרד הפנים באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)
2. עו"ד אביטל לברן

פסק-דין

פסק דין

העתירה שלפניי היא גלגול נוסף בסוגיית מעמדם של העותרים בישראל. העותרים הם אחים. עותר 1 הינו יליד 1981, והעותרים 2-3 הם תאומים, ילידי 1983. לעותרים עוד שלוש אחיות, והן אינן שותפות להליכים נשוא עתירה זו. טענת העותרים לתושבות קבע בישראל נשענת על הטענה שאביהם התגורר עובר לשנת 1967 בשכונת עין ג'ויזה שבכפר וולג'ה, ועד לשנת 2002, מועד פטירתו. כמו כן טוענים הם כי מאז היוולדם התגוררו בבתי המשפחה שבשכונה האמורה, עד שאלה נהרסו על ידי עיריית ירושלים, תחילה באופן חלקי בשנת 1998 ולאחר מכן באופן סופי בשנת 2002. מאז מתגוררים הם במבנים סמוכים. לפיכך, מרכז חייהם במדינת ישראל מיום היוולדם ועד עצם היום הזה.

רקע עובדתי וההליכים הקודמים

1. המשפט, השיפוט והמינהל של מדינת ישראל הוחלו על שטח שצורף למדינה לאחר מלחמת ששת הימים, בשנת 1967. קו הגבול התוחם שטח זה עובר בתוככי הכפר וולאג'ה, וחוצה אותו. חלקו האחד של הכפר מצוי באזור יהודה ושומרון, וחלקו האחר מצוי בתחומה המוניציפאלי של ירושלים. שכונת עין ג'ויזה נמצאת בחלק ה"ירושלמי" של הכפר.

סמוך לאחר המלחמה, נערך מפקד אוכלוסין באזור יהודה ושומרון. תושבי האזור נרשמו במרשם האזור, ואילו תושבי ירושלים המזרחית, כלומר אלה שהתגוררו בשטח שצורף למדינת ישראל, נרשמו במרשם האוכלוסין הישראלי וקיבלו תעודות זהות ישראליות. הרישום במרשם האוכלוסין הישראלי כמוהו כמתן רישיון מאת שר הפנים לישיבת קבע בישראל, מתוקף סמכותו לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952. מי שלא נרשם במרשם הישראלי באותו מפקד, דינו כמי שלא קיבל רישיון לישיבת קבע בישראל. אלא שהמשיב הכיר בכך שבעת המפקד נעשו טעויות, ובמקרים מסוימים, גם אם לא רבים, נפקדו תושבים כתושבי האזור על אף שמקום מגוריהם היה בתוך תחומה המוניציפאלי של ירושלים, ולפיכך גם בתוך תחומה הריבוני של מדינת ישראל (בג"צ 3652/96 כמאל אבו סעד נ' המפקד הצבאי, מיום 14.6.05). הטוען לטעות כזו הנטל להוכיחה עליו. ברבות השנים, כובד משקלו של נטל זה הולך ורב (עת"מ 8877/08 אברהים אלאטרש ואח' נ' שר הפנים, מיום 19.4.10).

2. כעולה מתשובת המשיב, בשנת 2004 התקיים דיון במחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה, בעניין הכפר וולאג'ה. בדיון צוין כי מעמדם של בני הכפר אינו ברור, כי רבים מהם עברו לתחומי ישראל רק בשנת 1995 וכי אין הם שוהים בתחומי המדינה משנת 1967, בניגוד לטענותיהם. סוכם כי משמר הגבול יאסוף נתונים ויחקור את נסיבות שהייתם של התושבים השונים בכפר, כך שניתן יהיה להסיק מסקנות בשאלת מעמדם. באותה שנה, 2004, נדונה בבית המשפט העליון עתירה של כ- 20 מבני הכפר (בג"צ 5436/04 חליפה ואח' נ' מפקד כוחות צה"ל ביהודה ושומרון, מיום 19.10.04). העותרים באותה עתירה טענו, כי הם מתגוררים מימים ימימה בשכונת עין ג'ויזה, אשר אין חולק כי היא בתחומה המוניציפאלי של ירושלים, אולם שלטונות ישראל לא התייחסו כך לשכונתם בעבר, ומסיבה זו נושאים הם תעודות זהות של האזור. אותם עותרים הלינו על כך שבמהלך החודשים שקדמו להגשת העתירה, החלו שוטרי מג"ב לערוך חיפושים ליליים בבתיהם ולהחשידם בעבירה של שהייה בלתי חוקית, בגין עצם מגוריהם באותם בתים. במסגרת פסק הדין עמד בית המשפט העליון על "...הבעייתיות הקשה שכרוכה בעניינם של העותרים ואחרים במצבם, המתגוררים בשכונה המצויה ממש בקו התפר שבין ירושלים לאזור". המדינה הסכימה, במסגרתה של אותה עתירה, להימנע ממעצרם של אותם עותרים (ותושבים אחרים) אם גרים הם בבתיהם, ולהימנע מהעמדתם לדין בגין שהייה בלתי חוקית, וזאת למשך פרק זמן עליו הוסכם. במהלך התקופה שנקצבה התאפשר לעותרים ולתושבים אחרים לפנות בבקשות פרטניות, שבהן יפרטו הם את העובדות הנוגעות למגוריהם במקום, והמשיב יבדוק את זכויות השהייה שלהם במקום מגוריהם.

3. אביהם המנוח של העותרים הינו יליד 1956. הוא נפטר בשנת 2002. בשנת 1967 לא התפקדו הוריו, ולא פקדוהו, במפקד האוכלוסין האמור. הוא נרשם במרשם האוכלוסין באזור, וכך רשם גם הוא את ילדיו, ובכללם העותרים. זכאותם של העותרים לרישיון לישיבת קבע בישראל אינה יכולה להישען, אם כך, על מרשם האוכלוסין הישראלי. זכאותם תוכרע על יסוד מקום מגורי אביהם המנוח עובר לשנת 1967, היינו האם אכן התגורר בשכונת עין ג'ויזה, המצויה בתחום מדינת ישראל, החל ממועד זה ועד יומו האחרון, ומשכך, נפקד, בטעות, כתושב האזור, וכך רשם גם את ילדיו. על מנת להוכיח את זכאותם, על העותרים להראות כי הבית בו התגורר אביהם היה קיים עוד בשנת 1967, כי הוא התגורר בבית זה ברציפות החל מאותו מועד, וכי הבית מצוי בשטח השיפוט של ירושלים.

4. אין חולק, כי אבי העותרים נולד בארטאס, המצויה באזור (כך מצוין בתעודת הזהות שהונפקה לאב על ידי המינהל האזרחי ובדרכונו הפלסטיני - אסופת המסמכים עת/12 שצורפה לעתירה) . במרץ 1998 פנה לראשונה בבקשה לקבלת מעמד בישראל. בתצהיר שצורף לבקשה טען, כי הוא ובני משפחתו התגוררו עוד לפני 1967 בשכונת עין ג'ויזה, המצויה בתחומי מדינת ישראל, וממשיכים להתגורר בה מאז (מש/3). על פי רישומי המשיב, סורבה הבקשה ביום 26.11.98 בשל היות האב פוליגום, ונושא תעודת זהות של האזור.

5. בדצמבר 1998 הגיש האב בקשה נוספת לקבלת אשרה ורישיון לישיבת קבע בישראל. בבקשה ציין האב את כתובתו כ"אלג'בל ובית לחם" (מש/4). לבקשה זו לא צירף האב את ילדיו. עקב טענה של האב כי הוא מאוים בשטחי האזור, נדון עניינו ב"וועדת המאוימים" של משרד הביטחון. על פי המלצת הוועדה, ביום 12.12.98 החליט ראש מינהל האוכלוסין דאז, מר רפאל כהן, ליתן לעותר היתר שהייה בישראל, וניתן לו היתר מת"ק לשנה (מש/5). המשיב מדגיש בתשובתו כי הסיבה למתן היתר המת"ק הייתה המלצת הוועדה האמורה, ולא הכרה בזכאותו לרישיון לישיבת קבע בישראל. מנגד טוענים העותרים, כי המשיב לא הציג פרוטוקול של ועדת המאוימים להוכחת טענתו זו. נראה כי בנקודה זו ניתן כבר עתה לקבוע, כי אין ההחלטה על מתן היתר המת"ק יכולה לשמש תשתית לביסוס טענותיהם של העותרים בדבר זכאותם לרישיון כאמור, שכן מן התרשומת הפנימית מש/5 הנ"ל עולה בבירור, כי החלטת ראש מינהל האוכלוסין נשענת על הדיון בוועדת המאוימים, ולא על הכרה בזכות לישיבת קבע.

6. משאישר ראש מינהל האוכלוסין ליתן בידי אבי העותרים היתר מת"ק לשנה, פנה אל המת"ק לשם מימוש האישור. כעולה מתשובת המשיב, פקידת המשיב טעתה לחשוב כי האישור שניתן הוא לבקשה לאיחוד משפחות. בשל הטעות, נשלחה אל האב הודעה שגויה בדבר אישור בקשה לאיחוד משפחות, במקום האישור שניתן לו, היינו להיתר מת"ק בן 12 חודשים, והאב התבקש להמציא לידי הפקידה את מספרי הזיהוי של כל ילדיו. לנוכח פנייתה, הגיש האב ביום 22.1.99 בקשה נוספת, הפעם לקבלת מעמד מסוג א/5, עבור חמישה מילדיו, ובכללם העותרים. בשל הטעות האמורה אושרה הבקשה באופן מיידי, והוקצו לאב ולילדיו מספרי זהות ישראלים, תוך מתן הוראה על גריעתם ממרשם האזור (כפי שהיה נהוג באותם ימים). ארבעה ימים לאחר מכן, ביום 26.1.99, התבררה הטעות, ובו ביום ניתנה הוראה על ידי לשכת מרשם האוכלוסין להחזיר את רישומם של הילדים למרשם האזור. במקביל בוטלו מספרי הזהות הישראלים אשר ניתנו להם, עוד בטרם הועלו לקובץ מרשם האוכלוסין הישראלי. משמעות הדבר, שמעולם לא הונפק לעותרים כל תיעוד ישראלי. הנה כי כן, טענת ב"כ העותרים בעתירה ולפיה אושרה בקשתו של אבי העותרים לאיחוד משפחות אלא שהבקשה "הוקפאה" על ידי המשיב מסיבה שאינה ברורה לו, אינה מדויקת. עובדות אלה פורטו על ידי המשיב עוד בתשובתו לעתירה הראשונה שהגישו העותרים (עת"מ 1007/06). יש להסיר, אם כן, גם עניין זה מעל הפרק, ולקבוע כי מעולם לא אושרה בקשתו של האב לאיחוד משפחות, וכי העותרים מעולם לא נרשמו בפועל במרשם האוכלוסין הישראלי.

ביום 23.3.01 הוגשה בקשה להארכת היתר המת"ק עבור האב, אולם טרם שנתקבלה בה החלטה, נפטר.

7. החל משנת 2001 החלה מסכת התכתבויות בין העותרים לבין המשיב בעניין מעמדם בישראל. עם זאת, אין המדובר בבקשות פורמאליות שהוגשו מטעמם לשם קבלת מעמד. המשיב מודה, כי מרביתם של מכתבים אלה לא נענו, ומסביר זאת במצב החריג של הכפר וולאג'ה, שפורט לעיל.

בעקבות פסק הדין בבג"צ 5436/04 הנ"ל, פנו העותרים, כאחרים מבני הכפר, בבקשה פרטנית להכרה בהם כתושבי ישראל, על יסוד הטענה בדבר רצף מגורים בשכונת עין ג'ויזה עובר לשנת 1967.

להלן יפורטו העתירות הקודמות שהוגשו בעניינם של העותרים.

8. עת"מ 1007/06 הוגשה עוד ביום 22.10.06, בטרם הגישו העותרים בקשה פורמאלית להכרה במעמדם כתושבי ירושלים. העתירה נמחקה על יסוד הסכמת הצדדים, על מנת שהעותרים יגישו את הבקשה המתאימה ויצרפו אליה את המסמכים הרלוונטיים (פרוטוקול הדיון - עת/4).

9. זה הרקע לבקשות שהוגשו מטעם העותרים ביום 8.2.07 (מש/2א, מש/2ב ומש/2ג). לבקשות אלה לא צורפו כל מסמכים שיש בהם להוכיח את הטענה בדבר מגורים בתחומה המוניציפאלי של ירושלים.

ואכן, ביום 29.8.07 נדחו הבקשות, מן הטעם שהעותרים לא עמדו בנטל להוכיח את מגורי אביהם בתחום ישראל עובר לשנת 1967, כפי שלא הוכיחו כי הם עצמם חיים בישראל החל מיום היוולדם, כפי שטענו.

בהחלטת הדחייה (מש/7) מפרט המשיב את קביעתו ולפיה אביהם המנוח של העותרים היה תושב האזור, נולד בארטאס, נפת בית לחם, ושינה את כתובתו ב- 1982 לרח' אלג'בל שבבית לחם. עוד מפרט המשיב את הנסיבות שבעטיין קיבל האב היתר מת"ק, ואת הטעות, בעטיה קיבלו העותרים מספרי זהות ישראלים, ואשר תוקנה בעבור מספר ימים. בהחלטה מתייחס המשיב לכל אחד מן העותרים. עותר 1 הרשום, כאמור בהחלטה, בכתובת "בית לחם אלולג'ה עין ג'ויזה", קיבל שירותי מינהל אוכלוסין מנפת בית לחם, הונפק לו תיעוד בהתאם, נישא לתושבת האזור ולהם ילדה הרשומה במרשם האזור. עותרים 2 ו-3 היו רשומים בכפר ארטאס שבאזור, ורק ב- 17.6.97 שינו את כתובתם לאותה כתובת המיוחסת לעותר 1. שניהם קיבלו שירותי מינהל אוכלוסין באזור, בנפת בית לחם והונפק להם תיעוד בהתאם. עותר 2 רשם את נישואיו במרשם האזור. מסקנת המשיב היא כי השלושה מתפקדים כתושבי האזור לכל דבר ועניין. עוד נאמר בהחלטה, כי בכל המסמכים שצורפו על ידי העותרים אין למצוא ראייה אובייקטיבית למגורים בתחומי ישראל מאז 1967 או 1972. בפנקס החיסונים של עותר 1, הכתובת הרשומה היא רח' אלדהישה בבית לחם, וגם עותרים 2-3 חוסנו במרפאה פרטית בבית לחם. ההחלטה עוסקת עוד בחוות דעת מומחה לתצלומי אוויר, מר אהרוני, מן השנים 1998 ו- 2006, ומוצאת בהן סתירות, אליהן עוד אדרש במהלך הדיון בעתירה שלפניי. עוד עומדת ההחלטה על סתירות בנתונים נוספים שהובאו על ידי העותרים, וגם אליהן אתייחס בהמשך. נוכח כל אלה דחה המשיב את הבקשה, בהגיעו למסקנה כי העותרים אינם זכאים לרישיון לישיבת קבע בישראל, וכי אף אין להחיל עליהם את ההסדר ההומניטארי המתייחס למי שהתגורר ברצף בתחומי מדינת ישראל החל משנת 1972.

10.עת"מ 504/07 הוגשה עוד בטרם ניתנה החלטת הדחייה הנ"ל, ובמסגרתה תקפו העותרים את השיהוי שמשתהה המשיב במתן ההחלטה. העותרים מחקו את העתירה, משהתקבלה ההחלטה. הוסכם, כי יגישו ערר עליה, וכי במסגרתו יוכלו להגיש מסמכים נוספים, אשר בא כוחם הצהיר על קיומם, ואשר משום מה לא הוגשו לעיונו של המשיב במסגרת הבקשה המקורית להכרה במעמד.

11. הערר נדחה ביום 7.2.08. יוער, כי המסמכים הנוספים שהוגשו הם שתי חוות דעת. האחת של מר אהרוני שכבר הוזכר לעיל, והאחרת של המודד מר מורטוב. המשיב לא מצא כי יש באלה כדי לשנות את עמדתו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ