אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ע 78-14 טור' פלח נ' התובע הצבאי הראשי

ע 78-14 טור' פלח נ' התובע הצבאי הראשי

תאריך פרסום : 22/10/2015 | גרסת הדפסה
ע
בית הדין הצבאי לערעורים
78-14
13/01/2015
בפני שופטים:
1. אלוף שי יניב - הנשיא
2. אל"ם ארז פורת
3. סא"ל עופר גרוסקופף


- נגד -
המערער:
ח/XXX טור' שניר פלח
עו"ד סא"ל (מיל') אפרת נחמני-בר
עו"ד רס"ן מירב הרשקוביץ' יצחקי
עו"ד סרן יגאל בלפור
המשיב:
התובע הצבאי הראשי
עו"ד רס"ן ענת ויינברג
פסק דין

 

  1. המערער הורשע, אחר שמיעת ראיות, בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום, שעניינה סחר בסם מסוכן לפי סעיפים 13 ו- 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973. על-פי הנטען בכתב האישום בו הורשע המערער, בתקופת זמן, שבין חודש יולי 2013 ועד חודש מרץ 2014, המערער נהג לרכוש סם מסוג "קנביס" מאזרח, שזהותו לא הובהרה. את הסם הביא לביתו, ושם ערבבו יחד עם טבק, באמצעות מכשיר שאותו כינה בשם "קססונת". את התערובת שיצר כך, הכניס המערער לכוס, הניחה במקפיא שבביתו למשך יממה, ולמחרת נטל את התערובת, הביאה לבית חברו, ושם באמצעות מאזניים חילק אותה לשקיות, כשבכל שקית הכניס גרם מהתערובת. שקיות אלה מכר המערער בפארק השכונתי לאנשים שונים, כל שקית במחיר של 90 ש"ח. נטען, כי המערער מכר שקיות אלה בלמעלה מ-50 פעמים, וממכירות אלה הרוויח כ-10,000 ש"ח.
  2. נוכח כפירת המערער במיוחס לו, באה בפני הערכאה קמא פרשת הראיות. בסופו של יום הורשע המערער במיוחס לו כאמור, ועונשו נגזר לחמישה עשר חודשי מאסר בפועל, לצד עונשי מאסר מותנים, פסילת רישיונות נהיגה בפועל למשך 6 חודשים, וקנס בסך 3000 ש"ח. המערער משיג על הרשעתו, ולחילופין, על חומרת עונשו.
  3. נסקור להלן את פסק דינה של הערכאה קמא, והאדנים עליו הוא נשען. אחר כך נדרש לטיעוני המערער, תחילה בכל הנוגע להרשעתו, ובמידת הצורך אף באשר לעונש שנגזר לו.

פסק דינה של הערכאה קמא

  1. הבריח התיכון עליו מושתתת הכרעת דינה של הערכאה קמא, היא הודיית חוץ שמסר המערער בחקירתו (ת/8) – בה הודה במיוחס לו. במהלך חקירתו זו הוצגו בפניו תמונות ותכתובות שנמצאו בחיפוש ידני, במכשירו הסלולארי, שערך המערער בנוכחות חוקר מצ"ח ובהנחיתו, והמערער קשר חלק מהן למעשי העבירה בה הודה. בהמשך חקירותיו, מסר המערער אימרות חוץ נוספות, ת/9, ת/10, ו-ת/16, שבהן חזר בו מהודייתו כאמור, וציין כי התמונות והתכתובות ממכשירו הסלולארי הנראות כמתייחסות לעולם הסמים, נשלחו אליו על-ידי אחרים, וחלקן אינו קשור כלל לסמים. באימרות המכחישות טען המערער, כי הודה קודם לכן, כדי להביא לשחרורו מהשירות הצבאי, על רקע פטירת דודו- אליו היה קשור. לפיכך, בדה את הודאתו, ואף ביקש כי חבריו ישלחו אליו תמונות הקשורות לעולם הסם, כדי שהדבר ייחשף בסופו של דבר, ויביא לשחרורו מהשירות. מלבד אמרות המערער הוגשו לבית הדין קמא ממצאי חיפוש, שנערך במכשירו הסלולארי של המערער על-ידי חוקרי מצ"ח במעבדה. במסגרת פרשת ההגנה העידו אביו של המערער, דודו, חבר המשפחה ומעסיקו. כן הוגשה בלא חקירה נגדית חוות דעתו של פסיכולוג קליני, ד"ר גל, שאיבחן את מצבו הנפשי של המערער.
  2. בית הדין קמא ראה להעדיף את אמרת ההודיה, שמסר המערער בחקירתו, על-פני אמרות ההכחשה, וזאת בשים לב ל"עושר הפרטים" שבה, עת המערער מתאר את מעשיו. צוין כי המערער, בעת שהודה, עמד על הכחשת עבירות נוספות, ואף הביע חרטה על מעשיו. מטעמים אלה מצאה הערכאה קמא להקנות משקל רב לאמרת ההודאה. לעניין זה הודגש כי המערער החל להתוודות רק אחרי שהוצגו לו תמונות ממכשירו הסלולארי- עניין המפיג חשש כי ביקש לייחס לעצמו דבר שלא עשה. לפיכך הסיקה הערכאה קמא, כי "משקלה של אמרת ההודאה הוא רב". בית הדין קמא סבר שהסתירות עליהן הצביעה ההגנה בתוך אמרת ההודיה (כגון שם פאב בו החל המערער להמר- פעם צוין "פולו" ופעם "אפולו"), הינן פריפריליות לעיקרה של ההודאה ואינן מכרסמות במשקלה. עוד נקבע, שאין בחוות דעתו של הפסיכולוג הקליני כדי לעורר ספק במהימנות ההודאה, שכן לא צוין בה שהמערער, בשל מצבו, עלול לבדות גרסת שווא, וזאת גם שעה שהוא נתון במצבים קיצוניים. מנגד, קבעה הערכאה קמא כי אמרות ההכחשה שמסר המערער מעוררות רושם "בלתי אמין באופן מובהק". צוין, כי לו חפץ המערער להשתחרר מהשירות הצבאי, וזה אכן היה המניע להודאתו, אזי לא היה מסייג את הודאתו, אך למעשים שנעשו מחוץ למסגרת הצבאית ואשר לא כללו, כדבריו, שימוש מצידו, בסמים. הוטעם, כי לו חפץ המערער להשתחרר במהירות מהשירות הצבאי לא היה אוגר תכתובות ותמונות במכשירו הסלולארי במשך מספר חודשים, ובוודאי לא היה מציין בפני חוקר מצ"ח, כי הוא מרוצה מתפקידו הצבאי. בית הדין המחוזי אף נדרש לתוכנן של התמונות והתכתובות שנמצאו במכשירו הסלולארי של המערער. צוין כי תוכן הדברים וסגנונם אינו מתיישב עם טענת המערער כאילו הייתה זו "תכתובת מוזמנת". בית הדין הדגיש, כי המערער נמנע מלהעיד בפניו ולהסביר לפני בית הדין את מניעיו במסירת אמרת ההודיה. עוד צוין, כי עדי ההגנה לא פגמו במהימנות ובמשקל הודיית המערער. נקבע, כי אף לפי העולה ממכלול העדויות לעניין העובדה שנהג לעבוד בסופי שבוע, עדיין הייתה למערער האפשרות למכור סמים בסופי שבוע, חרף עבודתו. הוברר כי המערער לא עבד בכל סוף שבוע, ולעיתים החל את עבודתו רק במהלך השבת עצמה. על רקע האמור, קבעה הערכאה קמא, כי גרסת ההודאה שמסר המערער בחקירתו מהימנה, וכי לא עלה כל ספק במהימנותה.
  3. בשלב זה נפנה בית הדין קמא לבחון האם בראיות שבאו בפניו, מצויה תוספת ראייתית מסוג "דבר מה נוסף", להודיית החוץ, כאמור. בית הדין פסק, כי מימצאי החיפוש במכשירו הסלולארי של המערער, שיש בהם לקושרו לעולם הסמים, עולים כדי התוספת הראייתית הנדרשת. נקבע כי ממצאי החיפוש הינם ראיה קבילה, זאת הגם שהחיפוש כאמור, לא נעשה מכוח צו שיפוטי, אלא בהתבסס על הסכמה בכתב לעריכתו, שנתן המערער במהלך חקירתו במצ"ח, ת/3. להשקפת בית הדין קמא, הסכמה לחיפוש, מקימה כשלעצמה, מקור סמכות לעריכתו. הדרישה המפורטת בסעיף 23א(ב) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969, [להלן: "פקודת סדר הדין הפלילי"], לפיה חיפוש בחומר מחשב ייעשה על פי צו שופט, אינה שוללת את האפשרות, כי בהסכמת המורשה להשתמש במחשב, יעשה בו חיפוש.בית הדין קמא קבע שבעקבות הלכת בן חיים (רע"פ 10141/09 בן חיים נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 6.3.2012)), אין מקום לאבחנה:

"בין ערך האוטונומיה של הפרט ביחס לחיפוש על גופו או בביתו... לבין אפשרותו של הפרט לוותר על פרטיותו ביחס למידע המצוי במחשבו או במכשירו הסלולארי".

 

בית הדין קבע כממצא עובדתי, כי חוקר מצ"ח הבהיר למערער, שנתונה בידו הזכות לסרב לביצוע החיפוש, ובמקרה כזה החוקר יפעל להוצאת צו שיפוטי שיתיר את עריכתו. לפיכך, סברה הערכאה קמא כי הסכמת המערער לעריכת החיפוש במקרה זה הייתה "הסכמה מודעת", וכנובע מכך, החיפוש במכשיר הסלולארי נעשה כדין ותוצריו הינם ראיות קבילות. הוטעם, כי המערער נמנע מלהעיד ואגב כך למסור גרסה העומדת בסתירה למסמך ההסכמה בכתב, עליו חתם, לפיה לא הבין את הסבר החוקר בעניין זה או כי הסכים לעריכת החיפוש שלא מתוך הבנת מלוא המשמעות של סירובו האפשרי.

  1. להשקפת הערכאה קמא, הימנעותו של המערער מלהעיד, בנסיבות המקרה, היוותה אף היא "דבר מה נוסף" שכן התנאים שפורטו בהלכת מילשטיין בעניין זה (רע"פ 4142/04 מילשטיין נ' התובע הצבאי (טרם פורסם, 14.12.2006)) התקיימו בנסיבות המקרה: מדובר בהודאה בעלת משקל פנימי גבוה, כאמור; לא נמצא לחץ פנימי שיכול היה להביא את המערער ליטול על עצמו אחריות למעשה שלא עשה, ואף הפסיכולוג לא סבר שמצבו של המערער יכול להביא לכך שיבדה סיפור עמוס פרטים. בית הדין המחוזי קבע, כי שתיקת המערער והימנעותו מלהעיד בנסיבות המקרה לא הייתה נעוצה במניע תמים, שכן מניע כזה לא פורט ולא אוזכר בכל ראיה, לרבות בחוות הדעת הפסיכולוגית. בית הדין אף ציין, כי ראיית "דבר מה נוסף" מצויה בעובדת השתלבות הודיית החוץ של המערער במציאות, בכך שהוכחה קיומה של מכונה לטחינת סם ("קססונת") בעדות עד ההגנה, כפי שאף מסר המערער בהודייתו, וכי אבי המערער אישר כי בנו עבד בחנות "השקל" עובדה שהמערער אישר בהודייתו. עוד צוין כי דברי המערער לחוקר מצ"ח בשלב התשאול, לפיהם לא שיתף איש בחובות שנצברו לו, מתיישבים עם חוות הדעת הפסיכולוגית לעניין היות הוריו "דמויות לא משמעותיות עבורו". משנקבע כי אמרת ההודיה שמסר המערער היא "רבת משקל" ולצידה נמצאו תוספות ראייתיות מספקות המהוות "דבר מה נוסף", הורשע המערער בעבירה שיוחסה לו, כאמור.
  2. לעניין עונשו של המערער, קבעה הערכאה קמא את מתחם הענישה ההולם בנסיבות המקרה, בשים לב לחומרת עבירת הפצת הסמים ופגיעתה בחברה ובשלום הציבור. ניתנה הדעת להיקף מעשי הסחר מחד גיסא ולכמות הכוללת של הסם שנמכר, שלא הייתה רבה, מאידך גיסא. לאור שיקולים אלה נקבע מתחם ענישה, הנע בין 12 ועד 20 חודשי מאסר בפועל. בקביעת עונשו של המערער, נשקל עברו הפלילי הנקי, הודאתו בחקירה ונסיבות אישיות, שעיקרן התמודדות עם מות הדוד והשלכת אסון זה על המערער. איזונם של שיקולים אלה הביא את הערכאה קמא לגזור למערער עונש כפי שפורט לעיל.

 

 

הטיעונים בערעור

  1. את עיקר חיציו היפנה המערער כלפי קביעת בית הדין קמא באשר לקבילות מימצאי החיפוש במכשיר הסלולארי- חיפוש שנערך בלא צו שיפוטי שהתיר את עריכתו. נטען, כי חיפוש במכשיר סלולארי מהווה, מטבעו, פגיעה קשה ועמוקה בפרטיות. מכאן קביעת המחוקק בסעיף 23א(ב) לפקודת סדר הדין הפלילי, כי חיפוש במחשב (ולעניין זה לא היה חולק כי המכשיר הסלולארי בו נעשה חיפוש מהווה גם הוא, לעניין זה, מחשב) ייעשה על פי צו שופט. נוכח הוראה ברורה זו, סבור המערער, כי אין ניתן להקיש מהרציונאל של הלכת בן חיים הנ"ל העוסקת בחיפוש גופני הניתן בנסיבות מסוימות, כמפורט בחוק, להיערך בלא צו שיפוטי, לעניין חיפוש במחשב, שלגביו נקבע במפורש בחוק הצורך בצו שיפוטי. הודגש, כי עוצמת הפגיעה בפרטיות בעת עריכת חיפוש במכשיר סלולארי היא רבה בשל היקף המידע השמור במכשיר. טיעון נוסף שהעלה המערער הוא, שאף אם תדחה טענתו הקודמת וייקבע כי בכוחה של הסכמה  להוות מקור סמכות לביצוע חיפוש במכשיר סלולארי כאמור, עדיין שומה לוודא כי מדובר בהסכמה אמיתית ומודעת. במקרה הנדון הסביר החוקר למערער, כי אם יסרב הוא יפנה לקבלת צו שיפוטי, וכי נקיטת הליך זה תאריך את מועד השלמת החיפוש. לעניין זה הוסיף, כי לא הובהר שהחיפוש שייעשה יוגבל ליישום מסוים במכשיר או לאיסוף ראיות הנוגעות אך לחשדות שיוחסו. הוטעם, כי נוכח היותו בעיצומה של החקירה, סירוב המערער אף יכול היה להיזקף לחובתו כמי שאינו משתף פעולה בחקירה. בנסיבות אלה, המערער לא היה ער לכל משמעות מתן הסכמתו, ואין לראותה כהסכמה מודעת וממשית. המערער הצביע על כי החיפוש הראשוני במכשירו הסלולארי במקרה זה נעשה על-ידי חוקר משטרתי שאינו מיומן, שעה שלא נערך כל תיעוד המלמד על הפעלת שיקול דעת של הגורם החקירתי, המוסמך להתיר חיפוש בדרך זו, ובכך חרגה הרשות החוקרת מהנחיותיה שלה כעולה מהוראת מצ"ח 63. נטען, כי גם מטעם זה, יש לפסול את תוצרי החיפוש, ולא לקבלם כראיה. עוד טען המערער, כי הסכמתו לעריכת החיפוש במכשירו הסלולארי, בנוכחותו, על-ידי חוקר שלא היה מיומן לכך, לא תועדה, ועל-כן אין כל ראיה שאכן ניתנה הסכמה מודעת ומלאה מצידו להליך החיפוש.
  2. באשר להודיית החוץ, ת/8, סבור המערער כי מאחר שניתנה בעקבות חיפוש בלתי חוקי במכשירו הסלולארי, הרי שבשים לב לזיקה המהותית בינה ובין החיפוש, קיימת הצדקה לפסילתה. עוד טוען המערער, כי יש ליתן לחוות הדעת הפסיכולוגית שהוגשה מטעמו משקל מלא, שכן התביעה ויתרה על חקירת עורך חוות הדעת, באשר לתוכנה. המערער סבור, כי בית הדין קמא נמנע מליתן כל משקל לחוות הדעת האמורה, הגם שהשתמעה ממנה האפשרות, כי מצבו הנפשי הוא שהביא לכך שמסר הודיה כוזבת בחקירתו. להשקפת המערער, די בכך שמחוות הדעת עולה אפשרות שמסר הודיה כוזבת בשל מצבו הנפשי, על-מנת שלא להקנות משקל כלשהוא לתוכן ההודיה.
  3. המערער סבור, כי הערכאה קמא המעיטה במשמעות הסתירות וסימני
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ