אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ע' 1017/16

ע' 1017/16

תאריך פרסום : 19/01/2017 | גרסת הדפסה
ע
בית המשפט הצבאי לערעורים
1017-16
03/01/2017
בפני ההרכב:
1. אל"ם צבי לקח - אב"ד
2. אל"ם אריה נח - שופט
3. א"ל משה שילה - שופט


- נגד -
המערער:
גסאן טלאל סלמאן קואסמה
עו"ד פאדי קוואסמה
המשיבה:
התביעה הצבאית
פסק דין

 

 

 

ערעור על גזר דינו והכרעת דינו של ביהמ"ש הצבאי ביהודה (בפני כב' השופט רס"ן ראני עאמר)

בתיק מס' 7250/14 מימים 26.11.15, 02.09.15

(הערעור נדחה בעיקרו)

 

תאריך הישיבה: 11 ביולי 2016, ה' בתמוז התשע"ו.

 

 

המשנה לנשיא אל"ם צבי לקח:

ביום 12.6.14, נחטפו ונרצחו שלושה נערים תמימים, אייל יפרח, גל-עד שאער ונפתלי פרנקל זכרונם לברכה. הרצח בוצע על ידי מרואן קואסמה ועאמר אבו עישה, שני פעילי חמאס. במהלך התקופה שמיום החטיפה והרצח נערכו חיפושים אחר שלושת הנערים ואחר הרוצחים. במהלך תקופה זו וגם לאחר מציאת גופותיהם של הנערים, הסתתרו הרוצחים במקומות שונים. החל מאוגוסט 2016, הלין המערער את הרוצחים בנגריה שבבעלותו. המערער סיפק להם מזון, תרופות, תוספי מזון ואירח להם לחברה. המערער ידע כי המדובר ברוצחים, ואף ידע כי הם חמושים ברובים ובאקדחים. לצורך שיפור המסתור, אף שבר קיר בנגרייה, התקין דלת סתרים המוסתרת על ידי ארון, והכל על מנת לאפשר להם להשתמש בשירותים שבנגרייה מבלי שיתגלו. בנוסף סייע להם לבנות חדר סתרים במחסן בו שהו כדי להקשות על גילויים. כמו כן, כדי להקשות על איתורם, לא נשא עימו מכשיר סלולרי כאשר פגש בהם.

הסיוע שהעניק המערער לשני הרוצחים נמשך עד ליום מעצרו, 23.9.16. הרוצחים אותרו לבסוף על ידי כוחות הביטחון, ובמהלך ניסיון מעצרם החלו חילופי אש שבסופם נהרגו שניהם.

המערער הודה בעובדות המפורטות לעיל, והמחלוקת בין הצדדים התמקדה בשאלה האם יש להרשיעו בעבירה של החזקת נשק, בנוסף לעבירה של מתן מקלט. בית משפט קמא קבע כי קיימת במקרה זה החזקת נשק קונסטרוקטיבית, ועל כן הרשיע את המערער הן בעבירה של מתן מקלט, והן בעבירה של החזקת נשק.

גזר דינו של המערער הועמד על 45 חודשי מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר על תנאי, וקנס בסך 10,000 ₪.

ערעור ההגנה התייחס הן להרשעתו של המערער בעבירה של החזקת נשק, והן לחומרת העונש שנגזר עליו. במסגרת הדיונים שערכנו, ובעקבות הערותינו, הסכימה התביעה כי ערעור ההגנה בכל הנוגע להרשעה בעבירה של החזקת הנשק יתקבל, אם כי מבלי לוותר על טענותיה העקרוניות על עצם האפשרות להרשיע בעבירה זו כפי שקבע בית משפט קמא. הדיון בערעור התמקד בשאלת העונש הראוי למעשיו של המערער, שמהותם מתן מקלט לרוצחי שלושת הנערים.

טיעוני הצדדים

הסניגור טען כי העונש שנגזר על המערער יוצא דופן בחומרתו, ולמעשה הינו חסר תקדים. הסניגור טען כי החומרה יוצאת הדופן של העונש מתבטאת הן ביחס לרמת הענישה הכללית הנהוגה בעבירות מסוג זה, והן באופן פרטני ביחס לאחרים אשר סייעו לאותם שני מבוקשים שלהם סייע המערער, ואשר נגזרו עליהם עונשים קלים משמעותית. בייחוד ביקש ללמוד מהעונש שנגזר על ערפאת קוואסמה, שגם הוא סייע לשני הרוצחים, ונשפט ל-30 חודשי מאסר, למרות שהיה לערפאת עבר בארגון החמאס, והסיוע מצידו היה על רקע אידיאולוגי. הסניגור אף השווה את עניינו של המערער לאלה אשר סייעו לחוסאם קוואסמה, אשר היה המשלח של שני הרוצחים, ביקשו להבריחו מהאזור, ונשפטו לעונשי מאסר של מספר חודשים בלבד.

הסניגור טען כי המערער לא סייע למבוקשים מטעמים אידיאולוגיים, היינו הוא עצמו אינו פעיל או תומך בחמאס, אלא סייע למי שהיה בעבורו מכר הזקוק לעזרה. בניית המחסה על ידי המערער אינה מלמדת על חומרה יתרה, שכן לא דובר במחסה שהוכן מבעוד מועד אלא אגב שהייתם של השניים בנגריה של המערער. עוד ציין הסניגור את הנזק שנגרם לנגרייה של המערער בעקבות חילופי האש עם המבוקשים, כמו גם את העובדה שהמערער הוא זה שהוביל לבסוף את כוחות הביטחון אל הנגרייה, ובכך למעשה סייע למקד את הכוחות שחיפשו אחר המבוקשים.

התביעה טענה מנגד כי בשונה מעניינו של ערפאת קוואסמה, שלא ידע מלכתחילה עת נתן את המקלט כי המדובר ברוצחי שלושת הנערים, הרי המערער ידע היטב כי הוא מעניק מחסה ומסתור לרוצחים "המבוקשים ביותר במזרח התיכון". הסיוע של ערפאת קוואסמה היה אך ורק מתן אפשרות להסתתר בבור, ואילו המערער סייע באופן אקטיבי תוך בניית מסתור, ממנו יש להסיק נופך של חומרה מיוחד, שכן מסתור זה אף שימש את הרוצחים לירי לעבר כוחות הביטחון. גם ההשוואה לנותני המקלט לחוסאם קוואסמה אינה נכונה, שכן מידת המסוכנות מהרוצחים וחוסאם אינה זהה, וגם טיב הסיוע ומשכו אינם דומים. התובע טען כי אם במקרה זה על מאפייני החומרה הרבים שלו, לא יהיה נכון למצות את הדין, אזי לעולם לא יהיה מקרה בו יהיה זה נכון למצות את העונש שנקבע לעבירת מתן המקלט ועל כן אין להתערב בענישה, למעט העמדת העונש המותנה על 15 חודשים, על מנת שלא תהיה חריגה מהסמכות הקבועה בחוק.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ