אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ע"ר 8115-09-12 רגבי נ' עיריית ירושלים

ע"ר 8115-09-12 רגבי נ' עיריית ירושלים

תאריך פרסום : 21/05/2015 | גרסת הדפסה
עע"ר
בית משפט השלום
8115-09-12
18/07/2014
בפני השופטת:
אביב מלכה

- נגד -
מערערים:
היאם רגבי
משיבים:
עיריית ירושלים
פסק דין
 

 

 

המשיבה הגישה כנגד המערערת תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום ארנונה עבור דירה מסוימת לתקופה שמיום 01.01.04 עד ליום 31.12.07, המערערת לא הגישה בקשה לקבל רשות להתגונן וניתן פסק דין כנגדה.

המשיבה פתחה בהליכי הוצל"פ כנגד המערערת ושלחה אזהרה למערערת ביום 20.02.08. המשיבה מציגה אישור מסירה חתום (נספח ג' לתשובת הערעור).

ביום 6.4.08 הוטלו עיקולי צדדי ג' על נכסים של המערערת וביום 18.5.08 נפרע סך של 438 ₪ על חשבון החוב כתוצאה מעיקולים אלה, מתוך כספי הביטוח הלאומי של המערערת.

ביום 3.6.08 בוצע עיקול ברישום בביתה של המערערת והיא שילמה סך של 2,000 ₪ כדי למנוע תפיסת המטלטלין (סעיף 7 לסיכומי המערערת).

ביום 13.01.09 הוסיפה המערערת ושילמה סך 4,192 ₪ בשל פקודת מאסר שהוצאה נגדה (סעיף 14 לסיכומי המערערת).

ביום 14.6.09 הובאה המערערת בפני רשם ההוצל"פ בשל צו מאסר נוסף (סעיף 15 לסיכומי המערערת).

למרות כל אלה, רק ביום 28.12.09 הגישה המערערת בקשה להארכת המועד להגיש התנגדות כנגד התביעה בסדר דין מקוצר, ביחד עם ההתנגדות עצמה.

כב' ראש ההוצל"פ דן בבקשה להארכת מועד ודחה אותה.

מכאן הערעור שבפני.

קראתי את הבקשה וטיעוניה והסיכומים לרבות כל המסמכים שצורפו ואיני רואה מקום לשנות את החלטתו של כב' ראש ההוצל"פ. אני סומכת את ידי על כל אחד מן הנימוקים עליהם השתית כב' ראש ההוצל"פ את החלטתו.

 

למעלה מן הנדרש אחזור על הדברים בקצרה –

המערערת, מודה בכך כי לכל המאוחר ידעה על הליכי ההוצל"פ המתנהלים כנגדה ביום 3.6.08 ואף שילמה סכום על חשבון החוב. למרות זאת, הבקשה הוגשה רק ביום 28.12.09 שנה וחצי לאחר מכן.

לא ראיתי בכל טיעוני המערערת כל נימוק הסבר או טיעון היכול להצדיק שיהוי עצום זה. על אחת כמה וכמה כאשר במהלך אותם ימים היו לפחות שתי פעילויות נוספות מטעם ההוצל"פ כנגד המערערת והיא אף שילמה סכומים נוספים.

די בכך כדי לדחות את הערעור.

למעלה מן הנדרש יצוין כי גם לגופן של טענות ההגנה של המערערת אינני סבורה כי יש בהם טעם.

המערערת מודה כי היא שכרה את הדירה כדי לשמור על זכויותיה כתושבת ישראל (סעיף 18 לסיכומיה), היא מודה בכך כי בעלה סירב כי היא תגור במנותק ממנו (סעיף 23 לסיכומים). המערערת דאגה לרישום דבר השכירות אצל המשיבה, לא דאגה לבטל את הרישום כאמור, אלא השאירה אותו על כנו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ