אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ע"ר 20042-01-15 בני אור אחזקות בע"מ נ' ביטון

ע"ר 20042-01-15 בני אור אחזקות בע"מ נ' ביטון

תאריך פרסום : 15/06/2015 | גרסת הדפסה
עע"ר
בית משפט השלום חדרה
20042-01-15
12/04/2015
בפני השופט:
יעקב גולדברג

- נגד -
המבקש:
רפאל ביטון
המשיבה:
בני אור אחזקות בע"מח.פ. 51-185476-2
החלטה
 

 

1.לפני בקשה לסילוק על הסף של ערעור שהגישה המשיבה על החלטת כב' הרשם ש' רומי מיום 17.12.14 בתא"ק 12953-03-14. באותה החלטה התיר כב' הרשם למבקש להתגונן מפני תביעה לסילוק יד שהגישה נגדו המשיבה. בקשת סילוק הערעור על הסף מתבססת על סעיף 1(9) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט – 2009, המורה כדלקמן:

"לא תינתן רשות ערעור על החלטה מן הסוגים המפורטים להלן:

...

(9)החלטה ליתן רשות להגן ולקבל התנגדות לביצוע שטר או התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב לפי סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967"

 

2.הסוגייה המשפטית השנויה במחלוקת בין הצדדים מתמקדת בתחולת הוראה זו על החלטת רשם, אשר ניתן לערער עליה ללא צורך בקבלת רשות (סעיף 96(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד – 1984).

 

3.בטרם אדון בבקשה אידרש בקצרה לתיק העיקרי הנדון בין הצדדים, כפי שתואר בהחלטת כב' הרשם. ביום 6.3.2014 הגישה המשיבה כנגד המבקש ואחרים תביעה בסדר דין מקוצר לסילוק יד ממקרקעין, לפינוי חצרים ולהריסת מחוברים בקשר למגרשים מס' 9-11 בחלקה 381 בגוש 10572. התביעה הוגשה בחודש מרס 2014 ועברה הליכים וגלגולים שונים בטרם ניתנה ההחלטה שביסוד הערעור. על פי כתב התביעה, המבקש ושלושה אחרים, המתגוררים בסמוך למגרשים, פלשו למגרשים, הציבו עליהם מבנים והפעילו עסק ללא קבלת רשות מהמשיבה, הטוענת שהיא בעלת זכות להירשם כבעלים של מגרשים אלה. כב' הרשם קבע בהחלטתו כי המבקש אינו טוען לזכות קניינית במקרקעין, אולם יש מקום לתת לו לבסס את טענותיו לעניין חלוקת המגרשים בחלקות ולטיב זכותה של המשיבה במגרשים הרלוונטיים ולעניין הסתמכותו על התנהלות המשיבה, אשר לטענתו, ידעה במשך כ- 15 שנים על נוכחותו במקרקעין והרשתה לו להשתמש בהם, ובהסתמך על כך, השקיע המבקש כספים רבים ובנה את ביתו על המקרקעין.

 

4.הכלל הנוהג בפסיקת בתי המשפט זה עשרות שנים הוא כי לא במהרה תידחה בקשת רשות להתגונן, וזאת מן הטעם ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו' וכל עוד מצליח הנתבע להראות הגנה אפשרית, ולו בדוחק, יהיה בית המשפט חייב לתת לו רשות להתגונן (ע"א 465/89 בן צבי נ' בנק המזרחי המאוחד, פ"ד מה(1), 66, 69). בנסיבות העניין הנוכחי, מצא כב' הרשם כי הנתבע-המבקש הראה הגנה אפשרית וכי הגנתו אינה הגנת בדים.

 

הערעור על החלטת הרשם, המחזיק 13 עמודים, מעלה טענות רבות, המצריכות בחינת המסמכים אשר הוצגו לכב' הרשם לעניין זכויות המשיבה בקרקע וכן הידרשות לעדותו של המבקש ובחינת ממצאי כב' הרשם ביחס לעדות זו. עוד מועלות בערעור טענות משפטיות לעניין מה ניתן ומה לא ניתן לקבל מפיו של המבקש רשות להתגונן. על פני הדברים ניכר, ניכר, כי עצם הדיון בערעור, בחינת ממצאי כב' הרשם, לרבות אלה העובדתיים, והשתכנעות כי אין בפי הנתבע הגנה כלשהי, ולו בדוחק, תורמת לסיבוך ההליכים ולסרבולם, מה גם שסיכויי הערעור, על פני הדברים, אינם מן המשופרים.

 

5.דברים אלה הם רקע נחוץ לדיון בבקשה לסילוק הערעור על הסף. בהמשך למפורט לעיל, ועל רקע גישת הפסיקה שלא למנוע מאדם המציג הגנה, שאינה מופרכת מן היסוד, להביא הגנה זו לבחינת המשפט, ניתן להבין מדוע ביקש מחוקק המשנה למנוע דיונים מיותרים בערעורים על החלטות לתת רשות להתגונן.

 

יחד עם זאת, קיומו של טעם טוב למנוע ערעורים מסוגו של הערעור הנוכחי אינו מבסס, כשלעצמו, בקשה לסילוק על הסף של הערעור. אינני חולק על פרשנותו של המבקש, לפיה היה ניתן לפרש את צו, מבחינת הגיונו, כאילו חל גם על החלטות רשם ליתן רשות להתגונן. אלא שתחולת הצו נגזרת מן ההוראה המסמיכה בחוק בתי המשפט. הפתיח לצו מפנה להוראת סעיפים 41(ג), 52(ג) ו – 108 לחוק בתי המשפט. הוראת סעיף 41(ג) אינו רלוונטית לענייננו, שכן עניינה ערעורים על החלטות בית המשפט המחוזי. באשר לסעיף 108, סעיף זה מסמיך את השר הסמכה כללית לקבוע, בין השאר, סדרי דין בעניין ערעורים. לעומתו, סעיף 52(ג) מסמיך את השר באופן מפורש לקבוע סוגי החלטות של בית משפט השלום שעליהן לא יותר לערער. על רקע ההסמכה המפורשת שבסעיף 52(ג) אשר תוקן בשנת 2010, נראה כי אין לפרש את ההסמכה הכללית שבסעיף 108 כמסמיכה שלילת זכות ערעור הקיימת בחוק. לו היה המחוקק סבור כי ההסמכה הכללית שבסעיף 108 מאפשרת לשר למנוע רשות ערעור במקרים מסוימים, היה מתייתר הטעם להסמכה המפורשת שבסעיף 52(ג).

 

6.פתרון המחלוקת בין הצדדים טמון אפוא בסעיף 52(ג) לחוק בתי המשפט ובשאלה האם ניתן לפרשו כחל גם על החלטות רשם. ככל שיימצא כי הסעיף המסמיך מתייחס גם להחלטות רשם ליתן רשות להתגונן, לא תהיה מניעה, בנסיבות העניין, ובכפוף למידת ההגיון והסבירות, לפרש גם את הצו כאילו הוא חל על ערעור בזכות על החלטת רשם ליתן רשות להתגונן.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ