השופט נ' הנדל:
- מונח בפנינו ערעור המדינה על קולת עונש המאסר שהוטל על המשיב על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה (ת"פ 41490-03-13, כב' השופט מ' גלעד). הלה הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון שלא כלל הסכמה לעניין העונש, בארבעה אישומים כפי שיפורט. נגזרו עליו 46 חודשי מאסר בפועל; הפעלת מאסר על תנאי בן 4 חודשים שהיה תלוי ועומד נגדו בחופף; מאסר על תנאי בן שנתיים, לבל יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו עבירת אלימות או רכוש מסוג פשע; ומאסר על תנאי בן 8 חודשים לבל יעבור במשך שנתיים מיום שחרורו עבירת רכוש מסוג עוון או עבירה של איומים.
רקע והליך קודם
- ואלה עיקרי כתב האישום המתוקן: לפי האישום הראשון, החליטו המשיב וגיסו, אריק, להצית מחסן של עיריית חדרה בו אוחסנו מייצגי העדלאידע, ואת רכבו של ראש עיריית חדרה (עניינו של אריק נדון בבית המשפט המחוזי בחיפה, בת"פ 41498-03-13. ערעורו על גזר הדין נדחה, כפי שיפורט להלן). זאת בעקבות דוח חניה שקיבל אריק מפקח העירייה. לשם מימוש תכניתם נפגשו השניים בשעת ערב ליד המחסן. המשיב הגיע רכוב על קטנוע שנגנב מבעליו (להלן: הקטנוע). השניים פרצו אל המחסן, ריכזו את המייצגים שהיו פזורים בו, שפכו עליהם חומר דליק בו הצטיידו מבעוד מועד והציתו את המחסן ותכולתו. המחסן ניזוק באופן כבד והמייצגים נשרפו כליל. לאחר מכן הצטייד המשיב בחומר דליק נוסף, ורכב יחד עם אריק על הקטנוע לביתו של ראש העירייה. בהגיעם ליעד ירד המשיב מהקטנוע, ניגש אל הרכב, שפך עליו את החומר הדליק והציתו. באותו הזמן המתין לו אריק על הקטנוע ו"איבטח" אותו. השניים נמלטו מהמקום באמצעות הקטנוע.
האישום השני מתאר כיצד פנו אל המשיב חברו ואדם נוסף, בבקשה שיסייע להם בתכניתם להצית את רכבו של אדם שהיה מסוכסך עימם. המשיב ייעץ להם היכן לרכוש חומר דליק וכיצד כדאי להצית את הרכב. בנוסף, הציע המשיב לשניים להגיע לביתו לאחר ההצתה ולקחת את הקטנוע שברשותו, במקום הקטנוע שעליו ירכבו בעת ההצתה, על מנת למנוע את תפיסתם. השניים הציתו את הרכב והגיעו, כמוסכם, לביתו של המשיב. או אז הורה להם לכבות את מצלמות האבטחה שבביתו, ובהמשך מחק את הקבצים מהמצלמות.
על פי האישומים השלישי והרביעי, גנב המשיב שש מצלמות אבטחה בסך הכל משני עסקים בשלוש הזדמנויות שונות. פעמיים ביצע זאת לבדו ופעם נוספת יחד עם אדם אחר שזהותו אינה ידועה.
המשיב הורשע לפיכך בשתי עבירות הצתה לפי סעיף 448(א) בצירוף סעיף 29; בעבירת התפרצות לבנין שאינו מקום מגורים או תפילה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 407(ב) בצירוף סעיף 29; בהחזקת נכס החשוד כגנוב לפי סעיף 413; בסיוע להצתה לפי סעיף 448(א) בצירוף סעיף 31; בשתי עבירות גניבה לפי סעיף 383(א)(1) בצירוף סעיף 384; ובעבירת גניבה לפי סעיף 383(א)(1) בצירוף סעיפים384 ו-29 – כולם לפי חוק העונשין התשל"ז-1977.
- כאמור, בית המשפט המחוזי הרשיע את המשיב לפי הודאתו, וגזר עליו, בין היתר, עונש מאסר בפועל למשך 46 חודשים. להשלמת התמונה יצוין שגזר הדין בעניינו של אריק ניתן בטרם נגזר דינו של המשיב. על אריק הושתו 42 חודשי מאסר בפועל בגין האמור באישום הראשון. מכאן ערעור המדינה על קולת העונש המונח לפנינו. להשלמת העניין יצוין שערעור שהוגש על ידי אריק, בד בבד עם התיק דנן, על חומרת עונש המאסר שנגזר עליו – נדחה, בפסק דין שניתן היום (ראו ע"פ 334/14).
טענות הצדדים
- המערערת טוענת שהעונש שהוטל על המשיב מקל מדי, וזאת מהטעמים הבאים: ראשון, הוא אינו משקף את חומרת המעשים, עומק מעורבותו העבריינית וריבוי העבירות בהן הורשע, וסוטה במידה ניכרת מרמת הענישה הנהוגה. שני, לא ניתן די משקל לתסקיר שירות המבחן בעניינו. שלישי, העונש אינו עולה בקנה אחד עם עונשו של אריק. רביעי, לא היה מקום לקבוע שארבעת חודשי המאסר על תנאי יופעלו בחופף.
מנגד, בדיון שהתקיים בפנינו טען הסנגור שהעונש שהוטל על המשיב הוא ראוי בנסיבות העניין. לטענתו, הדימוי של המשיב כ'מומחה להצתות' הוא שגוי. בנוסף לכך, המשיב שיתף פעולה עם המשטרה ואף הפליל את אריק ואת חבריו. באשר ליחס בין העונש שהוטל על המשיב לבין העונש שהושת על אריק, טוען הסנגור, אשר ייצג גם את אריק בע"פ 334/14, שבית המשפט המחוזי נתן דעתו לעונש שנגזר על אריק והתחשב בו. לגישת הסנגור, אין ללמוד מהפער בין העונשים על הצורך להחמיר עם המשיב, אלא להיפך, להקל עם אריק.
דיון והכרעה
- כלל ידוע הוא שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בגזר דין שהושת על ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים בהם נפלה טעות בולטת בגזר הדין, העונש חורג באופן ניכר ממדיניות הענישה הנהוגה או שישנן נסיבות המצדיקות התערבות זו (ראו למשל: ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (3.2.1998); ע"פ 1494/07 אבו כף נ' מדינת ישראל (2.6.2008)). יתרה מזאת, בערעורים המוגשים על ידי המדינה כנגד קולת עונש שהוטל על נאשם, ערכאת הערעור אף איננה ממצה את העונש. ואולם, לאחר שקראתי את החומר שהונח בפנינו ושמענו את טענות הצדדים – הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל.
- תחילה, וזה העיקר, המעשים אותם ביצע המשיב הם חמורים מאוד בפני עצמם ומצדיקים עונש מאסר ממושך, ממספר סיבות. ראשית, החומרה הנובעת מנסיבות האישום הראשון לבדו. במסגרת הקשר שבין המשיב לבין אריק הצית הראשון מחסן בבעלות העירייה – ובו מייצגי העדלאידע – ואת רכבו של ראש העירייה. מדובר במטרות סמליות ובעלות ערך, ובפגיעה חמורה בשלטון החוק ובשלום הציבור. עוד יודגש כי הקשר עצמו נקשר בעקבות כעסו של אריק על דוח חנייה שקיבל כחוק, ומתוקף חוק, מאת מפקח העירייה. במעשיהם ביקשו המשיב ואריק לפגוע הן בסימן השלטוני האנושי של העירייה – ראש העירייה, והן בציבור העיר כולו, על ידי פגיעה בתהלוכת העדלאידע והריסתם של מייצגים עליהם עמלה אמנית שלא הייתה לה יד בסכסוך. זאת בנוסף לחומרה המובנית בעבירות הצתה, הנבעת מפוטנציאל הנזק הטמון בה לנוכח אי צפיות אופן התפשטות האש (ראו: ע"פ 10221/06 ג'ורן נ' מדינת ישראל (17.1.2008); ע"פ 6764/99 תייסר נ' מדינת ישראל (14.10.1999); להרחבה בעניין חומרת האישום הראשון ראו עניינו של אריק בע"פ 334/14).
שנית, בשני האישומים הראשונים בולטת במיוחד עובדת התערבותו של המשיב בסכסוכים לא לו. על אף העדרו של מניע ישיר – הסכים, ונראה שברצון רב, לקחת חלק בפשעי חבריו ואריק. יתרה מזאת, המשיב הגדיל לעשות בשני האישומים ויזם "עזרה נוספת", למשל על ידי ההצעה שהציעה לחבריו במסגרת האישום השני, להגיע לביתו לאחר ההצתה ולהשתמש בקטנוע שלו. לא למותר להדגיש שוב כי כאשר הגיעו השניים לביתו, לאחר ההצתה, הורה להם לכבות את מצלמות האבטחה ומחק קטעים אלה. מדובר בסיוע בהיקף נרחב, הנוגע הן לתכנון העבירה והן לטשטוש עקבותיהם לאחריה. באישום הראשון המשיב אף היה פעיל יותר מאריק, על אף שסכסוכו של האחרון הוא שעמד ברקע המעשים הפליליים. להשלמת התמונה יצוין עוד כי אריק הורשע אמנם בהצתת המחסן והתפרצות אליו, אך לצד זאת הורשע "רק" בסיוע להצתת רכבו של ראש העירייה, בעוד שהמשיב הורשע כמבצע העיקרי.
שלישית, הדפוס החוזר במעשיו של המשיב וריבוי העבירות בהן הורשע. כפי שניתן להיווכח מכתב האישום – האישומים הראשון והשני עניינם עבירות הצתה וסיוע להצתה שביצע המשיב, ביניהן שתי עבירות הצתה ועבירת סיוע להצתה בשלושה מוקדים שונים ובשתי הזדמנויות שונות ועם אנשים שונים. האישומים השלישי והרביעי עניינם גניבות של מצלמות אבטחה. גם על עבירת הגניבה שב וחזר המשיב, משני בתי עסק שונים ובשלוש הזדמנויות שונות, לעתים בגפו ולעתים בצוותא. עינינו הרואות כי אין המדובר במעידה חד פעמית כלל ועיקר.
- באשר לנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, הועלו טענות משני צדי המתרס. לעמדת המערערת, לא ניתן משקל מספק לתסקיר שירות המבחן בעניינו אשר עמד בפני בית המשפט המחוזי. מן העבר האחר, בא כוחו של המשיב הפנה לשיתוף הפעולה של המשיב עם המשטרה, הפללת חבריו ואריק, וכן למצב הרפואי הקשה של אביו. מקריאת גזר דינו המנומק של בית המשפט המחוזי עולה כי ניתנה הדעת לשיקולים אלה. אף תסקיר שירות המבחן נדון באריכות. צוין מפורשות כי עולה ממנו נטילת אחריות חלקית בלבד, התנהגות ילדותית של המשיב והערכה כי קיים סיכון גבוה להישנות התנהגות עבריינית בעתיד. ואולם, לאחר שהתרשם גם ממשפחתו של המשיב, בית המשפט המחוזי התחשב בגילו הצעיר והביע תקווה כי ישתקם בעתיד. בנקודה זו נראה כי קביעותיו אינן מגלות טעות. יוער כי בסמוך לדיון שהתקיים בפנינו נתקבל תסקיר עדכני בעניינו של המשיב. על פי התסקיר, הוא השתתף בקבוצת טיפול כללית ומשולב בימים אלו בקבוצת הכנה לשיקום תורני. התרשמות שירות המבחן היא שהוא מביע מוטיבציה לשקם את חייו ולבחון לעומק את המניעים למעשים שביצע. מסקנתי היא כי בעניין זה השיקולים מושכים לשני הכיוונים, ובתמונה הכוללת אין להחמיר בעונשו של המשיב מטעם זה, אלא בשל השיקולים האחרים.
- שיקול נוסף אשר הובילני למסקנה כי יש להחמיר בענישת המשיב נעוץ בעקרון אחידות הענישה. זהו עקרון חשוב במשפט הפלילי, אשר נועד להבטיח שוויון בפני החוק. לפי עקרון זה, יש לשקול שיקולי ענישה דומים על מי שביצעו עבירות דומות ובנסיבות דומות. שוויון זה פועל לשני הכיוונים – כשם שיש לשאוף לשוויון בין נאשמים דומים באותו מקרה, כך יש להימנע משוויון כאשר קיימים פערים ושוני בין נאשם לנאשם. יש לוודא כי מדרג הענישה ביניהם הוא הולם ומשקף את השוני בעניינם.
כאמור, על אריק הושתו 42 חודשי מאסר בפועל בגין חלקו באישום הראשון בתיק דנן. ערעורו על חומרת העונש שהוטל עליו נדחה לנוכח חומרת מעשיו. עינינו הרואות כי הפער בין העונש שהושת עליו לבין עונשו של המשיב עומד על 4 חודשי מאסר בפועל בלבד. זאת למרות שבמקרה שבפנינו הורשע המשיב בארבעה אישומים שונים, ואף באישום המשותף לשניהם – חלקו של המשיב היה משמעותי יותר מחלקו של אריק. לסיכומו של עניין עונשו של הלה ניתן בגין התפרצותו למחסן והצתתו, וסיוע להצתת רכבו של ראש העירייה. כאמור, המשיב הורשע בהתפרצות למחסן, הצתתו והצתת הרכב, סיוע להצתה שלישית ושתי עבירות גניבה. עוד יובהר כי תסקיר שירות המבחן בעניינו של אריק היה חיובי וזו הייתה הרשעתו הראשונה, כך שאין בנסיבות אלו שאינן קשורות לביצוע העבירה בכדי להצדיק פער כה מינורי בין עונשי השניים.
לנוכח השוני הרב בין מספר האירועים והעבירות שבהם הורשעו המשיב ואריק, תוך בחינת נסיבות המקרה והנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה, הפרש של 4 חודשי מאסר, בעונשים העומדים על 42 חודשי מאסר ו-46 חודשי מאסר – סוטה סטייה ניכרת מההפרש ההולם. הפער המצומצם בין גזרי הדין שהושתו עליהם אינו מבטא את הבדל בין השניים, הן ביחס למעשה והן ביחס לעושה.
- אחרון, כשנתיים לפני האירועים מושא כתב האישום במקרה שבפנינו, הורשע המשיב בעבירות של התפרצות לבניין והוצאת רכוש מרשות הצבא. על המשיב הוטל עונש מאשר על תנאי למשך 4 חודשים לבל יעבר עבירה של "שליחת יד ברכוש הזולת". אין עוררין כי תנאי זה הופר על ידי המשיב באישומים השלישי והרביעי, ועל כן עונש המאסר על תנאי הוא בר הפעלה. ואולם, במסגרת מכלול השיקולים פסק בית המשפט המחוזי כי יש להפעיל את עונש המאסר המותנה בן ארבעת החודשים בחפיפה מלאה לעונש המאסר בתיק זה.
סעיף 58 לחוק העונשין קובע:
"מי שהוטל עליו עונש מאסר בשל עבירה נוספת והופעל נגדו עונש המאסר על תנאי, ישא, על אף האמור בסעיף 45, את שתי תקופות המאסר בזו אחר זו, זולת אם בית המשפט שהרשיעו בשל העבירה הנוספת ציווה, מטעמים שיירשמו, ששתי התקופות כולן או מקצתן יהיו חופפות."
תכליתו של עונש מאסר על תנאי הוא להרתיע הרתעה אישית את המורשע, ולעודדו לסור מן הדרך הרעה בה פסע. על המורשע בתיק פלוני לזכור כל העת כי עננת המאסר על תנאי רובצת מעליו, וכי אם יעבור פעם נוספת עבירה דומה, לפי אופיו של התנאי הקונקרטי – תהיינה לכך השלכות. במידה רבה, עונש המאסר על תנאי מביע תקווה ואמון זהיר במורשעים. בית המשפט בוחר להמיר את עונש המאסר בפועל, בחלקו או במלואו, למאסר על תנאי, שיופעל רק אם יסטה המורשע פעם נוספת מדרך הישר (ראו למשל: ע"פ 4517/04 מסראווה נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(6) 119 (2005); ע"פ 3869/09 סלימן נ' מדינת ישראל (18.2.2009)). לו ידעו מורשעים שעונשי מאסר על תנאי יופעלו בלאו הכי בחפיפה מלאה או משמעותית – אלמנט ההרתעה יאבד מכוחו. טול מעונש המאסר על תנאי את האפקט ההרתעתי שבו – ונטלת את עוקצו. אכן, בית המשפט רשאי לקבוע כי עונש המאסר על תנאי ירוצה בחופף, במלואו או בחלקו, אך ככלל על תקופות המאסר להיות מרוצות במצטבר, למעט במקרים חריגים המצדיקים זאת (ראו למשל: ע"פ 3231/94 פאדי אליאס נ' מדינת ישראל (23.3.1995); ע"פ 10786/04 מדינת ישראל נ' אביעד שמואל (3.4.2006)).
במקרה שבפנינו הורשע המשיב כאמור במספר לא מועט של עבירות. אין מדובר במעידה חד פעמית לאחר הרשעה קודמת, הגם שמאסר על תנאי נועד למנוע גם מעידה חד פעמית שכזו, כאמור. להשלמת התמונה אף יצוין כי כנער עבר המשיב עבירת נהיגה ללא רישיון וללא פוליסת ביטוח. אלא שלאור שיתוף הפעולה של המשיב עם המשטרה ומשום שהייתה זו עבירתו הראשונה – הומלץ לסיים את ההליך ללא הרשעה. כלומר, למעשה מדובר בפעם השלישית בה נתפס המשיב עובר עבירות. בפעם הראשונה שיקול השיקום וגילו הצעיר היוו גורם מכריע שהוביל לאי-הרשעתו. במקרה השני הוחלט שלא להשית עליו עונש מאסר בפועל אלא מאסר על תנאי, חרף חומרת המעשים בהם הורשע. עינינו הרואות כי השתלשלות עניינים זו, וההקלות אותן קיבל עד כה, לא הובילו את המשיב אל דרך הישר, אלא אל דרך של ביצוע עבירות רבות נוספות בתוך כשנתיים. ההחלטה כי העונש על תנאי ירוצה בחופף במלואו אף לא נומקה באופן מפורש ועצמאי, אלא כחלק ממכלול ההתחשבות במשיב ולנוכח השיקולים לקולא ששקל בית המשפט (ע"פ 1323/08 מדינת ישראל נ' פלוני (29.10.2008)). בנסיבות אלה, סבורני כי אין מקום לסטות מן הכלל לפיו עונש מאסר על תנאי ירוצה במצטבר, וכי יש מקום להפעיל את עונש המאסר על תנאי שהוטל על המשיב באופן מצטבר. זאת לכל הפחות באופן חלקי, בהתחשב בכך שמדובר בערכאת ערעור, שאינה ממצה כידוע את העונש לנוכח אופיו של ההליך. יש ליישם כלל זה הלכה למעשה במקרה שלפנינו.
סוף דבר
- לאחר בחינת מכלול השיקולים, לרבות גילו של המשיב ויתר השיקולים לקולא בהם התחשב בית המשפט המחוזי, התסקיר העדכני בעניינו והכלל – הוחלט לקבל את הערעור ולגזור על המשיב עונש מאסר בפועל למשך 56 חודשים. חציו של עונש המאסר על תנאי יופעל בנסיבות העניין בחופף, וחציו במצטבר. קרי, בסך הכל ירצה המשיב 58 חודשי מאסר בפועל. יתר רכיבי העונש וההוראות שניתנו יוותרו על כנם.
ניתן היום, י"א ניסן תשע"ה (31.3.2015).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 14025290_Z01.doc מא
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il