פלוני נ' קצין התגמולים-משרד הביטחון-אגף השיקום

1.מונח לפנינו ערעור על החלטתו של המשיב מיום 18.6.2018, שבה נדחתה תביעתו של המערער להכרה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 (להלן: חוק הנכים), בגין מחלת טרשת נפוצה שנתגלתה אצלו בתקופת שירותו הצבאי.

רקע עובדתי ורפואי

2.המערער, יליד שנת 1994, התגייס לצה"ל ביום 26.6.2013 (פרופיל 97) במסלול ישיבות הסדר, לאחר מכן חזר לישיבה, עד למועד גיוסו ביום 10.3.2014 לחטיבת "גבעתי" לגדוד "שקד", במסלול של "בני ישיבות". המערער סיים טירונות ואימון מתקדם (7 חודשים); שירת ב"קו-עזה"; עבר קורס מ"כים בינואר 2015 (4 חודשים); ושובץ בתפקיד של מפקד כיתה בפלוגת מסלול (עד אוקטובר 2015). לאחר 4 חודשי של"ת בישיבה יצא לקורס קצינים; המערער שירת בקורס קצינים מאפריל 2016. במהלך הקורס נכווה בכוויות דרגה שתיים בידיו. במסגרת הקורס התלונן המערער על קשיי ראייה מסויימים - בעין אחת ובלילה - "נושא שבמבט לאחור הרופא של נצח יהודה העלה כסימן שאלה האם זה קשור למחלה שממנה אני סובל" (סעיף 14 לתצהיר המערער, עמ' 92 לתיק הרפואי, להלן: ת"ר).

3.לאחר קורס הקצינים, באוקטובר 2016, שובץ בתפקיד של מפקד מחלקה– בגדוד "נצח יהודה" שבחטיבת "כפיר". המערער שרת שם כארבעה חודשים עד שסיימו את המסלול. בפברואר 2017, לערך, עבר לתפקיד מפקד מחלקה בפלוגה המסייעת בגדוד.

לטענת המערער כבר בתפקידו כמפקד במסלול "נצח יהודה" נאלץ להתמודד עם אחריות ולחץ רבים. הלחץ בא לידי ביטוי גם בשעות שינה מועטות, מתח נפשי, עד שהתמוטט באחת מהפעילויות שביצע עם חייליו. לאחר מכן בתפקידו כמפקד בפלוגה המסייעת בגדוד – הלחץ שהוטל עליו היה בהיקף ובעצמה גבוהים עוד יותר. לטענת המערער מדובר היה במחלקה מעורבת עם בעיות ת"ש ומשמעת קשות (בין היתר סירובי פקודה תכופים, בריחת חיילים ואף ניסיונות התאבדות). עוד טען המערער כי ביולי 2017 הגיע לפלוגה מפקד חדש שנהג עם המפקדים ביד קשה, ובמיוחד עמו – יחס הכלל עמו ביקורת תמידית, השפלה ושבירת סמכויותיו מול פקודיו. המערער, כך לטענתו, ניסה לעבוד קשה עוד יותר, ויתר על שעות שינה, אך מצב המשמעת של חייליו הדרדר כמו גם יחס המפקד אליו.

4.לטענת המערער היה שרוי בלחץ נפשי רב, כמו גם בחוסר שינה ובתשישות.

5.ביום 24.8.17 המערער החל לבצע עם חייליו אימון קיץ. במסגרת זו ביצע שבוע לוחמה בשטח בנוי בבסיס מאל"א (10-14.9.17, ראו בעמ' 4 לת"ר). לטענת המערער : "במהלך שבוע זה היה מתח רב עם החיילים, לא ישנתי הרבה ברוב השבוע, ושבוע זה הסתיים בליל משימות כאשר את התרגיל האחרון אני והסמ"פ הפסקנו באמצע בשל חוסר משמעת של החיילים. ביום חמישי בלילה יצאתי לבית מתבץ לאחר העמסת ציוד מצאלים למתקן אדם לטובת ריענון צאלים שהתבצע שבוע לאחר מכן והחניית הרכב בתבץ. ביום שישי הרגשתי כי צד ימין של הפנים עם חוסר תחושה אך חשבתי כי הדבר קשור לעייפות מהשבוע ולא ייחסתי לדבר חשיבות מרובה. נחתי בערב אך התחושה לא חלפה עד צאת שבת" (עמ' 4 לת"ר).

6.על-פי החומר הרפואי המונח לפנינו, ביום 16.9.17 פנה המערער למוקד "טרם" והתלונן על שיתוק בעצב הפנים (ראו ביקור ב"טרם", 16.9.17 עמ' 41 לת"ר). אובחן שם שיתוק על-שם בל והוחל טיפול בסטרואידים. למחרת-היום שב המערער למוקד "טרם" והתלונן על חולשה ביד ימין, מאחר שהתמונה הקלינית לא התאימה לשיתוק על שם בל, הופנה לחדר מיון בבית החולים "הדסה" (ראו עמ' 38 לת"ר). המערער אושפז במחלקה הנוירולוגית, ולאחר בדיקות, לרבות הדמייה (MRI) ובדיקת OCB – אובחנה אצלו מחלה דמיאלינטיבית – החשודה כטרשת נפוצה (ראו עמ' 25-36 לת"ר, וכן עמ' 18 לת"ר, אבחנה שאושרה בדיעבד).

7.המערער הגיש ביום 25.10.17 תביעה להכרה בנכותו כנובעת משירותו הצבאי. המשיב, בהחלטתו מיום 18.6.18 דחה תביעתו של המערער (עמ' 77 לת"ר). החלטתו של המשיב מושתתת על חוות דעת רפואית שערך ביום 18.5.18 פרופ' אורן כהן, מומחה בנוירולוגיה (עמ' 76-70 לת"ר).