1.המערערת ילידת 1974 , שירתה כשוטרת במשטרת ישראל בין השנים 1996-2003. במהלך שנת 1997 עברה 3 אירועים של הטרדה מינית ע"י שוטרים ששירתו עמה (שני מקרים של הטרדה פיזית ומקרה אחד של הטרדה מילולית). בשנת 2003 סיימה את עבודתה במשטרה ומאז לא עבדה. המערערת פנתה בשנת 2009 על מנת שיכירו בה כנכה, בגין מצב של פוסט טראומה. המערערת הוכרה לראשונה ביום 11.8.10 כנכה בגין תגובת חרדה אצל אישיות נרקסיסטית לפי סעיף 33(ג) בשיעור נכות של 20% זמנית. במהלך השנים עלתה דרגת הנכות ל – 30% ואף נקבעה בשנת 2011 כנכות זמנית בדרגה של 50% רטרואקטיבית, ממרץ 2009 עד מרץ 2013 (לפי סעיף מבחן 34א'(ה) PTSD).
יצויין , כי המערערת גם פנתה להכיר בבעיה בברכיה על פי תקנה 9 כנובעת מהנכות המוכרת, אלא שבקשה זו נדחתה לאחר דיון על ידי ועדה מחוזית ועל ידי ועדה רפואית עליונה ואיננה חלק מהדיון שבפניי.
הערעור שבפני מתמקד בנושא דרגת הנכות בגין PTSD.
2.ביום 13.11.13 התכנסה ועדה מחוזית על מנת לדון בגובה הנכות הצמיתה . ועדה זו קבעה כי דרגת הנכות הצמיתה היא 30%. המערערת הגישה ערעור לועדה רפואית עליונה.
3.ועדה רפואית עליונה התכנסה לראשונה ביום 25.6.14. הועדה שמעה את דברי בא כוחה של המערערת אשר ביקש לקבוע לה דרגת נכות של 50% כדרגה צמיתה. כמו כן שמעה הועדה את דברי המערערת עצמה. אציין, כי בפני הועדה ציינה המערערת כי "מקום סגור בלי חלונות מזכיר לה את האונס", אלא שמעולם לא היה מקרה של אונס כמשמעותו בלשון המשפטית. בין שני מקרי ההטרדה הפיזית, היה האחד הצמדה לקיר עם נשיקה והשני הכנסת יד לחזה.
המערערת הגישה לוועדה חוות דעת פסיכומטרית של הפסיכולוג יורם בן יהודה מיום 1.1.14 אשר המליץ על דרגת נכות של 50% בגין הפרעה נפשית.
הועדה בדקה את המערערת וכתבה את ממצאי בדיקתה בפרוטוקול הדיון. הועדה מצאה סימנים של PTSD בדרגה מסוימת ולצורך סיום הדיון ביקשה 3 סוגי מסמכים:
א.צילום תיק קופת חולים ב – 5 השנים האחרונות.
ב.בדיקות פסיכיאטריות של ד"ר צינובוי הפסיכיאטר המטפל – בשנה האחרונה .
ג.סיכום טיפול עדכני מהפסיכולוגית המטפלת – רחל קדם.
עוד צוין בהחלטת הועדה כי אין צורך בנוכחות המערערת בישיבה שנקבעה לסיום התיק.
4.לאחר שקיבלה הועדה את המסמכים המבוקשים קבעה דיון ליום 29.10.14, ושלחה זימון לדיון למערערת, כשהיא מציינת שנוכחותה בדיון איננה חובה. ב"כ המערערת היה נוכח במעמד הדיון ואף חזר על תיאור מצבה של המערערת. המערערת לא נכחה בדיון. הועדה הרפואית העליונה דנה בפירוט בכל המסמכים שהונחו בפניה והגיעה למסקנה כי דרגת הנכות הצמיתה של המערערת הינה 30%.
5.נימוקי הערעור – המערערת טוענת כי נפל פגם בכך שבין 5 חברי הועדה העליונה היה רק מומחה אחד פסיכיאטר (שאר המומחים היו בתחום האורטופדיה, קרדיולוגיה ופנימית). עוד נטען כי נפל פגם בכך שביום 25.6.14 אחד מחברי ההרכב היה פרופ' דניאל ישורון בעוד שביום 29.10.14 החליף אותו האורטופד ד"ר חורש. הפסיכיאטר ושאר חברי הועדה נשארו אותם חברים בהרכב. נטען כי המערערת התלוננה על מיחושים בתחום הנוירולוגי ולכן היה צורך במומחה נוירולוג בהרכב. עוד טוענת המערערת כי המסמכים אשר נדרשו על ידי הועדה התקבלו לידי הועדה בלבד ולא הועברו לעיונה על אף קיומו של הנוהל כי יש לשלוח עותק מהחומר להתייחסות הנכה. נטען כי החומר הרפואי לא הוצג בפני המערערת ולכן לא יכלה להעלות טענותיה בהקשר אליו. נטען כי דברי ב"כ המערערת לא נרשמו בפרוטוקול וכן כי לא זומנה המערערת לבדיקה חוזרת בפני הועדה על אף שלטענת בא כוחה המתינה מחוץ לחדר (עובדה שלא מוצאת ביטוי בפרוטוקול). עוד נטען כי חלף זמן רב בין שתי ההתכנסויות של הועדה הרפואית העליונה, מה שהצריך בדיקה מחודשת של המערערת. עוד נטען כי הועדה לא נימקה את החלטתה באופן מספיק.
6.החומר שנאסף לא הועבר למערערת לפי הנוהל - ב"כ המערערת אישר בבית המשפט כי החומר מהתיק הרפואי בקופת החולים של המערערת הועבר על ידי המערערת עצמה לועדה. לגבי חוות הדעת של ד"ר צינובוי, הרופא המטפל מטעם משרד הבטחון ודו"ח המטפלת רחל קדם - אלו הועברו ישירות לועדה מהמטפלים עצמם. בתיק הרפואי שהועבר לעיוני אין אזכור לכך שהמסמכים של ד"ר צינובוי ורחל קדם הועברו לעיון המערערת.
ב"כ המערערת הפנה לסעיף 39 בנוהל אגף שיקום נכים מספר 30.03 ממנו עולה כי במקרה של חוסר בחומר רפואי בפני הועדה והועדה מורה על השלמתו, ישלח עובד המזכירות עותק מהחומר שנאסף להתייחסות הנכה או לבא כוחו תוך ציון העובדה שעל התייחסות הנכה להתקבל במזכירות הרפואית בתוך פרק זמן שלא יעלה על שבועיים. הליך זה כנראה לא קוים.
יחד עם זאת, מלוא החומר מקופת חולים הועבר על ידי המערערת עצמה ולכן גם היתה חשופה לעיון בו. נשלח דוח הפסיכוטרפיסטית גב' רחל קדם מיום 31.7.14 המתאר את מצבה של המערערת על בסיס הטיפול שהיא מקבלת. כמו כן מצוי בתיק מכתב של ד"ר צינובוי מיום 24.12.13 פסיכיאטר מומחה, המטפל במערערת והמציין במכתבו כי המערערת סובלת מהפרעה PTSD בדרגת חומרה קשה (מתייחס לבדיקה מיום 24.12.13). בתיק הרפואי לא נמצא מכתב מאוחר לתאריך זה מד"ר צינובוי.
לגבי המכתב של ד"ר צינובוי והדו"ח המסכם של הפסיכוטרפיסטית – אמנם, כנראה לא הועברו לעיון המערערת מראש, אך בא כוחה שנכח בישיבת הועדה הרפואית העליונה ביום 29.10.14 לא הלין על כך ולא דרש לראות מסמכים אלו אלא המתין תחילה להחלטת הועדה בנושא דרגת הנכות. עוד יצויין כי גם לאחר שהגיעו המסמכים לידי המערערת, כפי שפורטו בהחלטת הועדה , לא נטענה בערעור טענה כלשהיא בקשר לאמור במסמכים אלו, ויש להסיק מכך כי אין למערערת כל טענה שיש בה כדי להשפיע על ההתייחסות אליהם. כמו כן במועד הדיון שבפניי לא נטענה כל טענה לגבי תוכנם של מסמכים אלו. מכאן, שהטענה לאי שימוש בנוהל אמנם טענה משפטית היא שכן הנוהל נכתב על מנת לקיימו, אך במקרה זה אין בה כדי להועיל מבחינה מהותית לעניינה של המערערת.
7.רק מומחה אחד מתחום הפגימה - המערערת טענה כי בהרכב הועדה ישב רק מומחה רפואי אחד בתחום הפסיכיאטרי ויש בכך לפגום בהחלטת הועדה.
על פי הדין הקיים וההלכה שנקבעה בעניין זה, אין הוראה המחייבת שכל חברי הועדה או שרובם יהיו בעלי מומחיות בתחום הרלוונטי. סקירת הוראות החוק והתקנות הרלוונטיות מלמדת כי אין הוראה מפורשת המחייבת שכל הרופאים היושבים בועדה העליונה יהיו בעלי המומחיות בתחום הפגימה של הנכה. התקנות קובעות כי הועדה הרפואית העליונה תהיה מורכבת מרופאים מוסמכים ותורכב מ-3 רופאים או יותר.
מחוקק המשנה בחר להעניק ליושב ראש הועדות שיקול דעת רחב לעניין הרכבתן. יושב
ראש הועדות מפעיל שיקול דעת רפואי פרטני בהתחשב בנסיבותיו של כל מקרה. שיקול
הדעת שניתן ליו"ר מאפשר גמישות לכונן הרכבי ועדות לפי הצורך בהתחשב באיזונים
השונים. בין היתר, קיים השיקול המעשי של כינוס הועדות בתדירות מתאימה, שכן
הצבת דרישות נוקשות מדי ביחס להרכב הנדרש, יכולה ליצור קשיים לא מבוטלים
בכינוס הועדות ולהביא להתמשכות ההליכים. ראו ההלכה שנקבעה ברע"א 2907/02
גוטסדינר נ' קצין התגמולים) (30.12.03) כב' הנשיא גרוניס:
"ברוב המכריע של המקרים די יהיה בכך שאחד מחברי הוועדה העליונה הינו חבר מומחה....דברינו לעיל מתייחסים אך ורק לחובה לכלול בהרכב ועדה עליונה רופא אחד בעל מומחיות הזהה לתחום הפגימה".
דהיינו, דרישת המינימום היא שיהיה בין חברי ההרכב רופא מומחה אחד מתחום הפגימה. במקרה זה היו חברי הועדה פסיכיאטר, 2 פנימאים, קרדיולוג ואורטופד (ובמועד השני 2 אורטופדים). אין בכך לתפיסתי כדי לפגום בהחלטת הועדה כל עוד כללה הועדה גם רופא פסיכיאטר, מתחום הפגימה של המערערת.
8.החלפת חבר במותב בתוך רצף הישיבות - המערערת הלינה על כך שבמועד השני של התכנסות הועדה הרפואית העליונה שנועד על מנת לדון במסמכים שהוצגו , הוחלף הפנימאי ד"ר ישורון, באורטופד ד"ר חורש (שהוא גם יו"ר הועדה העליונה).
8.1אופן הרכב הועדה הרפואית העליונה, סמכותה וסדרי עבודתה נקבעו בתקנות הנכים (ועדה רפואית עליונה ) תשכ"ד 1964 . על פי תקנות אלו שר הבטחון ממנה ועדה רפואית עליונה. הועדה מורכבת מרופאים מוסמכים כאשר יו"ר הועדה ימונה מתוך חבריה. אחד מיושבי הראש ממלא את תפקיד הממונה על הועדה הרפואית העליונה ומפקח על ביצוע התקנות. ההרכב הנחוץ לועדה רפואית עליונה מורכב משלושה רופאים או יותר, כפי שיקבע יו"ר הועדה הרפואית העליונה. (ס' 5(ב) לתקנות). ס' 5(ג) תקנות קובע כי החלטות הועדה יתקבלו ברוב דעות הנוכחים בישיבה ובאין רב כזה תכריע דעת יו"ר הועדה הרפואית.
8.2הוועדה העליונה הינה טריבונל מקצועי-רפואי, אשר תפקידו לקבוע את דרגת נכותם של המוכרים כנכים על ידי קצין התגמולים. נפסק, כי היא ממלאת תפקיד "מעין- שיפוטי" (ראו רע"א 5258/90 קצין התגמולים נ' אינגבר, (6.6.91) עוד השוו בג"ץ 1082/02 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי לעבודה (21.5.03) בג"ץ 2874/93 כמאל נ' בית הדין הארצי לעבודה (20.3.94.)
8.3מחוקק המשנה העניק ליושב ראש הועדה הרפואית העליונה שיקול דעת רחב לעניין הרכבתן של הוועדות העליונות. הרכבה של הוועדה העליונה נקבע על ידי יושב הראש תוך הפעלת שיקול דעת רפואי פרטני, בהתחשב בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. מדובר בהסדר גמיש המאפשר תמרון.
השאלה העומדת במרכזו של דיון זה – האם רשאי יו"ר הועדה הרפואית במסגרת שיקול הדעת שניתן לו, לאחר שקבע הרכב פרסונלי לדיון בענין ספציפי, לשנות במהלך דיון הועדה את חברי ההרכב ? דהיינו שינוי מישיבה אחת לרעותה ,ועוד טרם ניתנה ההחלטה של הועדה בענין שהובא בפניה ?
8.4ועדות רפואיות הינן ועדות מעין שיפוטיות, והן כפופות ככאלה לכללי הצדק הטבעי המהווים אמת מידה בסיסית של הגינות פרוצדוראלית. לכאורה נפגע אינטרס אישי של המערערת שכן היא נבדקה על ידי חמשה רופאים כאשר ההחלטה התקבלה לאחר עיון במסמכים, על ידי הרכב שונה. אחד הרופאים המחליטים כלל לא היה נוכח בבדיקת המערערת. הועדה הרפואית לא נתנה כל הסבר לחילופי המומחים, ואף לא פנתה למערערת לקבל את הסכמתה לשינוי הפרסונלי.
8.5ניתן ללמוד אנאלוגיה מהכללים המוחלים על בתי דין מנהליים במסגרת חוק בתי דין מנהליים, התשנ"ב-1992 (להלן "חוק בתי דין מנהליים"). אמנם, חוק בתי דין מנהליים חל על ערכאה המוקמת בידי שר או רשות מנהלית אחרת שיש לה סמכות שפיטה, דהיינו ערכאה העוסקת במלאכת שפיטה של הכרעות ערכיות, ובענייננו מדובר בועדה רפואית, שאומנם מוקמת בידי שר אך עוסקת בהכרעות המבוססות על קריטריונים מקצועיים. ניתן להקיש למקרנו מכללי המשפט שבאים להבטיח הוגנות וצדק המעוגנים בחוק בתי דין מנהליים. אציין כי מטבע הדברים, מערכת היחסים בין אנשים נצרכים להחלטות הועדה הרפואית הקובעות את גורלם הינה מערכת טעונה וקשה, ויש יתרון לשקיפות, לבהירות ולזהירות במערכת כזו לצורך בניית אמון.
8.6סעיף 17(ב) לחוק בתי הדין המנהליים קובע את הכללים לגבי החלפת חבר מותב, דהיינו - מותב שנבצר מאחד מחבריו לסיים את הדיון, ובמקומו הובא חבר אחר. להלן נוסח הסעיף:
"(ב) נתמנה חבר אחר למותב הקיים, רשאי המותב להמשיך בדיון מן השלב שאליו הגיע המותב בהרכב הקודם, אם סבר, לאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות לטעון טענותיהם, שלא ייגרם עיוות דין; החליט המותב להמשיך בדיון, רשאי הוא לנהוג בראיות שגבה המותב בהרכב הקודם כאילו גבה אותן בעצמו, או לחזור ולגבותן, כולן או מקצתן."
דהיינו, החלפת חבר בהרכב הדן ברצף ישיבות באותו ענין מסויים מתאפשרת בשני תנאים מצטברים :
(1) ניתנה לבעלי הדין הזדמנות לטעון טענותיהם לגבי שינוי ההרכב
(2) המותב סבר, לאחר שמיעת בעלי הדין, שלא יגרם עיוות דין.
8.7ההלכה הפסוקה קבעה כי הוראות מסוג זה יפורשו בצמצום, כך שאין להעביר עניין מחבר בית דין אחד למשנהו ו/או משופט אחד למשנהו כלאחר יד, במיוחד כאשר מדובר בשלב שלאחר הגשת הראיות, אלא במקרים בהם קיימת מניעה ממשית מצד המותב הראשון להמשיך בדיון. ראו בג"ץ 6334/96 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי, (29.03.1999) דברי כב' השופט זמיר-
"...במקרה שהדיון בבית-הדין נמשך על פני ישיבות מספר, המשמעות של החובה לקיים את כל הישיבות בפני הרכב מלא אינה רק שכל ישיבה וישיבה צריכות להתקיים בפני שלושה דיינים, אלא שכל ישיבה וישיבה צריכות להתקיים בפני אותם שלושה דיינים. כלל זה חל גם בבתי-המשפט הכלליים ובבתי-דין נוספים, והוא כפוף, בבתי-הדין הרבניים כמו בערכאות האחרות, לחריג: כאשר נבצר מחבר במותב שהחל בדיון לסיים את הדיון, ניתן להחליפו בחבר אחר, והמותב החדש יכול אז להמשיך בדיון מן השלב שבו הופסק. ראו: תקנה עא לתקנות הדיון בבתי-הדין הרבניים בישראל, תשנ"ג; סעיפים 233-234 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982; תקנה 177 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984; סעיף 458 לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955; סעיף 17 לחוק בתי דין מינהליים, תשנ"ב-1992; סעיף ז' לתוספת לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968. אולם, הוראות אלה, בשל הסטייה שלהן מן העיקרון המחייב את ניהולו הרצוף של המשפט בפני אותו מותב, טעונות פירוש מצמצם. בשל כך אין להעביר עניין משופט לשופט או מחבר בית-דין לחבר בית-דין, במיוחד לא לאחר שהחלה הגשת הראיות, אלא במקרה של מניעה ממשית מצד הראשון להמשיך בדיון. ראו דנ"א 21/89 כהן נ' אושיות חברה לביטוח בע"מ [20], בעמ' 508-509. השוו י' זמיר "הרכב חסר בבתי דין מינהליים" [32], בעמ' 607-609."
וכן ראו דינו את פסק דינו של כב' השופט ביין בע"ש (חי') 122/00 אמיתי נ' מדינת ישראל, (28.05.2000) וכן ע"א (ת"א) 3256/04 עדי גולני נ' קצין התגמולים (01.03.2007).
8.8יש מקום להבחין בין מקרה שבו נערכת בדיקה פיזית לנבדק בוועדת הערר למקרה שבו מתנהל כל הדיון על בסיס מסמכים רפואיים בלבד. במקרה הראשון, עולה החשיבות לזהות המותב בישיבות הוועדה השונות. כך גם בענייננו כאשר הוועדה ערכה בדיקה והתרשמה באופן בלתי אמצעי מהמערערת. ראו את שנקבע בעניין זה בעמ"נ (י-ם) 210/02 פלונית נ' משרד התחבורה, רשות הרישוי, (03.03.2003):
"מכל מקום, נראה לי כי יש להבחין בין שני סוגי ערעורים שנדונים בפני ועדות ערר. כאשר ועדת ערר בודקת את המערער בדיקה פיזיקלית או בדיקה אחרת, יש חשיבות רבה שאותם חברי ועדה הם אלה אשר ישבו לאורך כל הדיונים. מאידך גיסא, כאשר מדובר בחברי ועדה המקבלת חומר רפואי בכתב, אף אם חברי הוועדה רופאים באותו תחום, ניתן להחליף את חברי הוועדה, אם כי הדבר אינו רצוי."
8.9הוועדה לא נימקה ו/או הסבירה את סיבת החלפת חבר המוטב. הדברים משמעותיים במיוחד על רקע הבדיקה שנערכה למערערת במועד ההתכנסות הראשון המהווה התרשמות בלתי אמצעית של הוועדה ממצבה הפסיכיאטרי. ראו הדברים בעש (חי) 122/00 -
"בדיקה פסיכיאטרית קלינית, מבוססת במידה רבה מהתרשמות המתקבלת משיחה עם האדם העומד לבדיקה. התרשמות זו מבוססת במידה רבה על האינטואיציה המתפתחת אצל פסיכיאטר משילוב הידע, הנסיון ו"החושים המקצועיים" שקיומם הוא תנאי להצלחה במקצוע הפסיכיאטריה.
בנסיבות אלה, יש חשיבות לדעתי ברציפות של הרכב חברי הוועדה. החלק 'האינטואטיבי' והתרשמותי בבדיקה פסיכיאטרית לא ניתן לדעתי להעבירה מהרכב להרכב משל היה מדובר במקל המועבר מספורטאי לחברו במרוץ שליחים....
כמובן שאם נבצר מאחד מחברי הוועדה להמשיך בדיון מחמת פטירה חס ושלום או מסיבה אחרת אז יכתיב עקרון הצורך (necessity) החלפתו באחר, אך לא הוכח בפניי שזה המקרה הנוכחי".
8.10עוד אציין כי מהתיק הרפואי עולה כי לא היתה כל פניה למערערת לענין החלפת חבר בהרכב, ולכן לא ניתנה לה ההזדמנות להשמיע טענותיה בענין. כמו כן לא עולה מהתיק הרפואי הסיבה להחלפת החבר בהרכב.
8.11אינני מקלה ראש בעובדה שלפעמים נוצרים אילוצים פרקטיים לסיים את עניינו של הנכה, מבלי ליתן לו להמתין תקופה ארוכה עד להחלטת הועדה, כאשר אחד ממומחי ההרכב איננו זמין. במתח שבין שמירה על כללי הצדק לבין צמצומם משיקולים של יעילות יש לנהוג במשנה זהירות. ככל שהצעד מגלם פגיעה משמעותית יותר באינטרס של הנכה, יש לצמצם את משקל שיקולי הנוחות. עוד ברור כי החלפת חבר בהרכב לקראת קבלת ההחלטה יכולה להשפיע על החלטתהרוב בועדה. ברור כי מראית פני הצדק איננה יכולה להיסוג מפני קושי לוגיסטי.
ההתנהלות המומלצת במקרה של נבצרות חבר מותב להשתתף בישיבה היא כדלקמן:
(א) פניה לבעלי הדין תוך דווח אודות הסיבה לנבצרות השתתפות חבר ההרכב.
(ב) שמיעת טיעוני הצדדים בתוך זמן קצוב או קבלת הסכמתם לשינוי.
(ג) עיון בשאלה האם נגרם עיוות דין.
רק לאחר מימוש המתווה הנוכחי, אם תווכח הועדה כי אין בכך משום עיוות דין, ניתן יהיה להחליף חבר במותב תוך כדי רצף ישיבות שהוא באותו ענין.
יש לכן במקרה זה, להחזיר את הדיון לועדה הרפואית העליונה על מנת שתקבע החלטתה בהרכב המקורי שלה, או תנקוט במתווה המומלץ.
9.שיבוץ מומחה נוירולוג בהרכב הועדה -המערערת טוענת כי היה על יו"ר הועדות לשבץ מומחה נוירולוג בין המומחים בשל טענתה לכאבים בברכיים. הועדה התכנסה אך ורק לצורך הדיון בנושא PTSD . לא היה דיון בנושא הברכיים ועניין זה כבר נחתך בישיבת ועדה רפואית עליונה מיום 12.7.12 , שם הוחלט כי אין קשר בין נושא הברכיים לנכות המוכרת. משלא עלה נושא זה על הפרק לא קם כל צורך להשתתפות נוירולוג בין המומחים.
10.הצורך בבדיקה נוספת - המערערת טענה כי בשל חלוף הזמן בין שתי ישיבותיה של הועדה הרפואית העליונה היה עליה לבדוק את המערערת גם בישיבה מיום 29.10.14, שכן מצבה החמיר עם חלוף הזמן. ב"כ המערערת אף טען כי הבהיר לועדה שהמערערת ממתינה בחוץ לבדיקה. עניין זה לא מצא ביטוי בפרוטוקול הרשום בצד דבריו המפורטים של ב"כ המערערת הרשומים שם. אין לקבל טענת המערערת כי היתה חובה על הועדה הרפואית העליונה לבודקה בשנית. הועדה התכנסה אך ורק לצורך עיון במסמכים רפואיים בהמשך לבדיקה שערכה למערערת במועד הקודם.
אם סבורה המערערת כי חלה החמרה במצבה, הרי בחלוף התקופה הנקובה בחוק היא רשאית לחדש פנייתה בגין טענה להחמרה ,לדיון בפני הועדה המחוזית תחילה.
11.העדר הנמקה - המערערת טענה כי החלטת הועדה איננה מנומקת אך עיון בפרוטוקול הועדה מלמד על הנמקה בהירה וברורה. הועדה מציינת כי עיינה בכל המסמכים בתיק כולל צילום תיק רפואי מקופת חולים לאומית הכולל אבחנה של חרדה. הועדה עיינה בחות הדעת של הפסיכולוג יורם בן יהודה מיום 4.5.09, 6.11.10, 1.1.14, שהגישה המערערת. תוך תאור ממצאיו הועדה מציינת כי לא מצאה חלק מהאפיונים שרושם הפסיכולוג בחוות דעתו, תוך פירוטם באופן ספציפי. עוד מציינת הועדה כי ממצאים אלו לא באו לידי ביטוי במכתבים של הפסיכיאטר המטפל ד"ר צינובוי וגם לא באו לידי ביטוי במכתבה של הפסיכוטרפיסטית רחל קדם. הועדה איננה מקבלת את מסקנותיו מטעם זה. עוד ציינה הועדה כי עיינה באבחנות השונות מתיק קופת חולים . הועדה עיינה בחוות דעת של ד"ר לימור כהן איילון – פסיכיאטרית מומחית מיום 6.6.10 המתארת אבחנה של PTSD ללא אבחנה של הפרעה אפקטיבית מג'ורית , סימנים פסיכוטיים או סיכון מיידי.
הועדה מתייחסת למכתב ד"ר צינובוי מיום 16.8.11 כאשר לא מופיעה במכתב אבחנה של הפרעה אפקטיבית מג'ורית או סימנים פסיכוטיים.
בהמשך כל אלו קבעה הועדה כי המערערת סובלת מ- PTSD ללא עדות להפרעה אפקטיבית מג'ורית , סימנים פסיכוטיים, או סיכון מידי. לכן אימצה את החלטת הועדה המחוזית הקובעת דרגת נכות של 30%.
12.בשל האמור בס' 8 לעיל, יש להחזיר את הדיון לועדה הרפואית העליונה להרכב המקורי.
13.אין צו להוצאות.
14.המזכירות תחזיר את תיקה הרפואי של המערערת לידי ב"כ המשיב.
15.המזכירות תעביר עותק פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, י"ג אדר תשע"ה, 04 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.
הוקלד על ידי מיכל זבטני