ע"א
בית המשפט המחוזי ירושלים כבית-משפט לערעורים אזרחיים
|
718-11-14
13/11/2014
|
בפני השופט:
כרמי מוסק
|
- נגד - |
המערערים:
1. ורדה אבישר 2. יוסף אבישר
|
המשיב:
ראובן הרשקוביץ
|
החלטה |
1.לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין של בית משפט השלום (כב' השופט גד ארנברג), מיום 27.10.14, בת"א 6536-01-12, שניתן במסגרת הליך של בקשה לביזיון בית המשפט, זאת לאחר שבית משפט השלום נתן פסק דין בהליך העיקרי כפי שיפורט.
2.בבקשה לעיכוב הביצוע נטען, כי החלטת בית משפט השלום ניתנה מבלי שהמערערים או בא כוחם היו נוכחים בדיון, או בביקור שערך בית המשפט במקום כדי לברר את טענת המשיב כי המערערים מבזים ואינם מקיימים את פסק דינו של בית משפט השלום. בהקשר זה מדגישים המערערים, כי הליך על פי פקודת ביזיון בית המשפט הוא הליך מעין פלילי, כפי שנקבע בשורה ארוכה של פסקי דין, וכי קיימת חובה לקיים דיון בבקשה במעמד הצדדים.
3.המערערים טוענים, כי מעולם לא הופיעו בפני המותב שנתן את ההחלטה בבקשה לביזיון בית המשפט, לא אמרו דברם ולא ניתן להם יומם בבית המשפט. המערערים מלינים על כך שבית המשפט הטיל עליהם קנס יומי מבלי לקיים דיון בנוכחותם כאמור. לטענת המערערים, הביקור במקום שנערך על ידי בית המשפט נערך בנוכחות המשיב ובא כוחו בלבד.
4.בא כוח המערערים מדגיש כי הוא לא יכול היה להיות נוכח בעת עריכת הביקור במקום מאחר ששהה בחו"ל הוא שלח הודעה על כך לבית המשפט, אולם זו הובאה לידיעתו של בית המשפט רק לאחר שערך "ביקור" במקום, ובית המשפט עצמו אישר דברים אלה. בא כוח המערערים טוען, כי לא יעלה על הדעת שיינתן צו כנגד המערערים המטיל עליהם קנס יומי מבלי שבית המשפט שמע אותם.
5.גם לגופו של עניין טוענים המערערים, כי כלל לא הפרו את ההוראות שנתן בית המשפט בפסק הדין שבגינו הוגשה הבקשה לביזיון בית המשפט.
6.המערערים טוענים כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם, שכן במידה שהבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין לא תתקבל יהא עליהם לשלם קנס יומי כבד ובכך ייגרם להם נזק חמור.
7.נשוא הבקשה לביזיון בית המשפט הוא פסק דינו של בית משפט השלום. פסק הדין ניתן ביום 11.2.14 (כב' השופטת מלכה אביב), לאחר שהצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין על דרך הפשרה, על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט. במסגרת זו הגישו הצדדים טיעונים לבית המשפט, ובית המשפט ערך ביקור במקום במהלכו כל צד הצביע בפני בית המשפט על האלמנטים המפריעים לו אצל הצד שכנגד, ולאחר מכן סיכמו הצדדים את טענותיהם. במסגרת פסק הדין קבע בית המשפט מספר קביעות והוראות שהצדדים אמורים לבצע. כך קבע, כי לגבי שטח החצר כפי שהיא מוגדרת בתוך גבולות המגרש, יוכל כל אחד מהצדדים לשים צמחיה לפי ראות עיניו ללא הגבלה, הצדדים לא ייטעו ברושים בחצר, הברושים המצויים בחצר המשיב ייגזמו באופן סדיר, כך שלא יעברו את גובה החומה שלצדה הם נטועים. כל אחד מהצדדים יוכל לעשות גדר על גבול החצר שלו ואף לבנות חומה, ובתנאי שגובה הגדר או החומה לא יעלו על מטר וחצי.
8.באשר לשטחים הציבוריים הנוספים שמעבר לחצר, קבע בית המשפט כי נאסר על הצדדים להגביה את מפלס שטחים אלה מעבר למפלס החצר, ובכפוף לכך יוכלו הצדדים להשאיר על כנן את הטרסות התומכות באדמה. בית המשפט אסר על הצדדים לבנות גדר, חומה או כל חיץ מחוץ לגדר שלהם, ובכלל זאת גדר רשת מכל סוג שהוא. בית המשפט התיר לצדדים לנטוע ולשתול צמחים בשטחים אלה, ובתנאי שגובהם לא יעלה על מטר וחצי. נאסר על הצדדים לנטוע ברושים. עוד קבע בית המשפט, כי במידה שמי מהצדדים ביצע דבר מה בניגוד לאמור לעיל, עליו לפעול לשנות את המצב כך שיתאים לאמור לעיל תוך 60 יום.