אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ע"א 6182/14 אינבסטלום הולדינגס בע"מ נ' ספריית יפת בע"מ ואח'

ע"א 6182/14 אינבסטלום הולדינגס בע"מ נ' ספריית יפת בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 17/05/2016 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט העליון כבית משפט לערעורים אזרחיים
6182-14
03/05/2016
בפני השופטים:
1. כבוד השופטת א' חיות
2. כבוד השופט צ' זילברטל
3. כבוד השופט א' שהם


- נגד -
המערערת:
אינבסטלום הולדינגס בע"מ
עו"ד ערן ברד
המשיבים:
1. ספריית יפת בע"מ
2. דניאל לונדנר (פורמלי)

עו"ד שושנה לונדנר
פסק דין

 

השופטת א' חיות: 

 

           זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט י' פרגו) מיום 31.7.2014 בו נדחתה מחמת שיהוי תביעת המערערת להצהיר כי על המשיבה 1 להנפיק לה חשבונית מס בגין מכירת והעברת זכויותיה במקרקעין לידיה ולחלופין כי על המשיבים 2-1 (להלן: המשיבים) לשלם לה את סכום מס התשומות אותו הייתה יכולה המערערת לנכות לו הייתה מועברת לה חשבונית המס במועד.

 

 

 

רקע עובדתי ופסק דינו של בית המשפט קמא

 

  1. המשיבה 1 (להלן: יפת) וחברה נוספת (להלן: מיטבית) היו בעלות הזכויות במקרקעין ברחוב הנדיב בהרצליה (להלן: המקרקעין) בחלקים שווים. ביום 21.4.1994 נכרת בין יפת למיטבית הסכם קומבינציה שלפיו יפת תמכור למיטבית 60% מזכויותיה במקרקעין (ובסך הכול 30% מהמקרקעין) תמורת שירותי תכנון, פיתוח ובניה כך שמיטבית תחזיק ב-80% מהזכויות במקרקעין ויפת תחזיק ב-20% מהזכויות במקרקעין וכן תהא זכאית לקבל שירותי תכנון, פיתוח ובניה ממיטבית (להלן: ההסכם מ-1994 או הסכם הקומבינציה). במסגרת הסכם הקומבינציה מיטבית התחייבה להמציא ליפת ערבות בנקאית בסכום השווה למלוא חלקי יפת הבנויים בפרויקט, שתנאי מימושה יהיו בהתאם להוראות הקבועות בהסכם הקומבינציה. מיטבית לא עמדה בהתחייבויותיה לפי ההסכם מ-1994 וביום 25.11.1998 התקשרו מיטבית והמערערת – בהסכמתה של יפת – בחוזה לפיו תיכנס המערערת בנעלי מיטבית תמורת 60% מהזכויות במקרקעין כך שיפת ומיטבית יחזיקו כל אחת ב-20% מהזכויות במקרקעין וכן תהיינה זכאיות לקבל שירותי תכנון ופיתוח מהמערערת (להלן: ההסכם מ-1998). להבטחת זכויותיה של יפת לפי ההסכם מ-1998 והתוספת להסכם זה (להלן: התוספת מ-1999) ניתנה על ידי המערערת ביום 31.7.2001 ערבות בנקאית על סך 12,800,000 ש"ח לטובת יפת ו/או חברת נגלן בע"מ (להלן: נגלן) שהינה חברה בשליטת בעליה של יפת (להלן: הערבות או הערבות הבנקאית) ובמקביל נרשמו לטובת בנק הפועלים בע"מ משכנתאות מדרגה ראשונה ללא הגבלת סכום על זכויותיהן של יפת ומיטבית במקרקעין. ביום 1.4.2003 התקשרו יפת והמערערת בהסכם נוסף שבו נקבעו השטחים שלהם תהא יפת זכאית וכן הוסכם ביניהן כי הערבות שניתנה לה תהא תקפה עד למסירת השטחים שלהם היא זכאית לידיה (להלן: ההסכם מ-2003). ביום 24.6.2003 ביקשה יפת לממש את הערבות הבנקאית מאחר שסברה כי ההסכם מ-1998 הופר על ידי המערערת אשר לא מילאה אחר התחייבויותיה למסור לה במועד את יחידותיה בפרויקט כשהן בנויות, מושלמות וראויות לשימוש. בעקבות כך פנתה המערערת ביום 29.6.2003 לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בבקשה לצו זמני שימנע את מימוש הערבות, אך בקשה זו נדחתה (השופט י' שנלר) בהחלטה מיום 23.7.2003 וביום 28.7.2003 מימשה יפת את הערבות הבנקאית. בעקבות מימוש הערבות ובשל חובות נוספים, נקלעה המערערת לקשיים כלכליים שבעטיים נקט נגדה בנק הפועלים בהליכי פירוק. ביום 7.5.2004 מונה עו"ד גל הירשמן לכונס נכסים על המקרקעין מכוח השעבודים שנרשמו עליהם לטובת בנק הפועלים וביום 16.2.2005 נמכרו המקרקעין באישור בית המשפט למר עופר גפני (להלן: גפני).

 

  1. כשבע שנים לאחר מימוש הערבות, ביום 26.7.2010, הגישה המערערת תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בה טענה כי בעקבות מימוש הערבות עברו זכויותיה של יפת במקרקעין לידיה; כי עסקינן בעסקה במקרקעין למכר זכויותיה של יפת במקרקעין למערערת; כי סכום הערבות ששולם ליפת כלל מע"מ; וכי על כן היה על יפת להנפיק למערערת חשבונית מס בגין העסקה בגובה הערבות שמומשה. בהקשר זה טענה המערערת כי המשיבים סרבו לבקשותיה להוציא חשבונית מס וכי אילו הייתה מועברת לה חשבונית המס במועד היה ביכולתה להגיש את החשבונית לרשויות המס ולנכות מס תשומות בסך 2,075,000 ש"ח, שהוא סכום המע"מ הגלום בערבות שניתנה. ביום 7.11.2011 הגישה יפת כתב הגנה בו טענה כי מימוש הערבות אינו מהווה עסקה במקרקעין לפי הגדרת המונח "עסקה" בחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: חוק מע"מ או חוק מס ערך מוסף) שכן מעמדה היה כשל "מקבלת שירות" ולא כשל "נותנת שירות"; כי משהערבות שמומשה הייתה ערבות אוטונומית הניתנת לחילוט ללא צורך בנימוק כלשהו או בהתקיים נסיבות מיוחדות, אין לראות בתקבולים הנובעים מחילוטה תמורה ל"עסקה" לפי חוק מע"מ; וכי המערערת מעולם לא ביקשה ממנה להנפיק לה חשבונית מס. לחלופין טענה יפת כי יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות או שיהוי בהגשתה. בהקשר זה נטען כי התביעה התיישנה שכן הוגשה ביום 26.7.2010 בעוד שההחלטה הדוחה את בקשת המערערת למניעת מימוש הערבות ניתנה ביום 23.7.2003 והיא הוסיפה וטענה כי אף אם יקבע כי יש למנות את תקופת ההתיישנות החל מיום מימוש הערבות בפועל (28.7.2003) הרי שהתביעה הוגשה בשיהוי ניכר המצדיק את דחייתה.

 

  1. בפסק דינו מיום 31.7.2014 קיבל בית המשפט המחוזי את טענת המערערת לפיה מימוש הערבות מהווה עסקה במקרקעין החייבת במע"מ שבגינה היה על יפת להנפיק למערערת חשבונית מס, אולם דחה את התביעה מחמת שיהוי בהגשתה. בית המשפט ציטט בהרחבה מן ההסכם מ-1998, התוספת מ-1999, וההסכם מ-2003 וקבע כי ממסמכים אלו בצירוף עדותו של מר ברט סולומון (להלן: סולומון), הבעלים של המערערת, עולה כי הערבות הבנקאית נועדה להבטיח את זכויותיה של יפת במקרקעין וכי שיעורה היה כערכן של זכויות אלו ואף יותר. בהקשר זה אימץ בית המשפט המחוזי את חוות דעתו של המומחה מטעם המערערת, פרופסור אהרן נמדר (להלן: נמדר), לפיה מימוש הערבות הבנקאית על ידי יפת הפקיעה את זכויותיה של יפת במקרקעין וכי למעשה עסקינן בעסקה במקרקעין החייבת במע"מ שבה מכרה יפת את זכויותיה במקרקעין למערערת. תימוכין למסקנה זו מצא בית המשפט בעובדה שיפת לא התנגדה למכירת המקרקעין על ידי בנק הפועלים באמצעות כונס הנכסים הגם שניתנה לה אפשרות לעשות כן כמו גם בעובדה שלאחר מכירת המקרקעין לגפני יפת לא פנתה אל כונס הנכסים בדרישה לקבל דבר מכספי התמורה. בתוך כך דחה בית המשפט את עמדתו של המומחה מטעם יפת, עו"ד שי ברגר (להלן: ברגר), לפיה בעת מימוש הערבות לא נמכר כל נכס ולא ניתן כל שירות ועל כן כספי הערבות אינם מהווים "תמורה בעד עסקה" החייבת במע"מ, וקבע כי הדבר אינו מתיישב עם סעיפים אחרים בחוות דעתו של ברגר מהם עולה כי הערבות נועדה להבטיח את זכויותיה של יפת במקרקעין וכי סכומה היה כשווי מלוא חלקיה הבנויים בפרויקט. כמו כן דחה בית המשפט את טענתה של יפת לפיה משמדובר בערבות אוטונומית אין לראות במימושה משום תמורה לעסקה לפי חוק מע"מ, תוך שאימץ בהקשר זה את חוות דעתו של נמדר שגרס כי האוטונומיה של הערבות נועדה להבטיח כי אם לא תקוים ההתחייבות מושא הערבות במועד אשר נקבע לקיומה יהיה המחזיק בערבות זכאי לממשה ללא התנגדות וכי אין בעובדה זו כדי לנתק את הערבות מעסקת היסוד לעניין דיני החוזים ודיני המס. בית המשפט הוסיף וקבע כי העובדה שגם לאחר מימוש הערבות המשיכה יפת להיות רשומה כבעלת הזכויות במקרקעין עד מכירתם לגפני, אין בה כדי לשנות מהמסקנה לפיה ביום מימוש הערבות נמכרו והועברו זכויותיה במקרקעין למערערת וכי מדובר בעסקת מקרקעין החייבת במע"מ. גם בהקשר זה אימץ בית המשפט את חוות דעתו של נמדר וקבע כי משעה שיפת משכנה את זכותה במקרקעין לבנק הפועלים כנגד הערבות הבנקאית שקיבלה ברי כי כוונתה הייתה שעם תשלום הערבות היא תסתלק מכל זכות במקרקעין שכן היא לא הייתה ממשכנת את זכותה במקרקעין לטובת חובה של המערערת אלמלא קיבלה מהחברה תמורה בשווי זכויותיה. כמו כן דחה בית המשפט את טענתה של יפת לפיה במועד מימוש הערבות היא היתה פטורה מהוצאת חשבונית מס שכן לא הייתה "עוסק מורשה" וקבע כי מאחר שבסעיף 16.2 להסכם הקומבינציה נקבע במפורש כי "המוכר יישא במע"מ בגין שווי העבודות שייעשו עבורו" ומשיפת מכרה את זכויותיה למערערת היה עליה להירשם כ"עוסק מורשה" כפי שאף עולה מחקירתו של המשיב 2, מר דניאל לונדנר (להלן: לונדנר), מנהלה של החברה. מטעמים אלו קבע בית המשפט כי על יפת חלה חובה להוציא חשבונית מס עבור עסקת המכר שנעשתה עם מימוש הערבות הבנקאית.

 

  1. לאחר שקבע כי מימוש הערבות היווה עסקה במקרקעין שבגינה היה על יפת להוציא חשבונית מס, עבר בית המשפט קמא לבחון את השאלה האם סכום הערבות כלל מע"מ כטענת המערער או רק הפרשי הצמדה כטענת המשיבים. בהקשר זה קבע בית המשפט כי נוכח סעיף 7 לחוק מס ערך מוסף הקובע כי מחיר העסקה כולל "כל מס, היטל, אגרה או תשלום חובה אחר המוטלים על העסקה [...]" ונוכח סעיף 17.2 להסכם הקומבינציה הקובע כי "הערבות הבנקאית תהא בסכום השווה לשווי יחידות המוכר כשהן בנויות במכירה ממוכר מרצון לקונה מרצון [...]", ברי כי הערבות הבנקאית כללה מע"מ. בהקשר זה הביא בית המשפט מדבריה של הגברת קלרה צברגל (להלן: צברגל), מנהלת סקטור נדל"ן בבנק הפועלים, שהעידה כי מקובל שסכום הערבות הבנקאית נקבע על בסיס שווי הזכויות במקרקעין והמשא ומתן בין הצדדים. בית המשפט הוסיף וציין כי בעוד שסעיף 17.2 הנ"ל קובע כי "הערבות הבנקאית תהא בסכום השווה לשווי יחידות המוכר [...] על פי הערכת שמאית המקרקעין עדינה גרינברג" סכום הערבות הבנקאית שנקבע – 12,800,000 ש"ח – גבוה משווי זכויותיה של יפת כפי שאלו הוערכו בחוות דעת שמאית של הגברת עדינה גרינברג מיום 3.8.1998 (11,677,500 ש"ח), תוך שהוא מאמץ בהקשר זה את עדותו של סולומון אשר העיד כי סכום הערבות נקבע לאחר משא ומתן שהתנהל בינו לבין מר עמי גניש ז"ל – מנהלה של מיטבית באותה העת – וכי סכום זה כלל מע"מ. בית המשפט דחה את טענתה של יפת לפיה הקביעה שסכום הערבות שמומשה כלל מע"מ תגרום לה הפסד כספי בקבעו כי זוהי חובתה על פי דין וכי בסופו של יום יפת רכשה את הנכס בשנות השישים של המאה הקודמת בערכים אפסיים ובחרה לממש את הערבות הבנקאית בעת שערכם של המקרקעין ירד מאוד. עוד קבע בית המשפט כי מכירת המקרקעין על ידי כונס הנכסים היא עסקה נפרדת החייבת במע"מ וכי אין לראות אותה ואת מימוש הערבות כעסקה אחת המחייבת רק את המערערת במתן חשבונית מס. בהקשר זה הוסיף בית המשפט ודחה את טענתה של יפת כי לפי סעיף 18 לחוק מע"מ על כונס הנכסים ולא על המערערת להוציא חשבונית מס בגין מכירת המקרקעין לגפני בקבעו כי על כונס הנכסים להוציא חשבונית מס בשם ועל שם החברה כפי שאף נעשה.

 

  1. לבסוף נדרש בית המשפט קמא לטענות ההתיישנות והשיהוי שהעלתה יפת. בהקשר זה דחה בית המשפט את טענתה של יפת כי התביעה התיישנה בקבעו כי סעיף 46(ב) לחוק מע"מ מורה כי "חשבונית תוצא תוך ארבעה עשר יום ממועד החיוב במס" ועל כן התביעה שהוגשה ביום 26.7.2010 לא התיישנה, בין אם יש לראות את המועד שבו נדחתה בקשת המערערת למניעת מימוש הערבות (23.7.2003) כמועד החיוב ממס שהחל ממנו יש למנות את תקופת ההתיישנות ובין אם יש למנות את תקופת ההתיישנות החל מיום מימוש הערבות בפועל (28.7.2003). עם זאת, בית המשפט קבע כי דין התביעה להידחות מחמת השיהוי בהגשתה. בהקשר זה קבע בית המשפט כי אף שההחלטה המאפשרת את חילוט הערבות הבנקאית ניתנה ביום 23.7.2003 ואף שהערבות הבנקאית מומשה ביום 28.7.2003, הפעם הראשונה שבה פנתה המערערת ליפת בבקשה לקבל חשבונית מס הייתה רק בחודש נובמבר 2003 והוא הוסיף וקבע כי מאז ועד הגשת התביעה מושא הערעור ביום 26.7.2010 המערערת לא עשתה דבר הגם שידעה כי אין בכוונתה של יפת להוציא חשבונית מס. על כן קבע בית המשפט כי כבר בשנת 2003 היה על המערערת לתבוע את יפת וכן כי לבד מהזדמנות זו נקרתה בפניה הזדמנות נוספת לעשות כן בשנת 2005 בעת שרואה החשבון של גפני, חנוך חיים (להלן: רו"ח חיים), ניסה לסייע לסולומון בנדון. בית המשפט הוסיף וקבע כי גם אם סולומון היה במצב אישי וכלכלי קשה בעקבות הקשיים שאליהם נקלעה המערערת אין בכך כדי להצדיק שיהוי של כמעט 7 שנים בהגשת התביעה בשים לב לכך שכבר בחודש נובמבר 2003 ידעה המערערת – אשר הייתה מיוצגת באותה העת – על סירובה של יפת להוציא חשבונית מס. כמו כן קיבל בית המשפט את טענתה של יפת לפיה כספי הערבות שימשו לכיסוי יתרות החוב של נגלן וכי קבלת התביעה תגרום לה נזק בלתי הפיך וכן את טענתה לפיה הגשת התביעה לאחר כשבע שנים פגעה באפשרותה לאתר מסמכים רלוונטיים ויש בה כדי לגרום לפגיעה באינטרסים ראויים להגנה. בשולי הדברים דחה בית המשפט המחוזי את התביעה האישית נגד לונדנר בקבעו כי לונדנר פעל על פי ייעוץ משפטי וחשבונאי שקיבל וכי לא הוכח שכספי הערבות הגיעו לכיסו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ