אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ע"א 5815-06-16 כריים נ' נוג'ידאת ואח'

ע"א 5815-06-16 כריים נ' נוג'ידאת ואח'

תאריך פרסום : 12/02/2017 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט המחוזי נצרת כבית-משפט לערעורים אזרחיים
5815-06-16
08/02/2017
בפני הנשיא :
אברהם אברהם

- נגד -
מערערים:
תאופיק כריים
עו"ד פ' ג'יבאלי
משיבים:
1. סאמח נוג'ידאת
2. ארגמן 170 בע"מ

עו"ד ס' נוג'ידאת
פסק דין

 

1.בתביעה שהגיש בבית משפט השלום טען המערער, כי הוא מכר למשיב מכונית, תמורת סך 26,000 ₪. את התמורה הוא קיבל בשני שיק ע"ס 13,000 ₪ כ"א, אותם משכה המשיבה לפקודתו (לבקשת המשיב). השיקים חולל באי פירעון, לאחר שהמשיבה הורתה על ביטולם.

2.להגנתו טען המשיב להעדרה של יריבות בינו לבין המערער, כיוון שהמכונית אינה רשומה על שמו של המערער. לגופם של דברים טען המשיב, כי השיקים נמסרו ישירות מן המשיבה לידי המערער, ולכן אין הוא חייב למערער דבר. את השיקים ביטלה המשיבה בשל קושי כלכלי אליו נקלעה בשעתה, ובחלוף מספר חדשים היא שילמה למערער את חובה כלפיו.

3.המשיבה טענה, בתורה, כי לאחר חילול השיקים הגיעה להסכמה עם המערער, על פיה היא תשלם לו את החוב בתשלומים של 6,000 ₪ בכל חודש, ואולם לאחר שבוצע תשלום אחד, המערער ביקש להפסיק את ההסדר ודרש את מלוא היתרה, ואחר כך שלח לה בריונים, שנטלו ממנה חמישה שיקים מעותדים על סך של 4,000 ₪ כל אחד. סמוך לפני מועד פרעונו של כל אחד מחמשת השיקים התייצב אחד מן הבריונים לפניה וקיבל מידיה את סכום השיק במזומן, והשיב לה את השיק שמועד פרעונו הגיע כאמור. בכך נפרע מלוא החוב, כך המשיבה.

4.בית משפט השלום קיבל את עמדת המשיב, על פיה אין יריבות בינו לבין המערער, וטעם זה הספיק על מנת לדחות את התביעה. לכך הגיע כב' הרשם מכיוון שהמערער לא הוכיח את בעלותו במכונית.

בערעור שהגיש על פסק הדין קובל המערער כנגד קביעה זו של הרשם הנכבד, ואת עמדתו בסוגיה זו אני מקבל. ראשית אומר, כי המשיב איננו מתכחש לכך שרכש מן המערער מכונית, קיבל אותה לידיו מן המערער, והמערער אף העביר את הבעלות בה על שמו (של המשיב). בנסיבות אלו, לא ברורה לי הטענה שהשמיע המשיב, כאילו אין למערער מעמד בתביעתו כלפיו, אפילו הבעלות במכונית היתה של אדם אחר. המערער הוא בעל חוזהו של המשיב, וככזה יש בידו לתבוע את המשיב, כמי שהפר את החוזה עמו. שנית, הרישום במשרד הרישוי איננו קונסטיטוטיבי כי אם דקלרטיבי, ולכן אפשר שפלוני יהיה בעליה של מכונית, אף שאין הוא רשום ככזה. המערער טען כי הוא הבעלים של המכונית, חרף השוני ברישום. עמדה זו, שגובתה בעדותו שלו, נתמכת בעובדה כי הוא שהחזיק במכונית, מכר אותה למשיב, ואף עשה להעברת הבעלות בה לשמו של המשיב. כל אלה מציירים מצב של בעלות אצל המערער, חרף הרישום השונה.

5.יריבות מתקיימת, אפוא בין המערער לבין המשיבים. מכאן אפנה לדון במחלוקת גופה, כפי שעשה כב' הרשם בפסק דינו, אם כי – לשיטתו עשה כן בחינת מן הדרוש לשיטתו, שכן הוא מצא לקבל את הטענה בדבר העדרה של יריבות.

6.בפסק דינו קבע כב' הרשם, כי טענת המשיבים היא בבחינת הודאה והדחה, שכן אין חולק על החוב (כפוף, כאמור, לטענה בדבר העדר יריבות), וכל שנותר הוא לבחון אם הוכיחו המשיבים כי פרעו את החוב. עם קביעה זו של כב' הרשם הנני מסכים, בכל הכבוד, והנטל להוכיח כי שילמו את שהתחייבו לשלם נופל, אכן, על כתפיהם של המשיבים.

7.בכל הנוגע להוכחת פירעון החוב קבע בית המשפט קמא, כי המשיבים הרימו את הנטל והוכיחו כי שילמו את החוב. כב' הרשם קיבל את הגירסה, לפיה המערער שלח שני גברתנים למנהל המשיבה, שגבו ממנו את החוב כמתואר מעלה. את מסקנתו זו סמך הרשם הנכבד על עדותו של מנהל המשיבה, שלדבריו אמרו לו אותם גברתנים כי הם נשלחו על ידי המערער, וכן על עדותם של הגברתנים עצמם, שהעידו כי היה זה המערער ששלח אותם לגבות את חובו מהמשיבה. לשיטת הרשם הנכבד, עדויותיהם של מנהל המשיבה ושני הגובים מטות את מאזן ההסתברויות לטובת הוכחת התשלום, כאשר מנגד עומדת עדותו של המערער, שהיא בבחינת עדות יחידה של בעל דין.

8.ובכן כאמור מעלה, הנטל להוכחת התשלום רובץ לפתחם של המשיבים. לטעמי שלי, נטל זה לא הורם על ידם. חשוב לומר, כי קביעתו של כב' הרשם היא אמנם קביעה עובדתית, שדרך כלל אין ערכאת הערעור מתערבת בה; אולם נראה בעיניי, כי המקרה שלפנינו נופל בגדר המקרים החריגים, שיש מקום להתערבותה של ערכאת הערעור. אכן, העדים העידו כפי שהעידו, אלא שלטעמי לא היה מקום לסמוך את קביעת העובדות עליהן בלבד, כאשר לתמיכה בהן לא הובא ולו בדל ראיה, אף שבנקל ניתן היה להציג ראיה שכזו, אילו אמת היה בגירסה. דבריי מכוונים לכך, שלשיטת המשיבה שולמו התשלומים תחילה בשיקים מעותדים, ובבוא מועד פרעונם – שולם סכום כל שיק במזומן לידי הגברתנים, שבתורם החזירו את השיק לידי המשיבה. אגב אורחא אומר, שיקים אלה, שהוצגו בפני בית המשפט, אינם תומכים כלשהו בעמדה לפיה הכסף המזומן הגיע לידי המערער (באמצעות הגברתנים). מכל מקום, לא ברור לי מדוע היתה צריכה המשיבה ליתן לידי הגברתנים שיקים מעותדים שאינם מיועדים לשמו של המערער, ואחר כך להמיר אותם לכסף מזומן בבוא מועד הפרעון. אילו אמת היה בגירסת המשיבה, היתה צריכה זו לרשום שיקים לזכות המערער ולא לזכות הגברתנים, ולפרוע אותם בדרך המלך, ולא על ידי החזרתם תמורת תשלום מזומן במועד הפרעון. ועל כל אלה אוסיף, כי עניין לנו בתשלום סכומי כסף לא מבוטלים, שלפי הטענה נעשה במזומן. כאשר סכומי כסף גדולים משולמים במזומן, ניתן לצפות מן החייב שמשלמם כי יתעד את מעשה התשלום כדבעי, לא כל שכן כאשר עניין לנו במשיבה שהיא חברה בע"מ. ראיה על תיעוד שכזה לא באה מלפני בית המשפט קמא, והדבר חותר תחת גירסת המשיבה. ולבסוף אומר, כי אם אמת היה בגירסת המשיבה, לא הוסבר כדבעי מדוע לאחר שהועברו הכספים מידי הגברתנים לידי המערער, לא דרשו הגברתנים מן המערער לקבל לידיהם את השיקים שחוללו בשעתם, כנגד תשלום הכסף המזומן שנתנו לידיו. העובדה שהשיקים נותרו בידי המערער מחזקת היטב את גירסתו, לפיה לא היה לו כל קשר לאותם גברתנים, אם אכן הם גבו מהמשיבה סכומי כסף, וכי הוא לא קיבל כספים לשם פרעונם של השיקים.

9.סיכומם של דברים, לפי הבנתי לא הרימו המשיבים את הנטל ולא הוכיחו, כי לאחר שחוללו השיקים באי פירעון (בשל הוראת ביטול שנתנה המשיבה) הם שילמו את השיקים במזומן. כיוון שנטל זה לא הורם, יש לקבל את התביעה במלואה ולחייב את המשיבים בתשלום החוב למערער.

10.סוף דבר הנני מקבל את הערעור, מבטל את פסק דינו של בית משפט השלום, מקבל את התביעה ומחייב את המשיבים, יחד ולחוד, לשלם למערער סך 13,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 20.01.2009, וסך 13,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 20.02.2009.

נוסף על כך הנני מחייב את המשיבים, יחד ולחוד, לשלם למשיב שכר טרחת עורכי דין בערכאה הראשונה בסך של 5,000 ₪, ובערכאת הערעור בסך 5,000 ₪ נוספים. נוסף על כך הנני מחייב את המשיבים, יחד ולחוד, לשלם למערער את אגרת המשפט ששילם בשתי הערכאות.

 

המזכירות: הערבון שהפקיד המערער יוחזר לידיו.

 

ניתן היום, י"ב שבט תשע"ז, 08 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ