אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ע"א 5238/13 ד"ר משה וינברג נ' מנהל מיסוי מקרקעין - מחוז ת"א

ע"א 5238/13 ד"ר משה וינברג נ' מנהל מיסוי מקרקעין - מחוז ת"א

תאריך פרסום : 10/03/2015 | גרסת הדפסה

בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

05/03/2015
בפני השופטים:
1. כבוד הנשיאה מ' נאור
2. כבוד השופט צ' זילברטל
3. כבוד השופטת ד' ברק-ארז


- נגד -
המערער:
ד"ר משה וינברג
עו"ד גיא וינברג
המשיב:
מנהל מיסוי מקרקעין - מחוז ת"א
עו"ד טליה נעים
פסק דין

 

ערעור על פסק דינה של ועדת הערר לפי חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963, בתיק ו"ע 11297-04-11 מיום 1.7.2013,  שניתן  על ידי  כבוד השופט מ' אלטוביה והחברים עו"ד ד' שמואלביץ ועו"ד ד' מרגלית

 

 

  1. הערעור שלפנינו, שהוגש על פסק-דינה של ועדת ערר לפי חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963 בו"ע (מחוזי ת"א) 11297-04-11 וינברג נ' מנהל מיסוי מקרקעין (1.7.2013), עוסק בחיובו של המערער במס רכישה בגין שלוש דירות בבניין שבבעלותו. ועדת הערר דחתה את הערר בקׂבעה כי עניינו של המערער אינו נופל בגדרי הפטור הקבוע בתקנה 27(ב) בתקנות מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) (מס רכישה), התשל"ה-1974 (להלן: התקנות).

 

  1. עובדות המקרה אינן שנויות במחלוקת: במועדים הרלוונטיים היה המערער בעל המניות היחיד של חברת נכסי וי דור (1980) בע"מ (להלן: החברה). החברה רכשה בשנים 1981-1980 שלוש דירות בבניין. בעת רכישתן היו הדירות מוחכרות למשך 999 שנים לדיירים מוגנים. בשנים 2003-1991 רכשה החברה את זכויות החכירה מהדיירים המוגנים. ביום 9.7.2007 החליטה האסֵפה הכללית של החברה על פירוק מרצון. ביום 1.11.2007 הוחלט על העברת הבעלות בשלוש הדירות למערער.

 

  1. טענת המערער – שאותה דחו הן פקיד השומה, הן ועדת הערר – היא כי הוא זכאי לפטור לפי תקנה 27(ב) בתקנות. תקנה זו מורה: "מכירת זכות במקרקעין מאיגוד ליחיד, אם הזכות היתה בבעלותו ביום הפרסום ברשומות של תקנות מס שבח מקרקעין (מס רכישה) (תיקון), התשמ"ג-1983, והמכירה פטורה ממס לפי סעיף 71 לחוק – פטורה ממס רכישה." בין הצדדים נתגלעה מחלוקת בנוגע למועד שבו הועברו הזכויות שנמכרו לידיו של המערער – האם היה זה לפני שנת 1983, או לאחריה.

 

  1. ועדת הערר קבעה כי בעת פירוק החברה הועברו למערער הן זכות הבעלות, הן זכות החכירה בדירות. מאחר שזכויות החכירה בדירות נרכשו לאחר שנת 1983, קבעה הוועדה כי אין המערער זכאי לפטור בגין מכירתן. בערעור ובטענות על-פה ניסה המערער לטעון כי קביעה זו נכונה רק לגבי רכישת זכויות החכירה, בעוד שזכויות הבעלות בדירות (שהיו מוחכרות באותה עת לדיירים מוגנים) נרכשו לפני 1983 – ושבגינן הוא זכאי לפטור. אפילו הייתה טענה זו מתקבלת לא היה בכך כדי לסייע לו. מהחלטת המשיב בהשגה שהגיש המערער (ראו: מוצג 5 בכרך המוצגים מטעם המערער) עולה כי שווי הזכויות שנרכשו ושבגינן נדרש המערער לשלם מס רכישה הוערך בהתאם לשווי שקבע המשיב לזכויות אלה בזמן אמת, בעת ביצוע עסקות רכישת החכירה (ככל הנראה לצורך תשלום מס שבח, שבו חבו הדיירים המוגנים שמכרו למערער את זכויות החכירה). משמע, לא זו בלבד שהמבקש נדרש לשלם מס רכישה בגין זכויות החכירה בלבד ולא בגין זכויות הבעלות שנרכשו קודם לכן, אלא שהמשיב אף בא לקראתו במובן זה שהוא לא ביקש להתחשב בעליית ערכן של הזכויות במשך הזמן שחלף בין רכישתן (מהדיירים המוגנים) לבין מכירתן (מהחברה למערער).

 

           הנה-כי-כן, המערער נדרש לשלם מס רכישה בגין מכירת זכויות החכירה – אשר לא עמדה בתנאי הפטור שבתקנה 27(ב) בתקנות – ובגינהּ בלבד. המשיב לא חייב אותו בתשלום מס רכישה בגין רכישת זכויות הבעלות בדירות, שבגינהּ אין חולק כי המערער זכאי לפטור האמור. החלטתהּ של ועדת הערר היא אפוא נכונה ומדויקת. המערער חויב בדיוק במס הרכישה שבו הוא חייב.

 

  1. המערער הגיש גם בקשה להתיר לו הגשת ראיות נוספות, וזאת לצורך ביסוסן של טענות נוספות בעניין שיעור מס הרכישה שצריך לחול בעניינו ובאשר לשווי הדירות. במסגרת זו הלין המערער על כך שלא התאפשר לו להעלות את הטענות המתוארות ולהציג את הראיות המבססות אותן (לשיטתו) בוועדת הערר. אינני רואה מקום להיעתר לבקשה להגיש ראיות נוספות. אין גם לאפשר למערער לטעון בפנינו את הטענות שלא התירה לו הוועדה לטעון.

 

  1. כידוע, על צד בהליך האזרחי לכלול את כלל טענותיו במסגרת כתב הטענות שהגיש ולפרטן במידה מספקת, כך שהן הצדדים האחרים בהליך, הן בית-המשפט שדן בו יוכלו לאמוד את גדר המחלוקת ולהתייחס אליה כדבעי. ניתן לכנות זאת כדרישה מצד להליך להציג את גרסתו במלואהּ ובהזדמנות הראשונה.

 

           בענייננו, ההזדמנות הראשונה הייתה ההשגה. על המערער היה להציג את גרסתו באופן מפורט בכתב ההשגה שהגיש למשיב. בדרך זו היה המשיב יכול להידרש לבירור עובדתי של טענותיו של המערער ולהתייחס אליהן במלואן. המערער לא העלה את הטענות המפורטות במסגרת כתב ההשגה והסתפק, במסגרת סעיף 22 בכתב ההשגה, בדברים הבאים:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ