אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ע"א 5234/13 חנה כרסנטי נ' בנק הפועלים משכן בע"מ

ע"א 5234/13 חנה כרסנטי נ' בנק הפועלים משכן בע"מ

תאריך פרסום : 12/01/2015 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
5234-13
11/01/2015
בפני כבוד השופטים:
1. מ' נאור - המשנה לנשיא
2. א' חיות
3. נ' הנדל


- נגד -
המערערת:
חנה כרסנטי
עו"ד דנה שי
המשיבים:
1. בנק הפועלים משכן בע"מ
2. אורית פחימה
3. משה פחימה
4. יובל כרסנטי-פורמלי
5. עזבון המנוח כרסנטי אליהו ז"ל
6. כונס הנכסים הרשמי
7. עו"ד רון כהנא - נאמן

עו"ד שי פינקלשטיין; דינה רונן גור
עו"ד יאסין וויסאם
עו"ד שמרית מלמן
פסק דין
 

השופטת א' חיות:

 

           ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת י' קראי-גירון) אשר דחה תובענות שהעלתה המערערת במסגרת הליכי פשיטת רגל המתנהלים בעניין בתה וחתנה, אורית ומשה פחימה (המשיבים 2 ו-3).

 

רקע עובדתי ופסק דינו של בית המשפט המחוזי

 

1.        המערערת (להלן: כרסנטי) היא אלמנה ואם לשבעה המתקרבת לגבורות והיא מתגוררת עם בתה לילך ושני ילדיה של הבת בבית מגורים בקריית אתא הבנוי על חלק ממגרש ששטחו כדונם (להלן: הנכס). בשנות השישים של המאה הקודמת רכש בעלה המנוח של כרסנטי את הנכס ונרשם כבעליו, ובשנת 1994 העביר את זכויותיו בנכס לבן יובל, הרשום כבעליו עד עצם היום הזה (להלן: העסקה מ-1994). לאחר העברת הזכויות בנכס נטל יובל, המשיב 4, הלוואה מבנק הפועלים משכן בע"מ, המשיב 1 (להלן: הבנק) ולהבטחת פרעונה נרשמה על הנכס משכנתא לטובת הבנק. בשנת 1998 מכר יובל את זכויותיו בנכס לאחותו וגיסו, המשיבים 2 ו-3 (להלן: העסקה מ-1998 ו-בני הזוג פחימהבהתאמה). בני הזוג פחימה נטלו אף הם הלוואה מהבנק ובחלק מכספיה סולקה המשכנתא שנטל יובל. להבטחת פירעון ההלוואה שנטלו בני הזוג פחימה, נרשמה הערת אזהרה על זכויותיו של יובל בנכס לטובת בני הזוג פחימה ולטובת הבנק וכן נרשם משכון מדרגה ראשונה לטובת הבנק על הזכויות החוזיות של בני הזוג פחימה בנכס. ההלוואה שניתנה על ידי הבנק לא נפרעה ומשכך פתח הבנק כנושה מובטח בהליכי הוצאה לפועל לשם מימושו של הנכס ובא-כוחו של הבנק מונה ככונס נכסים לצורך מכירתו. בעקבות הליכים אלו, הגיש יובל תובענה לבית המשפט המחוזי להצהיר על בטלותה של העסקה מ-1998 (ת.א. (מחוזי חיפה) 864/04). תובענה זו נדחתה ביום 16.10.2008 (להלן: פסק הדין מ-2008) ובטעמיו לדחיית התביעה ציין בית המשפט, בין היתר, כי "גרסת התובע [יובל] וגרסת בני משפחתו אינה אמינה ונועדה אך ורק להגן על נכסי המשפחה, על חשבון הנושים השונים ..." (פסקה 18 לפסק הדין מ-2008). לצד הליכי ההוצאה לפועל בהם נקט הבנק, כאמור, הוכרזו בני הזוג פחימה בשנת 2010 כפושטי רגל ועו"ד רון כהנא מונה כנאמן לנכסיהם (להלן: הנאמן). הכונס הרשמי תמך בבקשה לפשיטת רגל, בין היתר, בהינתן העובדה שבני הזוג פחימה זכאים להירשם כבעלי הזכויות בנכס שבו אין הם מתגוררים ובסוברו כי ניתן יהיה לממש זכויות אלו במסגרת הליכי פשיטת הרגל ולהועיל בכך לנושים הבלתי מובטחים לאחר שהבנק כנושה מובטח יפרע מן הנכס את חובו. בית המשפט של פשיטת הרגל קיבל עמדה זו והורה לכונס הנכסים מטעם הבנק להמשיך במימוש הנכס במסגרת הליכי ההוצאה לפועל וכן הורה כי יתרת התמורה לאחר סילוק החוב לבנק תועבר לקופת פשיטת הרגל.

 

2.        הבנק החל, אפוא, בהליכים למכירת הנכס ולפינוי יושביו ובהם כרסנטי. כרסנטי מצידה הגישה את הבקשות נושא הערעור דנן במסגרת הליך פשיטת הרגל. בבקשה הראשונה עתרה כרסנטי לביטול הליכי פשיטת הרגל בטענה כי בני הזוג פחימה יצרו את חובותיהם שלא בתום לב. בבקשה נוספת עתרה כרסנטי להצהיר כי העסקאות שבוצעו בנכס בטלות נוכח זכאותה למחצית מן הזכויות בו ומשום שעל פי טענתה הן הועברו לאחרים ללא ידיעתה. בדחותו את שתי הבקשות קבע בית המשפט המחוזי, אשר דן בהן במאוחד, כי הבקשה לביטול הליכי פשיטת הרגל הוגשה בשיהוי רב ולא נועדה אלא על מנת לעכב את הליכי הפינוי. לגופה של הבקשה קבע בית המשפט המחוזי כי יש ממש בעמדת הכונס הרשמי לפיה תצמח תועלת לנושים של בני הזוג פחימה מניהול הליכי פשיטת הרגל ואף אם חובותיהם נוצרו בחוסר תום לב, מכלול הנסיבות לרבות התנהלותם והתאמתם להליך מובילים למסקנה כי אין לבטל את ההליכים. בית המשפט הוסיף ודחה גם את הבקשה הנוספת להצהיר על בטלות העסקאות שנעשו בנכס בקובעו כי כרסנטי ידעה על העברת הזכויות בו תחילה ליובל בנה ולאחר מכן לבני הזוג פחימה וכי העברת הזכויות בנכס ליובל בשנת 1994 נעשתה בשל רצונם המשותף של כרסנטי ובעלה המנוח לעודד את יובל לשוב מארצות הברית לישראל ולנהל בה את עסקיו, וכן על מנת לאפשר לו ליטול הלוואות לצורך ניהול עסקים אלו. בית המשפט הוסיף שלאחר ביצוע העסקה מ-1998 פוצל הנכס על ידי בני הזוג פחימה לשתי יחידות דיור שהגדולה ביניהן יועדה להם, והכל בידיעתה של כרסנטי ובלא שמחתה על כך. בהקשר זה הוסיף בית המשפט המחוזי והפנה לשורה של הליכים בהם נקטה כרסנטי לגבי הנכס ולכך שבחלק מהם לא טענה כי יש לה זכויות בנכס. עוד ציין בית המשפט כי הטענות שהעלתה כרסנטי בהליך שבפניו מהוות חריגה מהסכמות שאליהן הגיעו הצדדים במסגרת ערעור שהגישה כרסנטי לבית משפט זה על פסק-דין של בית המשפט המחוזי בחיפה ולפיו דחה תביעה קודמת שהגישה (שלא במסגרת הליכי פשיטת הרגל) להצהיר על בטלות העסקאות בנכס (ע"א 5192/11). בית המשפט הוסיף ודחה את טענתה של כרסנטי לדיירות מוגנת בנכס לפי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 (להלן: חוק הגנת הדייר) בקובעו כי היא אינה זכאית להגנה מכוח סעיף זה שכן אין לה זכויות בנכס וקבע כי היא אף אינה זכאית לדיור חלוף מכוח פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: פקודת פשיטת הרגל) או חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק ההוצאה לפועל), משום שהיא אינה מתגוררת בנכס עם החייב אשר לגביו ננקטים הליכי המימוש.

 

           בשולי פסק דינו ציין בית המשפט המחוזי כי הקדיש מאמצים מרובים להביא לסיום ההליך בהסכמה אשר יהא בה פתרון למצבה של כרסנטי ועל מנת לאפשר לה להתגורר בחלק מן הנכס, אך מגעים אלה נכשלו, בין היתר, נוכח מעורבותה הפעילה של הבת לילך אשר לה אינטרסים מנוגדים לאלו של אמה במצב שנוצר. לאחר שעמד בפירוט על אופן ההתנהלות בהליך אף ראה בית המשפט לחייב את כרסנטי בתשלום הוצאות משפט בסך 30,000 ש"ח.

 

טענות הצדדים

 

3.        מכאן הערעור שבפנינו בו טוענת כרסנטי כי היא זכאית למחצית מן הזכויות בנכס אף שלא נרשמה כבעליו וזאת מכוח הלכת השיתוף והיא מוסיפה כי לא ידעה על העסקה מ-1994 ומכל מקום אין בהעברת הזכויות ליובל או בשינויים שערכו בני הזוג פחימה בדירה כדי לשלול את זכויותיה בנכס. עוד טוענת כרסנטי כי לא הוכח שידעה על ההליך שניהל יובל בת.א. 864/04 וכי זכותה בנכס מכוח הלכת השיתוף גוברת על זכויותיהם המאוחרות של בני הזוג פחימה, נוכח העברת הזכויות ליובל ללא תמורה ונוכח העברת הזכויות בשנת 1998 לבני הזוג פחימה בחוסר תום לב. עוד טוענת כרסנטי כי מכל מקום היא זכאית לדיירות מוגנת בנכס מכוח סעיף 33 לחוק הגנת הדייר, שכן המועד לבחינת הדיירות המוגנת הוא טרם העברת הזכויות ליובל ולא כיום ולחלופין טוענת כרסנטי כי היא זכאית לדיור חלוף בשל מגוריה בנכס עם בני הזוג פחימה בעת פתיחת הליכי ההוצאה לפועל בנובמבר 2004. כרסנטי מוסיפה ומלינה על כך שהליכי פשיטת הרגל של בני הזוג פחימה לא בוטלו ולשיטתה שגה בית המשפט משלא נתן משקל ראוי לחוסר תום ליבם של בני הזוג בהסתבכותם הכלכלית ולעובדה כי הזכויות בנכס הועברו מיובל לבני הזוג לשם שמירת הנכס בידי המשפחה תוך הצגת מצג שווא בפני הבנק. לבסוף, טוענת כרסנטי כי בקשתה להצהיר על בטלותן של העסקאות הייתה צריכה להתנהל בסדר דין רגיל ולא בפני בית המשפט הדן בהליך פשיטת הרגל וכי נפלו פגמים בניהול ההליך וכן היא עותרת לביטול ההוצאות שהושתו עליה, נוכח מצבה הכלכלי ונוכח ייצוגה על ידי האגף לסיוע משפטי במשרד המשפטים.

 

4.        הכונס הרשמי, הנאמן והבנק (להלן: המשיבים) טוענים כי יש לדחות את הערעור בציינם כי ההליך דנן הוא חולייה נוספת בשרשרת הליכים המנוהלים בחוסר תום לב לשם שימור זכויות המשפחה בנכס. עוד טוענים המשיבים כי כרסנטי מעלה טענות כלפי עזבון בעלה המנוח שלא התגונן, וכי מדובר ביריבות מלאכותית והוא הדין לשיטתם ביריבות כביכול המוצגת כלפי בנה יובל השוהה דרך קבע מחוץ לישראל. עוד נטען כי הסכמתו העקרונית של יובל לסעדים להם עתרה כרסנטי עומדת בסתירה לממצאים שנקבעו לגביו בפסק הדין מ-2008. המשיבים מוסיפים וטוענים כי טענותיה של כרסנטי לוקות בשיהוי ובהתיישנות וכי התובענה לביטול הליכי פשיטת הרגל היא מהלך תכסיסני שמניעיו אינם כנים. עוד הם טוענים כי ככל שלכרסנטי טענות כלפי בעלה המנוח, בנה יובל ובני הזוג פחימה עליה לנקוט נגדם בהליכים מתאימים לפיצוי כספי אך אין מקום לטענותיה אלה בהליכי פשיטת הרגל המערבים נושים של בני הזוג ששינו את מצבם לרעה בעקבות פעולות משפטיות שבוצעו בנכס לאורך השנים. המשיבים אף גורסים כי כרסנטי מתעלמת מחובת ההשבה החלה עליה באם תבוטלנה העסקאות השונות. הבנק מוסיף כי טיעוניה של כרסנטי מנוגדים להסכמות אליהן הגיעה בע"א 5192/11 ולפיהן בית המשפט הדן בהליך פשיטת הרגל מוסמך לדון בתובענה. מכל מקום, כך נטען,  לא ניתן להעלות טענות אלו לאחר מתן פסק הדין נושא הערעור. עוד טוען הבנק כי פסק הדין מ-2008 מקים מעשה בית דין גם כלפי כרסנטי שידעה על ההליך ובחרה לא להצטרף אליו וממילא האינטרס בהליך בת.א. 864/04 ובהליך דנן זהה - שלילת הזכויות של בני הזוג פחימה בנכס על מנת למנוע את פינויו ואת תשלום החוב לנושים. הבנק מוסיף וטוען כי לכרסנטי אין זכויות מכוח הלכת השיתוף וכי לכל היותר יש באפשרותה לטעון לזכויות ביחס ליחידה בה התגוררה עם בעלה, שהיא הקטנה מבין שתי היחידות הקיימות בנכס כיום.

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ