אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ע"א 50999-07-15 לבי נ' עיריית תל-אביב

ע"א 50999-07-15 לבי נ' עיריית תל-אביב

תאריך פרסום : 17/09/2015 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
50999-07-15
08/09/2015
בפני השופט:
חגי ברנר

- נגד -
המבקש:
שמואל רחמים לבי
המשיבה:
עיריית תל-אביב
החלטה
 

 

 

  1. לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת כרמלה האפט) מיום 18.6.2015, בתביעה לסילוק יד. התביעה הוגשה על ידי המשיבה נגד חמישה נתבעים, ביניהם המבקש. נפסק כי המבקש החל להחזיק בשטח ובמבנה שעליו בשנת 2001 בידיעת המשיבה, אשר נקטה נגדו בהליכים משפטיים. עוד נקבע כי לא הוכח שהמבקש קיבל רשות להשתמש במקרקעין וכי למעשה הוא אינו מחזיק בשטח באופן אישי לאחר שהשכיר חלקו לאחר. נקבע כי על הנתבעים כולם לפנות את המקרקעין בתוך 120 יום מיום מתן פסק הדין ועליהם לשאת בהוצאות ההליך ושכר טרחת עו"ד, בתוך 45 יום.

     

  2. לטענת המבקש הוא ובני משפחתו מתגוררים בנכס נשוא התביעה במשך שנים רבות והשטח היה בבעלותם עוד טרם בניית הבית. המבקש טוען כי אביו המנוח רכש את הזכויות במקרקעין מאדם שעבד עימו, והמבקש ואביו עשו שימוש במקרקעין לגידול ירקות וחוות סוסים עד לבניית בית מגוריו במקום לפני כארבע עשר שנים. עוד טוען המבקש כי בית המשפט קמא שגה בפסק דינו כשלא קיבל את גרסת המבקש לפיה הוא ובני משפחתו מחזיקים במקרקעין מזה שנים, אלא קבע כי המבקש מחזיק במקרקעין משנת 2001. לדידו, ידיעתה של המשיבה ושתיקתה בעניין מלמדת לכאורה על הסכמתה ומעניקה לו מעמד של בר רשות בנכס וזכות לפיצוי בגין השקעתו במקום. המבקש טוען כי בית המשפט קמא שגה בקביעתו כי המשיבה נקטה בהליכים נגדו, או פעלה בנושא טרם הגשת התביעה בהליך קמא.

     

    עוד טוען המבקש כי השקיע בבניית בית מגוריו כספים רבים בעוד שהמשיבה ידעה על כך ושתקה בעניין חזקתו ושימושו במקרקעין. המבקש טוען כי על פי חוות דעת שמאית שהוגשה לבית המשפט קמא, שווי השקעותיו מסתכם בסך של 363,000 ש"ח. לשיטתו, שגה בית המשפט קמא בכך שביסס קביעותיו על כך שהמבקש לא שילם דמי שימוש וכי אין מדובר ביסוד נדרש בהתגבשות זכותו של בר רשות לקבלת פיצוי בגין השקעותיו. עוד טוען המבקש כי המשיבה לא דרשה דמי שימוש בכתב התביעה ונדרשה לכך רק רק בסיכומיה. לטענתו, המשיבה לא הציגה כל דרישה לתשלום דמי שימוש במרוצת השנים. בנוסף, טוען המשיב כי אין בעובדה שהשכיר חלק מהמבנה כדי לשלול את זכותו לפיצוי בגין השקעותיו במקרקעין, וכי שגה בית המשפט קמא כשכלל במסגרת שיקוליו כי בית המגורים אינו מביא תועלת למשיבה.

     

    לטענת המבקש, אם לא יעוכב ביצועו של פסק הדין, המשיבה עלולה לפנותו מבית מגוריו ועלול להיווצר מצב בלתי הפיך, כאשר מנגד לטענתו לא ייגרם למשיבה כל נזק ממשי שכן בית המגורים מצוי בלב שכונת מגורים וצמוד לבתים נוספים כך שהמשיבה ממילא לא תוכל לעשות שימוש בשטח במשך תקופה ארוכה.

     

  3. המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה היא הבעלים הרשומים של המקרקעין האמורים, המיועדים לשטח ציבורי פתוח בהתאם לתוכנית המתאר המקומית אשר אושרה עוד בשנת 1993. לטענתה, המבקש הסיג גבול והחזיק במקרקעין ללא רשות וללא תשלום דמי שימוש.

    לטענת המשיבה, סיכויי הערעור הם קלושים מאחר שפסק הדין מבוסס על ממצאים עובדתיים ומעוגן בחומר הראיות, ואילו המבקש לא עמד בנטל ההוכחה בהליך קמא. לטענתה, המבקש כשל מלהוכיח את מעמדו הנטען כבר רשות ולא הציג תשתית עובדתית מתאימה לכך. בנוסף טוענת המשיבה כי המבקש בנה את המבנים ללא היתר ועשה זאת חרף הליכים משפטיים שננקטו נגדו. לטענתה מדובר בפולש למקרקעי ציבור ועל כן הורה בית המשפט קמא על סילוק ידו מן המקרקעין ללא פסיקת פיצויים.

     

    עוד טוענת המשיבה כי רק במקרים חריגים יהיה רשאי בר רשות לתבוע פיצוי בגין השקעותיו במקרקעין, וכי טענה בדבר זכאות לפיצוי היא טענה עובדתית שיש לפרטה ולהוכיחה. לטענתה, במקרה דנן לא ניתנה הסכמה או רשות למבקש להחזיק או לבנות במקרקעין והוא עשה זאת ללא היתר. המשיבה אינה נהנית מההשבחה שכן המקרקעין מיועדים לפיתוח פארק ועל כן עליה להרוס את הבניה שנעשתה.

     

    מבחינת מאזן הנוחות, טוענת המשיבה כי על פי הודעת הערעור, המבקש אינו טוען נגד עצם ההחלטה לפנותו מן המקרקעין, אלא נגד ההחלטה לפנותו שלא בכפוף לתשלום פיצוי. על כן, טוענת המשיבה כי גם לשיטתו של המבקש יהיה עליו לסלק ידו מן המקרקעין וערעורו נסב אך ורק על שאלת זכאותו לפיצוי בגין השקעותיו. לטענתה, אינטרס הציבור מטה את הכף לטובתה במקרה זה, שכן המבקש בנה מבנים ועשה בהם שימוש תוך עשיית עושר על חשבון הציבור ואין לתת סעד למי שפעל בניגוד לחוק. המשיבה מפנה להחלטות בית המשפט העליון בעניין תופעת פלישה למקרקעי ציבור ומציינת כי אין לתת יד להנצחת פלישה מעין זו וכי אין בהשתהות מצד הרשויות כדי לזכות את הפולשים בזכויות כלשהן.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ