אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> עיתונות זהב בע"מ ואח' נ' שקד

עיתונות זהב בע"מ ואח' נ' שקד

תאריך פרסום : 17/10/2017 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט המחוזי ירושלים כבית-משפט לערעורים אזרחיים
49994-03-17
02/10/2017
בפני השופט:
כרמי מוסק

- נגד -
המערערים:
1. עיתונות זהב בע"מ
2. יואב יצחק

עו"ד יורם מושקט
המשיב:
אריה שקד
עו"ד יגאל חברוני
עו"ד יפעת דוד
פסק דין
 

 

 

1.לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת מרים ליפשיץ-פריבס) בת"א 23838-03-13, מיום 6.2.17, לפיו חייבה את המערערים, ביחד ולחוד, לשלם למשיב פיצוי בסך 30,000 ₪ וכן הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין בסך של 15,000 ₪, זאת לאחר שנקבע בפסק הדין כי כותרת של כתבה שפרסמו המערערים במסגרת אתר אינטרנט אותו הם מנהלים מהווה לשון הרע כנגד המשיב.

 

2.מפסק הדין עולה, כי המערער 2 הוא עורך אתר אינטרנט www.news1.co.il (להלן: "האתר"). האתר מופעל על ידי המערערת 1. ביום 9.3.13 פורסמה כתבה באתר (מוצג מש/3 בתיק המוצגים) שכותרתה: "העבריין אריה שקד מנסה לשוב לזירה". בגוף הכתבה נאמר בין היתר: "עבריין שביצע שורה של עבירות פליליות ומעשיו נחקרו על ידי המשטרה" וכי הוא סולק מרשות השידור.

 

3.בית משפט קמא קבע כי יש לבחון אם פרסום מהווה לשון הרע במספר שלבים, כאשר תחילה יש לברר אם הביטוי בו נקט הנתבע הוא בבחינת לשון הרע, כלומר משפיל או מבזה או פוגע כאמור במבוא לסעיף 1 לחוק לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), זאת בהתאם לאמות המידה המקובלות על האדם הסביר. כמו כן יש לבחון אם מדובר בפרסום. בית משפט קמא חזר על ההלכות כי מטרת החוק להבטיח שמירה על כבוד האדם, זכותו לשם טוב בפרסומים לגביו ובה בעת שמירה על עקרון חוקתי של חופש הביטוי והעיתונות וזכות הציבור לדעת. בית המשפט הדגיש כי הזכות לשם טוב זכות רחבה שנועדה להגן על ההערכה העצמית וכבודו של אדם, ומנגד חופש הביטוי חיוני לתקינות ההליך הדמוקרטי, הבנוי על הבעת הרצון והדעה החופשית של כל אדם. עוד עמד בית המשפט על כך, שהאיזון בין הזכויות הנ"ל קיבל ביטוי באופן בו עוצב החוק כאשר בתחילה בולט כובד המשקל של כבוד האדם ושמו הטוב ובשלב הסייגים וההגנות שנקבעו בחוק קיימת העדפה לחופש הביטוי על פני שמו ושמירה על שמו הטוב של האדם. לפיכך, על בית המשפט לבצע את מלאכת האיזונים בין הזכויות האמורות כאשר לעתים בית המשפט מדגיש את הזכות לשם טוב ולעתים בית המשפט מדגיש את חופש הביטוי לעיתונות אחראית ומעדיף זאת על פני הפגיעה בשמו הטוב של אדם. לא אחת קבעו בתי המשפט כי נקודת האיזון בין ערכים נוגדים אלה נקבעת על פי משקלם היחסי של אותם ערכים. יש ליישם הערכה מושגית זו על נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה ועל כן הערכה שונה של המשקל היחסי מביאה לעתים לנקודת חיתוך שונה ולקביעת נורמה שונה הנובעת מכך (ראה: רע"א 1520/03 בן גביר נ' דנקנר; מיום 12.11.06). עוד יש להביא בחשבון את הזכויות השונות ומידת העניין הציבורי וההשפעה האפשרית על החיים הציבוריים. לא אחת נקבעו כללים להגנה כאשר מדובר בפרסום הנוגע באישיות ציבורית, כגון: שרי ממשלה, מנכ"לים וכדומה. מדובר בקטגוריה רחבה ויש להביא בחשבון שמדובר באנשים שחשופים לאור הזרקורים (ראה: ע"א 751/10 פלוני נ' אילנה דיין; מיום 8.2.12). בית המשפט הדגיש, כי בחינת הביטויים שבגינם מוגשת תביעה נעשים בהתאם למבחנו של האדם הסביר. מדובר במבחן אובייקטיבי בהתאם לנסיבות החיצוניות וללשון המשתמעת מהפרסום. מדובר בכללים ידועים וברורים, ובית משפט קמא השתית את פסק דינו על יסוד כללים אלה.

 

4.בהמשך פסק הדין התייחס בית משפט קמא לכך שבכותרת הכתבה נאמר כי "העבריין אריה שקד מנסה לשוב לזירה" וכן לאמירות שהובאו בגוף הכתבה, כי "העבריין אריה שקד שביצע שורה של עבירות פליליות ומעשיו נחקרו על ידי המשטרה מנסה לשוב לזירה. שקד נחשד בשורה של מעשים בלתי חוקיים. ניסה להטות מכרזים במסגרתם התמודד על תפקיד מנהל הרדיו ועל תפקיד מנהל רשות השידור. עוד קודם לכן העלו ממצאי מבקר המדינה חשד לקשרי שוחד בינו לבין חברת פיל"ת. בעקבות מעשים נוספים שביצע נפתחה נגדו חקירה משטרתית. שקד סולק מתפקידי ניהול ברשות השידור לאחר שביצע עבירות חמורות...".

 

5.בית המשפט קבע כי על פי מבחני האדם הסביר, הכינוי "עבריין שביצע שורה של עבירות פליליות" בכותרת, יש בו כדי לשים את המשיב ללעג, להשפילו ולבזותו בעיני הבריות. בית המשפט סבר כי הכותרת מייחסת למשיב התנהגות שלא נותר לו לקורא לבחון אם היא בעלת אופי שלילי, מאחר שהמשיב אופיין וסווג כעבריין. וככלל, תווית של עבריין יש בה כדי לפגוע בשמו הטוב של אדם, במשרתו ובעיסוקו, ובפרט כאשר מדובר במי שנושא תפקיד ציבורי כגון תפקידו של המשיב. בית המשפט קבע עוד, כי אין חולק שמדובר בפרסום שנעשה באינטרנט וכי הפרסום נעשה בעיתוי שנועד לפגוע במועמדות המשיב לאגודת העיתונאים. המערער 2 עצמו העיד, כי רצה שהציבור העיתונאי ההולך לבחירות יידע מי האיש ומה עשה וכיצד התנהג בעניינים שונים. בית המשפט סבר, כי למרות שניתן ומותר לפרסם אמירות לגבי יושרה המצופה ממתמודד, הרי הביטויים הפוגעניים כפי שפורטו לעיל יש בהם משום לשון הרע, שכן אין מדובר בהבעת דעה של מי שפרסם את הכתבה אלא בקביעת עובדה משל המשיב הנו עבריין.

 

6.בהמשך סקר בית משפט קמא טענות הגנה שונות אותן העלו המערערים. הדברים יובאו בתמצית להלן.

 

7.באשר להגות בפרסום, התייחס בית המשפט לפרסום מדו"ח מבקר המדינה וקבע כי מדובר בהגנות מוחלטות שבסעיף 13 לחוק, דהיינו במידה שהפרסום נכלל בגדר אותן הגנות לא ניתן לתבוע בגינו מכוח החוק. בית המשפט קבע כי לא הוכח לפניו שהפרסום חוסה תחת ההגנה שבחוק, שכן לא הוכח שמדובר בפרסום בדו"ח מבקר המדינה. בית המשפט פרט את האמירות שהיו בדו"ח מבקר המדינה וקבע כי אינן כוללות אמירות או עובדות מהן ניתן היה להסיק שהמשיב הוא בגדר עבריין.

 

8.באשר להגנת אמת בפרסום (סעיף 14 לחוק), קבע בית המשפט כי היה על המערערים להוכיח שני יסודות מצטברים: הפרסום המהווה לשון הרע היה אמת; וקיים עניין ציבורי בפרסום. בית המשפט קבע כי האמת אליה כיוון החוק היא האמת המשפטית ואין מדובר באמת אבסולוטית או באמת מתחומים אחרים, אלא באמת עובדתית כפי שהייתה בעת הפרסום. על כן אין להתחשב בעניינים עובדתיים שנוצרו לאחר הפרסום. באשר לתנאי השני כי הפרסום יעסוק בעניין ציבורי, סבר בית המשפט שמדובר במושג רחב המתייחס גם לחשיבות של הדיון הציבורי, בנושא חברתי או פוליטי, כמו גם אם הפרסום מתייחס לדמות ציבורית. יש לבחון אם מדובר באדם שיש לו השפעה ציבורית ואנשים המהווים דמות ציבורית יהיו חשופים יותר לביקורת או פרסומים בעניינם. כמו כן, יש להביא בחשבון את העובדה כי לאנשי ציבור גישה רחבה יותר לתקשורת והם מסוגלים להגן על עניינם ביתר קלות. באשר לפרסום נשוא התביעה קבע בית המשפט כי במועד הפרסום המשיב התמודד על תפקיד בכיר באגודת העיתונאים בירושלים שתפקידה להנהיג עיתונאים ולשמור על זכויותיהם, להיאבק למענם ובקרבם ולשמור על כללי האתיקה. לעיתונות יש השפעה על חיי הפרט ועל דעת הציבור. לפיכך, ההשלכות מהכתבה צפוי שתהיינה לא רק על ציבור העיתונאים כי אם על כלל הציבור. המשיב שהציג את מועמדותו הפך להיות דמות ציבורית גם אם לא ייבחר בסופו של יום. המשיב עצמו העיד כי הוא אחד מאנשי המפתח במגזר הציבורי. לפיכך סבר בית המשפט כי קיים עניין ציבורי בחשיפת מידע בפני הציבור על המועמדים לאגודת העיתונאים לאור מעמדה של האגודה בציבור ולצורך גיבוש עמדה בקרב הבוחרים לאגודה. בית המשפט סבר כי הכתבה, כפי שפורסמה, יכולה להשליך על התאמתו של המשיב לתפקיד ועל כן סבר כי התקיים יסוד העניין הציבורי שבפרסום. בית המשפט הדגיש כי בעת פרסום הכתבה טרם התקבלה החלטה בפרקליטות על אי העמדה לדין של המשיב. החלטה זו התקבלה זמן רב לאחר הפרסום. באשר לאמת בפרסום, בחן בית המשפט את השאלה בקשר לביטוי "העבריין אריה שקד", דהיינו האם אכן מדובר בעבריין. בית המשפט סבר כי הוכח לפניו שהתנהלה חקירה פלילית כנגד המשיב ובסופה ניתנה הודעה לעיתונות על ידי דובר המשטרה, ביום 17.11.11, לפיה ממצאי החקירה העלו שהמשיב פנה למנכ"ל פיל"ת בראשית שנת 2010 וביקש לקבל לידיו את דו"ח האבחון שנערך למר בן מנחם, אבחון אותו לא היה מוסמך לקבל. לאחר שהמשיב קיבל את הדו"ח הוא מסר אותו לעיתונאים שונים לצורך פרסומו. כמו כן נאמר, כי היחידה החוקרת מצאה שקיימת תשתית ראייתית כנגד המשיב לביצוע עבירות פליליות של פגיעה בפרטיות, לפי חוק הגנת הפרטיות ועבירה של הוצאת מסמך ממשמורת לפי חוק העונשין. בית המשפט ציין, כי המשיב בעדותו אינו מתכחש לממצאים באשר להמצאת דו"ח האבחון והודה כי קיבל את הדו"ח ממנכ"ל פיל"ת, מר ששון, זאת בשל יחסי חברות בין השניים. המשיב אמר בהודעתו במשטרה כי ניסה לקבל את הדו"ח מידי גורמים נוספים אך נדחה מאחר שהם סברו שהדו"ח חסוי. בית המשפט סבר כי בכך יש כדי לבסס את תוצאות החקירה כמובא בהודעת המשטרה, על קיומה של תשתית ראייתית לחשד לביצוע עבירות על ידי המשיב בגין פגיעה בפרטיות והוצאת מסמך ממשמורת שלא כדין. אל מול זאת, ביום 23.6.14 התקבלה החלטה בפרקליטות המדינה שלא להגיש כתב אישום כנגד המשיב. במכתב הפרקליטות נאמר כי התקיים שימוע בו הוצגו על ידי בא כוח המשיב דאז מכלול נסיבות העניין ובין אלה נסיבותיו האישיות, המשפחתיות והרפואיות, ובסיכום הגיעו גורמי הפרקליטות למסקנה שהאינטרס הציבורי להעמיד את המשיב לדין נופל מהשפעתן של אותן נסיבות שראוי להתחשב בהן ולהימנע מהעמדתו לדין. כמו כן נאמר באותו מכתב, כי גורמי הפרקליטות נתנו את דעתם לעובדה שהמשיב אינו עובד רשות השידור, סיים את עבודתו בה, בין היתר על רקע אותה פרשה. בית המשפט סבר כי לאור עובדות אלה יש לברר ולהכריע בשאלת ההגנה של אמת בפרסום על היות המשיב עבריין, דהיינו האם ההגנה תחול רק היכן שהביטוי "עבריין" ביחס למי שהועמד לדין והורשע בפלילים, או שמא גם על מי שחשוד בביצוע עבירות.

 

9.לעניין זה הפנו המערערים לבג"ץ 428/86 ברזילי נ' ממשלת ישראל, מיום 6.8.86, שם עלתה השאלה של מתן חנינה על ידי נשיא המדינה גם למי שלא הועמד לדין ולא הורשע ואין תלוי ועומד כנגדו פסק דין חלוט של הרשעה פלילית, אלא הוכח שעבר עבירה. באותו עניין נקבע כי ניתן ליתן חנינה גם למי שטרם הורשע והמונח "עבירה" או "עבריינים" שבחוק יסוד: נשיא המדינה יכול להתייחס גם אל מי שמואשם או חשוד שביצע עבירה, ולאו דווקא למי שהורשע בבית המשפט. בית המשפט סבר כי לאור האמור בפרשת ברזילי, בחינת הביטוי "עבריין" צריכה להיעשות לפי העניין והקשר הדברים, כאשר לעתים לגבי עניין מסוים או דבר חקיקה אין הכרח שאדם יורשע בדין על מנת שייחשב עבריין, אלא יש לברר את תכליתו של החוק הרלבנטי. בעניין חוק לשון הרע סבר בית המשפט כי בחינת הכינוי "עבריין" צריך שתיעשה בהתאם לאמת משפטית (ראה: פרשת אילנה דיין). לפיכך, מקום בו הכותרת מציגה מצג של עבריין ללא אמירה מסייגת כי המשיב לא הועמד לדין, ולו גם נכון למועד פרסום הכתבה, וכן נאמר בכותרת כי המשיב ביצע שורה של עבירות, הרי הקורא למד מהכותרת שמדובר בעבריין מחמת הרשעתו בגין אותן עבירות. לעומת זאת, בהודעת המשטרה נאמר על תשתית ראייתית לחשד בפלילים, פגיעה בפרטיות בקבלת הדו"ח של פיל"ת ופרסומו. בית המשפט קבע כי רק עיון בגוף הכתבה מלמד שמדובר בחשד שנחקר והומלץ על ידי המשטרה להעמיד את המשיב לדין, כאשר למשיב עומדת באותה עת חזקת החפות. כל עוד הליך תלוי ועומד כנגד המשיב, הרי האמת המשפטית היא כי הוא אינו עבריין, כי אם נאשם, ועובר להגשת כתב אישום הוא בגדר חשוד. יש לבחון את המילה "עבריין" באמות המידה הנוגעות לחוק איסור לשון הרע ולא במסגרת אחרת. בית המשפט קבע כי האדם הסביר שמעיין בכותרת הכתבה יסבור כי המשיב הורשע בפלילים, דבר שאינו אמת, וכי הפרשנות של אותו ביטוי בכותרת צריך שיאזן בין האינטרס של שמירה על שמו הטוב של אדם לבין חופש הביטוי הנהנה מהגנה של "אמת דיברתי". האדם הסביר אינו עומד על הדקויות שבין יציר הפסיקה או אבחנות בנוגע לחוקים שונים, ומכאן סבר בית המשפט כי מכותרת הכתבה ילמד האדם הסביר שהמשיב הורשע בדין. אין מדובר בפרסום שהוא אמת, אף לא בעת הפרסום, המשיב לא הועמד לדין בגין החשדות נשוא הכתבה או בחשד לביצוע עבירות אחרות. לפיכך דחה בית המשפט את טענת המערערים בנוגע להגנת "אמת בפרסום".

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ