אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ע"א 4998-03-14 כמאל נ' עיריית ירושלים

ע"א 4998-03-14 כמאל נ' עיריית ירושלים

תאריך פרסום : 19/05/2015 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט המחוזי ירושלים כבית-משפט לערעורים אזרחיים
4998-03-14
27/10/2014
בפני השופטת:
תמר בזק רפפורט

- נגד -
המערער:
עמאד כמאל א. חביב אללה
עו"ד א. חביב אללה
המשיבה:
עיריית ירושלים עדו גרינבוים
עו"ד עדו גרינבוים
פסק דין

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' הרשמת הבכירה מ' אב-גנים ויינשטיין) מיום 12.1.14, אשר בגדרו נדחתה התנגדות שהגיש המערער לבקשת המשיבה לביצוע תביעה על סכום קצוב, שעניינה חיוב המבקש בחוב ארנונה.

  1. אלה עיקר העובדות הנחוצות לעניין: המשיבה, עיריית ירושלים (להלן – העירייה), הגישה ללשכת ההוצאה לפועל כתב תביעה בסדר דין מקוצר, שעניינו חוב ארנונה בסך 33,990 ₪ נכון ליום 22.2.10. מדובר בחוב ארנונה בגין נכס המצוי ברחוב אבן בטוטה 14 בשכונת ואדי ג'וז בירושלים (להלן – הנכס), בהתייחס לתקופה שמיום 7.8.05 ועד יום 31.1.07.

  2. המערער הגיש התנגדות, לפי סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, אשר בגדרה העלה שתי טענות: האחת, כי חברת ע.כ.ב. בע"מ היא המנהלת את ווקף משפחת כמאל, שבין נכסיו נמנה הנכס, ואילו הוא עצמו פועל בשם החברה וכמנהלה, ולכן הנתבע הנכון היה חברת ע.כ.ב. בע"מ. טענתו השניה של המערער היא, כי החל משנת 2001 הושכר הנכס למלכ"ר בשם "אקרא" (להלן – השוכר), והוא אשר נרשם בעירייה כמחזיק. ביום 20.9.05 הוצא לנכס צו סגירה על-ידי משטרת ישראל, אשר עמד בתוקפו עד יום 1.1.07. כיוון שצו הסגירה הוצא בתוך תקופת השכירות, יש להשית על השוכר את תשלום חוב הארנונה. המערער הוסיף, כי הוא פנה לעירייה בזמן אמת והודיע על צו הסגירה, אך הוא נדרש להציג אישור בכתב לטענותיו. לאחר שהצליח להשיג אישור זה ביום 11.2.09 והציגו לעירייה, הוא המשיך לקבל דרישות לתשלום, ונאמר לו כי צו הסגירה אינו פוטר אותו מתשלום החוב.

    ההתנגדות נתמכה בתצהיר מטעם המערער, שבו הוסף כי לאחר שהוצא צו הסגירה ניסה המערער לקבל פרטים אודות נסיבות הוצאת הצו, אך בקשותיו סורבו ונאמר לו כי מדובר בעניין בטחוני. כן הוסיף המערער בתצהירו, כי בתקופת הסגירה לא שילם השוכר את דמי השכירות בגין הנכס.

  3. בעקבות הגשת ההתנגדות, הועבר התיק מלשכת ההוצאה לפועל לבירור בבית משפט השלום והליכי ההוצאה לפועל עוכבו. בתגובתה להתנגדות, אשר הוגשה ביום 8.9.11 העלתה העירייה שלוש טענות עיקריות. ראשית, טענה העירייה, כי המערער מונה כאפטרופוס על נכסי המנוח כמאל. לתמיכה בטענה זו צורף צו המינוי מיום 18.4.01. מתוקף המינוי, כך נטען, הוקנתה למערער החזקה בנכס. בהקשר זה טענה העירייה, כי המערער הוא מנהלה של חברת ע.כ.ב. בע"מ, ואין הוא יכול להתחבא מאחוריה, בפרט כאשר הוא עצמו משכיר באופן אישי נכסים אחרים המצויים באותו בניין שבו מצוי הנכס, שלא באמצעות החברה. לתמיכה בטענה זו צירפה העירייה טיוטות הסכמים של נכסים אחרים בבניין, שעליהן, כך נטען, חתום המבקש באופן אישי (אך לא צורף תרגומן של הטיוטות לעברית), וכן תצהיר מטעם המערער מיום 2.3.09, שלפיו הוא מחזיק בנכס, ועושה תצהירו זה כבעלים של הבניין בו נמצא הנכס. במצב זה, טענה העירייה, המערער הוא בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס, כאפוטרופוס על נכסי עזבון המנוח כמאל, ולכן יש לראותו כמחזיק במהלך תקופת החיוב, שבמהלכה עמד הנכס ריק. שנית, לטענה העירייה, הדרך להעלאת טענת "איני מחזיק בנכס" איננה באמצעות הגשת התנגדות, אלא באמצעות הגשת השגה לפי חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976 (להלן – חוק הערר), אך המערער לא פעל באפיק זה, וגם מן הטעם הזה יש לדחות את התנגדותו. שלישית, טענה העירייה, כי אין לקבל את הטענה כי השוכר החזיק בנכס בתקופת החיוב, הן משום שלא צורפו חוזי שכירות התומכים בטענה זו, והן כיוון שממועד הוצאת צו הסגירה ביום 20.9.05 לא החזיק עוד השוכר בנכס, ולכן ממועד זה לא יכולה להיות מחלוקת כי המערער היה בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס.

  4. בית משפט קמא הורה למערער להשיב לאמור בתגובת העירייה, אך תשובת המערער לא הוגשה לתיק בית המשפט. כעבור למעלה משנתיים ימים, ואחר שהועבר התיק לטיפולה של כב' הרשמת הבכירה מ' אב-גנים ויינשטיין, ניתן פסק דינו של בית משפט קמא. בית המשפט דחה את התנגדות המערער והליכי ההוצאה לפועל הוחיו. בית המשפט קבע, כי לא זו בלבד שהמערער לא התייחס כלל לטענה העובדתית, כי הוא המחזיק בפועל של הנכס בהיותו האפוטרופוס על נכסי העזבון, הוא גם לא הסביר מדוע יש לאפשר לו להשמיע טענותיו במסגרת התנגדות, חלף הגשת השגה מכוח חוק הערר, ואף לא טען כי מתקיימים התנאים שנקבעו בפסיקה המאפשרים זאת.

  5. מכאן הערעור, אשר בגדרו חזר המערער על טענותיו, כי חברת ע.כ.ב. בע"מ היא המנהלת את נכסי ווקף כמאל, והיא זו אשר השכירה את הנכס לשוכר אשר החזיק בנכס בתקופת החיוב. לטענת המערער, הנסיבות שבהן הוצא צו הסגירה לנכס יצרו אצלו לחץ וחשש ששמו ייקשר לפעילות השוכר, ובמצב זה יש לאפשר לו להעלות טענותיו במסגרת ההתנגדות. לשיטתו, יש לקבל את ההתנגדות, כיוון שהאמור בה מקים לו הגנה לכאורית מפני התביעה. בנוסף, לטענת המערער, היה על בית משפט קמא לזמן את הצדדים לדיון, שבמהלכו היה עליו לבדוק כיצד שונה רישום שם המחזיק בנכס מהשוכר לשמו של המערער, ולא ליתן החלטה על יסוד המסמכים בתיק בלבד, מבלי שנעשתה בדיקה האם המערער קיבל את ההחלטות בתיק לידיו, ואחר שחלפה תקופה כה ממושכת. כן טוען המערער כי לא היה מקום למתן החלטה בלתי מנומקת על-ידי בית משפט קמא.

  6. בסיכומי תשובתה מאשרת העירייה, כי הנכס אכן היה רשום על שם "מואססת אקרא" מיום 15.8.04 ועד יום 6.8.05, והוא זה שנשא בתשלום הארנונה בגין פרק הזמן האמור. אלא שלטענת העירייה, צו סגירה שהוצא לנכס מנע מהשוכר להמשיך להחזיק בנכס, קטע את זיקתו ביחס אליו, והפך את המערער – כבעל הנכס – להיות בעל הזיקה הקרובה ביותר אליו, ועל כן יש לראות בו כמחזיק. לגישת העירייה, אין לראות את חברת ע.כ.ב. בע"מ כבעלת הנכס, כיוון שלא הוצג כל הסכם בין בעלי הנכס – ווקף כמאל – לבין חברה זו, המעגן את זכויותיה של החברה ביחס לנכסי הווקף. זאת בעוד שהמערער עצמו מונה כאפורופוס על נכסי עזבון המנוח כמאל, וכיוון שהוא מציג עצמו בתצהירים בפני העירייה כ"בעלים של הבניין בו נמצא הנכס". במצב זה, יש לראות את המערער כבעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס, וככזה יש לראותו כמחזיק, לצורך השתת חיוב ארנונה.

    דיון

  7. מסיכומי המערער עולה, כי הנכס נמצא בבניין, שהוא אחד מנכסי ווקף משפחת כמאל. בבניין ישנן מספר יחידות, שחלקן משמש את בני המשפחה למגורים, וחלקן האחר מושכר לצורך מגורים או משרדים. ביום 20.9.05 הוצא צו סגירה לנכס בגינו הושת החיוב בארנונה. זאת, אחר שהוצגה בפני ממלא מקום מפכ"ל משטרת ישראל תשתית ראייתית, לפיה "משרדי החברה מואססת אקרא לרעיאת אלכתאב ואלסונה בע"מ, המכונה "איקראא"... הנמצאים בבניין "כאמל" ברחוב אבן בטוטה 14 שכונת ואדי ג'וז בירושלים, משמשים כמקום פעולה של ארגון טרוריסטי". צו הסגירה הוצא לתקופה של 15 ימים, תוך שהודע כי "אני שוקל להוציא בתוך 15 ימים צו נוסף שיורה על סגירת המקומות למשך שנה". ככל הנראה צו הסגירה אכן הוארך, כיוון שבמזכר ביום 12.2.09 מציין רפ"ק שמואל בן-עמוס, כי צו הסגירה עמד בתוקפו עד יום 1.1.07, "לאחר שבעלי הבית הוכיחו כי השכירו את הנכס לגורמים שאינם קשורים לארגונים עוינים". כן מציין רפ"ק בן עמוס, כי בעלי הבית לא נחשדו בהשתייכות לארגון עויין , ונחקרו כבעלי הנכס בלבד, ואין להם כל קשר לחשד שבגינו הוצא צו הסגירה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ