אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ע"א 4920-14, בש"א 4948-14 דוד ואח' נ' יניב ואח'

ע"א 4920-14, בש"א 4948-14 דוד ואח' נ' יניב ואח'

תאריך פרסום : 26/07/2015 | גרסת הדפסה
ע"א, בש"א
בית המשפט העליון ירושלים
4920-14,4948-14
23/07/2015
בפני הרשם:
גלעד לובינסקי

- נגד -
המערערים:
1. שלום דוד
2. יצחק שטיינבלט
3. אברהם חיים שוטלנד
4. איתן וקחי
5. דורון כהן
6. אייל מזרחי

המשיבים:
1. עו"ד פיני יניב - כונס נכסים
2. בצלאל לודמיר
3. שרה לאה לודמיר
4. גני ילדים ומעונות יום "בית יעקב" ירושלים
5. יחיאל יהושע פרידמן
6. חנן כבירי

החלטה
 

 

  1. שני ההליכים שבכותרת מופנים כנגד החלטתו של בית המשפט של פירוק מיום 29.5.2014 בפר"ק 13294-09-13 (להלן: ההחלטה). בגדרו של ע"א 4920/14 הוגש ערעור בזכות על ההחלטה; ואילו בש"א 4948/14 עניינה בבקשה (מטעם בעל דין אחר) להארכת מועד להגשת ערעור על ההחלטה (להלן: בקשת הארכה). במסגרת הדיון בבקשת הארכה התעוררה שאלה לגבי אופן ההשגה הנכון על ההחלטה - האם על דרך של ערעור בזכות או שמא באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור. בשאלה זו, אשר רלוונטית כמובן גם לע"א 4920/14, אכריע עתה. לאחר מכן אפנה לדון בבקשת הארכה גופה. אציין, כי הטיפול בהליכים אלה התעכב ועם הצדדים הסליחה.

 

  1. הרקע העובדתי הוא, בקצירת האומר, כדלקמן: ביום 13.8.2007 מינה בית המשפט המחוזי שעל הפירוק את עורך הדין פיני יניב - הוא המשיב 1 בשני ההליכים - ככונס נכסים על זכויותיה של חברת חפציבה שיכון ופיתוח בע"מ בפרויקט מחסיה בבית שמש (להלן: הפרויקט). ביום 5.1.2010 אישר בית המשפט את מכירת זכויות הקניין בחללים המצויים בבנייני הפרויקט למשיבים 5-2 בע"א 4920/14 (להלן: רוכשי החללים), וזאת באמצעות כונס הנכסים. האישור ניתן על רקע הבהרת הצדדים שהמכירה כפופה לטענות אפשריות של צדדים שלישיים לזכויות בחללים (להלן:החלטת האישור). דיירי הפרויקט, ובהם המערערים בע"א 4920/14 והמבקש בבש"א 4948/14, לא היו צד להליך האישור. בחודש ספטמבר 2013 הגישו כמה מדיירי הפרויקט, ובהם חלק מיוזמי ההליכים שבכותרת, המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי במסגרתה עתרו לביטול החלטת האישור (ה"פ 23137-09-13). ההמרצה נמחקה על ידי מגישיה בסמוך לאחר ההגשה, וזאת בעקבות תהייה אשר הובעה על ידי בית המשפט המחוזי לעניין האפשרות שהסוגיה תתברר לפני בית המשפט של פירוק. תחת המרצת הפתיחה פנו דיירי הפרויקט ביום 16.10.2013 לבית המשפט של פירוק בבקשה לביטול החלטת האישור. בהחלטתו מיום 29.5.2014 דחה בית המשפט שעל הפירוק את בקשת הביטול, ומכאן ההליכים שלפניי. שני ההליכים הוגשו מתוך נקודת הנחה כי עומדת למגישיהם זכות ערעור על ההחלטה.

 

  1. 3. לבקשתי, הגישו הצדדים את עמדותיהם לעניין אופן הסיווג הנכון של ההליכים. מן התגובות שהוגשו עולה, כי יוזמי שני ההליכים טוענים כי עומדת להם זכות ערעור על ההחלטה, ואילו המשיב 1, רוכשי החללים וכונס הנכסים הרשמי סבורים כי נדרשת קבלת רשות ערעור. כפי שיובהר מיד, סבורני כי הדין בעניין זה עם יוזמי ההליך, כלומר - כי ההחלטה מושא ההליכים שבכותרת מהווה "פסק דין" אשר הערעור עליו הוא בזכות.

 

  1. כידוע, על החלטות הניתנות במסגרת הליכי פירוק חלים דיני הערעור הרגילים, ובכלל זה ההבחנה בין "פסק-דין" הנתון לערעור בזכות לבין "החלטה אחרת" שהערעור עליה טעון רשות (סעיף 291 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983). כאשר מכריע בית המשפט של הפירוק במחלוקת תחומה המהווה "יחידה דיונית" אשר עומדת בפני עצמה, הכרעה זו תיחשב "פסק דין" וזאת אף אם הליכי הפירוק בכללם טרם באו אל קיצם (למשל, רע"א 627/88 סולל בונה בע"מ נ' אחים גולדשטיין חברה לשיכון ופיתוח בע"מ, פ"ד מב(4) 393 (1989); רע"א 2549/09 חברת אי.סי.אמ. יצרני מיזוג אוויר בע"מ נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (28.7.2010), פיסקה 5; רע"א 7213/12 שטיחים בסנטר ב.ש. בע"מ נ' אייס אוטודיפו בע"מ (10.12.2012)).

 

  1. הבקשה אשר הוגשה לבית המשפט של פירוק הוכתרה על ידי דיירי הפרויקט כבקשה לביטול החלטת האישור. ואכן, בית משפט זה קבע לא אחת כי ניתן לבטל פסק דין חלוט של בית משפט אזרחי במקרים בהם שיקולי הצדק גוברים על שיקולי הסופיות, וזאת בהתקיים עילות תקיפה קונקרטיות ומצומצמות (ראו, דנ"א 4546/96 חוף גיא נ' חברת מקורות בע"מ (14.5.1997); ע"א 4682/92 עיזבון המנוח שעיה ז"ל נ' בית טלטש בע"מ, פ"ד נז(3) 366, 371 (2003) (להלן: עניין שעיה)). בהיבט הדיוני נקבע, כי בקשה לביטול פסק דין חלוט יש להגיש כהליך חדש בבית המשפט שנתן את פסק הדין ולא ניתן להסתפק בהגשת בקשה במסגרת ההליך הקודם (עניין שעיה, עמ' 372-373; בר"ם 2582/06 פריג' נ' עיריית אילת (29.6.2006), פיסקאות 5 ו-7).

 

  1. בע"א 9369/12 איבי נ' צ.א.מ.א. הובלות דלק בע"מ (22.7.2014) (להלן: פרשת איבי) דן בית משפט זה בערעור על החלטה שעניינה ביטול צו פירוק חלוט שניתן על ידי בית המשפט שעל הפירוק. הליך הביטול הוגש על ידי בעל דין שלא היה צד להליכי הפירוק. בין היתר דן בית המשפט באופן שבו יש להגיש הליך כאמור ובהשפעת הדרך הדיונית הננקטת על סיווג ההחלטה:

 

"...פתיחת ההליך במקרה זה הייתה צריכה להיות במתכונת של הגשת תובענה נפרדת וחדשה (שאף מחויבת, כמובן, בתשלום אגרה). המערער לא עשה כן אלא הגיש בקשה במסגרת הליך הפירוק (בתיק פר"ק 6432-12-08) [פורסם בנבו]. מבחינה זו, הדיון בה היה "לפנים משורת הדין". יתרה מכך, לבחירה בהליך לא נכון בבית המשפט המחוזי יש השלכות דיוניות גם לגבי ההליך דנן. משנתן בית המשפט המחוזי החלטה בבקשה במסגרת אותו הליך לאחר מתן פסק הדין, הרי שהחלטתו היא בחזקת "החלטה אחרת" (בדומה להחלטה בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד), ולכן ניתן היה לערער עליה רק ברשות (ראו: חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 106-105 (מהדורה שלישית, 2012) (להלן: בן-נון וחבקין)). המערער לא עשה כן - אלא הגיש ערעור, וזה אינו יכול להתקבל כבר מן הטעם שלא הייתה זכות להגישו." (שם, פיסקה 18. ההדגשות במקור).

 

 

  1. על פני הדברים ניתן היה לסבור כי ההלכה העולה מפרשת איבי חלה גם בענייננו, לאמור: משבקשת הביטול הוגשה ונדונה במסגרת הליך הפירוק לאחר שהסתיימה לכאורה ה"יחידה הדיונית" בסוגית אישור הסכם המכר, ההחלטה המכריעה בבקשת הביטול תהא משום "החלטה אחרת" אשר ניתן להשיג עליה רק ברשות. זו אכן העמדה אשר הובעה על ידי המשיב 1 ועל ידי הכונס הרשמי.

 

           ואולם, סבורני כי נסיבות המקרה דנן שונות מנסיבותיה של פרשת איבי, וכי הנסיבות השונות מובילות לתוצאה משפטית שונה בסוגית הסיווג. כוונתי לכך, שבפרשת איבי מדובר היה בבקשה לביטול פסק דין חלוט (צו פירוק) בהליך אשר הגיע לקיצו, ועל כן הבקשה אשר הוגשה נבחנה על ידי בית המשפט בהתאם לכללים החלים ביחס לסיווג החלטות הניתנות לאחר סיום הדיון (ראו, ח' בן-נון וט' חבקין הערעור האזרחי (מהדורה שלישית, 2012) 135). בענייננו לעומת זאת, החלטת האישור ניתנה בשים לב "להתחייבות הצדדים כי עסקת המכר מתבצעת בכפוף לטענה אפשרית של צדדי ג' לזכויות בחללים" (פיסקה 6 להחלטה). כך, עיון בפרוטוקול הדיון מיום 5.1.2010, בגדרו ניתנה החלטת האישור, מעלה כי המשיב 1 הבהיר לבית המשפט כי "אם יבוא צד ג' או דייר אחר ויטען שיש לו זכויות, יוכל לטעון וההחלטה בבקשה דהיום אינה מונעת התמודדות של רוכשים על הזכות". ואילו אחד מרוכשי החללים - המשיב 5 בע"א 4920/14 - אמר לפרוטוקול כי "ברור לי היטב כי שכנים אחרים עשויים לטעון טענות לזכויות בחללים". ואכן, בהחלטת האישור צוין מפורשות כי היא ניתנת "לאור הבקשה וההבהרות שניתנו על ידי הצדדים" (ההדגשה שלי - ג'ל').

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ