אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ע"א 4828/16 יהודה ברבי נ' אלפא ביתא עוגנים בע"מ

ע"א 4828/16 יהודה ברבי נ' אלפא ביתא עוגנים בע"מ

תאריך פרסום : 04/07/2016 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט העליון ירושלים כבית משפט לערעורים אזרחיים
4828-16
03/07/2016
בפני הנשיאה:
מ' נאור

- נגד -
המערער:
יהודה ברבי
עו"ד אורי סורוקר
המשיבה:
אלפא ביתא עוגנים בע"מ
פסק דין

 

  1. ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (הרשמת ק' כ"ץ), מיום 5.6.2016 בת"ט 34806-11-15, שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער.

 

  1. המערער הגיש תביעה נגד המשיבה בלשכת ההוצאה לפועל לביצוע שני שטרות. המשיבה הגישה התנגדות והתביעה הועברה לבית משפט השלום בתל אביב-יפו ונקבעה לדיון ליום 4.4.2016 לפני בית המשפט. יום לאחר הדיון, ב-5.4.2016, הגיש המערער בקשה לפסילת בית המשפט בטענה כי במהלך הדיון הציע בית המשפט הצעת פשרה לאחר ששמע את רוב החקירה הנגדית, אך לא את כולה, ובטרם הגיע שלב הסיכומים. עוד טען המערער כי בית המשפט לא התיר לו לשאול את המצהיר מטעם המשיבה שאלה לעניין המועד בו הומצאה האזהרה למשיבה, וכי הורה למחוק את השאלה מהפרוטוקול, בלא שהדבר תועד בפרוטוקול. המערער טען כי יש בהתנהלות זו כדי להצביע על כך שבית המשפט גיבש את דעתו בתביעה וכי דעתו נעולה באופן המעיד על משוא פנים.

 

  1. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות. בית המשפט קבע כי אכן הציע לבעלי הדין הצעת פשרה שנכתבה בפרוטוקול הדיון עובר לשלב הסיכומים. בית המשפט קבע כי הצעתו הייתה רלוונטית לשלב הדיוני בו הוצעה – אז הציע לקבל את ההתנגדות. בית המשפט לא מצא כי יש בהצעת הפשרה שהציע כדי לנעול את דעתו שכן שלב הסיכומים טרם הגיע. בית המשפט הבהיר כי הצעתו הייתה לצרכי פשרה בלבד ולכן אין בה כדי להעיד על נעילת דעתו, וכי יתכן ששמיעת הסיכומים תוביל לתוצאה אחרת. נקבע, כי אין בהחלטה שבה הוצעה הצעת הפשרה כל ביטוי המעיד על משוא פנים או על כך שדעת בית המשפט נעולה. בית המשפט קבע כי בשל חלוף הזמן מאז הדיון, אין הוא זוכר האם התיר או לא לשאול שאלה מסוימת והאם הורה למחוק את השאלה ללא כל התייחסות נוספת בפרוטוקול הדיון. בית המשפט ציין כי הוא רשאי להתיר או לאסור שאלות בנושא מסוים במסגרת שיקול דעתו בניהול הדיון, וכי אין כל טענה כי התבטא באופן המקים עילת פסלות, מעבר לפסילתה של השאלה. לפיכך, כאמור, נדחתה הבקשה והמערער חויב בהוצאות המשיבה בסך של 3,000 ש"ח. בית המשפט קבע המשך דיון, שבו יישמעו סיכומי הצדדים בעל פה, ליום 7.7.2016. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

 

  1. המערער מתאר את אשר ארע במהלך הדיון מיום 4.4.2016. לדעת המערער, התנהלות בית המשפט במהלך הדיון: מחיקת השאלה מהפרוטוקול וסירובו לכך שהחלטתו שלא להתיר שאלה זו תירשם בפרוטוקול, די היה בהם כדי להביא לפסילתו. לטענת המערער, ההחלטה בדבר מחיקת השאלה מהפרוטוקול לא רק מנוגדת לדין, אלא מלמדת כי בית המשפט סבר שהשאלה היא כזו שאינה ראויה להירשם בפרוטוקול הדיון. ברי, לדעת המערער, כי עובדה זו מלמדת על כך שדעתו של בית המשפט נעולה. המערער מבהיר כי אינו טוען שיש לפסול את בית המשפט בגלל החלטתו שלא להתיר לו לשאול שאלה בעניין מועד המצאת ההתנגדות. עמדתו היא כי החלטת בית המשפט שלא להתיר שאלות בעניין מסוים מבלי לציין בפרוטוקול את החלטתו בעניין זה, מלמדת על משוא פנים ופוגעת בזכותו של המערער לערער על ההחלטה. המערער משיג על החלטת בית המשפט להפסיק את הדיון מיום 4.4.2016 ולקבוע מועד חדש כשלושה חודשים לאחר מכן, אף שנותרה לו שאלה אחת בלבד למצהיר מטעם המשיבה.

 

  1. המערער משיג גם על כך שלמרות שטרם סיים לחקור את המצהיר וטרם הגיע שלב הסיכומים, קבע בית המשפט כי הוא סבור שיש ליתן למשיבה רשות להתגונן, ואף הוסיף, כי אם לא תינתן רשות להגן בהסכמה, ברור שכשתינתן לבסוף החלטה, הדבר יבוא לידי ביטוי בהוצאות. לטענת המערער, דברים אלה של בית המשפט, אשר נכתבו בהחלטה שנתן במסגרת פרוטוקול הדיון, עוד בטרם סיום חקירת המצהיר ובטרם שלב הסיכומים, מלמדים אף הם כי דעתו של בית המשפט ננעלה. המערער טוען כי היה על בית המשפט להחליט לאלתר בבקשת הפסלות עוד בטרם יידרש להגיש את עמדתו לעניין מתן רשות להגן למשיבה.

 

  1. לגופו של עניין, טוען המערער כי משהגיש תצהיר התומך בבקשת הפסלות שלא נסתר, ושעה שנקבע שהדברים אינם מצויים בזיכרונו של בית המשפט, היה על בית המשפט לקבל את גרסתו של המערער בנוגע להתנהלות הדברים בדיון. המערער מציין כי תגובת המשיבה לא נתמכה בתצהיר וכי לכך אין כל התייחסות בהחלטה. המערער מבהיר שוב כי אינו חולק על כך שבית המשפט היה רשאי שלא להתיר שאלה מסוימת או שאלות בנושא מסוים. ואולם, לטענתו, התנהלות בית המשפט שתיאר לעיל מלמדת על משוא פנים כלפיו, ולכל הפחות, לכך שה"שופט נחשד או נתפש כמי שאינו אובייקטיבי, תוך גרימת פגיעה באמון הציבור".

 

  1. דין הערעור להידחות. טענות המערער אינן מקימות עילה לפסילת בית המשפט מלהמשיך ולדון בהליך (השוו: ע"א 865/16 JUMBO SHOES INC נ' אליהו שלום נעלה בע"מ (15.3.2016)). אכן, המערער אינו שבע רצון מהתנהלות בית המשפט במהלך הדיון מיום 4.4.2016 ומהחלטותיו במהלך הדיון ולאחריו. הלכה פסוקה היא כי אין די בכך כדי להקים עילת פסלות (השוו: ע"א 7052/15 וראיין נ' כהן (8.12.2015)). השגות המערער, מקומן בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין, ולא בהליכי פסלות (ע"א 3639/16 חברת אולמי אחים סעיד אל-דאהוד בע"מ נ' אולמות ומסעדות דאוד 2001 בע"מ (17.5.2016)). מכל מקום, עיון בפרוטוקול הדיון מיום 4.4.2016 ובהחלטה שניתנה בסיומו מעלה כי הדיון לא התנהל על מי מנוחות וחבל. בין היתר, העיר בית המשפט במהלך הדיון כי "בית המשפט פונה מידי פעם לב"כ המשיב בשאלה והמבקש מפריע לבית המשפט ומתחיל לענות לו לגבי השאלות שלו, הדבר קרה שלוש פעמים, הדבר מחבל בעבודת בית המשפט להבין את השאלות של המשיב, לכוון אותם או לנהל את הדיון..." (עמוד 4 לפרוטוקול). את ההחלטה מתום הדיון פתח בית המשפט במלים "לא ניתן לנהל את החקירות, הצדדים וב"כ המשיב צועקים אחד על השני" (עמוד 6 לפרוטוקול). התרשמותי היא, איפוא, כי בנסיבות העניין, התנהלות בעלי הדין ובאי-כוחם היא שהקשתה על ניהול הדיון כסדרו ואף גרמה לבסוף לדחייתו. אעיר בהקשר זה כי אם סבר המערער כי פרוטוקול הדיון אינו משקף את מהלך הדיון, באופן שיאפשר לו להשיג על ההחלטה, היה עליו להגיש בקשה מתאימה. זאת לא עשה המערער.

 

  1. יש לזכור כי האחריות על ניהול המשפט מוטלת על בית המשפט. בניהול המשפט ממלא בית המשפט את תפקידו ופועל לפי הבנתו ומצפונו מתוך מטרה להגיע לתוצאה צודקת וראויה. כך נעשה גם במקרה דנן (השוו: ע"א 533/16 פלוני נ' פלונית (29.2.2016); ע"א 6973/15 פלוני נ' פלוני (3.2.2016). כאמור, לבית המשפט היכולת לנהל את המשפט ולנווטו. השימוש בה אינו סימן למשוא פנים בהכרעה לגופו של עניין. ממילא, נתונה לבית המשפט הסמכות להתיר או לאסור על שאילת שאלות כחלק מניהול המשפט. אף אין מקום להתערב בהחלטה בדבר השתת ההוצאות. כלל ידוע הוא כי פסיקת הוצאות היא בשיקול דעת הערכאה השיפוטית. אין בפסיקת הוצאות כדי לקיים את הדרישה של חשש ממשי למשוא פנים מצד היושב בדין (ע"א 2699/16 חאג' נ' אלחאג' (8.5.2016)).

 

  1. כאמור, משלא הצביע המערער על בסיס כלשהו לחשש אובייקטיבי ממשי למשוא פנים בעניינו, מעבר לחשש סובייקטיבי גרידא, דין הערעור להידחות. מאחר שהמערער חויב בתשלום הוצאות על ידי בית המשפט קמא ומשלא הוגשה תשובה, אין צו להוצאות.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ