אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ע"א 43422-06-14 ת.ע נ' מדינת ישראל

ע"א 43422-06-14 ת.ע נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 02/12/2014 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט המחוזי חיפה כבית-משפט לערעורים אזרחיים
43422-06-14
27/11/2014
בפני השופטים:
1. יגאל גריל
2. ב' טאובר
3. ת' שרון-נתנאל


- נגד -
המערערת:
ת.ע
עו"ד גב' אלדור חורב
משיבה:
מדינת ישראל
עו"ד י. גורי
פסק דין
 

א.בפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת ח. לפין-הראל) מיום 01.05.14 בת"א 25336-03-14, לפיו נקבעה חבותה של המשיבה לפצות את המערערת, מורה במקצועה, ילידת 31.01.1949, בגין אירוע תאונתי מיום 30.12.07, בעטיו נפגעה המערערת, ונגרם לה שבר בקרסול רגל ימין.

עוד נקבע, כי המערערת נושאת בתרומת רשלנות בשיעור של 20%, ונקבעו הרכיבים השונים של הפיצוי. הצדדים התבקשו להגיש פסיקתא לאישורו של בית משפט קמא.

 

ב.על פסק דינו זה של בית משפט קמא מלינים שני הצדדים.

 

המערערת, מצדה, טוענת, כי שגה בית משפט קמא משלא ביסס את חישוב הפסד ההשתכרות של המערערת על רפורמת "אופק חדש", והמערערת מלינה על קביעת בית משפט קמא לפיה ביקשה המערערת שלא להצטרף לרפורמה זו.

 

ג.כן נטען בערעור, כי בית משפט קמא שגה בקביעת סכום נזקה של המערערת בגין פדיון ימי מחלתה, וכמו כן שגה בכך שקבע, כי המערערת הייתה יוצאת לגמלאות בגיל 62 (ולא בגיל 67).

 

ד.נטען עוד בערעור, כי בית משפט קמא שגה בכך שהטיל על המערערת אשם תורם בשיעור של 20%, וכן בקביעתו כי אין בסמכותו לפרש את הוראת סעיף 60(ג) של חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב] התש"ל-1970.

 

ה.לטעמה של המערערת סך הפיצוי המגיע לה אמור להסתכם ב-1,409,852 ₪, ולאחר ניכוי תשלומי המוסד לביטוח לאומי בסך 108,316 ₪, מגיעה למערערת יתרת פיצוי בסכום של 1,301,536 ₪, לפי חשבונה.

 

ו.המשיבה הגישה אף היא ערעור שכנגד, והלינה על עצם קביעת חבותה בגין האירוע, לחלופין, על מיעוט האשם התורם שהוטל על המערערת, תוך טענה שהיה מקום להטיל על המערערת אשם תורם בשיעור של 50%.

 

ז.כן נטען על-ידי המשיבה, כי שגה בית משפט קמא בהערכת נזקיה של המערערת בגין הפסדי שכר לאחר גיל הפרישה (62).

בית משפט קמא קבע, כאמור לעיל, שהמערערת הייתה פורשת בגיל 62. לטעמה של המשיבה לא הוכיחה המערערת כי עתידה הייתה להוסיף ולעבוד לאחר גיל הפרישה, שכן היא העידה שלא רצתה לעסוק בכל משלח יד זולת הוראה פרונטאלית.

 

ח.שני הצדדים הניחו בפנינו עיקרי טיעון מפורטים ותיקי מוצגים. בדיון, שהתקיים בפנינו ביום 25.11.14 אף שמענו את טיעוניהם בעל פה של ב"כ שני הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ