אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> לוי נ' הראל

לוי נ' הראל

תאריך פרסום : 08/08/2017 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
42255-06-16
28/12/2016
בפני השופטת:
מיכל עמית - אניסמן

- נגד -
המבקשת:
אהובה לוי
המשיב:
אדיר הראל
החלטה
 

 

בקשה לפי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום ברחובות בת.א. 44845-03-15, מיום 13.4.16 (להלן: "פסק הדין"), במסגרתו נקבע כי המבקשת נושאת במירב האחריות לתאונה בין קטנוע בבעלות המשיב לבין הקלנועית בה נהגה המבקשת (להלן: "התאונה").

במסגרת פסק הדין חויבה המבקשת לפצות את המשיב בסך של 17,912 ₪, בגין נזקי הרכוש שנגרמו לקטנוע שבבעלותו עקב התאונה.

הודעת הערעור והבקשה להארכת מועד להגשתו הוגשו ביום 20.6.16.

 

תמצית טענות הצדדים

1.המבקשת מציינת בבקשתה כי קיבלה את פסק הדין באמצעות בא כוחה, ואולם סברה כי בכך יהיה כדי לסיים ההליכים בין הצדדים בכל הנוגע לנזקי התאונה. כמו כן, מציינת המבקשת כי הגישה בקשה לפריסת תשלומים, שהביאה אף היא להתארכות נוספת בהליך, שעה שהחלטה בבקשה ניתנה רק ביום 16.5.16.

2.דא עקא, המבקשת טוענת, כי בחלוף למעלה מחודש ממועד מתן פסק הדין, הוגשה נגדה תביעה כספית נוספת בגין נזקי גוף שנגרמו למשיב ולחברו שהיה רכוב על הקטנוע בעת התאונה (להלן: "תביעת נזקי הגוף"), בשיעור של מאות אלפי שקלים, ומשכך החליטה להגיש ערעור על פסק דינו של בית משפט קמא.

3.לטענת המבקשת, עומדות לה טענות הגנה טובות, אשר ככל שיתבררו במסגרת הערעור דנן, קיים סיכוי רב כי ישנו את תוצאתו של פסק הדין. המבקשת טוענת, כי בפסק דינו של בית משפט קמא נפלו פגמים רבים. כך למשל, טוענת המבקשת, כי עצם ההחלטה להגיש נגדה כתב אישום לאחר שהמלצת בוחן התנועה הייתה לסגור את התיק הפלילי, הינה החלטה פגומה מיסודה, ומשפסק הדין נסמך על אותו כתב אישום, הרי שיש בכך טעם לפגם, במיוחד שעה שההליך הפלילי טרם הוכרע. משכך, ועל מנת שלא יגרם למבקשת כל נזק, וכן מחובת הצדק, יש להתיר לה, לטענתה, להגיש את ערעורה, חרף הערעור הקל שבהגשתו.

4.עוד טוענת המבקשת, כי היעתרות לבקשתה לא תפגע במי מהצדדים, שכן בירור תביעת נזק הגוף מצוי בשלב התחלתי, בו טרם הוגש כתב הגנה.

5.המבקשת מוסיפה וטוענת, כי אירוע התאונה נגרם בשל מעשיהם, מחדליהם או רשלנותם של המשיב וחברו, שעה שהמשיב נהג ב"מירוץ אופנועים" תוך כדי סיכון חייו, חיי חברו וחיי העוברים ושבים, ובכללם המבקשת.

6.לסיכום, טוענת המבקשת, כי לו יידחה הערעור מטעמים של סדרי דין, יהיה בכך כדי לגרום פגיעה קשה בזכותה לגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד, ומדובר בתוצאה קשה אשר ראוי שלא להגיע אליה, אלא במקרים קיצוניים, למשל מקרים בהם הפגין המבקש זלזול בוטה בהליך השיפוטי. משלא כך הדבר בענייננו, טוענת המבקשת, יש להיעתר לבקשתה.

7.מנגד, טוען המשיב, כי אין כל מחלוקת בנוגע לאיחור בהגשת הערעור, ואין לאשר ארכה להגשתו, שעה שהוגש 67 יום לאחר מתן פסק הדין, קרי באיחור של 22 יום, כאשר הסיבה לאיחור הינה תוצאה ישירה של הגשת תביעת נזקי הגוף כנגד המבקשת, בעקבותיה נחשפה לאפשרות לשאת בפיצוי המשיב וחברו, נוכח קביעת אשמתה במסגרת התביעה שהתנהלה בפני בית משפט קמא.

8.לטענת המשיב, מעבר לעובדה שהערעור הוגש באיחור רב, שעה שהמבקשת הייתה מיוצגת על ידי עורכי דין לכל אורך הדרך, הרי שברור שהסיבה להגשת הערעור הינה חשיפת המבקשת לתשלום פיצויים נוספים, ויש בכך משום חוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכי משפט מצידה של המבקשת. ברור, לטענת המשיב, כי אילולא הגשת תביעת נזקי הגוף, המערערת מעולם לא הייתה מגישה ערעור זה. ראיה לכך ניתן לראות בכך שהשלימה עם פסק דינו של בית משפט קמא וכל שביקשה היה לפרוס את התשלומים שקבע.

9.עוד טוען המשיב, כי על בית המשפט לשקול גם את עקרון סופיות הדיון, אשר מזכה את בעלי הדין בידיעה כי לאחר מניין הימים להגשת הערעור, ההליך המשפטי הסתיים. קבלת הבקשה תפגע במשיב ובעקרון סופיות הדיון באופן מובהק וללא כל הצדקה.

10.המבקשת הגיש תשובתה לתגובת המשיב, במסגרתה טענה, כי משהתברר לה היקף הנזק הכספי שיגרם לה היה ולא יוגש הערעור החליטה לערער על פסק דינו של בית משפט קמא, וכן כי הסתבר לה, לכאורה, כי המשיב וחברו מסתירים מידע הנוגע לתאונה אחרת בה היו מעורבים, וכפי הנראה היא שגרמה לנזקיהם הגופניים הנטענים.

 

המסגרת הנורמטיבית

11.הכלל הוא, כי בעל-דין נדרש לקיים את המועדים הקבועים בדין. כלל זה מושתת על עקרון סופיות הדיון והצורך בהצבת גבול להתמשכות ההליכים; הציפייה של הצד שכנגד שלא להיות מוטרד לאורך זמן רב בנוגע לפסק-דין בו זכה; האינטרס של בעלי הדין ושל הציבור בכללותו לחיזוק היציבות, היעילות והוודאות המשפטית; וכן השאיפה להימנע מקשיים הכרוכים בניהול דיון בערעור או בבקשת רשות ערעור שהוגשו באיחור (בש"א 2487/14 אברהם ביבי נ' אליעזר ליפר (פורסם בנבו, 14.5.2014)).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ