אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ע"א 42244-10-14 תגלית שירותי תחזוקה נ' להב ואח'

ע"א 42244-10-14 תגלית שירותי תחזוקה נ' להב ואח'

תאריך פרסום : 12/01/2016 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
42244-10-14
07/01/2016
בפני השופטת:
רות לבהר שרון

- נגד -
המערערת:
תגלית שירותי תחזוקה בע"מ
עו"ד שרון גליק
המשיבים:
1. יצחק להב
2. הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ

עו"ד מאזן עוקל
עו"ד בועז לביא
פסק דין

  1.בפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב יפו (כבוד השופט עמית יריב), שניתן בתא"מ 53895-07-11, ביום 3.9.14, במסגרתו התקבלה תביעתה של הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הפניקס" או "המבטחת") לחיוב המערערת, תגלית שירותי תחזוקה בע"מ (להלן: "המערערת" או "המבוטחת") בתשלום פרמיה בגין פוליסת ביטוח, שהונפקה עבורה ע"ס 32,041 (בהפחתת חוב הפרמיה הקשור לפוליסת הביטוח לרכב). במסגרת התביעה שלחה המערערת הודעה לצד שלישי - סוכן הביטוח מטעם המבטחת, יצחק להב (להלן: "משיב 1" או "הסוכן"), לפיה ככל שתחויב המערערת, על הסוכן לשפותה.  העובדות 2.המערערת, חברה לשירותי תחזוקה וניקיון, בוטחה אצל המבטחת בפוליסות לביטוח בית העסק משנת 2006. בין השנים 2006-2009 חודשה הפוליסה באופן שוטף מדי שנה על ידי הסוכן. ביום 31.1.09, בתום תקופת הפוליסה לאותה שנה, לא חודשה הפוליסה כנהוג. המבטחת התנתה את חידוש הפוליסה, בהעברת ביטוחי מנהלים של המערערת לידיה. הפוליסה חודשה רק ביום 15.5.09, כאשר כוחה תקף לתאריכים 1.5.09 - 30.4.10 (להלן: "שנת 2009"). מכאן שבשנת 2009, לא הייתה המערערת מבוטחת במשך כשלושה חודשים בהם לא היה רצף ביטוחי. במהלך שנה זו, שילמה המערערת פרמיה גבוהה פי שמונה מהפרמיה ששולמה על פי הפוליסה שנהגה בשנים קודמות.  ביום 1.5.10, במסגרת חידוש הפוליסה לתאריכים 1.5.10 - 30.4.11 (להלן: "שנת 2010"), האמירה הפרמיה בשנית. המערערת התלוננה על כך בפני הסוכן, בסמוך לחודש אוקטובר 2010. מיד עם פנייתה של המערערת, הורה לה הסוכן להפסיק את תשלום הפרמיה לשנת 2010, זאת עד לבירור העניין אצל המבטחת, ואף ציין כי תהא זכאית להחזר כספי ע"ס 60,000 ₪ בגין עודפי פרמיה ששולמו עבור שנת 2009.בשל הפסקת תשלומי הפרמיה, ביטלה המבטחת את הפוליסה לשנת 2010 החל מיום 31.12.10, דהיינו 4 חודשים לפני תום תקופת הביטוח, והגישה נגד המערערת תביעה לתשלום יתרת הפרמיה שלא שולמה לשנה זו. 3.בית משפט קמא קבע, כי משיב 1, הסוכן, שימש כשלוחה של המערערת, זאת על סמך חתימתה של המערערת על גבי טופס הצעת הביטוח הכולל סעיף בענין זה. ביהמ"ש קבע כי בהיעדר ביטול מפורש של הסעיף על ידי המערערת - השליחות חלה ביחס למערכת החוזית המתמשכת בין המערערת לבין הסוכן. ביהמ"ש הסתמך גם על עדותו של מנכ"ל המערערת, שהעיד כי "לקחתי סוכן שידאג לי...". לאחר שביהמ"ש קבע שהסוכן היה שלוחה של המערערת ולא של המבטחת, קבע ביהמ"ש שמקום שהסוכן ידע על עליית סכום הפרמיה, הרי שניתן לייחס את ידיעתו כידיעת המערערת, ועל המערערת לשאת במלוא דרישת הפרמיה. לאור העובדה שהסוכן הוא שלוחה של המ7עוד קבע ביהמ"ש כי ערערת ולא של המבטחת, כי אין המבטחת חבה בגין מעשיו או מחדליו של הסוכן. יש לנתק בין התרשלותו החמורה של הסוכן, כאשר הורה למערערת להפסיק לשלם, לבין הנזק הנטען, והואיל והסוכן בא מטעם המערערת יש לחייב את המערערת במלוא סכום התביעה. במישור היחסים בין המערערת לסוכן, נגדו הגישה המערערת הודעת צד שלישי, קבע ביהמ"ש כי חרף התנהגותו של הסוכן, החובה לשאת בתשלום הפרמיה חלה על המערערת בלבד מאחר שעסקינן בתשלום בגין הפוליסה שהייתה בתוקף. ביהמ"ש הוסיף וקבע, שאין לקבל את טענת המערערת לפיה יש לקזז את הסכומים ששילמה בעבר בעודף (כפי שאישר בפניה הסוכן), ודחה את כל התחשיבים החלופיים שהציגה. ביהמ"ש קבע כי כל התחשיבים מתבססים על הנחה שגויה, לפיה המבטחת חייבת לבטח את המערערת בסכום דומה בכל שנה. כמו כן, ציין בית משפט קמא, כי המערערת התקשרה עם המבטחת מרצונה החופשי בשוק תחרותי ופתוח. ככל שהמערערת טוענת כי סכום הפרמיה שגבתה המבטחת גבוה לאין שיעור, הייתה חופשיה להתקשר עם חברות אחרות שמציעות תעריף זול יותר. טענות הצדדים בערעור  4.המערערת טוענת, כי שגה בית משפט קמא בקבעו שהסוכן הוא שלוחה של המערערת, תוך התעלמות מדרישותיה המחמירות של הפסיקה למינוי סוכן ביטוח כשלוחו של המבוטח. לטענתה, שגה בית משפט קמא כאשר התייחס לטופס הצעת ביטוח משנת 2009, במסגרתו מינתה לכאורה המערערת את הסוכן כשלוח מטעמה (על ידי סימון משבצת), בעוד הפוליסה הרלוונטית היא משנת 2010. יתרה מכך, המשבצת על גבי הטופס הינה בגדר סעיף כללי בחוזה אחיד, אשר אינו מקיים את דרישות חוק חוזה ביטוח והפסיקה. מעבר לכך, הסוכן לא הסביר למערערת את משמעות חתימתה על מינויו כשלוח שלה. עוד טוענת המערערת, כי שגה בית משפט קמא עת דחה את טענתה לקיזוז הסכומים אותם שילמה המערערת למבטחת בשנים 2009-2010. לשיטת המערערת, אין לדחות את שלושת התחשיבים החלופיים שהציגה רק משום שנקשרה מרצון בעסקת הביטוח עם המבטחת. לדבריה, הואיל ולא ידעה אודות גובה הפרמיה המופרז במועד חידוש הפוליסה, לא ניתן לייחס לה התקשרות מרצון. לחלופין טוענת המערערת, כי אף בהנחה שהסוכן שימש כשלוחה, התנהלותו הרשלנית, אשר הוכחה בבית משפט קמא באופן ברור, חרגה מכל סטנדרט של סוכן סביר. כשלוחה של המערערת, לא טרח הסוכן לעדכן אותה בזמן אמת כי בשנת 2009 המבטחת סירבה לחדש את פוליסת הביטוח כנהוג בשנים הקדומות, וכי בשל כך נוצר "חור" ברצף הכיסוי הביטוחי למשך 3 חודשים. זאת ועוד, גם בשעה שכבר חודשה הפוליסה, נודע למערערת רק בדיעבד כי הפרמיה שנדרשה הייתה גבוה פי שמונה מזו שנהגה לשלם. על כן, המערערת מבקשת להורות כי על הסוכן לשפותה בגין הסכומים האמורים.  5.מנגד טוענת המבטחת, משיבה 2, כי המערערת נהנתה מכיסוי ביטוחי, ולכן טענותיה בדיעבד אינן מאיינות את חובת התשלום. עוד לטענתה, המערערת ביד מכוונת, נמנעת מלהציג את אומדן הפסדיה במקרה בו לא הייתה מופקת לה הפוליסה האמורה. יתרה מזאת, המבטחת הייתה חברת הביטוח היחידה שהסכימה לבטח את המערערת באותה שעה. לטענת המבטחת, לא יתכן כי המערערת לא ידעה אודות גובה הפרמיה והחיובים, שכן הסוכן היה בקשר חודשי עם רואה החשבון שלה, והפרמיה (לשנת 2009) שולמה במשך שנה שלמה. זאת ועוד, העובדה שבית עסק לא מוודא מהי עלות השירותים המסופקים לו, מעוררת תמיהה, ואין לה אלא להלין על עצמה בעניין זה.עוד טוענת המבטחת, כי בצדק קבע בית משפט קמא שהסוכן פעל כשלוחה של המערערת. המערערת הסמיכה בכתב ועל דרך התנהגות מפורשת (עדותו של מנכ"ל המערערת) את הסוכן לעושה ונותן בשמה.  לבסוף, טוענת המבטחת כי המערערת לא הצליחה להוכיח את טענת הקיזוז, שכן לא הציגה חוות דעת מפורטת לגבי ערכי הפוליסות הרלוונטיות.    6.משיב 1, הסוכן, טוען כי דין הערעור נגדו להידחות. לטענתו, המערערת מרחיבה את היריעה מעל לנדרש ומעבר לשאלות השנויות במחלוקת. כך למשל, לא ברורה נפקות טענתה החוזרת ונשנית של המערערת כי נוצר "חור" ביטוחי של שלושה חודשים בשנת 2009, על תביעת חיוב הפרמיה עבור שנת 2010. כמו כן, לטענת משיב 1, הטענה לפיה לא ידעה המערערת אודות גובה הפרמיה לא יכולה לעמוד לה, שכן זו נדחתה על ידי בית משפט קמא לנוכח הקשר הרציף ל משיב 1 עם רואה החשבון שלה. בנוסף לטענתו, יש לזקוף את אי העדת רואה החשבון לחובתה.  עוד טוען משיב 1, כי אין בטענת המערערת לפיה גובה הפרמיה המופרז מצדיק כשלעצמו השבת כספים לטובתה, על אחת כמה וכמה כאשר טענה זו לא גובתה בהצגת חוות דעת מתאימה. באשר למעמדו ביחס למערערת, טוען משיב 1, כי הוא פעל כשלוחה של המערערת. אולם, אין הוא מחויב להשיב לה את סכום התביעה, מאחר ולא הוכח כי רשלנותו הנטענת גרמה נזק כלשהו למערערת בגין תשלום פרמיה מופרזת. כמו כן, אף אם יקבע ביהמ"ש כי משיב 1 הוא שלוחה של המבטחת, אין בכך כדי להשית עליו את סכום התביעה. ד י ו ן 7.לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית משפט קמא, בכתבי הטענות ובכל המסמכים, ולאחר ששמעתי את הצדדים, אני סבורה כי דין הערעור להתקבל. 8.השאלה הראשונה שדורשת הכרעה היא האם אכן הסוכן היה שלוחה של המערערת או של המבטחת. ביהמ"ש נסמך בהכרעתו על טופס ההצעה שבו נדרשה המערערת לסמן X בשורה סטנדרטית בה מצוין כי המבוטח מבקש למנות את הסוכן כשלוח מטעמו. ביהמ"ש סבר כי "כל עוד לא בוטל מפורשות על ידי הנתבעת (המערערת) חל (הסעיף) ביחס למערכת היחסים החוזית המתמשכת בין התובעת ובין הנתבעת". אומנם כפי שציין בית משפט קמא, מעדותו של מנהל המערערת, מר אלון אזולאי, עולה כי גם המערערת עצמה ראתה בסוכן כשלוח שלה. ואולם, קשה להסתמך על הסימון במשבצת בטופס ההצעה, שכן הוכח כי הטופס לא מולא על ידי המבוטח בעצמו, אלא על ידי הסוכן שלא הסביר למבוטחת את משמעות הסעיף ואת ההשלכות הנובעות ממנו. יתרה מזאת, נראה כי מדובר בסעיף כללי בטופס שנחזה להיות חוזה אחיד, שבהיותו כזה, אין מקום להסתמך עליו. 9.הלכה היא כי לעניין המו"מ לקראת כריתתו של חוזה הביטוח, קובע סעיף 33 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: "החוק") כי יראו את סוכן הביטוח כשלוחו של המבטח, זולת אם פעל כשלוחו של המבוטח לפי דרישתו בכתב. השאלה אם ניתן לראות בחתימה המופיעה בטופס הצעת הביטוח "כדרישה בכתב", נדונה לא אחת בפסיקה.בניגוד לאמור בע"א 9136/02 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' שרה רייז, פ"ד נח(3), במקרה שלפנינו, לא רק שמדובר בטופס שמולא על ידי הסוכן בכתב ידו, דבר "היפוך השליחות" לא הוסבר למבוטח על ידי הסוכן. משכך, יש לקבוע שלא התמלאה דרישת הכתב בהתאם לסעיף 33 לחוק, ועל כן הסוכן היה שלוחה של המבטחת בהתאם להוראות החוק. העובדה שהסוכן בא במגע עם המבוטח, והיה עמו בקשר, אינו משנה מקביעה זו. נהפוך הוא ! ידוע שסוכני ביטוח פועלים על מנת להשיג מבוטחים לחברת הביטוח ולשם כך עליהם לבוא בדברים עם המבוטחים כדי לשכנעם להתקשר עמם בחוזה ביטוח. העובדה שמנהל המערערת בא בדברים עם הסוכן היא טבעית, כאשר הוא רואה בו את נציג המבטחת. אינני סבורה שניתן ללמוד מכך כי מנהל המערערת הבין את משמעות תשובתו או ידע שהחוק קובע אחרת כאשר הוא בא להגן על המבוטח.      לגבי דרישת הכתב בסעיף 33(א) לחוק, נקבע כי: "החתמת המשיב על התנאי בפוליסה שעליו מבקשת המערערת להסתמך, אין בה כדי למלא את דרישת סעיף 33(א) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981. סעיף 33(א) נוקט לשון מחמירה, המעמידה את הסוכן בחזקת שלוח של המבטח, זולת אם הפך לשלוחו של המבוטח, על פי "דרישה בכתב". השימוש בתיבה "דרישה" איננו מקרי. הוא בא ללמד על פנייה שתגיע בדרך כלל, ביזמת המבוטח, המבקש לחרוג מן הנהוג ולמנות את הסוכן לשלוחו, קרי: איש-אמונו" [ע"א (ת"א) 2626/01 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' אלסייד מוסא עלי, 5 (פורסם בנבו, 17.10.2004)]. יפים לענייננו הדברים שנקבעו בע"א 190/99 אפרים נעמט נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(4) 652, 659 (2001):  "מוקמת חזקה כי הסוכן הוא שלוחו של המבטח, חזקה הניתנת לסתירה על-ידי המבוטח. כאשר בפני בית-המשפט מונחת הצעת ביטוח הכוללת סעיף הפיכת שליחות שכזה, יש לבחון אם החזקה אכן נסתרה ואין להסתפק באמירה הכללית כי חזקה על אדם כי הוא יודע את נפקות חתימתו ... בחינה כזו צריכה להיעשות גם מחמת היות חוזה ביטוח חוזה אחיד"  10.משקבעתי כי הסוכן לא שימש כשלוחה של המערערת, כי אם של המבטחת, נותר להשיב על השאלה האם המערערת חבה בתשלום הפרמיה למבטחת, לתקופה בה אין חולק כי הביטוח היה בתוקף. מהראיות עולה שהמבוטחת פנתה לסוכן בתלונה על כך שהפרמיה שנדרשה ממנה לשנת 2009 וכן לשנת 2010, מוגזמת ולא מידתית. בתגובה לכך, הוכח כי הסוכן הורה למערערת להפסיק את תשלומיי הפרמיה לשנת 2010. כך העיד הסוכן בפני בית משפט קמא (עמוד 23 לפרוטוקול):"דיברנו אצלם במשרד (משרדי המערערת) וסיכמנו שיפסיקו את התשלום בהוראת קבע, אמרתי שאפעל מול הפניקס להחזר פרמיה".כמו כן, במכתבו של הסוכן אל המבוטחת מיום 13.10.10, מאשר הסוכן כי עצירת התשלומים נעשתה בהתאם להוראתו (נספח ז לכתב ההגנה): "עצירת הגביה נעשתה לפי בקשתי עד לבירור ההחזר המגיע לכם מחברת הביטוח. אני פניתי להנהלת החשבונות בפניקס ולמחלקת החיתום בפניקס ויידעתי אותם לגבי הפגישה האמורה להיות לי עם המשנה למנכ"ל החברה בקשר עם העניין שלכם...נכון לעכשיו אין צורך לעשות כלום-כיוון שהענין מטופל על ידי".הסוכן הבטיח למבוטחת, כי בדומה להבטחתו שתקבל החזר ע"ס 60,000 עבור הפוליסה לשנת 2009 (נספח ט לכתב ההגנה), גם עבור הפוליסה לשנת 2010 עליה לקבל החזר בגין גבייה ביתר של הפרמיה ועל כן אין לה כל חוב. להלן עדות הסוכן בפני בית משפט קמא (עמוד 24 לפרוטוקול) :  "ש. הנתבעת עשתה כל מה שאמרת לעשות, אמרת שמגיע להם 60,000  על 2009 ושלא ישלמו על 2010 ומגיע להם החזר?ת. נכון. זה מה שחשבתי ואמרתי להם בהתאם הם פעלו וגם אני פעלתי". 11.מרגע שקבעתי שהסוכן היה שלוחה של המבטחת, הרי שאישור שלו למערערת שתפסיק לשלם את הפרמיה וכי הוא אף מטפל בקבלת החזר - כמוהו כאישור של המבטחת עצמה. הלכה היא כי הסוכן הוא שלוח של המבטחת בכל המו"מ הקשור לכריתת חוזה הביטוח, ובכלל זאת לקביעת גובה הפרמיות ותשלומן. לכן, לאחר שהוכח שהסוכן אמר למערערת שלא תשלם בשל העובדה שכנראה מגיע עוד החזר על פרמיות לשנים קודמות - יש לראות בכך הוראה של המשיבה, הנופלת בגדרה של השליחות הסטטוטוריות לפי סעיף 33(א) לחוק, שכן הפרמיה היא התמורה אותה משלם המבוטח למבטחת, לשם החלת הפוליסה. גם אם הסוכן אמר זאת על מנת לבדוק את הדברים עם שולחתו, מצופה היה שהוא יבוא עם הוראה מתקנת, דבר שלא נעשה. משכך, לא ניתן היום לתבוע מהמערערת להשלים חוב נטען בגין תשלום פרמיות, שהרי כאמור מעמדו של הסוכן לעניין ההוראה על הפסקת תשלום הפרמיה, הוא כשלוח של המבטחת. 12.לאור כל האמור, אין להטיל עתה על המערערת לשלם חוב בגין פרמיה שהסוכן מטעם המבטחת אמר לה לא לשלמו, על אף שאין חולק שהפוליסה היתה בתוקף, לאחר שהסוכן, כשלוח של המבטחת, הורה לה שלא לשלם.  סוף דבר 13. לאור כל האמור, דין הערעור להתקבל. 14.ככל שהמערערת שילמה את אשר נקבע בפסק דינו של בימ"ש קמא, הסכומים ששולמו יוחזרו למערערת בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום התשלום. הנני מחייבת את המשיבה לשלם למערערת הוצאות משפט בסך 10,000 ₪ כולל מע"מ. הפיקדון שהפקידה המערערת במסגרת הערעור יוחזר לה באמצעות בא כוחה.  ניתן היום כ"ו בטבת תשע"ו, בהעדר הצדדים.  המזכירות תעביר העתק פסק הדין לבאי כוח הצדדים.  Picture 1  

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ