אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ע"א 42235-10-13 מישאל הנדסה ובניין 1999 בע"מ נ' אלי יוגב

ע"א 42235-10-13 מישאל הנדסה ובניין 1999 בע"מ נ' אלי יוגב

תאריך פרסום : 04/05/2016 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט המחוזי ירושלים כבית-משפט לערעורים אזרחיים
42235-10-13
12/04/2015
בפני השופטים:
יורם נועם

- נגד -
המערער:
מישאל הנדסה ובניין 1999 בע"מ
עו"ד יהונתן פודים
המשיב:
אלי יוגב
עו"ד אשר אקסלרד
פסק-דין

על יסוד העדויות שנשמעו לפני כב' השופט מילנוב, מבלי לשמוע ראיות פעם נוספת.

4.להלן הרקע העובדתי, כפי שנקבע בפסק-דינו של בית-משפט קמא.

המערערת היא חברה העוסקת בעבודות בניה, שמנהלה ובעל מניותיה הוא מר יעקב מישאל (להלן – מישאל). בסמוך לחודש אפריל 2000 ניהלה המערערת משא ומתן לביצוע עסקת קומבינציה עם מר מרדכי מרציאנו ועם אביו מר דוד מרציאנו ז"ל (להלן יכונו שניהם – מרציאנו), שהיו בעלי זכויות במקרקעין בחלקה בגבעת מרדכי בירושלים. ההסכם נחתם בסופו של דבר ביום 1.5.00, ועל פיו התחייבה המערערת לבנות על המקרקעין בניין הכולל שטחי מסחר ויחידות דיור, ובתמורה לקבל חלק משטחי המסחר ומיחידות הדיור בשווי של 310,000$. במהלך המשא ומתן הייתה המערערת מיוצגת על-ידי עו"ד בן ציון שיפטן, ואילו מרציאנו יוצגו על-ידי עו"ד אריה נח. בשלב מסוים של המשא ומתן, במהלך חודש אפריל 2000, ועל-פי עצתו של עו"ד שיפטן, שכרה המערערת את שירותיו של המשיב, עו"ד אלי יוגב, בשל ניסיונו המקצועי בעסקאות מהסוג הנדון. לא הייתה מחלוקת, כי בעת שהמשיב קיבל על עצמו לייעץ למערערת, כבר הוסכם על מתווה העסקה שבינה לבין מרציאנו, ואף הוסכם בין הצדדים שסכום התמורה הכספית יעמוד על 310,000$. כך גם אין מחלוקת כי טיוטות של ההסכם נמסרו למשיב והוא העיר עליהן את הערותיו.

ההסכם נחתם ביום 1.5.00, ובגדרו של סעיף 7 שבו נקבע כי התמורה "תעמוד על סך של 310 אלף דולר", מבלי שצוין אם סכום זה כולל מע"מ. כן צוין, כי התמורה אינה משולמת בכסף אלא במסירת זכויות על-פי ההסכם. זכויות אלו נקבעו בסעיף 22 להסכם, שלפיו חלוקת הזכויות נעשתה באופן שמרצינו קיבלו 55% מהזכויות ואילו המערערת – 45% מהזכויות. להסכם צורף נספח הכולל את מכתבה של המערערת אל מרציאנו, שבו נאמר כי המערערת מתחייבת כלפיהם "להסדיר עם שלטונות מע"מ את תשלומי המע"מ וקיזוזם בדרך של הגשת חשבונית עצמית או בכל דרך אחרת". כן התחייבה המערערת בפני מרציאנו, שבכל מקרה "לא ידרשו להוסיף כל תשלום על התשלומים הנקובים בהסכם שבנדון בגין המע"מ". על-פי מכתב של משרד רו"ח א' יהודיוף מיום 15.11.09 שילמה המערערת בחודש יוני 2000 מע"מ בסך של 262,984 ₪ "בגין עסקת הקומבינציה עם משפחת מרציאנו".

כשלוש שנים לאחר חתימת ההסכם, ביום 1.3.04, פנה ב"כ המערערת למשיב במכתב, שבו נטען כי בשל רשלנותו בייצוג המערערת, נגרם לה הפסד של ממש בעסקה בשל חיובה בתשלום המע"מ בגין התמורה; זאת הגם שעל-פי הנטען במכתב, המשיב "הבטיח" למערערת "כי תשלום המע"מ יחול על ה"ה מרציאנו, כפי שמקובל".

5.כעבור כשלוש שנים נוספות, ביום 23.4.07, הגישה המערערת את התובענה נושא הערעור, שבה עתרה לחיובו של המשיב לשלם לה סך של 377,175 ₪, שהִנו סכום המע"מ ששילמה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. בתביעתה טענה המערערת, כי המשיב התרשל בייעוץ המשפטי שהעניק לה, זאת הואיל ולא הבהיר לה כי תידרש לשלם מע"מ בגין התמורה שמרציאנו שילמו לה על-פי ההסכם; וכי כתוצאה מהתרשלותו נגרם לה נזק משמעותי, בכך שחלקה בעסקה נגרע בסכום הנ"ל. בכתב ההגנה טען המשיב, בין-השאר, כי שירותיו המשפטיים נשכרו לאחר שההיבטים הכספיים של העסקה כבר סוכמו; כי כבר הוסכם שבכל מקרה, מרציאנו, שהם בעלי הזכויות במקרקעין, לא ישאו בתשלום המע"מ, וככל שתחול חובת תשלום מע"מ בגין העִסקה – תישא בכך המערערת; כי לא הייתה כל התרשלות מצִדו, מכיוון שהמערערת הייתה מודעת לאפשרות שתידרש לשלם מע"מ בגין העסקה; וכי כל מקום, חל שיהוי בהגשת התביעה, אשר הוגשה כשבועיים לפני חלוף תקופת ההתיישנות.

בתחילת הדיון בערכאה קמא נקבעו הפלוגתאות שבמחלוקת הטעונות הכרעה: האם המשיב התרשל כלפי המערערת בכך שנתן לה ייעוץ שגוי בעניין המע"מ; אם התרשל המשיב – מהו הנזק שנגרם למערערת, ככל שנגרם נזק; האם קיים קשר סיבתי בין הנזק לבין רשלנות המשיב; האם פעלה המערערת להקטנת נזקיה; ואת מי יש לחייב בהוצאות ובשכ"ט עו"ד. מטעם המערערת העידו מנהלה – מישאל, רו"ח יצחק לנדסמן וכן עו"ד בן ציון שיפטן. מטעם ההגנה העידו המשיב עצמו וכן עו"ד אריה נח. יוער, כי ביום 30.10.11 ניתן פסק-דין שלפיו התביעה נדחתה, זאת מחמת הימנעות המערערת מהגשת סיכומים. ואולם, ביום 19.12.11 בוטל פסק-הדין ונתאפשר למערערת להגיש את סיכומיה באיחור.

6.בפסק-דין מפורט ומנומק דחה בית-המשפט את התביעה. בפתח פסק-הדין עמד בית-המשפט על סוגיית החיוב במע"מ בעסקת הקומבינציה הנדונה. בית-המשפט קבע שבעסקת הקומבינציה, שבה מרציאנו אינם בגדר עוסק, ישנן בפועל שתי עסקאות. העסקה האחת – היא מכירת חלק מהמקרקעין ממרציאנו, שהם אנשים פרטיים, למערערת (קבלן), שהיא בגדר "עוסק", כהגדרתו בחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1976 (להלן – חוק מע"מ), בהיותה מי ש"נותן שירות במהלך עסקיו". עסקת מכירה זו הייתה בתמורה לשירותי הבניה שנתנה המערערת למרציאנו בחלק המקרקעין שנשאר ברשותה. העסקה השנייה – עניינה שירותי בניה שנתנה המערערת למרציאנו על החלק שנשאר ברשות מרציאנו, בתמורה לקניית חלק מהמגרש. בית-משפט קמא פירט בהרחבה את הוראות הדין הנוגעות למיסוי שתי העסקאות, אשר לא היו שנויות במחלוקת בין הצדדים.

בכל הנוגע לעסקה הראשונה, קבע בית-המשפט כי על-פי הוראות הדין עסקת מכירת המקרקעין ממרציאנו למערערת חייבת בתשלום מע"מ, שכן מדובר ב"עסקת אקראי", שאחת מהגדרותיה היא "מכירת מקרקעין לעוסק בידי אדם שאין עיסוקו במכירת מקרקעין". עוד נקבע, כי למרות הוראת סעיף 16(1) לחוק מע"מ, לפיה החייב בתשלום מע"מ בעסקת מכר הוא המוכר, חלה בענייננו תקנה 6ב(א) לתקנות מס ערך מוסף, התשל"ו-1976, הקובעת כי "במכירת מקרקעין שהיא עסקת אקראי בידי מי שאינו עוסק, מלכ"ר או מוסד כספי יהיה הקונה חייב בתשלום המס"; ולפיכך בעסקת מכירת המקרקעין, החיוב במס עבר מהמוכר, מרציאנו, אל המערערת, שהיא הקונה. כן הפנה בית-המשפט לתקנה 6ב(ב)(1) לתקנות הנ"ל, המורה כי החייב בתשלום המס לפי תקנת משנה (א), "אם הוא עוסק, יוציא במקום המוכר חשבונית ערוכה על שמו הוא, וידווח על המכירה בדו"ח שעליו להגיש ... בשל עסקאותיו". לפיכך, קבע בית-המשפט, כי על המערערת, שהיא הקונה, להוציא חשבונית עצמית ולדווח על העסקה; והוסיף כי מאחר שמס התשומות שימש בעסקה החייבת במס, יכולה המערערת (הקבלן) לקזז בדו"ח שעליה להגיש למע"מ את התשומות בגין קניית המקרקעין מסכום המע"מ בשל מכירת המגרש – כך שהתוצאה מבחינת סכום המס שעל המערערת לשלם בגין עסקה זו היא שאין כל חיוב במס, אך כאמור ישנה חובה לדווח על העסקה.

באשר לעסקה השנייה, קבע בית-המשפט כי על-פי הוראת סעיף 2 לחוק מע"מ, העסקה למתן שירותי בניה שנתנה המערערת למרציאנו על החלק שנשאר ברשות מרציאנו, בתמורה לקניית חלק מהמגרש, היא עסקה החייבת בתשלום מע"מ; וכי החייב במע"מ הוא הקבלן נותן שירותי הבנייה – המערערת, זאת על-יסוד הוראת סעיף 16(2) לחוק מע"מ. החשבונית שעל המערערת להוציא בגין שירותי הבניה אף כוללת מס עסקאות, שאותה יש לשלם בדו"ח התקופתי ולא ניתן לקזז ממנה מס כלשהו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ