אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ע"א 38587-02-16 פרץ ואח' נ' רוטביין ואח'

ע"א 38587-02-16 פרץ ואח' נ' רוטביין ואח'

תאריך פרסום : 19/05/2016 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט המחוזי חיפה כבית-משפט לערעורים אזרחיים
38587-02-16
20/04/2016
בפני השופט:
דר' מנחם רניאל

- נגד -
מערערים:
1. גבריאל פרץ
2. איל אהרונוביץ

משיבים:
1. מיקה רוטביין
2. אסי רוטביין

פסק דין

זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בעכו (השופטת דנה עופר) מיום 27.12.15 לפיו קיבל את תביעת המשיבים לדמי שימוש ראויים והחזר תשלום ארנונה, דחה את התביעה בגין נזק נטען לנכס המקרקעין, וחייב את המערערים לשלם למשיבים 46,800 ₪ ועוד 4,500 ₪, מיום 1.3.13 ועוד הוצאות משפט בסך 7,500 ₪ ושכר טירחת עורך דין בסך 15,000 ₪.

המשיבים הם המחזיקים והזכאים להירשם כבעלי זכויות החכירה בשתי יחידות מגורים בשביל הרימון 4 בנהריה (חלקה 337 בגוש 18209) שרכשו מהבעלים הקודמים ביום 27.2.12. המערערים היו השוכרים של שתי היחידות האלה. המשיבים דרשו מהמערערים לפנות את הנכס לאחר שרכשו אותו, ומשסירבו המערערים לפנות את הנכס בטענה לזכות דיירות מוגנת, הגישו המשיבים תביעת פינוי לבית משפט השלום בנהריה.

בפסק דין שניתן בתביעת הפינוי ביום 12.5.13 על ידי השופטת ע. ויינברגר, דחה בית המשפט את טענת הנתבעים המערערים לדיירות מוגנת מכח הבטחה שנתן להם הבעלים הקודם להתגורר בנכס לכל ימי חייהם. כמו כן דחה את טענת המערערים שיש לראות את ההשקעה שהשקיעו בנכס על ידי הגדלתו כחלף דמי מפתח המקנה להם זכות לדיירות מוגנת בנכס. זאת, לאחר שקבע בית המשפט בתביעת הפינוי שהוא מקבל את טענת המשיבים ש-"כל רוכש סביר לא היה מוצא בתוספות הבנייה ערך כלכלי כלשהו" (סעיף 44 לפסק הדין).

בניגוד לטענה של המשיבים בבית משפט השלום בנהריה בתביעת הפינוי שאין לתוספות הבנייה ערך כלשהו, טענו המשיבים בפני בית משפט השלום בעכו בתביעה לדמי שימוש ראויים, שהם זכאים לדמי שימוש ראויים בגין השימוש באותן תוספות בנייה חסרות ערך, בנוסף על דמי השימוש הראויים בנכס המקורי. אמרתי כבר שאלו טענות מנוגדות, אך בית המשפט קמא טעה לחשוב שאין סתירה בין הטענות. אדון אפוא בדרכו של בית המשפט קמא למסקנה שאליה הגיע.

בית המשפט קמא קבע שאכן, קביעת השופטת ויינברגר בפסק הדין שאין כל ערך כלכלי לתוספות הבנייה, מקימה השתק פלוגתא ביחס לשאלת הערך הכלכלי של תוספות הבנייה. "עם זאת, אין בכך כדי ליצור השתק החוסם את תביעת התובעים לשכר דירה ראוי, בגין התקופה שבה החזיקו הנתבעים בנכס ללא כל זכות בדין. למרות הקביעה שהתוספות שבנו הנתבעים חסרות ערך כלכלי, הרי שלא נובע מקביעה זו שלנכס כולו אין ערך כלכלי; ודאי לא נובע מקביעה זו, בבחינת השתק כלשהו, כי אין לתובעים זכות לדמי שכירות ראויים עבור הנכס".

אין חולק, שהקביעה שאין ערך כלכלי לתוספות הבנייה אינה מחייבת את המסקנה שלנכס כולו אין ערך כלכלי. הערך הכלכלי של הנכס המקורי לפני תוספות הבנייה לא הופחת לאפס בשל כך שלתוספות הבנייה אין ערך כלכלי. ואולם, ככל שניתן להבין מפסק הדין שהיעדר ערך כלכלי לתוספות הבנייה אינו מוביל לכך שאין לפסוק דמי שימוש ראויים, מסקנה זו שגויה. אם ניתן לקבוע עבור נכס דמי שימוש ראויים, זה אומר שבנכס זה צפוי זרם של הכנסות. המסקנה הנוספת היא שזרם הכנסות זה ניתן להיוון כך שלנכס יש ערך כלכלי. אם צפוי שישלמו עבור הנכס דמי שימוש ראויים של 100 ₪ לחודש, הערך הכלכלי הנוכחי של הנכס הוא בין 100 ₪, כגובה ההכנסה הצפויה בחודש הראשון, לבין היוון זרם ההכנסות הצפוי לכל תוחלת החזקתם של המחזיקים בנכס. יש קשר ישיר בין הנתון בדבר זרם דמי השימוש החודשיים לבין הנתון בדבר הערך הכלכלי הנוכחי של הנכס. קביעה שאין לנכס כלל ערך נוכחי משמעה קביעה שלא צפוי מהנכס שום זרם של הכנסות או יותר נכון, שזרם ההכנסות הצפוי הוא אפס בכל חודש.

אני דוחה את טענת המשיבים, שקביעת בית משפט השלום בנהריה בדבר הערך הכלכלי של תוספות הבנייה נעשתה לצורך הכרעה בשאלה אם ניתן לראות בתוספות אלה חלף דמי מפתח בלבד, ואין לה תוקף לצורך קביעת דמי השימוש הראויים. דיני השתק פלוגתא אינם דיני השתק עילה, ואינם תלויים בקשר לעילה הנדונה בפני בית המשפט במשפט הראשון. כפי שנקבע בע"א 1041/97 אבי סררו נ' נעלי תומרס בע"מ, פ"ד נד (1) 642:

"השתק פלוגתא מקים מחסום דיוני לבעל-דין המבקש לשוב ולהתדיין בשאלה עובדתית מסוימת שכבר נדונה בין בעלי-הדין בהתדיינות קודמת אם מתקיימים ארבעה תנאים, והם:

א.הפלוגתא העולה בכל אחת מההתדיינויות היא אכן אותה פלוגתא, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים.

ב.קוים דיון בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההתדיינות הראשונה, ולצד שנגדו מועלית טענת השתק בהתדיינות השנייה היה יומו בבית-המשפט ביחס לאותה פלוגתא.

ג.ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית-המשפט באותה פלוגתא, בקביעת מימצא פוזיטיבי, להבדיל ממימצא הנובע מהיעדר הוכחה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ