אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ע"א 38567-12-12 המועצה המקומית גבעת זאב נ' דניאל מקמלאן

ע"א 38567-12-12 המועצה המקומית גבעת זאב נ' דניאל מקמלאן

תאריך פרסום : 19/05/2015 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט המחוזי שבתו כבית-משפט לערעורים פליליים
38567-12-12
02/09/2014
בפני השופטים:
יורם נועם

- נגד -
מערערת:
המועצה המקומית גבעת זאב
עו"ד בתיה אבלין
משיב:
דניאל מקמלאן
פסק-דין

הצהרתי, וקבע, כאמור, כי אין לתובע כל חובות בגין הנכס כלפי המערערת הואיל והחובות התיישנו.

6.במהלך הדיון בערעור לפנינו נתחוור, כי נכון למועד הדיון טרם הוכרע ערעורו של המשיב על החלטתה של ועדת הערר (ע"א 6206-10-12, לעיל); ועל-כן הוחלט לדחות את הדיון בערעור דנן עד להכרעת בית-המשפט בערעור על ועדת הערר. בפסק-דין מיום 10.6.13 דחה בית-משפט זה (כב' השופט ר' כרמל) את ערעור המשיב על החלטת ועדת הערר, ובין- השאר קבע, כי הערעור נשען על טענות עובדתיות שהוכרעו על-ידי הוועדה, ואין מקום לקיים בהן דיון נוסף לפני ערכאת הערעור; וכי על-אף שלטענת המשיב יש בידו מסמכים התומכים בטענותיו – הוא לא הגיש תיק מוצגים ואף נמנע מלהגיש עיקרי טיעון. המערער פנה לבית-המשפט העליון בבקשה לביטול פסק-הדין האמור; זאת באמצעות הגשת עתירה לבית-המשפט הגבוה לצדק. העתירה נדחתה על הסף, משנקבע כי אין מדובר במקרה נדיר המצדיק את התערבותו של בית-המשפט הגבוה לצדק, בשים לב לכך שהמשיב העלה בו טענות "ערעוריות" מובהקות (בג"ץ 5079/13 דניאל מקמלאן נ' המועצה המקומית גבעת זאב (11.8.13)). לנוכח האמור, חודש הדיון לפנינו בערעור דנן.

7.המערערת טוענת, בין-השאר, כי פסק-דינו של בית-משפט קמא עומד בסתירה להוראות סעיף 2 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן – חוק ההתיישנות), הקובע כי טענת התיישנות הִנה דיונית, ואין בה כדי לבטל את זכותה של המערערת לפדות את חובות המשיב כלפיה. לדידה, פרשנותו של בית-משפט קמא להלכת נסייר הִנה מוטעית, משני טעמים: ראשית, הואיל ולדידה התיישנות אינה מונעת מרשות מקומית לפעול בהליכי גבייה פאסיביים; ושנית, ובעיקר – היות שהלכת נסייר לא שינתה את אופייה הדיוני של טענת ההתיישנות, ומכאן שלא ניתן להכיר מכוחה באפשרות להורות על ביטול חוב מחמת התיישנות שחלה עליו.

8.המשיב גורס, בין-היתר, כי אין מקום להתערב בפסק-הדין, מהטעמים המפורטים בו. הוא סבור, כי אין לאפשר לרשות המקומית לפעול לגביית חוב, גם באופן פאסיבי, לאחר תקופת התיישנות שבמהלכה קפאה המערערת על שמריה, בפרט בשים לב לכך שמדובר בחוב שגוי אשר נרשם על-שמו שלא כדין, לטענתו. בצד זאת מעלה המשיב טענות לגבי חובות אחרים, בנכסים אחרים, וכן צירף מסמכים רבים אשר אינם נוגעים למחלוקת דנן, ולטענתו יש בהם כדי להוכיח שהחובות נזקפו על שמו שלא כדין.

9.דין הערעור להתקבל.

כאמור, הצדדים היו חלוקים ביניהם בשאלת נפקות קבלתה של טענת התיישנות לגבי חוב לרשות המקומית – על הליכי גבייה פאסיביים; קרי – מצב שבו הרשות אינה פועלת באופן אקטיבי לגביית החוב, אולם מנצלת כלי פאסיבי שעומד לרשותה לצורך הגבייה, באמצעות הימנעות מהנפקת אישור להעברת זכויות בנכס עד לתשלום החוב. כפי שצוין, בהלכת נסייר נפסק, כי נישום זכאי להעלות טענת התיישנות נגד הליכי גבייה אקטיביים שבהם נוקטת רשות מקומית, בין בדרך של המרצת פתיחה בבקשה לסעד הצהרתי לפיו לא ניתן לגבות חוב שחלה עליו התיישנות; ובין באמצעות הגשת עתירה מינהלית נגד הליכי הגבייה. השאלה, האם רשאי נישום לפתוח בהליכים אלו לצורך העלאת טענת התיישנות גם כאשר מדובר ב"גבייה פאסיבית", נענתה לאחרונה בחיוב במספר פסקי-דין שניתנו בבתי-המשפט לעניינים מינהליים (ראו: עת"מ (ת"א) 1710-02-10 מאיר ניר נ' עיריית אור יהודה (21.11.11); עת"מ (חי') 476-07-10 יצחק סולומון בע"מ – חברה לבנייה ועבודות ציבוריות נ' עיריית חיפה (8.12.10); ועת"מ (חי') 7909-06-12 יצחק סלומון בע"מ נ' עיריית חיפה (5.11.12)). סוגיה זו טרם הוכרעה בפסיקת בית-המשפט העליון, ונותרה לעת הזו ב"צריך עיון" (ראו: עע"מ 7878/10 עיריית רעננה נ' יגאל שמיע (31.1.12); עע"מ 397/11 עיריית חיפה נ' יצחק סולומון בע"מ, חברה לבניה ועבודות ציבוריות (28.11.12); ועע"מ 7140/11 עיריית אור יהודה נ' מתנה אהרון (6.12.12)). עם זאת, הסוגיה הגיעה לפתחו של בית-המשפט העליון לאחרונה בערעור על פסק-הדין בעת"מ (חי') 7909-06-12 (לעיל), אשר קבע כי הדיון בה יהיה בהרכב מורכב (עע"מ 8832/12 עיריית חיפה נ' יצחק סלומון בע"מ (18.11.13)). כאמור, בענייננו קבע בית-משפט קמא, כי אין לצמצם את תחולתה של הלכת נסייר להליכי גבייה אקטיביים בלבד, שכן הרציונאליים העומדים בבסיסה מלמדים שהלכה זו יפה גם להליך הגבייה הפאסיבי, שהיווה את הטעם להגשת המרצת הפתיחה מטעם המשיב: הימנעות המערערת, כרשות מקומית, מליתן למשיב אישור לצורך העברת זכויותיו בנכס "בשל חובות ישנים".

10.לאחר ששקלנו את טענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה, כי יש לקבל את הערעור, וזאת מבלי להידרש לשאלה בדבר נפקותה של טענת התיישנות על הליכי גבייה פאסיביים, הנוגעים להנפקת אישור בדבר היעדר חובות לצורך העברת זכויות במקרקעין. מצאנו להתערב בפסק-דינו של בית-משפט קמא, משני טעמים – הן בשל טעות בהליך שנקט המשיב ובסעדים שביקש; והן מחמת שגגה שנפלה בפסק-הדין בעניין הסעד שניתן.

כאמור, עתר המשיב בהמרצת הפתיחה, לסעד הצהרתי לפיו אין לו כל חובות למערערת בגין הנכס. בהקשר זה העלה המשיב, הן בערכאה הדיונית והן לפנינו, טענות נגד החוב עצמו. המשיב טען, כי החוב נזקף על שמו, שלא כדין, וכי יוחסו לו חובות מהתקופה שאִמו הייתה הבעלים של הנכס. הוא הוסיף וגרס, בנוסף ולחלופין, כי כל החובות התיישנו.

ראשית ייאמר, כי טענות המערער נגד החוב עצמו ניגפות בהחלטת ועדת הערר, והוא מנוע, אפוא, מלהעלותן משנדחה הערעור שהגיש לבית-משפט זה בע"א 6206-10-12 על החלטת ועדת הערר ואף נדחתה העתירה שהגיש לבג"ץ בעניין זה (בג"ץ 5079/13).

שנית, המשיב אינו יכול להסתמך על הלכת נסייר, במסגרת ההליך שנקט והסעדים שביקש בגדרו. כאמור, המשיב עתר בדרך של המרצת פתיחה, לסעד הצהרתי – כללי וגורף – לפיו אין לו כל חובות בנכס; זאת ללא כל זיקה להליך מינהלי שנקטה המערערת. בהלכת נסייר הוכרה זכותו של נישום לעתור לבית-המשפט ולהעלות טענת התיישנות, נגד החלטה או פעולה ספציפית של רשות מקומית בהליכי גבייה, וכן התבקש סעד קונקרטי, להצהיר על התיישנות תביעה לגבי חוב מוגדר ומסוים. לא ניתן לגזור מהלכה זו זכות לקבלת סעד הצהרתי גורף וכללי בדבר היעדר חובות, מחמת טענת התיישנות, ללא זיקה לחוב קונקרטי ולפעולה ספציפית של הרשות. לפיכך, ככל שהמשיב מעוניין להסתמך על הלכת נסייר, היה עליו לפנות למערערת בבקשה מתאימה לקבלת תעודה בדבר היעדר חובות בנכס, וכל אימת שהיה נענה בשלילה – להשיג על החלטה קונקרטית זו, בעתירה או תובענה מתאימה, ובגדרה לבקש את הסעד של קבלת התעודה האמורה, מחמת ההתיישנות שחלה על החוב, לטענתו. בענייננו, הסעד של קבלת תעודה או אישור כאמור, כלל לא התבקש בבית-משפט קמא, וממילא לא הובהר מתי ובאילו נסיבות פנה המשיב למערערת לקבלת אישור כאמור – וסורב.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ