אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ע"א 3496/15

ע"א 3496/15

תאריך פרסום : 17/01/2017 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט העליון כבית משפט לערעורים אזרחיים
3496-15
17/01/2017
בפני השופטים:
1. כבוד השופטת א' חיות
2. בוד השופט ח' מלצר
3. כבוד השופטת ד' ברק-ארז


- נגד -
המערער:
הורמוז בבלפור
נורית פלג; עו"ד אסף מרון
המשיבים:
1. גבעת מרום בע"מ
2. בת שבע עזרא סולימני
3. בהמן סולימני
4. דן בבלפור
5. יפה חדריאן
6. אורית סולימני
7. חדוה סולימני
8. שירה סולימני
9. בהמן סולימני

יעקב גלאור; עו"ד דרור קרני
עו"ד יהונתן כאהן
פסק דין

 

השופטת א' חיות:

 

           ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט א' ואגו) מיום 2.4.2015 בו נדחתה מטעמי התיישנות תובענת המערער להצהיר כי הוא זכאי לסעד של השבה בעקבות ביטול חוזה לרכישת מניות בחברת פארק שעשועי מים בע"מ (להלן: אשקלונה או החברה).

 

רקע עובדתי ופסק דינו של בית המשפט המחוזי

 

  1. המערער הוא נציג של קבוצת בעלי מניות באשקלונה (להלן: הקבוצה) אשר בשנת 1995 כרתה הסכם עם המשיבה 1 (להלן: המשיבה) ועם בעלי מניות נוספים בחברה לפיו תהפוכנה מניות הקבוצה לנדחות והחברה תקצה מניות למשיבה כך שחלקה בחברה יהיה 2/3 מהון המניות ו-2/3 בשליטה בחברה. בתמורה, הוסכם כי המשיבה תלווה לחברה סך של 2.5 מליון דולר, מתוכם תעביר מליון דולר ישירות לבנק לאומי בע"מ (להלן: הבנק) לצורך כיסוי חובה של החברה לבנק ו-1.5 מליון דולר יועברו על ידי החברה לחברי הקבוצה ישירות, שישה חודשים מן היום שבו כל המניות שלהם יהפכו למניות נדחות (להלן: ההסכם מ-1995). ביום 30.7.1995 מסרה המשיבה לידי בא-כוח הקבוצה, עו"ד ברגמן, מכתב בו התחייבה כי החברה תעביר לידי הקבוצה 1.5 מליון דולר, ולהבטחת התחייבות זו הפקידה בידי עו"ד ברגמן המחאה לפקודת המערער והמשיבה 4 (להלן: חדריאן), עבור כל הקבוצה, שסכומה בשקלים שווה ל-1.5 מליון דולר (להלן: השיק). המשיבה הוסיפה והורתה לבא-כוח הקבוצה כי "בכל מקרה שלא נמציא לך המחאות החברה שבנדון ביום הפירעון כאמור ... אזי תהיה רשאי למסור ההמחאות שלנו שהופקדו בידיך בנאמנות ליחידי הקבוצה הפורשת" (מע/ג). אין מחלוקת כי מניות הקבוצה הפכו לנדחות וכי למשיבה הוקצו מניות כמוסכם. לטענת המשיבה היא אף העבירה מליון דולר לכיסוי חובות החברה לבנק. עם זאת, החברה לא שילמה לקבוצה 1.5 מליון דולר והשיק שמסרה המשיבה לידי עו"ד ברגמן חולל באין פירעון. משכך, הגישו המערער וחדריאן בחודש פברואר 2003 את השיק להוצאה לפועל, אך למשיבה ניתנה רשות להתגונן ובעקבות כך תוקנה התביעה שגם אותה הגישו המערער וחדריאן לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בראשית שנת 2003 לאכיפת ההסכם מ-1995 (העילה החוזית) ולפירעון השיק (העילה השטרית) (ת.א. 7180/03; להלן: התביעה או ההליך מ-2003). בתביעה המתוקנת הועמד הסעד הכספי שנתבקש על סך של כ-8.9 מליון ש"ח (הסכום בתיק ההוצאה לפועל ביום פתיחתו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית).

 

  1. ביום 19.6.2003, מספר חודשים לאחר שהוגשה התביעה, שלחה המשיבה לקבוצה הודעה על ביטול ההסכם בשל הטעיה ואי התאמת הממכר למצגים שהציגה הקבוצה וביום 7.4.2013, כעשר שנים לאחר שהוגשה, דחה בית המשפט המחוזי (השופט ש' פרידלנדר) את התביעה (להלן: פסק הדין מ-2013) וקבע, בין היתר, כי הקבוצה הטעתה את המשיבה. בית המשפט הוסיף וקבע כי "יש ליתן תוקף להודעת ביטול החוזה על ידי הנתבעים [המשיבה] מחמת הטעיה ואי התאמה, ולקבוע כי הנם מופטרים מתשלום התמורה על פי החוזה. כמו כן, יש לקבוע כי הנתבעים מופטרים מפירעון שיק התמורה, מחמת 'כישלון התמורה המלא' הגלום בביטולו של החוזה כדין" (שם, בפסקה 81, מע/ה).

 

  1. כחודשיים לאחר מתן פסק הדין מ-2013, עתרו המערער וחדריאן למתן פסיקתה בה יורה בית המשפט כי בעקבות ביטול ההסכם יש להשיב את המצב לקדמותו כך שהון המניות באשקלונה יחולק לפי המצב ששרר טרם חתימת הצדדים על ההסכם מ-1995. המשיבה התנגדה לבקשה מן הטעם שמדובר בתביעת השבה במסווה של פסיקתה אשר הוגשה על ידי הצד הלא נכון, שכן המניות לא נמכרו על ידי הקבוצה אלא על ידי החברה. עוד טענה המשיבה כי בעוד שאת התביעה בעילה השטרית יכול היה המערער לנהל בשם הקבוצה, הוא אינו יכול לתבוע השבה בשם מי שאינו צד להליך. כמו כן, טענה המשיבה בהתנגדותה לפסיקתה שנתבקשה כי "השבה חייבת להיות הדדית וחייבת גם לעמוד במבחן צדק וסבירות" וכנימוק נוסף ציינה כי "דרישת ההשבה הועלתה על ידי התובעים [המערער וחדריאן] רק עתה, כ-10 שנים לאחר ביטול ההסכם ע"י הנתבעים" וכי "ייתכן ודרישת התובעים לביצוע השבה פשוט התיישנה".

 

           ביום 17.6.2013 דחה בית המשפט קמא את הבקשה למתן הפסיקתה שנתבקשה וקבע כי מדובר ב"בקשה מופרכת" בציינו - "בפסק דיני קבעתי כי החוזה בוטל כדין על ידי הנתבעים [המשיבה]. לא קבעתי כי מי מן הצדדים זכאי להשבה כזו או אחרת. לא ניתן, אפוא, לגזור את הסעד המבוקש מפסק-הדין". על כן, כך הוסיף וקבע בית המשפט באותה החלטה "מימושו של הסעד המבוקש, מבלי לקבוע מסמרות בשאלה אם הוא צודק, אינו יכול להתקבל במתכונת של חתימה על פסיקתה – אלא בתובענה נפרדת, שבמסגרתה יתבררו הטענות והטענות-שכנגד, כפי שהן עולות כבר מן הבקשה, התגובה והתשובה-לתגובה שלפניי" (מע/ו).

 

  1. ביום 2.3.2014 הגיש המערער תובענה חדשה לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בה ביקש להצהיר כי בעקבות פסק הדין מ-2013 יש להשיב את מערך המניות באשקלונה, את הזכויות הגלומות במניות ואת תקנון החברה למצב ששרר ערב כריתת ההסכם. המשיבה מצידה העלתה טענת סף בדבר התיישנות התביעה, בהתבסס על כך שהודעת הביטול נשלחה לקבוצה ביום 19.6.2003 וכן על כך שתוקף הביטול הינו מיום מתן ההודעה כאמור, מאחר שנפסק כי החוזה בוטל כדין עקב הטעיה.

 

           ביום 2.4.2015 קיבל בית המשפט המחוזי את טענת הסף שהעלתה המשיבה ודחה את התובענה, בקובעו כי בהתאם להלכה שנפסקה בע"א 9371/00 אלבשארה לעידוד תיירות בע"מ נ' קוסטודיה פרנציסקנה דה טרה סנקטה, פ"ד נו(4) 798 (5.6.2002) (להלן: עניין אלבשארה), עילת התביעה להשבה השתכללה והקימה בידי הקבוצה "כוח תביעה מהותי" עם קבלת הודעת הביטול שמסרה לה המשיבה ועל-כן התביעה התיישנה. בית המשפט הוסיף כי בהתאם לפסק הדין בעניין אלבשארה מקום שבו צד לחוזה כופר בתוקף הודעת הביטול ומעדיף להמתין לסיום ההתדיינות המשפטית מבלי לבקש השבה, הוא נוטל על עצמו סיכון שכאשר תוכרע שאלת תוקף הביטול, תחלוף תקופת ההתיישנות להגשת התביעה להשבה. בהקשר זה הוסיף בית המשפט וציין כי המערער יכול היה לנקוט משנה זהירות ולעתור לסעד חלופי של השבה בד בבד עם הגשת התביעה לאכיפה. משלא עשה כן ותקופת ההתיישנות חלפה, יש לדחות את התובענה. בית המשפט דחה, אפוא, את התובענה מחמת התיישנותה וכן חייב את המערער בהוצאות המשיבה ובשכר טרחת עורכי דינה בסך 15,000 ש"ח, ובהוצאות ובשכר טרחת עורכי הדין של המשיבים הפורמאליים 2 ו-3 (חלק מבעלי מניות הרוב באשקלונה) בסך של 7500 ש"ח.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ