אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ע"א 3077/15 פאלח אחמד לדאוי נ' יוסף עבדול לטיף מתאני

ע"א 3077/15 פאלח אחמד לדאוי נ' יוסף עבדול לטיף מתאני

תאריך פרסום : 01/07/2015 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט העליון
3077-15
01/07/2015
בפני השופטת:
ע' ברון

- נגד -
המבקש:
פאלח אחמד לדאוי
עו"ד נזאר ותד
עו"ד פדל מורה
המשיב:
יוסף עבדול לטיף מתאני
עו"ד איתן בן ברוך
החלטה

 

  1. לפניי בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (ה"פ 40613-01-13, כבוד השופט י' שינמן) מיום 16.2.2015 (להלן: הבקשה או הבקשה לעיכוב ביצוע; ו-פסק הדין, בהתאמה) – שבמסגרתו נקבע כי הזכויות במקרקעין שבמחלוקת בין הצדדים מסורות למשיב – וזאת עד להכרעה בערעור על פסק הדין שהוגש בד בבד עם הבקשה. כמו כן, לאחר הגשת הבקשה הגיש המבקש בקשה נוספת, למתן צו מניעה זמני בערעור המורה למשיב להפסיק את עבודות הבנייה בהן החל במקרקעין שבמחלוקת (הבקשה לעיכוב ביצוע ביחד עם הבקשה למתן צו זמני בערעור, יכונו להלן: הבקשות).

 

רקע והליכים קודמים

 

  1. המבקש הוא הבעלים הרשום (בשותפות שווה עם אחיו המנוח) במקרקעין בשטח כולל של כעשרים דונם בקלנסואה (להלן: המקרקעין). המקרקעין גובלים בכביש שרצועת הקרקע הסמוכה לו, המהווה חלק מהמקרקעין, הופקעה בעבר לצרכי ציבור (להלן: השטח המופקע). בשנת 2012 צומצמה רצועת השטח המופקע ומרביתה הופשרה למגורים, וזאת בהתאם לתכנית שקיבלה תוקף בשנת 1995 (להלן: התכנית).

           ביום 17.10.1992 נחתם הסכם שבמסגרתו רכש המשיב מהמבקש שטח בן 550 מ"ר מהמקרקעין (להלן: ההסכם ו-החלקה, בהתאמה). ביום 9.1.1998, מספר שנים לאחר שאושרה התכנית, נחתם בין הצדדים מסמך שכונה על ידם "הסכם וויתור", שבו נקבע כי המבקש מוותר למשיב על החלק מתוך השטח המופקע שנמצא בין החלקה לבין הכביש וכי הוויתור הוא סופי ובלתי חוזר (להלן: הסכם הוויתור ו-החלקה המופקעת, בהתאמה). בהמשך, ביום 23.5.1998 התקשרו הצדדים בהסכם נוסף שכותרתו "נספח לחוזה מיום 17.10.1992", ובמסגרתו התחייב המבקש להעביר לבעלות המשיב את החלקה המופקעת כשזו תופשר ותוחזר לרשותו (להלן: הנספח להסכם).

 

           כאמור, בשנת 2012 אושרה התכנית ובמסגרת זו שונה ייעוד השטח המופקע משטח ציבורי פתוח לשטח לבנייה. כמו כן שינתה התוכנית את החלוקה הפנימית של המקרקעין למגרשים, ובחלוקה החדשה הפכו החלקה והחלקה המופקעת לשני מגרשים בשטח כולל של 1,490 מ"ר (שני המגרשים ביחד, להלן: המגרש החדש). תשריט התכנית, שהוגש בשנת 2012 לוועדה המקומית לתכנון ולבניה במסגרת אישור התכנית (להלן: התשריט), כלל טבלה שבה פורטו המגרשים החדשים ובעליהם, ולפיה המשיב הוא הבעלים של שני המגרשים המהווים את המגרש החדש. המבקש חתם בטבלה פעמיים, במקום המתאים עבור כל אחד משני המגרשים. יצוין עוד כי בהמשך הטבלה מופיעות חתימותיהם של בניו של המבקש, לאישור בעלויותיהם במגרשים הסמוכים במקרקעין.

 

           בעקבות אישור התכנית ביקש המשיב מהמבקש לקיים את התחייבותו בהסכם הוויתור ובנספח להסכם, ולהעביר לבעלותו את המגרש החדש. משהלה סירב, עתר המשיב לבית המשפט וביקש לאכוף את התחייבויות המבקש בשלושת ההסכמים, היינו להורות על רישום המגרש החדש על שמו. בעקבות הגשת התביעה, שלח המבקש מכתב ובו הודיע כי הוא מבטל את התחייבותו למסור למשיב את החלקה המופקעת, ובהמשך הבהיר המבקש כי אינו מתנגד להשלמת רישום החלקה (להבדיל מהחלקה המופקעת) על שם המשיב.

 

בירור התובענה בבית המשפט המחוזי ופסק הדין

 

  1. טענתו המרכזית של המבקש בבית המשפט המחוזי הייתה כי ההסכמה בין הצדדים להעברת החלקה המופקעת הייתה חוזה מתנה, ללא תמורה. המבקש הסביר כי אינו מבין בענייני תכנון וכי הוחתם על הסכם הוויתור במירמה ומצג שווא מצד המשיב שהבטיח לקדם את הפשרת השטח המופקע. לטענת המבקש, מסירת קרקע במתנה למי שאינו קרוב משפחה אינה מתיישבת עם ההיגיון, ועובדה היא שהצדדים חתמו בסמוך לאחר מכן על הנספח להסכם, שבו לא מצוין כי מסירת החלקה המופקעת היא סופית ובלתי חוזרת, כפי שצוין בהסכם הוויתור. לשיטת המבקש, הנספח להסכם הוא בבחינת חוזה מתנה שביטל את הסכם הוויתור, וככזה רשאי המבקש לחזור בו מהענקת המתנה כל עוד לא שינה המשיב את מצבו לרעה. בנוסף טען המבקש כי חתימתו על התשריט נעשתה בטעות, היות שהוסבר לו שחתימתו היא חלק מהתכנון, ומשום כך אינה מחייבת ודינה להתבטל.

 

           במהלך בירור התובענה הסתבר כי המשיב מחזיק בחלקה המופקעת למעלה מעשרים שנה, מאז 1993 או 1994. המבקש אישר בעצמו עניין זה, אלא שטען כי הרשה למשיב להשתמש בחלקה המופקעת למשך 7 שנים וכי מאז "הוא לא רצה לצאת". המשיב מצידו הסביר בחקירתו הנגדית את הרקע למסירת החזקה בחלקה המופקעת ולחתימת הסכם הוויתור והנספח להסכם. לדבריו, בסביבות 1994-1993 פנה אליו המבקש וסיפר שהוא מעוניין למכור את החלקה המופקעת וכי השניים קבעו את התמורה בסך 14,000 דולר. המשיב העיד כי בשל החברות ביניהם לא תועדו הדברים בכתב מיד לאחר ההסכמה, אף שבפועל התמורה שולמה למבקש והחזקה בחלקה המופקעת עברה למשיב מיד לאחר שהדברים סוכמו. רק כעבור כחמש שנים חתמו השניים על מסמך בשפה הערבית, שנוסח על ידי חבר של המבקש שאינו עורך דין ושעליו חתם גם בנו של המבקש (הוא הסכם הוויתור), ומספר חודשים מאוחר יותר מסר המשיב את הסכם הוויתור לעורך דין בקלנסואה שתירגם אותו לעברית והחתים את הצדדים על הנספח להסכם. המשיב לא סיפק הסבר מדוע התמורה אינה מצוינת בהסכם הוויתור ובנספח להסכם, אך עמד על כך ששילם סך של 14,000 דולר עבור החלקה המופקעת.

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ