אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ע"א 27778-06-14 איטונג בע"מ נ' מרזוק הנדסה ובנין בע"מ ואח'

ע"א 27778-06-14 איטונג בע"מ נ' מרזוק הנדסה ובנין בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 05/06/2016 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו כבית משפט לערעורים אזרחיים
27778-06-14
26/05/2016
בפני השופטת:
רות לבהר שרון

- נגד -
המערערת:
איטונג בע"מ
עו"ד רועי אהרוני
המשיבים:
1. מרזוק הנדסה ובנין בע"מ
2. בסאם מרזוק

עו"ד צברי גרימברג
פסק דין

 

 

 בפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב יפו (כבוד השופטת אושרי פרוסט-פרנקל), שניתן בתא"מ 53255-02-12 ביום 3.4.14, במסגרתו נדחתה תביעת המערערת, איטונג בע"מ (להלן: "המערערת"), לחיוב מרזוק הנדסה ובנין בע"מ (להלן: "המשיבה 1") ו/או משיב 2, מר בסאם מרזוק (להלן: "המשיב 2"), בעליה של המשיבה 1, לביצוע שטר חוב עליו חתומים המשיבים, בסך 180,000 ₪ (ללא הצמדה), בגין אספקת סחורה שתמורתה טרם שולמה למערערת.  העובדות ופסק דינו של בית משפט קמא 1.ביום 25.6.09 נחתם בין הצדדים הסכם אספקה בו התחייבה המערערת לספק למשיבה 1 קירות טרומים מצופים באריחים מתועשים, במחיר ובלוח זמנים מוסכמים (להלן: "ההסכם"). הקירות האמורים נועדו לביצוע חיפוי בקירות חיצוניים של פרויקט במבנה שהזמינה רפא"ל מהמשיבה 1 (להלן: "הפרויקט"). עוד נקבע בהסכם, כי אספקת החומרים תהיה תוך 10 שבועות מיום חתימת ההסכם ותימשך 5 שבועות, וכן כי המידות יהיו לפי הצעת מחיר מס' 101 מיום 10.6.09, שצורפה להסכם.  במקביל לחתימת ההסכם, חתמה המשיבה 1 על שטר חוב, כאשר משיב 2 חתם על ערבות אוואל (ביחד ולחוד עם עושה השטר) כביטחון לתשלום התמורה על פי ההסכם (נספח ג' לתיק מוצגי המערערת). 2.למרות המועד שנקבע בהסכם, המערערת החלה לספק את המוצרים באופן חלקי רק בתחילת חודש יולי 2010. בתום אותו חודש, לאחר שהמערערת סיפקה רק 20% מהמוצרים, היא הודיעה למשיבה 1 כי אין ביכולתה להמשיך את האספקה, מאחר שהמוצרים נפסלו על ידי מחלקת בקרת האיכות שלה, וחידשה את האספקה רק חודש לאחר מכן. לטענת המשיבה בסופו של דבר המערערת איחרה באספקה בשמונה חודשים.  יצוין, כי המערערת טענה כי כל עיכוב נטען נבע מהתנהגות המשיבות, שמסרו את ההזמנה במועד מאוחר - הזמנה מינואר 2010 (נספח ח' לתיק מוצגי המערערת) והשלמת הזמנה במאי 2010 (נספח י' לתיק מוצגי המערערת), וטעות במדידות.  יצוין, כי המערערת השלימה את אספקת הקירות בדצמבר 2010.  3.לאור האמור, המשיבה 1 הודיעה למערערת כי הפרותיה את ההסכם עלולות לגרור את חיובה בסנקציות כספיות מצד מזמין הפרויקט, רפא"ל. בפועל, בשל העיכוב באספקת המוצרים על ידי המערערת, סיימה המשיבה 1 את הפרויקט באיחור של שנה (בינואר 2011). 4.ביום 6.4.11, לאחר שכל הסחורה סופקה, והמשיבה 1 סיימה כאמור את הפרויקט, נפגשו הצדדים לסיכום הבנות לגבי יתרת התשלומים של המשיבה 1 למערערת, בסך של 330,000 ₪. בין הצדדים הוסכם (נספח י"ג לתיק מוצגי המערערת), כי המשיבים ישלמו למערערת סכום של 150,000 ₪ באופן מיידי, ובאשר לתשלום היתרה (181,409 ₪), ימתינו הצדדים עד לאישור החשבון הסופי של המשיבים על ידי רפא"ל. בתוך כך הוסכם, כי אם המשיבה 1 תיקנס על ידי רפא"ל בגין פיגור בפרויקט כתוצאה מפיגור באספקת החומר על ידי המערערת - יקיימו הצדדים פגישה לדיון בנוגע לאחריותה של המערערת לפיגור, ובחלקה היחסי בקנסות שיושתו על המשיבה 1. כמו כן, הוסכם כי תשלום שיבוצע לאחר 30.8.11, יחויב ב-5% ריבית. ההסכמות הועלו על הכתב וצורפו כנספח 4 לתיק מוצגי המשיבים. 5.ביום 28.11.11 הודיעה רפא"ל למשיבה 1, כי החליטה שלא לאשר את תשלום יתרת החשבון הסופי שלה, בשל קנסות בסך של 633,500 ₪ שהוטלו עליה בגין העיכוב בביצוע הפרויקט, וטענה כי על המשיבה 1 לשלם לה 237,000 ₪. (המשיבה דרשה מרפא"ל סך של 396,591 ₪). 6.למרות ההסכם שנחתם בין המשיבה 1 לבין המערערת ביום 6.4.11, בו כאמור הוסכם כי הצדדים יפגשו במטרה לדון באחריות המערערת בחלק היחסי מהקנסות שהוטלו על המשיבה 1, המערערת הגישה ביום 29.11.11 את שטר החוב לביצוע. המשיבים הגישו התנגדות לביצוע השטר, והתיק הועבר לדיון בבית משפט השלום. כפי שיפורט להלן, בית משפט קמא חייב את המערערת בתשלום יחסי בגין איחור המשיבה 1 בסיום השלמת הפרוייקט לרפא"ל, ומכאן הערעור.  7.במקביל לניהול התביעה בין המערערת למשיבים בבית משפט השלום, הגיעו המשיבים ורפא"ל, ביום 2.2.14, להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק בורר (נספח 5 לתיק מוצגי המשיבים), במסגרתו, נקבע כי רפא"ל תשלם למשיבה 1 סכום של 350,000 ₪ בלבד, מתוך דרישת המשיבה 1, שעמדה על סכום של 1,493,388 ₪. וכך נקבע: "בקביעת סכום הפשרה, נקלח בחשבון הפיצוי המוסכם, כאשר ברכיב לא מבוטל בו היה איחור במועד אספקת קירות איטונג [המערערת - ר.ל.ש]" (להלן: "סעיף 4 להסכם הפשרה"). 8.בית משפט קמא דן בשאלה האם המשיבה 1 נותרה חייבת למערערת את סכום היתרה בסך 181,409 ₪, או שעל המערערת להשתתף בחלקה היחסי בקנסות שהוטלו על המשיבה 1 על ידי רפא"ל. בית משפט קמא קבע, כי למרות מועד האספקה שנקבע בהסכם מיום 25.6.09, בפועל, הסכימו הצדדים, בהתנהגותם, לדחות את אספקת הסחורה למועד מאוחר יותר. בתוך כך, בית משפט קמא קבע, כי משיבה 1 השלימה את ההזמנה מהמערערת רק בחודש מאי 2010, ושעל המערערת היה לספקה תוך 15 שבועות מיום ההזמנה - אמצע חודש יוני 2010. יצויין כי ככל הנראה נפלה מלפני בימ"ש קמא טעות סופר, כאשר הכוונה היתה ל-5 שבועות אספקה כפי שצוין בהסכם המקורי. ברם המערערת השלימה את האספקה רק בחודש דצמבר 2010, כלומר באיחור של 6 חודשים.  9.בית משפט קמא הוסיף וקבע, כי מהמסמך שנחתם בין המערערת למשיבה 1 ביום 6.4.11, ומעדותו של מנהל תחום הבניה אצל המערערת (מר בן דוד),עולה כי המערערת הכירה באחריותה לחלק יחסי באיחור, ובצורך לשאת בחלק מהקנס שיוטל על המשיבה 1. יחד עם זאת, קבע בית המשפט כי אף אחד מהצדדים לא הוכיח את משך האיחור, או את החלק היחסי בו הסכימה המערערת לשאת, אך ציין כי "עצם הסכמתה [של המערערת - ר.ל.ש] לחתום על המסמך מיום 6.4.11 מהווה הודאה שהתעכבה באספקת הקירות", וקבע לאור מכלול הראיות, כי מדובר באיחור של 6 חודשים.  לאור זאת, דחה בית משפט קמא את תביעת המערערת, וקבע כי חלקה היחסי בקנס שהוטל על המשיבה 1 על ידי רפא"ל הינו 270,000 ₪, ולכן יש לקבל את טענת הקיזוז של המשיבה 1, מיתרת חובה למערערת, שעמד על 181,409 ₪.  טענות הצדדים בערעור  10.לטענת המערערת, שגה בית משפט קמא כשדחה את תביעתה לביצוע שטר החוב, שכן לטענתה, לא חל כל עיכוב באספקת הסחורה, וכי לוחות הזמנים בפרויקט שונו על ידי הצדדים בהסכמה, וכל עיכוב שהוא הינו באחריות הנתבעות שהתעכבו בביצוע ההזמנה. כמו כן לטענתה, שגה בית משפט קמא כאשר התעלם מעדותו של המשיב 2, לאחר שמצא שהייתה רצופה בסתירות, ולכן היה על בית המשפט לראותה כעדות שקר.  טענה מרכזית של המערערת היא כי שגה בית משפט קמא כאשר לא התייחס לסעיף 4 להסכם הפשרה בין המשיבים לבין רפא"ל, שעניינו אחריות המערערת לקנס שיוטל על המשיבה 1 בגין האיחור בפרויקט, כאל סעיף "תפור", וזאת בשל עדותה של עו"ד הדס ברקוביץ', אשר ייצגה את רפא"ל בהליך הבוררות. המערערת מדגישה, כי עו"ד הדס ברקוביץ' ציינה בעדותה כי המשיבים הם שיזמו את הכנסת הסעיף האמור להסכם הפשרה, בעוד שבעדותו של משיב 2 צוין כי "במסגרת ההסכם רפאל לא היתה מוכנה לוותר על חלק וחייבה אותי לרשום זאת בתוך הסכם הפשרה על החלק של איטונג" (עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 14-17). בתוך כך, המערערת טוענת, כי בית משפט קמא לא ציין איזו מהעדויות עדיפה עליו, ושגה כאשר לא נתן לסתירה שלעיל את המשקל הראוי. נוסף על כך, המערערת טוענת, כי שגה בית משפט קמא כאשר התעלם מטענותיה של רפא"ל כלפי המשיבה 1 במסגרת הליך הבוררות, בנוגע לחוסר בכוח אדם וניהול לקוי של משיב 2, שהם אלה שגרמו לעיכוב בסיום הפרוייקט.  לטענת המערערת, טעה בית משפט קמא כאשר קבע כי האיחור בהשלמת הפרוייקט של רפאל ע"י משיבה 1, נבע מאיחור באספקת הלוחות על ידי המערערת, ולא מגורמים שלא היו תלויים בה. עוד טוענת המערערת, כי שגה בית משפט קמא בקבעו כי המועד האחרון לאספקת הלוחות על ידי המערערת (15 שבועות מיום השלמת ההזמנה בחודש מאי 2010) הוא באמצע חודש יוני 2010.  לבסוף, טוענת המערערת, כי המשיבים לא הוכיחו את טענת הקיזוז שהעלו, וכי סכום הקיזוז הוא שרירותי, ולא ברור מדוע נקבע כי זכאים המשיבים לקיזוז חובם אל מול המערערת בסך של 270,000 ₪.  11.מנגד, טוענים המשיבים, כי הערעור נסוב על קביעות עובדתיות וקביעות מהימנות, וכי הלכה פסוקה היא שאין ערכאת הערעור מתערבת בקביעות כגון אלו, אלא במקרים נדירים יוצאי דופן, שאין זה המקרה. לגופו של עניין טוענים המשיבים, כי בהתאם לכל העדויות והראויות, ובהתאם לקביעתו של בית משפט קמא, לא יכולה להיות מחלוקת כי המערערת איחרה באספקת המוצרים, וכי איחור זה גרם לחלק מאיחורה של המשיבה 1 בסיום הפרויקט מול רפא"ל, כפי שקבע בצדק בית משפט קמא. מכאן, שאין כל עילה להתערב בקביעה מבוססת זו. מעבר לכך, המשיבים דוחים את טענת המערערת לפיה בית משפט קמא התעלם מעדותו של משיב 2, וטוענים כי לא רק שבית המשפט לא התעלם מעדותו של משיב 2, אלא שבית המשפט ציין כי היא הייתה מהימנה בעיניו, וניתן לה משקל רציני, ואין להתערב בקביעה זו. באשר לשאלה מי העלה לראשונה את הדרישה שבהסכם הפשרה יצוין כי האיחור נובע בין השאר מהתנהלותה של המערערת - המשיבים או רפא"ל - טוענים המשיבים כי מדובר בנקודה שולית וזניחה. בעדותה של עו"ד הדס ברקוביץ', היא ציינה כי הדרישה הראשונה אכן הועלתה על ידי המשיב 2 אך רפא"ל סירבה לכך, ואולם בסופו של יום, הנוסח שבסעיף האמור הוא נוסח שהוצע על ידי הבורר. על כן טוענים המשיבים, כי טענתה של המערערת שמדובר בסעיף "תפור" נדחתה כבר בבית משפט קמא, ויש לדחותה גם בערעור.  יתרה מכך, המשיבים ציינו כי הוצע למערערת במהלך המשפט לקחת חלק בהליכי הבוררות מול רפא"ל, ובכך ניתנה למערערת הזדמנות לפעול להקטנת הקנס, אך היא סירבה לעשות כן. באשר לשיעור החלק היחסי שיש להשית על המערערת מתוך הקנס שהוטל על המשיבה 1, טוענים המשיבים כי אומנם בית משפט קמא לא פירט בפסק דינו את החישוב, אך מדובר כמובן בחישוב אריתמטי פשוט מאין כמוהו: 6:14 X 633,500 = 271,500 ₪. ד י ו ן 12.לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית משפט קמא, בכתב הערעור ועיקרי הטיעון, וכן בכל המסמכים הרלוונטיים, ולאחר ששמעתי את הצדדים, אני סבורה כי דין הערעור להידחות.   13.אקדים ואציין כי ככל שהערעור מתייחס לקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, לפיהן הצדדים שינו בהתנהגותם את מועד האספקה עליו הוסכם - דינו להידחות. בית משפט קמא קבע במפורש, לאחר שבחן את מכלול הראיות, כי "מהעדויות שהובאו בפני, עולה שהצדדים בהתנהגותם, דחו את אספקת הלוחות למועד מאוחר...", ובהמשך: "... בפועל, בהתאם להתנהגות הצדדים הייתה הזמנה נוספת שהיא הראשונה שהוגשה לתובעת לביצוע ביום 3.1.10. דהיינו עפ"י התנהגות הצדדים, זו ההזמנה שעל פיה הייתה אמורה התובעת לבצע את הלוחות". לסיכום קבע בית משפט קמא כדלקמן:  "מהעדויות והראיות אשר הובאו בפני, עולה שהגם שההסכם מיום 25.6.09 היווה הזמנה מלאה, כולל מידות ומועדי אספקה, הסכימו הצדדים בהתנהגות שההזמנה בפועל התקיימה ביום 3.1.10. זו הייתה אמנם רשימה חלקית, אך היה על התובעת לספקה עד לסוף חודש אפריל. השלמה ההזמנה לכל המבנה, נשלחה מהנתבעת לתובעת בחודש מאי 2010, כך עפ"י מכתב הנתבעת מיום 25.8.10.... עולה שהנתבעת השלימה את הזמנת הלוחות רק בחודש מאי 2010. על התובעת היה לספק את הלוחות 15 שבועות ממועד ההזמנה [ככל הנראה הכוונה ל-5 שבועות - ר.ל.ש], דהיינו באמצע חודש יוני 2010 והתובעת סיימה את האספקה בחודש דצמבר 2010. בפועל ההזמנה סופקה רק בחודש דצמבר 2010, באחור של כ-6 חודשים".  הלכה היא כי אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית, שבחנה את מכלול הראיות, ושמעה את העדים והתרשמה מהם באופן ישיר [ע"א 1966/07 עמליה אריאל נ' קרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ (פורסם בנבו, 9.8.10)]. בענייננו, לא מצאתי מקום להתערב בקביעות אלה.  14.כך גם לא מצאתי מקום להתערב בקביעתו של בית משפט קמא, שקבע בצדק שהמערערת הודתה למעשה באחריות מסויימת לאיחור של המשיבה 1 בסיום הפרוייקט מול רפא"ל, והסכימה על כן לעכב את קבלת יתרת החשבון, כפי שהופיע במסמך שנחתם בין המערערת למשיבה 1 ביום 6.4.11, שמהווה למעשה מכתב מאת המשיבה 1 למערערת, עליו הוספו הערות בכתב יד, ועליו חתומים שני הצדדים, שזו לשונו: "הנדון: התחשבנות - פרויקט רפא"ל מבנה 789בהמשך לפגישתנו מיום 24-2-2011 סוכם כי חברת מרזוק הנדסה ובנין בע"מ תעביר לחברת איטונג סך של 150,000 (מאה חמישים אלף) ₪ [הסכום מופיע בכתב יד, כתיקון, כאשר תחילה צוין סך של 100,000 ₪ - ר.ל.ש] כולל מע"מ באופן מיידי. יתרת התשלום תתבצע לאחר אישור חשבון סופי ע"י רפא"ל אשר יהיה עד 30/8/11 [התאריך מופיע בכתב יד כתיקון - ר.ל.ש]. מרזוק הנדסה מתחייבת לעדכן את חב' איטונג במועד סגירת ח-ן סופי מול רפא"ל [הוסף בכתב יד - ר.ל.ש].מוסכם בין הצדדים שבמידה וחברת מרזוק הנדסה ו/או מרזוק בסאם תיקנס ע"י רפא"ל בגין פיגורים בפרויקט הנ"ל כאשר מוסכם שחלקם של פיגורים אלו נובעים מפיגור באספקת מוצרי איטונג, אז ידונו הצדדים באחריותה ובחלקה היחסי של חברת איטונג בפיגורים, כי אז יקוזז מהחשבון את החלק המוסכם. עד אז, לא תהיה דרישה נוספת לתשלום מצידה של איטונג. * [הכוכבית במקור – ר.ל.ש] במידה ועד תאריך 30.8.11 לא יוסדר חשבון סופי, כי אז כל חריגה תחויב בתוספת ריבית בשיעור של 5% שנתי החל מיום 30.8.11" [הוסף בכתב יד - ר.ל.ש].  15.האמור במסמך זה אינו יכול להתפרש לשתי פנים. לא יכולה להיות מחלוקת כי המערערת הכירה באחריות מסויימת שיש לאיחורה באספקת הלוחות כגורם לאיחור של משיבה 1 אל מול רפא"ל, והסכימה כי ככל שמשיבה 1 תיקנס ע"י רפא"ל, יבחנו הצדדים את משמעות אחריותה של המערערת בהקשר זה. אין כל אפשרות לקבל את טענת המערערת כי האמור במסמך זה הוא "מתוך רצון טוב וחמלה".  משכך, אין כל מקום להתערב בקביעתו של בית משפט קמא בדבר הודאתה של המערערת באחריות מסויימת לעיכוב. הדברים מבוססים על מכלול הראיות שנבחנו על ידי בית משפט קמא, ששמע גם את העדים הרלוונטיים, כאשר עדי המערערת הודו כי עליהם לשאת באחריות מסויימת לאיחור, וקבע בצדק כאמור. בכל מקרה, גם אם קיימים גורמים נוספים לעיכוב, כפי שטוענת המערערת, הרי שאין בכך כדי לשלול מאחריותה שלה שתרמה לעיכוב.  16.גם דין טענת המערערת בעניין "תפירת הסעיף" - להידחות. עיון בחומר הראיות מלמד כי מדובר בסעיף עליו הסכימו הצדדים, ואין משמעות מי הראשון שביקש להכלילו. מדובר בסעיף הגיוני ומקובל במצבים שכאלה, מה גם שבהתאם לראיות מי שהציע בסופו של דבר, במסגרת הסדר הפשרה לכלול סעיף זה היה הבורר עצמו.  17.באשר למשך האיחור - בית משפט קמא קבע כי אף אחד מהצדדים לא הוכיח את משך האיחור, ואת החלק היחסי לגביו אחראית המערערת באיחור. ואולם, בהתבסס על מכלול הראיות, קבע בית משפט קמא כי מדובר באיחור של 6 חודשים, אם כי נמנע מלפרט. עיון בחומר הראיות מלמד כי הוכח שמשיבה 1 העבירה הזמנה ראשונית בינואר 2010, כאשר ההזמנה הושלמה רק במאי 2010. דברים אלה הוכחו ואין להתערב בקביעות אלה.  מכלול הנסיבות במקרה זה מצביעות על כך שבית משפט קמא התייחס למאי 2010 כנקודת הזמן להשלמת ההזמנה, אלא שככל הנראה נפלה בידו טעות סופר כאשר ציין כי 15 שבועות ממועד זה חל ביוני 2010, בעוד שכוונתו הייתה ל-5 שבועות אספקה, כפי שנקבע בהסכם המקורי, כך שחמישה שבועות ממאי 2010 אכן מסתיימות ביוני. אם כך הם הדברים, הרי שמסיום האספקה שהיה רק בדצמבר 2010, אכן מדובר בשישה חודשי איחור.  18.לבסוף, דין טענת המערערת לפיה, טענת הקיזוז לא הוכחה וסכום הקיזוז שנפסק הוא שרירותי - להידחות. אומנם בית משפט קמא לא ציין זאת במפורש, אך ניתן להתחקות אחר חישובו בנקל. בית משפט קמא קבע לאור הראיות והעדויות, כי המערערת איחרה באספקה ב-6 חודשים, ולכן מתוך גובה הקנס שהוטל על המשיבה 1 (עמ' 3 לפסק הדין של בית משפט קמא), חושב חלקה היחסי של המערערת (6 חודשים מתוך 14 חודשים).    סוף דבר 19.לאור כל האמור, הערעור נדחה.  המערערת תישא בהוצאות משפט ושכ"ט המשיבים בסך 10,000 ₪ כולל מע"מ, שיועברו באמצעות בא כוחו מתוך הפיקדון. יתרת הפיקדון תוחזר למערערת, באמצעות בא כוחה.  ניתן היום י"ח באייר תשע"ו, 26.5.16, בהעדר הצדדים. המזכירות תעביר העתק פסק הדין לצדדים.  Picture 1  

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ