העדות מטעם הפניקס (גב' שרית כהן וגב' רחל אלמוזנינו) אשר כעולה מעדותן עובדות בחברת הפניקס זה שנים רבות, העידו מפורשות כי בהתאם לנהלים הנוהגים בהפניקס, כל זמן שלא מתקבל בהפניקס סקר סיכונים חתום ע"י הגורם המבקש את הביטוח - לא מונפקת פוליסת ביטוח/תוספת לפוליסת ביטוח (פרוטוקול יום 02/06/12 עמ' 73 ש' 23-31; עמ' 75 ש' 3-12), ולמעשה הביטוח אינו נכנס לתוקף.
71.יתרה מזאת, הובהר בעדותה של גב' שרית כהן כי המלצות הסוקר והסכמת המערערת לקיום ההמלצות, לרבות תניות המיגון, מהווים תנאי לביטוח ע"י הפניקס (שם, עמ' 74, ש' 26 ואילך) ונראה כי הסכמה זו מטעם המערערת לא ניתנה. עדה זו אף ציינה ברוב כנותה כי המחסן שנפרץ באור עקיבא לא היה מבוטח במועד הפריצה (שם, עמ' 75, ש' 11-12).
72.אכן, אין חולק כי בכוונתה של המערערת היה לבטח את המחסן באור עקיבא תחת המחסן בצרופה והמערערת אף עשתה פעולות לקראת רכישת התוספת לביטוח המחסן כאמור, כדוגמת פנייה לסוכנות הביטוח והזמנת סקר סיכונים, ואולם בין זה ובין הקביעה כי כוונת המערערת לביטוח המחסן באור עקיבא השתכללה כדי פוליסת ביטוח תקפה – הדרך ארוכה.
73.דוחות סקר הסיכונים מיום 17/11/10 ומיום 21/11/10 מפרטים דרישות מיגון ביחס למחסן באור עקיבא כאשר המערערת, נדרשה לחתום על הסקר ולהצהיר "הנני מתחייבת לבצע לאלתר את דרישות המיגון המפורטות בסקר". דוחות אלו (או מי מהם) לא הוחזרו חתומים להפניקס ע"י המערערת, ודרישות המיגון בהתאם לסקר לא ננקטו על ידה עובר לאירוע הפריצה.
74.משאין בפניי כל טענה ו/או אינדיקציה מצד הפניקס כי היא ויתרה על דרישות המיגון שהוצבו למערערת במסגרת דוחות הסקר שבוצעו, ונראה כי מבחינתה כל עוד דרישות אלו לא קוימו במלואן לא ניתן כיסוי ביטוחי למחסן באור עקיבא, הרי שלא ניתן לקבוע כי השתכלל חוזה ביטוח ביחס למחסן באור עקיבא.
75.חוזה ביטוח, מעצם טיבו וטבעו, קיבול ההצעה, משמעו למעשה, השלמת הליך החיתום, במסגרתו מגבשת חברת הביטוח את גמירות דעתה באשר לתנאי קבלת המבוטח לביטוח וקובעת את שיעור הפרמיה. בהקשר זה, ההצעה לביטוח המגולמת בין היתר, בדרישות שהעלתה הפניקס בדוחות הסקר לא נחתמה ע"י המערערת, ומשכך אין בעניינו הצעה וקיבול כהגדרתם בחוק החוזים.
76.למעשה, רק עם קביעת תנאי החיתום, לרבות התניות הספציפיות בפוליסה הנוגעות לסיכון אש וגובה הפרמיה משתכלל המו"מ לכדי חוזה ביטוח תקף. בענייננו, לא הופקה תוספת לפוליסה ולא נקבעו תנאי החיתום הנוגעים בין היתר, לסיכוני אש וחישובי הפרמיה ומשכך, טרם השתכלל חוזה הביטוח.
77.זאת ועוד, העדר החתימה על דוח סקר הסיכונים ו/או תוספת חוזה הביטוח ביחס למחסן בהפניקס (אשר כלל לא הונפקה), יש בהם כדי להעיד על העדר גמירות דעת בחתימת חוזה הביטוח.
78.זאת ועוד, כפי שעמד על כך בית המשפט קמא, טענת הפניקס כי השתכללה פוליסת ביטוח מחייבת בקשר למחסן באור עקיבא אינה עולה בקנה אחד עם הנאמר במכתב הדחייה בו נטען כי האתר לא דווח ואינו נכלל בכיסוי הביטוחי, ומקובלת עליי הכרעתו של בית המשפט קמא אשר דחה את טענת הפניקס כי המדובר בטעות שנפלה במכתב הדחייה.
79.עוד אציין כי קביעתי זו לפיה אין בענייננו חוזה ביטוח תקף ביחס למחסן באור עקיבא, מקבלת משנה תוקף נוכח העובדה כי הפניקס לא השכילה להצביע (גם לא במסגרת חוות דעת המומחה מטעמה) על מקרים דומים בהם ראתה בפוליסת ביטוח כתקפה ושולמו על ידה תגמולי ביטוח בגין אירוע ביטוחי גם מקום בו לא הוחזר סקר הסיכונים חתום ו/או לא הונפקה פוליסת ביטוח בפועל, וספק בעיני נוכח העדויות בדבר הנהלים הנוהגים בהפניקס אם אכן קיימים מקרים כאמור.
80.נוכח האמור, אני סבור כי החלטת בית המשפט קמא הקובעת כי לא השתכלל חוזה ביטוח תקף בעניין המחסן באור עקיבא ניתנה בדין, ואני דוחה את טענותיה של הפניקס בעניין זה.
רכוש "מחוץ לחצרים המבוטחים"
81.מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט קמא כי על הסחורה אשר אוחסנה במחסן באור עקיבא ובהתאמה - על האירוע הפריצה, חלה ההרחבה לפוליסת הביטוח במסגרתה קיים כיסוי ביטוחי לסחורה המאוחסנת מ"חוץ לחצרים המבוטחים".
82.נכונה היא טענת הפניקס הגורסת כי סעיף ההרחבה אינו יוצר פוליסת ביטוח חדשה כי אם מרחיב את הכיסוי הביטוחי הבסיסי הקיים, ובענייננו את הכיסוי הביטוחי הניתן במקרים של פריצה ושוד אשר אינם מבוטחים באופן רגיל בפוליסת הביטוח.
83.כבר הוכרע כי יש לפרש פוליסת ביטוח תוך עמידה על מכלול תניותיה של הפוליסה בשלמות אחת (ראו ע"א 435/11 מ.ש. מוצרי אלומיניום בע"מ נ' "אריה" חברה לביטוח בע"מ, פורסם והאסמכתאות שם, להלן: "עניין מוצרי אלומיניום") וכך יש לעשות גם במקרה דנן בבואנו לפרש את סעיף ההרחבה כחלק מן הפוליסה על מכלול תניותיה וסייגיה.
84.סעיף 2א' להרחבה כולל את הגדרת הכיסוי הביטוחי לרכוש "מחוץ לחצרים המבוטחים" וקובע כי :
"רכוש מחוץ לחצרים המבוטחים – הרכוש המבוטח מכוסה בפני הסיכונים המבוטחים גם בעת הימצאו מחוץ לחצרים המבוטחים, למעט בעת העברה, (העברה לעניין זה ככלל חניית ביניים) ולמעט רכוש כמפורט בסייג 7 (קווי תמסורת וחלוקה), בכל מקום במדינת ישראל והשטחים המוחזקים על ידה, לכל מטרה הקשורה לעסקו של המבוטח; ולענין הגדרת "פריצה" כמפורט בסעיף ח' מ"סיכונים נוספים מבוטחים" יכלול המונח: "חצרים מבוטחים" גם חצרים של אחרים אצלם נמצא הרכוש המבוטח".
85.אם כן, בהתאם לפוליסת הביטוח "החצרים המבוטחים" הם שלושה –בחיפה, בזכרון יעקב והמחסן בצרופה, כאשר הרכוש המבוטח מכוסה מפני הסיכונים המבוטחים (בענייננו סיכוני פריצה ושוד) גם בעת הימצאו "מחוץ לחצרים המבוטחים" למעט בעת העברה כמפורט בסעיף.
86.בית המשפט קמא קבע כממצא עובדתי כי במועדים הסמוכים לחודש אוקטובר 2010, החליטה המערערת להעביר את המלאי בצרופה למחסן באור עקיבא אשר נשכר ע"י חברת אור שני (בבעלות חיים בורשטיין, אחיו של בעלי המערערת) וכי במועדים הסמוכים לאירוע הפריצה כבר העבירה בפועל את מרבית הסחורה מהמחסן בצרופה לצורך אחסונה במחסן באור עקיבא.
87.עיון בעדותו של ברושטיין מעלה כי עד לקרות אירוע הפריצה העבירה המערערת את מרבית המלאי מהמחסן בצרופה למחסן באור עקיבא (פרוטוקול 26/05/15, עמ' 36 ו-39) וכי המחסן באור עקיבא שימש חלופה למחסן בצרופה, לטענתו עקב הצורך במחסן גדול יותר. בעדותו ציין ברושטיין כי דמי השכירות בגין המחסן באור עקיבא שולמו החל מדצמבר 2010, וכי לתקופה מסוימת (של חפיפה בין המחסנים) שולם שכ"ד כפול בגין שני המחסנים (שם, עמ' 36) כאשר לצד העברת הסחורה למחסן באור עקיבא, פתחה המערערת בהליכים מול הפניקס לרכישת ביטוח המחסן באור עקיבא בתיווך סוכנות הביטוח.
88.בנסיבות אלה, אני סבור כי נכון יהיה לקבוע כי הרכוש שנגנב מהמחסן באור עקיבא באירוע הפריצה הינו רכוש מבוטח אשר הועבר מהמחסן בצרופה, ונכונה הקביעה כי הרכוש המבוטח היה "מחוץ לחצרים המבוטחים" כהגדרת הפוליסה הרחבה, ולכן חוסה בגדר הכיסוי הביטוחי הכלול בפוליסת הביטוח וסעיף ההרחבה.
89.בהקשר זה, ראוי להזכיר את חוות דעתו של מר קיהל, המומחה מטעם הפניקס הגורסת כי אין תחולה לסעיף ההרחבה בפוליסת הביטוח ביחס למחסן באור עקיבא, וכי מחסן זה אינו נכנס להגדרת הפוליסה "מחוץ לחצרים המבוטחים.
לשיטת הפניקס, משהמערערת לא הגישה חוות דעת מומחה נגדית וממצאי חוות דעתו של מר קיהל לא נסתרו היה על בית המשפט לקבלם וליתן להם משקל ראוי בבואו להכריע.
בית המשפט קמא דן בחוות דעתו של מר קיהל, אך דחה אותה בטענה כי מרביתה אינה בגדר חוות דעת מומחה, כי אם חווי דעה בשאלות משפטיות המסורות להכרעתו של בית משפט. עוד נקבע, כי טענתו של מר קיהל כי מחסן קבוע אינו יכול להיחשב כמכוסה בהתאם להרחבה בפוליסה אינה עולה בקנה אחד עם הכיסוי הביטוחי בפוליסת הביטוח וכי טענתו בדבר היות סעיף ההרחבה "סעיף סל" אשר אינו מאפשר חיתום סביר לסיכוני האתרים אין בה ממש.
90.מהראיות בפניי עולה כי הצדדים ראו בסעיף ההרחבה שהינו סעיף בעל הגדרה רחבה, חלק אינטגרלי מפוליסת הביטוח על כל התנאים והסייגים בו, לרבות הכיסוי שניתן במסגרתו לרכוש המצוי "מחוץ לחצרים המבוטחים", כמו גם הכיסוי למקרים של פריצה, שוד, התמוטטות מדפים ועוד. לאור זאת, גרסתו של מר קיהל באשר למחסנים הנכללים בסעיף ההרחבה לרבות האבחנה בין מחסן זמני למחסן קבוע, ועמדתו כי סעיף ההרחבה הינו "סעיף סל" אותו יש להפעיל רק במצבים חריגים - מנוגדת להסכמות ולאומד דעת הצדדים ומשכך בדין נדחתה על ידי בית המשפט קמא.
ברי גם כי הפניקס טענה את טענותיה העיקריות שמדובר בהסכם ביטוח שנוצר לגבי המחסן באור עקיבא ואי קיום אמצעי המיגון ושליטת המערערת במחסן, שכן ידעה שאם לא נעשה הדבר ישנו כיסוי ביטוחי בהרחבה.
היקף הכיסוי הביטוחי
מכתב הדחיה ומשמעותו
91.המערערת פרטה במפורש את דרישותיה כבר במכתב הדרישה מהפניקס שנשלח ע"י המערערת ביום 1/3/11 בו דרשה את הסכום של 755,631 ₪ בתוספת מע"מ כדין, כשהיא מציינת מפורשות בסעיפים 12-11 למכתב הדרישה כך:
"11.בין יתר תנאי הפוליסה הנ"ל, בפרק ה"הרחבות" סעיף 2.א הוסכם בין הצדדים כי הרכוש המבוטח מבוטח גם בהימצאו מחוץ לחצרים המבוטחים במדינת ישראל וככל שלא ננקב סכום בגין מלאי זה – הביטוח יוגבל ל- 5% מסכום הביטוח הכולל לתכולה, לציוד ולמלאי.
12.מאחר ו- 5% מסכומי הביטוח בגין התכולה, הציוד והמלאי עולים על הנזק שנגרם, אין הגבלה זו ישימה למקרה שלפנינו".
92.דהיינו, מפורט ב"רחל בתך הקטנה" הדרישה המפורשת והברורה לפיצוי על פי הפוליסה, תוך הסבר לגבי דרישת ה-5% מסכום הביטוח הכולל לתכולה עקב פרק ההרחבות והמוסכם לגביו.
93.והנה, הפניקס במכתב הדחיה שלה מיום 23/3/11 לא טענה שום טענה כנגד חישוב זה של סכום הפיצוי (למרות שמדובר בהבדל של מאות אלפי ש"ח לשיטתה כיום) וציינה ופרטה במכתב הדחיה נימוקים שונים לדחיית הדרישה כמו אי כיסוי ביטוח/אי דיווח על האירוע, בלא לציין דבר לגבי דרישתה וטענתה החד משמעית של המערערת לפיצוי 5% מסכום הביטוח הכולל לתכולה בהסתמך על הפוליסה.
94.אמנם נאמר במכתב הדחיה כי "לא שוכנענו בהיקף הנזק הנטען", אך לא נאמר דבר לגבי סעיף ההרחבה והפרשנות של המערערת לגבי זכאותה ל-5% מהתכולה של כל הציוד והמלאי המבוטחים שזה עניין משפטי ולא עובדתי.
95.במקרה זה קמה לכאורה מניעות כלפי הפניקס מלהעלות טענות אלו בהתאם להלכת אסולין.
96.במקרה דנן לא מדובר גם לכאורה בנסיבות חריגות המצדיקות העלאת טענות נוספות (שלא הועלו במכתב הדחיה) כמו כאלה שהצדק זועק בהן כנגד יישום ההנחיה של המפקח על הביטוח, כמו טענת מרמה מצד המבוטח (רע"א 3735/14 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' קסליו אירועים בע"מ (22/7/14), רע"א 2121/14 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אייש (8/7/14) (רע"א 3863/15 לוי יצחק רחמני נ' liberty mutual insurance Europe limited (9/11/15) (להלן: "עניין רחמני").
97.כך גם, לא מדובר בטענה שהמבטח לא יכול היה לדעת עליה בעת דחיית התביעה הביטוחית בשל חוסר מידע או עקב כך שהטיעונים נולדו לאחר ההזדמנות הראשונה (ראו עניין רחמני והנחייתו המשלימה של המפקח על הביטוח מיום 29/5/02), שכן הפניקס ידעו על הטענות כבר מהיום הראשון שהתגלו ונטענו מפורשות בדרישת המערערת לפיצוי תוך הפניה לפוליסה, להרחבה ולפרשנותה הברורה וטענותיה המשפטיות בעניין לגבי 5% מסך הביטוח של התכולה הכוללת ולמרות זאת החרישה הפניקס ולא ציינה מאומה בדחיית הדרישה ולכאורה די בכך כדי לדחות את טענותיה של הפניקס ולקבל את הערעור.
98.מכל מקום, גם אם לא ניצור במקרה זה מניעות כלפי הפניקס מלטעון טענות מעבר מכתב הדחיה, ניתן להיעזר בהתנהגותה לצורך הפרשנות במקרה דנן, שכפי שנראה התנהגות זו משתלבת בנימוקים האחרים לקבלת פרשנות המערערת.
נדבכים נוספים בהתנהגות הפניקס ופרשנות הפוליסה
99.בנוסף, הן בכתב ההגנה של הפניקס, הן בבקשה לתיקון כתב ההגנה והתצהיר שצורף לו והן בכתב ההגנה המתוקן, לא נטען מאומה ע"י הפניקס לגבי הנ"ל והדבר נטען מפורשות רק בתצהירי העדות הראשית מטעמה, כשהמערערת התנגדה לשינוי והרחבת חזית זו שנעשתה גם בניגוד למכתב הדחיה ועמדה על המשמעות הנובעת מכך (ובית המשפט קמא קבע כי מדובר בטענות משפטיות הנסמכות על טענות עובדתיות ושהוא יידרש לכך במסגרת פסק הדין).
100.כך גם בתגובת המערערת לבקשת הפניקס לתיקון כתב ההגנה טענה המערערת מפורשות שעל פי הוראות הפוליסה הברורות, ניתן כיסוי עד לשיעור 5% מסכום הביטוח הכולל לסחורה באם הסחורה נמצאת מחוץ לחצרים המבוטחים ולכן אין נפקות לבקשת הפניקס לתיקון כתב ההגנה ולמרות זאת הפניקס לא שינתה את הבקשה לתיקון כתב ההגנה ואת כתב ההגנה המתוקן וכל שטענה בו היה לגבי מידע מטעמה שנמסר לה ע"י סוכן הביטוח כאילו לא נתבקש ביטוחו של המחסן שהטעה את המבוטחת לסבור שיש לה כיסוי ביטוח וטענה שאין תחולה להרחבה כי לא מדובר ברכוש המצוי מחוץ לחצרי המבוטחים כי אם במחסן הנמצא בהחזקתה של המבוטחת שביקשה לבטחו והוא בוטח ולא הותקנו בו אמצעי המיגון הנדרשים.
101.דהיינו, מדובר בהתנהגות נמשכת ומושכלת של הפניקס שלכל אורך הדרך, באמצעות עורכי דין שונים ובכתבי טענות (ולא רק במכתב דחיה) לא טענה דבר לגבי היקף הנזק והפרשנות לה היא טוענת היום לגבי סעיפי ההרחבה.
102.כך גם סוכנות הביטוח עצמה במסגרת כתב ההגנה שלה והודעת צד ג' ששלחה כנגדה הפניקס לא טענה לגבי ההרחבה הנ"ל וקיבלה למעשה את פרשנות המערערת (מבלי לגרוע מטענותיה שהתקבלו לאי הקשר בין ההרחבה מכוח הפוליסה לטענות הפניקס כנגדה).
103.כל האמור לעיל, מעבר למשמעות המהותית (אם לא המכרעת) שיש ליתן לאמור במכתב דחיה של חברת ביטוח וגם בלא ליצור מניעות כלפי הפניקס מלטעון אחרת מצביע על כך שהפניקס לא התכחשה כלל לפרשנות המערערת, כפי שהציגה אותה כבר מהיום הראשון לזכאותה ל-5% מהתכולה הכוללת של העסק והנ"ל מהווה שיקול משמעותי לקבלת טענת המערערת ומחזק את פרשנותה שגם מתקבלת במקרה דנן, כמפורט בהמשך.
104.לא זו אף זו, בפוליסת הביטוח נאמר כי האחריות של המבטח על פי ההרחבה מוגבלת בסכום הנקוב ברשימה (על בסיס נזק ראשון) ורק בהעדר סכום ברשימה תוגבל אחריות המבטח על פי ההרחבה ל-5% מסכום הביטוח לתכולה, לציוד ולמלאי המצוינים ברשימה.
105.דהיינו, הפניקס יכלה לנקוב בסכום ברשימה המגביל את הפיצוי לפי הרחבה זו ובחרה משיקוליה שלא לעשות כן ורק בגלל שלא נקבה בסכום כזה חלה הסיפא של סעיף ההרחבה ועוברים ל-5% משווי התכולה כולה.
106.כלומר, "הכדור היה בידיה ובמגרשה" של הפניקס, שהוא הצד החזק והמנסח של פוליסת הביטוח, שבחר שלא להגביל את עצמו במה שנקבע מפורשות בהרחבה שיכל לעשות ולכן אין לה אלא להלין על עצמה.
107.לא זו אף זו, לכאורה, בכל מקרה (ומעבר לצורך) גם אם אכן הייתה הגבלה בהרחבה לעיקרון הנזק הראשון, כפי שקבע בית משפט קמא, היה ניתן לקבוע שבמקרה כזה חלה הרשימה של הנזק הראשון והסכום הנקוב בנזק ראשון כולו (כ-1.1 מיליון ₪) ולא לגזור 5% ממנו כפי שעשה בית משפט קמא.
108.ניתן גם לראות מכתבי הטענות וסיכומי הפניקס שטענותיה העיקריות היו לגבי אי תחולת פרק ההרחבות, וטענות לגבי גרסתה השקרית הנטענת של המערערת לגבי בקשתה לבטח את המחסן שנפרץ וטענות לכריתת הסכם לגבי המחסן באור עקיבא ואי קיום אמצעי המיגון בו, טענות שנדחו עובדתית על ידי בית משפט קמא.
109.כך גם, לכאורה אין זה משנה מהיכן הגיעה הסחורה והאם ממושב צרופה ורק ממנו, שכן הכיסוי הביטוחי לא אמור להיות מושפע מכך, אלא עוסק בכלל המקרים של הגעות סחורה מצד שלישי ואין זה משנה אם הסחורה הגיעה מחנות או מרכז מכירה זה או אחר או מצרופה והדבר גם מנוגד לתכלית הפוליסה ואינטרס המבוטח לשיפוי בגין הנזקים שנגרמו לו בלא קשר לשאלה מהיכן הגיעה הסחורה.
110.גם אם מדובר בפרמיה נמוכה יחסית (וגם זה לא הוכח יחסית לפוליסות אחרות) הרי מדובר סה"כ בסיכויים וסיכונים הנקנים ע"י צד חלש (מבוטח) מצד חזק (מבטח), כשמדובר במספר סיכונים נפרדים ובמקרה זה סיכון נפרד של רכוש הנמצא מחוץ לחצרים המבוטחים, שגם לשיטת הפניקס ניתן היה לקנות ביטוח לסיכון זה בפרמיה יותר גבוהה ומשאפשרה זאת הפניקס ולא הגבילה זאת עליה לשאת בעלות זו.
111.בל נשכח כי אנו מצויים במישור ו"במגרש" של פרשנות פוליסת ביטוח שיש לפרשה לרעת המנסח.
כפי שציין כבוד השופט רובינשטיין ברע"א 8502/15 א.א קאר סנטר מוטורס בע"מ נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ (20/3/16):
"נוכח מאפיינים ייחודיים הטבועים בחוזה הביטוח – ובהם פערי הכוחות בין הצדדים לחוזה עובר לכריתת החוזה, היותו של מושא הביטוח מוצר שאינו מוחשי, והיכולת המוגבלת של המבוטח לעמוד על מכלול הוראותיו ומשמעותיו של חוזה הביטוח ולהשפיע על עיצובו של החוזה, שהוא ברובא דרובא של המקרים חוזה אחיד – נוצרו במהלך השנים כללי פרשנות ספציפיים בנוגע לפוליסות ביטוח (ראו, בין היתר, רע"א 3128/94 אגודה שיתופית בית הכנסת רמת חן נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 281, 303 (1996))...
אכן , המבקשת טענה כי יש לפרש את הפוליסה לרעת המנסחת-המשיבה. אין חולק כי זהו כלל פרשנות כללי בדיני החוזים, אשר נפסק כי הוא מוצדק במיוחד בפוליסות ביטוח, שכן רק לעתים רחוקות נושאים ונותנים הצדדים על תניותיהן. משמעותו היא כי כאשר יש אי בהירות או ספק בנוגע למשמעות הנכונה של הכתוב, יש לפרש את הפוליסה כנגד המנסח, קרי המבטח. כלל זה ראוי והוגן, ואולם לשם הפעלתו לא די כי לחוזה ביטוח יהא יותר מפירוש לשוני אחד, אלא נדרש כי יהא לו יותר מפירוש תכליתי אחד".
112.במקרה דנן, לשון החוזה והפרשנות לרעת המנסח ביחד עם התנהגות הפניקס בכך שלא טענה כלל טענה כנגד פרשנותה של המערערת לסעיפי ההרחבה במכתב הדחיה למכתב הדרישה המפורט ובכתבי ההגנה (המקורי והמתוקן) והעובדה שבחרה שלא לנצל את הנאמר בסעיף ההרחבה עצמו ולא ציינה מפורשות בפוליסה את הסכום הנקוב ברשימה המגביל את אחריות המבטח בהרחבה לגבי ביטוח רכוש מחוץ לחצרי המבוטח, כמו גם העובדה שסוכן הביטוח לא התכחש למעשה לפרשנות המערערת לפוליסה מטים את הכף לקבלת פרשנותה של המערערת ולקבלת הערעור.
ההשתתפות העצמית
113.לא מצאתי גם מקום לקבלת טענת הפניקס שיש לחייבה בסכומים רק מעל לסכום ההשתתפות העצמית, שכן, כפי שקבע בית משפט קמא בהחלטתו מיום 6/3/16 בה דחה את בקשת הפניקס לתיקון טעות קולמוס בפסק הדין על דרך הפחתת ההשתתפות העצמית, לא מדובר בטעות קולמוס שכן לא התקיים דיון בשאלה זו במסגרת פסק הדין כי הנ"ל לא נטען כלל בסיכומי הפניקס ולכן דין טענה זו כדין טענה שנזנחה.
114.ואכן, מרגע שטענה זו לא עלתה בסיכומי הפניקס (וחזקה על עורכי דינה המלומדים שהיו עושים כן אם סברו שיש בה ממש) יש לראותה כטענה שנזנחה ואין מקום לקבלה במסגרת הערעור.
התוצאה
115.לאור כל האמור לעיל אמליץ לחברי להרכב לקבל את ערעור המערער ולדחות את הערעור שכנגד ולחייב את הפניקס לשלם למערערת סך של 755,122 ₪ בתוספת הפרש הצמדה וריבית כדין מיום 5/1/11 (30 יום ממועד אירוע הפריצה) ועד לתשלום המלא בפועל ובניכוי הסכום של 58,008 ₪ (משוערך). בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 4/12/10 ועד לתשלומם בפועל למערערת בעקבות פסק הדין קמא.
כמו כן תשלם הפניקס למערערת שכ"ט עו"ד בסך של 30,000 ₪.
העירבון שהפקידה המערערת יוחזר לה באמצעות בא כוחה.
המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.
|
ד"ר קובי ורדי, שופט, סג"נ
|
השופט ישעיהו שנלר, אב"ד-סג"נ:
אני מסכים ומצטרף לאמור בפסק דינו של חברי כב' השופט ד"ר קובי ורדי, הגם שבכל הקשור לשאלת היקף הכיסוי הביטוחי נדרשתי לבחינה ובדיקה, נוכח אשר קבע בית משפט קמא ונוכח אשר נטען לרבות בדיון בפנינו.
2.כפי שפורטו הדברים הן בפסק דינו של חברי והן בפסק דינו של בית משפט קמא, סכום הביטוח המעודכן עבור כל תכולת העסק ובכלל האמור "ריהוט, ציוד, מדפים, מלגזות, מחשבים, מכונות צילום לרבות מלאי מכל סוג שהוא הקשור לעיסוקו של המבוטח..." עמד ע"ס 21,590,627 ₪ (להלן: סכום התכולה).
בתוספת לכיסוי פריצה ושוד, נקבע כי הכיסוי הביטוחי עבור פריצה נזק ראשון יעמוד ע"ס 1,166,160 ₪ (להלן: סכום כולל נזק ראשון) ובהמשך פורטה חלוקה של נזק ראשון בחצרים שפורטו ובסכומים שונים, באופן שביחס לנכס בחיפה נקבע סכום של 1,000,000 ₪, מחסן בחיפה סכום של 500,000 ₪, נכס בזיכרון יעקב סכום של 600,000 ₪ וביחס למחסן בצרופה ההגבלה הינה בסכום של 150,000 ₪.
3.המחלוקת בין הצדדים בהתייחס להיקף הכיסוי הביטוחי, נעוצה בפרשנות לאשר נקבע במסגרת הרחבה נפרדת בהתייחס לרכוש מחוץ לחצרים המבוטחים, כאשר ביחס לפריצה נקבע כי "אחריותו של המבטח על-פי הרחבה זו מוגבלת בסכום הנקוב ברשימה. סכום זה הינו על בסיס נזק ראשון שאינו כפוף לתנאי ביטוח חסר. בהעדר סכום ברשימה תוגבל אחריות המבטח על פי הרחבה זו ל-5% מסכום הביטוח לתכולה, לציוד ולמלאי המצויינים ברשימה".
4.בית המשפט קמא קיבל את פרשנות המבטחת, לאחר שקבע כי אין חולק בין הצדדים כי רשימת הביטוח אינה נוקבת בסכום לעניין ההרחבה, ועל כן יש להיזקק לסיפא דלעיל, וכי את ה- 5% יש לגזור מסכום כולל נזק ראשון, דהיינו מתוך הסך של 1,000,000 ₪ ולא מהסכום הנקוב כסכום התכולה דלעיל (הגם שבסופו של יום קבע בית המשפט את הסכום של 58,008 ₪).
נימוקו, היות ומדובר על נזק ראשון ומהותו בגדר של "קניית סיכון וסיכויי" יש ליצוק תוכן לגבי הסכום המדובר בהתאם לכך. משכך, פרשנות המבוטחת אינה קוהרנטית לפוליסת הביטוח ואינה הגיונית ועל כן "בהינתן שלשון הפוליסה יכולה לאחוז כל אחת משתי הפרשנויות המוצעות, הרי שיש לקבל את פרשנותה של הנתבעת, שהינה הגיונית וקוהרנטית, כעדיפה" (פסקה 48).
כך גם הוסף כי טענת המבוטחת כי סכום הביטוח זהה לסכום נזק ראשון למחסן הגדול ביותר שלה, לא עולה בשורת ההיגיון "במיוחד הואיל ומשמעותה הינה כי סחורה בחצרים אשר אינם מוגנים ואינם צריכים לעמוד בתנאי מיגון כלשהו מבוטחת בסכום זהה ואף עולה על הסכום בו מבוטחת סחורה במחסנים מאובטחים וממוגנים" (שם).
כך גם ציין בית משפט קמא כי פרשנות זו ראויה הואיל ומדובר בסחורה ספציפית אשר הועברה מהמחסן בצרופה אשר הכיסוי הביטוחי בגין נזק ראשון בו הועמד על סך 150,000 ₪. בית המשפט אף ציין כי ספק בעיניו אם המבוטחת אשר העמידה את הסכום כאמור, האמינה כי הכיסוי הביטוחי לאותה סחורה מחוץ לחצרים תעמוד על סך של 850,000 ₪.
בית המשפט אף נזקק לעלויות הפרמיה.
5.אכן, גם במהלך הדיון בפנינו נזקקנו לשאלה הכיצד הכיסוי הביטוחי בגין נזק ראשון לרכוש בחצרים שאינם מבוטחים, יעלה על סכום הביטוח אף הוא בגין נזק ראשון מעת שמדובר בחצרים מבוטחים על אמצעי המיגון שבהם. אולם, אין למבטחת להלין אלא על עצמה וזאת הן נוכח התנהלותה והן נוכח הפרשנות הראויה לפוליסה על מרכיביה השונים, בנסיבות דנן.
6. כפי שציין חברי השופט ד"ר ורדי, התנהלותה של המבטחת, לרבות המענה למכתב הדרישה המפורט, יכול ודי בהם לדחות את טענת המבטחת שהועלתה בעת שהועלתה. יוער, כי למעשה המבטחת בחרה בטיעון עובדתי חד וברור אודות ביטוח נטען בחצרים הנדונים וכך גם הטענה כי המבוטחת לא עמדה בתנאים הנדרשים ביחס לאותו ביטוח וכי על כן יש לדחות תביעתה. עם זאת, לא מצאה לנכון המבטחת להידרש לטענה חלופית ורק בסופו של הליך "נזכרה" לטעון טענה חלופית על כל המשתמע מכך.
7.כחברי, לא אסתפק בטיעון אודות ההתנהלות על מנת לקבל את עמדת המבוטחת, אלא אדרש גם לפרשנות הראויה בנסיבות העניין.
למעשה, בית משפט קמא בחן את הפוליסה על רכיביה השונים בהתחשב בנזקים הנטענים בפועל ותוך התייחסות לסכומים השונים שצויינו בפוליסת הביטוח וכפי שנזקק גם לשאלת הפרמיה, תוך התייחסות לנושא חריג וספציפי ובהתעלם מכלל היקף הביטוח והעלויות הקשורות בו.
8.על מנת לבחון את הפרשנות הראויה יש להיזקק ל"רשימה" והתוספות השונות מחד גיסא ולתנאי הפוליסה הכלליים וההרחבות מאידך גיסא, וכדלקמן:
א. כפי שהובאו הדברים לעיל, ברשימה ללא תוספת, אשר לכאורה הונפקה ב-22.11.09, כל תכולת העסק כולל אשר פורט לעיל בהגדרת סכום התכולה, עמדה על סך של 20,460,000 ₪ ובתוספת מלגזות בסך 260,000 ₪.
במסגרת רשימה זו אכן צוינה התוספת לסיכוני פריצה ושוד כאשר לצד "פריצה נזק ראשון" נקבע סכום הביטוח ל-1,000,000 ₪ (תוך אותה חלוקה של 1,000,000 ₪ על המבנה בחלוצי התעשיה 73 חיפה, 500,000 ₪ מחסן בחלוצי התעשיה 9 חיפה וכן 600,000 ₪ בגין מבנה בזיכרון יעקב – הכל כאמור נזק ראשון.
ודוק, מדובר על פרמיה שנתית בסכום של כ-150,000 ₪ אשר מתוכה סכום של כ-12,400 ₪ הינן בגין התוספת של פריצה נזק ראשון.
ב.תוספת 2, אשר לכאורה הונפקה ב-12.10.10, עניינה בגין השינוי בהוספת המחסן במושב צרופה.
בפרק "כל תכולת העסק" הוסף 800,000 ₪ כשינוי, ועל כן עודכן הסכום הכולל לסך של 21,590,627 ₪ ובתוספת המלגזות בסכום של 264,202 ₪.
בהתאם, גם עודכנה התוספת ל"פריצה נזק ראשון" תוך הוספה שהשינוי הינו בסך 150,000 ₪, הוא הסכום ביחס לפריצה נזק ראשון בגין המחסן במושב צרופה וכשהסכום המעודכן עמד על סך של 1,166,160 ₪ (הפרמיה השנתית בגין פריט זה הוגדלה ל-12,600 ₪, דהיינו ב-200 ₪).
ג.ודוק, עד עתה התייחסנו לרשימות השונות ועתה יש להידרש לתנאי הפוליסה הכלליים וכשמדובר על מהדורת ינואר 2009, דהיינו ללא זיקה ספציפית לביטוחים מושא הרשימה.
ואכן, במסגרת ההגדרה של "פריצה ושוד" בסעיף ח' צוין כי כיסוי זה תקף אם אכן נרשם ברשימה כי אכן כיסוי זה תקף.
בהגדרת פריצה צוין מפורשות כי מדובר על גניבת רכוש המבוטח לאחר חדירה לתוך המבנה "...בדרך בלתי מקובלת ואגב התגברות על מכשול שננקט בסבירות להגנה על הרכוש...".
יתר על כן, צוין מפורשות בסיפא של כיסוי זה כי "סכום זה הינו על בסיס נזק ראשון...".
ד.בנפרד ובמסגרת הרחבות אכן הוספה ההרחבה, מושא המחלוקת, בסעיף 2א אודות "רכוש שמחוץ לחצרים המבוטחים".
גם ביחס להרחבה זו צוין וכפי שפורט לעיל כי מדובר על בסיס נזק ראשון.
9.בהמשך, אכן מופיע אשר שנוי במחלוקת, דהיינו כי "אחריותו של המבטח על-פי הרחבה זו מוגבלת בסכום הנקוב ברשימה. סכום זה הינו על בסיס נזק ראשון... בהעדר סכום ברשימה תוגבל אחריות המבטח על-פי הרחבה זו ל-5% מסוכם הביטוח לתכולה, לציוד ולמלאי המצויים ברשימה".
על פני הדברים עולה כי קיימות שתי חלופות ביחס לסכום נזק ראשון. האחת, סכום שיופיע ברשימה, וכפי שמצאה לנכון המבטחת לפרט אודות רכוש בחצרים המבוטחים.
אולם, מעת שהמבטחת בחרה שלא לציין סכום ברשימה ובהתייחס להרחבה זו, אזי דומה כי לשון הפוליסה אכן נוקבת ב-5% כנזק ראשון אולם כנגזרת מסכום התכולה (בדומה לסכומים שנקבעו ברשימה כסכום הביטוח כנזק ראשון אשר נגזרו מסכום התכולה).
ודוק, כפי שקבע בית משפט קמא הוסכם על הצדדים כי במקרה דנן לא חלה החלופה הראשונה ועל כן נזקקו לפרשנות אשר הייתה שנויה במחלוקת, וכפי שנקבע בעמ' 15 לפסק הדין "אין חולק בין הצדדים כי רשימת הביטוח אינה נוקבת בסכום לעניין ההרחבה. משכך, הננו נדרשים לסיפא להגדרה, אשר בהקשר אליה חלוקים הצדדים בשאלה מאיזה סכום יש לגזור את חמש האחוזים הנזכרים...".
יתר על כן, אין כל אזכור בהרחבה זו לאמור בתוספת ברשימה וכאילו יש לגזור את ה-5% מאותם סכומים "נגזרים" אשר נקבעו במסגרת התוספת לכיסוי בגין פריצה ברשימה.
עוד יש להוסיף כי המבטחת ידעה ידוע היטב בעת שהתייחסה לחצרים המבוטחים, לציין סכום כללי וכך סכומים מפורטים ביחס לנזק ראשון, אולם נמנעה מכך בכל הקשור ברכוש בחצרים שאינם מבוטחים.
דומה כי ניתן גם להסביר זאת, בעת שהתוספת ברשימה התייחסה לכיסוי עצמו של החצרים המבוטחים ואשר צוין מפורשות בפוליסה כי יש לכלול זאת ברשימה. מאידך, ההרחבה מעת שמדובר בחצרים בלתי מבוטחים, הינה הרחבה כללית אשר מתייחסת לכל רשימה וסכום התכולה המופיע בה, ושוב ללא כל קשר לאשר נקבע ביחס לנזק ראשון בחצרים מבוטחים.
לכל האמור יש להוסיף את אשר ציין השופט ד"ר ורדי אודות ההלכה, כי גם אם ניתן היה למצוא אחיזה לפרשנות חלופית כפרשנות הנטענת על ידי המבטחת, הרי קובעת ההלכה כי בית המשפט יבכר את הפרשנות לטובת המבוטח.
10.דומה כי בית משפט קמא וכפי שצוין לעיל הסיק את אשר הסיק לאור הסכומים המדוברים ולאור אותה שאלה של נקיטת אמצעי מיגון בחצרות המבוטחים מול אלו שאינם מבוטחים. אולם, לא זה המבחן שהיה עליו לבחון.
יתר על כן, נשאלת השאלה האם המבוטחת מוכנה הייתה להסתפק בסכום של כ-60,000 ₪ ככיסוי בגין נזק ראשון על חצרות שאינם מבוטחים, בעת שמדובר בסכום תכולה העולה על 21,000,000 ₪ על כל המשתמע מכך.
לכאורה, אם כפרשנות זו, אין בהרחבה שכזו מאומה, ועל כן הגם במחשבה לאחר מעשה, קשה לקבל שאכן כוונת המבוטחת הייתה לפיצוי שכזה בלבד, אשר אין לו כל אחיזה לא בפרשנות המילולית ואף לא בפרשנות אחרת.
כך יש להדגיש כי פרשנות המבטחת אינה נסמכת על כל מקור, לא ברשימה ולא בפוליסה, וגם אם יכול ומאן דהוא היה מקבל את הפרשנות כפרשנות יותר הגיונית, עדיין אין די בכך מעת שאין כל תימוכין לא בפוליסה ולא ברשימה ולא בהרחבה לנגזרת כנגזרת שטענה המבטחת וקיבל בית משפט קמא.
למעלה מהנצרך נוסיף כי מדובר בהרחבה בחצרים של אחרים ולא בכל מקום שהוא שאזי, לכאורה, יש מקום לבחון אם אכן עונה מקרה הביטוח אחר הגדרת "פריצה".
11.עוד נוסיף כי לא בכדי נוסח הפוליסה וההרחבה מתייחס לאותם 5% כנגזרת מסכום התכולה וזאת לאור המהות והרעיון של פיצוי לפי נזק ראשון וכפי שהובאו הדברים בפסק הדין על ידי בית משפט קמא מאליאס דיני ביטוח (מהדורה שניה, בעמודים 1244-1243).
כפי שצוין שם שיטת ביטוח זו מוחלת במקרים בהם ההסתברות להתרחשות אובדן גמור קלושה ועל כן אין טעם לבטח את הרכוש לפי מלוא ערכו, אלא לפי היקף הנזק הצפוי באירוע פריצה אחד. משכך גם היות סכום הביטוח נמוך משווי הרכוש אין בו לפגוע במבוטח לקבל פיצוי מלא על הנזקים אשר נופלים בגדרו של אותו סכום.
הדוגמא המובאת שם גבול אחריות של 50% בשיטת "הנזק הראשון".
דהיינו, כי בעת שנקטינן בשיטה זו יש לקבוע את הסכום החלקי של הביטוח במקרה של נזק ראשון.
אם נבחן את הסכומים שצוינו ברשימה בהתייחס לנזק ראשון, נימצא למדים כי בתוספת 2 בעת שנכלל המחסן במושב צרופה, הוגדל סכום הביטוח ב-800,000 ₪ אולם ביחס לסכום נזק ראשון נקבע שיעורו ל-18.75%, דהיינו ל-150,000 ₪.
משכך ניתן להבין כי בעת שנוסחה ההרחבה בפוליסה לרכוש מחוץ לחצרים המבוטחים, היה צורך להידרש לשיעור המקסימלי ובעת שמדובר ברכוש מחוץ לחצרים המבוטחים על כל המשמעות, ועל כן נקבע שיעור של 5% בלבד.
עם זאת, ברור כי יש לקבוע ממה ייגזר שיעור זה, ועל כן נערכה ההפנייה לאותו סכום שמופיע בכל פוליסה יהא סכומה אשר יהא, אודות כלל התכולה. דהיינו המבטחת נוטלת את הסיכון כי המקסימום יהיה 5% מסכום התכולה, כל עוד ולא נקטה ודרשה כי יופיע סכום אחר ברשימה.
12.נסיים איפוא במילים החד משמעיות של אותה הרחבה, דהיינו של נגזרת "מסכום הביטוח לתכולה, לציוד ולמלאי המצויינים ברשימה", וכאשר סכום שכזה מופיע ברשימה אך ורק בגדר תכולת העסק אשר בתוכה אכן כלולים התכולה, הציוד והמלאי.
כך גם יש להפנות לסעיף 11 למכתב הדרישה מיום 1.3.11 וכפי שציטט חברי, ואשר לא זכה לכל התייחסות סותרת או למענה ביחס לכך.
13.הנה כי כן, גם נוכח אשר פורט לעיל, מצטרף אני לתוצאה אליה הגיע חברי השופט ד"ר ורדי.
|
ישעיהו שנלר, שופט, סג"נ
אב"ד
|
השופטת עינת רביד:
אני מסכימה.
הוחלט בהתאם לפסק דינו של השופט ד"ר קובי ורדי, סג"נ.
המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לבאי כוח הצדדים.
ניתן היום, כ"ה תמוז תשע"ז, 19 יולי 2017, בהעדר הצדדים.
|
ישעיהו שנלר, שופט, סג"נ
אב"ד
|
|
ד"ר קובי ורדי, שופט, סג"נ
|
|
עינת רביד, שופטת
|