אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ע"א 20897-01-15 שבן בן שושה נ' בן צור

ע"א 20897-01-15 שבן בן שושה נ' בן צור

תאריך פרסום : 14/04/2015 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט המחוזי ירושלים כבית-משפט לערעורים אזרחיים
20897-01-15
11/01/2015
בפני השופט:
משה יועד הכהן

- נגד -
המבקש:
אלי שבן בן שושה
המשיב:
שי בן צור
החלטה
 

 

 

1.לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ע' עאסי) מיום 4.12.2014 בת"א 5344/09. פסק הדין הוא תולדה של תביעה שהגיש המשיב כנגד המבקש, כתוצאה מתקיפתו על ידי האחרון.

 

2. לאחר ששמע בית המשפט קמא את ראיות הצדדים, הגיע לכלל מסקנה שגרסת המשיב ועד מטעמו, אמינה ומשכנעת יותר מגרסת המבקש ועד נוסף שהובא מטעמו. בית המשפט קמא קבע, כי על רקע היריבות בין המבקש לבין המשיב, פתח המשיב בעת מפגש אקראי ביניהם בעימות מילולי עם המבקש. המשיב הצליח להשיג את מטרתו, סבלנותו של המבקש פקעה והוא עבר לעימות אלים עם המשיב, ניגש אליו והכה אותו בפניו, תוך גרימת פגיעה קשה בעינו. בעניין זה נקבע, כי המבקש נושא באחריות כלפי המשיב בעוולת התקיפה. יחד עם זאת נקבע, כי למשיב אשם תורם בשיעור של 1/3, עקב העובדה שפתח בעימות המילולי, וחתר במכוון להעליב את המבקש.

 

3.באשר לשיעור הפיצויים, נוכח חוות דעת סותרות שהגישו מומחים מטעם הצדדים מתחום רפואת העיניים, מינה בית המשפט מומחית מטעמו בתחום זה, שהעריכה את שיעור הנכות בעקבות האירוע בשיעור של 30%. שני הצדדים לא חלקו על קביעה זו.

 

4.באשר לסכום הפיצויים, בחן בית המשפט קמא את הפסדי השכר והגריעה מכושר ההשתכרות של המשיב, ונכותו התפקודית וכן פסק לו פיצויים בגין כאב וסבל, וכן הוצאות לעזרת הזולת, אך דחה את התביעה לפסוק לו פיצויים עונשיים. בסך הכל פסק בית המשפט קמא למשיב, בניכוי אשם תורם, פיצויים בסך 322,000 ₪ וכן שכר טרחת עורך דין בסך 50,000 ₪.

 

5.בפי ב"כ המבקש בכתב הערעור שלל טענות כנגד פסק הדין של בית המשפט קמא. בכללן, הטענה כי מדובר ב"מילה מול מילה", באורח שאינו מאפשר לקבוע באופן כלשהו גרסתו של מי עדיפה. לכן הוא מציע, כי בהסכמה ילכו הצדדים לבדיקת פוליגרף בשאלה מי החל להכות את מי. בנוסף, הוא מעלה טענות שונות כנגד ממצאי המהימנות והקביעות העובדתיות של בית המשפט קמא. עוד הוא יוצא, כנגד שיעור הפיצויים שקבע בית המשפט קמא, על כל ראשיו.

 

6.בבקשה לעיכוב ביצוע, טוען ב"כ המבקש, כי סיכויי הערעור אינם מבוטלים, כי המבקש חסר אמצעים ובעל חובות אדירים כתוצאה מהתמוטטות עסקית. לפיכך, הוא חושש כי המשיב יעשה שימוש לרעה בהליכי ההוצאה לפועל, רק על מנת לפגוע בו ובמשפחתו. עוד הוא טוען, כי קיים חשש כי כל סכום שישולם על ידי המבקש, לא יוחזר אף אם יזכה בערעורו, והוא ייאלץ לנקוט בהליכי הוצאה לפועל, שאין ביכולתו הכלכלי והנפשית לנהל.

 

7.כלל ידוע הוא שעצם הגשת הערעור לא תעכב את ביצוע פסק-הדין (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), ועל המבקש את העיכוב להוכיח שני תנאים מצטברים: סיכויי הצלחת הערעור; וכן, שאם יזכה המערער יהיה זה מן הנמנע או קשה להשיב המצב לקדמותו (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 1154 (מהדורה אחת-עשרה, 2013). כאשר המדובר בחיוב כספי הרי שהנטייה היא שלא לעכב את ביצוע פסק-הדין (ע"א 4461/13 עמית זילברג נ' פלאפון תקשורת בע"מ (9.9.2013)). ואולם במקרים חריגים, כאשר הראה המבקש שחוסנו הכלכלי של המשיב מוטל בספק, וקיים חשש ממשי ורציני שלא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו, אם יתקבל הערעור – יהיה מקום לעכב את ביצוע החוב הפסוק (ע"א 2976/12 בר אל נ' קאופמן, בפסקה 14 (26.11.2012)). אולם, טענה זו אינה יכולה להיטען בעלמא (ע"א 2730/13 פלוני נ' פלוני, בפסקה 11 (30.5.2013).

 

8.באשר לסיכויי הערעור, לא ניתן לומר כי הם גבוהים. עיקרם תקיפת ממצאי העובדה ומהימנות של הערכאה קמא, שבית המשפט של הערעור אינו נוטה להתערב בהם, אלא במצבים חריגים. יתר על כן, מבלי לקבוע מסקנות שיחייבו את ערכאת הערעור, אין המדובר ב"גרסה מול גרסה" כטענת המבקש, אלא בקביעות שנסמכו גם על אימוץ מנומק של עדות העד מטעם המשיב, שנכח במקום ותמך בגרסת המשיב זאת בנוסף לקבלת עדות המשיב. מנגד, נדחו הגרסאות שהציגו המבקש ובן דודו, שאף הוא נכח במקום, והעיד מטעמו. יצויין כי ההצעה שהעלה ב"כ המבקש לגבי עריכת בדיקת פוליגרף מוסכמת, ככל שיש בה טעם, ואיני מביע דעה בעניין, מן הראוי היה להעלות בראשית הדיון בבית משפט קמא. העלאתה בשלב הערעור לאחר שנקבעו ממצאי מהימנות ברורים על ידי בית המשפט קמא, היא תמוהה אם לא למעלה מכך. בנוסף, הקביעה הרפואית המרכזית, לגבי שיעור נכותו של המשיב, נעשתה על ידי מומחית מטעם בית המשפט, ששני הצדדים לא חלקו, בזמן אמת, על ממצאיה.

 

9.מכאן, לפרמטר השני, והוא הטענה שיהיה זה קשה, עד בלתי אפשרי, להשיב את המצב לקדמותו, אם יחויב המבקש לשלם את הסכום שנפסק נגדו, אך בהמשך, יזכה בערעור, והמשיב יחויב בהשבתו. לטענה זו, לא הונחה כל תשתית עובדתית, למעט אמירה בעלמא בבקשה ובתצהיר.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ