אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ע"א 18848-11-14חורב נ' הממונה על הגמלאות שירות הקבע

ע"א 18848-11-14חורב נ' הממונה על הגמלאות שירות הקבע

תאריך פרסום : 02/09/2015 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט המחוזי ירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
18848-11-14
20/08/2015
בפני השופט:
1. אהרן פרקש
2. סגן נשיא


- נגד -
מערער:
עמוס חורב
עו"ד יהודה שלזינגר ואח'
משיב:
הממונה על הגמלאות שירות הקבע
עו"ד מפקדת הפרקליט הצבאי הראשי
עו"ד מגי קריטנשטיין
פסק דין
 

 

ערעור על פי סעיף 49(א) לחוק שירות הקבע בצבא ההגנה לישראל (גמלאות) [נוסח משולב], תשמ"ה – 1985 (להלן: "החוק"). הערעור מופנה נגד החלטת ועדת ערעור (כב' השופטת מי-טל אל-עד קרביס, יו"ר, אל"מ אורלי ירון, חברה, עו"ד יהודית ארבל, חברה) מיום 4.9.14 בתיק ו"ע 11081-11-12.

 

רקע עובדתי והחלטת הועדה

1.מהחלטתה של הועדה מצטיירת התמונה הבאה: המערער שירת בשורת תפקידים בצה"ל עד למועד פרישתו ביום 30.9.73 בדרגת אלוף. עם פרישתו נקבעה לו דרגת גמלה בדירוג "עובדי מחקר".

 

2.כ – 40 שנה לאחר פרישתו, פנה המערער לממונה על תשלומי הגמלאות בצבא הגנה לישראל, (להלן: "הממונה") בטענה, כי על גמלתו להיות גבוהה יותר, שכן במשך השנים לא קיבל "תוספת קבועה" שהממשלה החליטה עליה עוד בשנת 1980, כתוספת שיש להעניק למדורגים בדירוג "עובדי מחקר" (להלן: "התוספת הקבועה"). המערער היה ער לכך, כי באותה החלטת ממשלה, מיום 24.9.1980, נקבע כי התוספת הקבועה תוענק רק למי שפרשו מהשירות לאחר 1.4.1978, אולם, לשיטתו, המדובר בתאריך שרירותי ושלילת התוספת הקבועה למי שפרשו לפני מועד זה, איננה סבירה ואיננה מידתית.

 

3.המערער הוסיף וטען, כי עם פרישתו קיבל מהממונה חוזר שבו הובטח לו כי גמלתו החודשית תהא צמודה למשכורתם של חיילי שירות הקבע בדרגה ובתפקיד המקבילים לשלו, וכי חוזר זה הוא בבחינת חוזה או הבטחה מנהלית שאין לסטות מהם, ובשל כך יש להוסיף למשכורתו הקובעת גם את התוספת הקבועה.

 

4.הממונה דחה את פנייתו של המערער תוך הפנייה להחלטת הממשלה האמורה ודחה את טענת המערער כי החלטה זו היא שרירותית או בלתי מידתית. עוד נאמר, כי טענות לגבי החלטת הממשלה ניתן היה להעלות בסמוך לאחר קבלתה, ולא בשיהוי ניכר, בחלוף שלושה עשורים מאז שניתנה.

אשר לחוזר שאליו הפנה המערער, הדגיש הממונה כי הצמדת הגמלה למשכורתם של חיילי צבא קבע בדרגתו של המערער אין בה כדי ללמד כי תוספת שלא הוכרה כ"תוספת קבועה" לגמלאים שפרשו לפני 1978 תתווסף לגמלה. מכל מקום, כך נטען, אין החוזר מהווה הבטחה מנהלית מפורשת שניתן להסתמך עליה בכל הנוגע לזכאות לקבלת התוספת הקבועה.

 

5.על החלטה זו של הממונה הגיש המערער את ערעורו אשר נדון בפני הוועדה, וחזר על טיעוניו שהועלו לפני הממונה. הממונה מצדו שב על הנימוקים שהשיב למערער.

 

6.הועדה דחתה את ערעורו של המערער. הועדה קבעה כי החלטת הממשלה הכירה בתוספת מיוחדת לעובדי מחקר כ"תוספת קבועה" למשכורת הקובעת, אך רק למי שפרשו מהשירות לאחר יום 1.4.1978, לפיכך ה"תוספת הקבועה" איננה יכולה להתווסף למשכורתו של המערער שפרש קודם לכן. עוד הוסיפה הוועדה, כי ככל שהמערער מלין על החלטת הממשלה וטוען כי היה עליה להכיר בתוספת הקבועה באופן שתחול גם על מי שפרשו קודם לכן, הרי שגם אם הדברים באים בגדר "תקיפה עקיפה", שלכאורה בסמכות הועדה – דין הטענה להידחות. הנימוק המרכזי לכך הוא, כי הטענה הועלתה בשיהוי כבד של 30 שנה לאחר אותה החלטת ממשלה, ובשלב זה אין ביכולת הצדדים, והמערער אף לא עשה כן בפועל, לעמוד על הטעמים שביסודה של החלטת הממשלה, תכליתה ומטרת התוספת הקבועה בה עסקינן. השיהוי מונע דיון ענייני בהחלטת הממשלה ובאמירות כלליות שבהן נקט המערער כ"חוסר תום לב", "אי חוקיות", או "חוסר סבירות" – אין די. יש ליצוק בהן תוכן כיצד פגמים מנהליים אלו משתקפים בפועל בהתנהלותה של הממשלה באותה עת, ועל כך לא הובאו ראיות על ידי המערער.

 

7.הועדה דחתה גם את עתירתו של המערער, שהועלתה לראשונה בסיכומיו, ליתן פרשנות שונה לאותו סייג שבהחלטת הממשלה, לאמור, כי כל מי שהיה זכאי לתוספת ערב פרישתו, יהא מועד פרישתו אשר יהא, יהיה זכאי לתוספת הקבועה, רטרואקטיבית מיום 1.4.1978. הועדה קבעה, כי לשון החלטת הממשלה איננה סובלת שני פירושים אלא פירוש אחד, ופרשנותו של המערער היא פרשנות מאולצת ולא בכדי באה לידי ביטוי רק בסיכומיו.

עוד קבעה הועדה, כי הטיעון מבוסס על ההנחה כי התוספת הקבועה הספציפית נועדה לשמור על ערכה הריאלי של הגמלה, ולפיכך אין הצדקה לשלול אותה מפורשים, יהא מועד פרישתם אשר יהא. אולם המערער לא הוכיח מה הייתה מטרת התוספת הקבועה – האם זו באה לשמור על שחיקת שכרם של משרתי הקבע והגמלאים בכלל זה, שאז אכן שלילת התוספת מהמערער איננה מותרת, או שמא שינויים מופלגים וניכרים בתנאי העבודה החיצוניים של מי שנותרו עדיין בשירות פעיל, הם אלו שהובילו למתן פיצוי בשל הרעת תנאי עבודתם, שאז החלת התוספת הקבועה רק על קבוצה מסוימת, מותרת. נקבע, כי המערער לא הביא כל ראייה שיש בה כדי לעגן את פרשנותו, אשר כאמור, התעוררה למעלה מ-30 שנה לאחר החלטת הממשלה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ