אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> המוסד לביטוח לאומי נ' קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים

המוסד לביטוח לאומי נ' קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים

תאריך פרסום : 15/04/2017 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
17420-05-16
09/04/2017
בפני השופטים:
1. שבח יהודית - סג"נ
2. שאול שוחט
3. עידית ברקוביץ


- נגד -
מערער:
המוסד לביטוח לאומי
עו"ד ישראל ברזילי
משיבה:
קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים
עו"ד עמליה ליאור
פסק דין


הש
ופט שאול שוחט 

1. ביום 8.8.05 נפגעה הגב' ד. י., הולכת רגל (להלן: "הנפגעת"), בתאונת דרכים, מרכב חסר כיסוי ביטוחי תקף.

2.במסגרת תביעת נזיקין שהגישה הנפגעת, הכירה המשיבה בחבותה כלפיה.

מאחר שהנפגעת סבלה מנכויות שונות ללא קשר לתאונה, עלה הצורך, במסגרת התביעה שהגישה נגד המשיבה, לבודד את הנכויות שנגרמו לה בתאונה, הן לצורך חישוב נזקיה הן לצורך חישוב ניכוי הגמלאות ששילם וישלם לה המערער.

3.בית המשפט, שדן בתביעת הנפגעת נגד המשיבה, מינה ארבעה מומחים רפואיים לקביעת הנכות שנגרמה לנפגעת בתאונה כמו גם לצורך קביעת נכויותיה ללא קשר לתאונה (להלן: "יחס הנכויות").

4.משהגישו המומחים את חוות דעתם ויתרו הצדדים – הנפגעת והמשיבה – על חקירתם וגיבשו ביניהם, בפשרה, את הסכום בו תפוצה הנפגעת. מסכום הנזק, עליו הסכימו, נוכה הסכום היחסי של הגמלאות ששילם וישלם המערער, בהתאם לנכות המשוקללת שלא נבעה מהתאונה, על פי חוות הדעת שהוגשו על ידי המומחים – סכום אשר הועבר למערער, והיתרה שולמה לנפגעת.

5.המערער, שלא היה צד להליך השיפוטי שהתנהל בין הנפגעת למשיבה, הגיש נגד המשיבה תביעת שיבוב מכוח סעיף 328(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי").

6.בהחלטה מיום 15.11.15, במסגרת תביעת השיבוב, דחה בית משפט קמא את טענת המערער, כי אין לקבל את יחס הנכויות שנקבע בתביעת הנפגעת נגד המשיבה היות שההליך השיפוטי, שלא היה צד לו, הסתיים ביניהן בפשרה ולא ב"קביעה שיפוטית" במובנה הקלאסי כמתחייב מהלכת זטולובסקי (רע"א 5123/10 זטולובסקי נ' המוסד לביטוח לאומי; 21.8.12), ומכאן גם את עתירתו לקבוע את יחס הנכויות בהתאם למסמכי המל"ל, אותם צירף לתביעה, ולחילופין על בסיס מינוי מומחים רפואיים אחרים על פני אלה שמונו בתביעת הנפגעת נגד המשיבה. עם זאת ובטרם הכרעה, התיר בית משפט קמא למערער להזמין את המומחים שמונו בתביעת הנפגעת נגד המשיבה לחקירה במסגרת תביעת השיבוב (להלן: "ההחלטה").

7.המערער בחר שלא להזמין את המומחים לחקירה.

8.בישיבת יום 29.3.16, ובהמשך להחלטה, חזר המערער על עמדתו והודיע, כי הוא מתעתד לערער, במסגרת פסק הדין שיינתן על סמך תחשיב המשיבה, על ההחלטה כמו גם על פסק הדין.

נוכח עמדה זו של המערער נתן בימ"ש קמא את פסק דינו בו קיבל את תחשיב המשיבה, על בסיס יחס הנכויות שנקבע בחוות הדעת שהוגשו בתביעת הנפגעת נגד המשיבה, וחייב אותה, בתשלום יתרת הסכום לשיבוב שטרם שולם על ידה (להלן: "פסק הדין").

9.בערעור שלפנינו על פסק הדין וההחלטה גרס המערער, כי השאלה הטעונה הכרעה בענייננו, היא הפרשנות הנכונה של ההיגד "קביעה שיפוטית", בו בחר בית המשפט העליון לנקוט בפרשת זטולובסקי, בכל הנוגע לקביעת יחס הנכויות בתביעת הניזוק נגד המזיק. לטענתו, קביעת יחס הנכויות בתביעה זו תחייב גם בתביעת השיבוב רק מקום שזו הייתה חלק מהכרעה שיפוטית, על דרך של קביעת ממצאים עובדתיים ומשפטיים ומתן פסק דין. הסדר פשרה בין בעלי הדין, אף שקיבל תוקף של פסק דין, אינו נכלל בהיגד זה. לשיטתו, מאחר שבמקרה שלפנינו לא נתקבלה קביעה שיפוטית, בדבר יחס הנכויות, במסגרת תביעת הנפגעת כניזוק נגד המשיבה כמזיק במשמעות האמורה, שהרי תביעת הנפגעת הסתיימה בפשרה, לפיכך, כפי שנקבע בפרשת זטולובסקי – יש לחלץ את יחס הנכויות מתוך מסמכי המוסד לביטוח לאומי, ולחלופין, באם לא ניתן לעשות כן, למנות מומחים רפואיים אחרים על פני אלה שנקבעו, לקביעת יחס זה, בתביעת הנפגעת נגד המשיבה.

10.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בכתב ובעל פה באתי לידי מסקנה, כי השאלה הטעונה הכרעה אינה הפרשנות שיש לתת להיגד "קביעה שיפוטית" אלא יישומה הנכון והפשוט של ההלכה שנקבעה בפרשת זטולובסקי, בנסיבות המקרה שלפנינו.

11.בפרשת זטולובסקי, הבחין בית המשפט העליון, בכל הנוגע לקביעת יחס הנכויות בתביעת השיבוב של המוסד לביטוח לאומי, בין שני מצבים: מצב בו התקבלה קביעה שיפוטית בדבר יחס הזכויות במסגרת תביעת הניזוק נגד המזיק ומצב בו לא התקבלה קביעה שכזו.

בהינתן המצב הראשון תשמש הקביעה בדבר יחס הנכויות גם את תביעת השיבוב של המוסד לביטוח לאומי כנגד המבטחות, ובלבד שבית המשפט נדרש במסגרת תביעת הניזוק נגד המזיק "לשני הפרמטרים המעשיים לחישוב יחס הנכויות וקבע הן את שיעור הנכות הכללית והן את הנכויות הנובעות מהתאונה". בהתייחס למצב דברים זה אין מחלוקת, כי הפרשנות לה מכוון המערער להיגד "קביעה שיפוטית" נכונה היא בהיותה משיקה, כלשון בית המשפט בפרשה זו "להסתמכות על השתק פלוגתא".

בהינתן המצב השני, בו לא התקבלה קביעה שיפוטית, המשיך בית המשפט העליון ובחן את הסיבות לכך: אם בשל שתביעת השיבוב קדמה לתביעת הניזוק או הוגשה לפני שזו נסתיימה; אם בשל שתביעת הניזוק נסתיימה בפשרה טרם שהובאו ראיות בדבר הנכות היחסית (כפי שהיה בפרשת זטולובסקי). במצב דברים זה "יקבע בית המשפט אם שיעור הנכות הכוללת של הניזוק ואת שיעור נכותו מן התאונה, בהסתמך על קביעות הוועדה הרפואית של המוסד; רק אם לא ניתן יהיה לחלץ נתונים אלה גם מקביעות המוסד, כי אז ייקבעו הנכויות על ידי מומחים מטעם בית המשפט שדן בתביעת השיפוי של המוסד".

12.בענייננו אנו, שלא כמו בפרשת זטולובסקי, תביעת הנפגעת נגד המשיבה הסתיימה בפשרה אחרי "שהובאו ראיות בדבר הנכות הרפואית היחסית", שהרי המומחים שמונו על ידי בית המשפט בתביעה זו מונו גם לצורך בחינת אותם שני פרמטרים המשמשים לחישוב יחס הנכויות וקביעתם במסגרת חוות הדעת שתוגשנה על ידם, וכך נעשה. במצב דברים זה, נכון שאין מדובר בקביעה שיפוטית במשמעות לה מכוון המערער. עם זאת, אין להתעלם מכך שהנפגעת והמשיבה, ויתרו, במסגרת ההליך השיפוטי שהתנהל ביניהן, על חקירת המומחים, שחיוו דעתם גם לשאלת יחס הנכויות, מה שמלמד שקביעותיהם בנושא זה, במערכת היחסים בין הנפגעת למשיבה, התקבלו ללא כל הסתייגות. במצב דברים זה, אינני סבור שיישום נכון של הילכת זטולובסקי משמעו השלכת חוות הדעת האמורות על קביעותיהן בשאלת יחס הנכויות ל"פח האשפה".

אכן, המערער לא היה צד להליך השיפוטי שהתנהל בין הנפגעת למשיבה. דווקא משום כך ניתנה בידו האפשרות, במסגרת תביעת השיבוב שהגיש, לחקור את המומחים בשאלת הנכויות והיחס ביניהן. אפשרות זו שניתנה בידו, על ידי בית משפט קמא, יש בה כדי לאזן נכונה בין היעדרות המערער מההליך השיפוטי שהתנהל בין הנפגעת למשיבה, לבין הרציונל שעמד מאחורי הילכת זטולובסקי – התגברות על היעדרותו של הנפגע, הפעם, מההליך השיפוטי בתביעת השיבוב ובקשיים העומדים בפני חיובו לשתף פעולה ולהיבדק שוב אצל מומחים, שנים רבות לאחר שעניינו הסתיים. זאת ועוד, במתן אפשרות כאמור יש גם כדי לשרת את מגמת ההאחדה בכל הנוגע לקביעות שקשורות למשולש ניזוק-מזיק-ביטוח לאומי שמטרתה הלימה והאחדה בין הניכויים שמבצעים בפיצוי שמגיע לניזוק לבין התשלום שהמזיק, או מבטחו, צריך לשלם לביטוח הלאומי. (ראו בהקשר זה: ע"א 7453/12 פארס אלחבאנין ואח' נ' כריס אברהם ואח' (2014)].

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ