דורון נ' תומרקום גרופ בע"מ

ערעור זה מופנה נגד פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט עמית יריב) בתא"מ 16716-09-15 מיום 14.06.17 לפיו התקבלה תביעת המשיבה לביצועם של שני שיקים שנמשכו מחשבונו של המערער.

רקע

גרסת המערער באשר לעובדות פורטה בבית המשפט קמא ולפיה התקשר עם אדם בשם אביב דותן בר (להלן: "בר") בהסדר לפיו אמור היה המערער לפעול לגבייתם של שיקים שנמסרו לידי בר וחוללו באי פירעון, כאשר שכר טרחתו של המערער יהיה 50% מתמורת השיקים שייגבו. לאחר זמן, חל שינוי בהסדר והוסכם כי בר ימסור למערער שיקים לגביה וכנגדם ימסור המערער שיק מחשבונו הפרטי אשר מועד פירעונו יחול 3 ימי עסקים לאחר פירעון השיק לגביה, והסכום שיצוין בו יהיה סכום השיק לגביה בניכוי עמלת שכ"ט. עוד ציין המערער, כי על מנת שהשיקים ייפרעו במועדם, היה בר מוסר לידי המערער, עובר למועד הפירעון, כסף מזומן שיופקד בחשבונו של המערער על מנת לכסות את סכום השיק.

הערעור שלפני מתייחס לשני שיקים שנמשכו מחשבון הבנק של המערער: שיק מס' XXX משוך על סניף 642 של בנק הפועלים על סך 16,000 ₪, ושיק מס' YYY המשוך אף הוא על סניף הבנק הנ"ל על סך 22,000 ₪.

השיקים נמסרו למשיבה על ידי בר לצורך ניכיון ומשחוללו באי פירעון הוגשו לביצוע ללשכת ההוצאה לפועל.

לאחר שהוגשה התנגדות לביצוע השטר הועבר ההליך מלשכת ההוצל"פ לבית משפט השלום.

במסגרת ההתנגדות לביצוע השטר העלה המערער טענות עובדתיות שונות באשר לשיקים. ביחס לשיק מס' XXX נטען, בין היתר, כי נגנב ממשרדו וביחס לשיק מס' YYY נטען, בין השאר, כי נמסר על תנאי לפיו תמורת השיק תתקבל במזומן ומאחר שהתנאי לא התקיים המשיבה אינה זכאית להיפרע ממנו את תמורת השיקים.

בפסק הדין, דחה בית המשפט קמא את טענת המערער לפיה שיק XXX נגנב ממשרדו על ידי בר, מאחר שעדותו נמצאה בלתי משכנעת, בין היתר מכיוון שלא הוגשה על ידו תלונה במשטרה ולא הובאה כל ראיה התומכת בגרסתו.

באשר לשיק YYY נקבע כי המערער כשל מלהוכיח הן את הטענה בדבר קיומו של תנאי והן את הטענה בדבר כשלון התמורה.

פסק דין זה הינו מושא הערעור שלפניי.

טענות המערער

טענות בקשר לשיק מס' XXX

המערער טוען כי מלבד טענת הגניבה העלה גם טענה לפיה השיק פקע מאחר שבוצע שינוי בתאריכו, שינוי המהווה שינוי מהותי על פי סעיף 64 לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"), ובית המשפט קמא לא דן בטענה זו. זאת ועוד, המשיבה טענה כי השינוי נעשה בהרשאת המערער אך לא הוכיחה טענתה.

נוסף על כך נטען, כי המשיבה אינה אוחזת בשיק, מאחר שהועלתה טענה נגד תקינות חתימת ההיסב, ואף אם לא היתה מועלית טענה כאמור אין מדובר בהרחבת חזית שכן על המשיבה מוטל הנטל להוכיח שהיא אוחזת, והיה ובמהלך המשפט מוכח שהיא אינה אוחזת אין מדובר בהרחבת חזית כי אם בטענה משפטית לפיה לא הוכחה עילת התביעה. לשיטת המערער, הפניית בית המשפט קמא בפסק הדין לסעיף 23(ג) לפקודה אינה ממין העניין שכן עניינו של הסעיף בנמשך ולא באוחז.