אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ע"א 12033-03-12 בניאן ואח' נ' ליבלזון

ע"א 12033-03-12 בניאן ואח' נ' ליבלזון

תאריך פרסום : 16/08/2015 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
12033-03-12
13/07/2015
בפני השופטת:
רות לבהר-שרון

- נגד -
המערערים:
1. אייל בניאן
2. איציק תורג'מן

עו"ד אנג'לו ניסים גניש
המשיב:
עזבון המנוח יעקב ליבלזון ז"ל
עו"ד רון אופיר
פסק דין

 בפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב יפו (כב' השופט יאיר דלוגין), שניתן בת.א. 169664/09 ביום 22.1.2012, במסגרתו נדחתה תביעת המערערים לתשלום סך של 81,670 ש"ח בשל נזקים, שלפי טענת התובעים, גרם הנתבע לדירתם. העובדות הרלוונטיות  1.המערערים הם הבעלים של בניין ברח' חלוצים 24 בת"א, הידוע כחלקה 206 בגוש 6931 (להלן: "הבניין"). המשיב החזיק במשך שנים רבות בחנות בקומת הקרקע של הבניין (להלן: "החנות") וכן בדירה בקומה א', ששימשה כמחסן (להלן: "הדירה"), כדייר מוגן, זאת מכח זכויות דיירות מוגנת של אביו, שהועברו אליו כשאביו נפטר עוד בשנת 1979.   2. ביום 27.2.2007 הגישו המערערים תביעה נגד המשיב לפינוי וסילוק יד בעילות של נטישה ואי תשלום דמי שכירות, כמו גם אי תשלום חלקו של המשיב בשיפוץ הבניין (ת.א. 20283/07 - להלן: "תביעת הפינוי"). ביום 15.3.2009 הגיעו הצדדים להסדר פשרה, שקיבל תוקף של פסק-דין, ולפיו המשיב התחייב לפנות את החנות והדירה עד ליום 5.4.2009, כנגד קבלת סך של 75,000 ש"ח. עוד הוסכם, כי החנות תימסר למערערים במצבה ביום 15.3.2009 (להלן: "הסדר הפשרה"), כדלקמן:"הגענו להסכמה לסילוק סופי ומוחלט של הטענות הדדיות, יינתן פס"ד לפינוי הנתבע מהנכסים הידועים כמחסן וחנות ברח' חלוצים 24  בת"א, הידועים כחלק מחלקה 206 בגוש 6931 ואשר הושכרו בהסכמי שכירות שצורפו כנספחים ב' ו- ג' לכתב התביעה, האחד מיום 27.3.57 והשנימיום 6.1.66 להלן: "הנכס", בתנאים המפורטים להלן: 1.  יינתן פס"ד לפינוי הנתבע ו/או מי מטעמו מהנכס עד ולא יאוחר מיום 5.4.09 כנגד תשלום סך של 75,000 ש"ח,  שישולם כנגד הפינוי במועד הפינוי.2.  מוסכם כי הצדדים מוותרים על כל תביעות ו/או טענות כספיות מכל סוג ומין שהוא הנוגעות לנושא הדיירות המוגנת למעט האמור בהסכם זה. מובהר כי הנתבע לא יצטרך לשלם דמי שכירות ו/או בגין השיפוצים שנעשו והתובעים מוותרים על כל חוב בגין דמי שכירות או בגין שיפוצים.3.  הנתבע כנגד קבלת התשלום בסך של 75,000 ימסור את החזקה לתובעים בנכס, כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ וכן מוסכם כי הוא ישא בכל התשלומים השוטפים המוטלים על שוכר,  עד למועד הפינוי בפועל, מלבד דמי שכירות. 4.  מוסכם כי במידה והפינוי לא יבוצע במועד הנקוב לעיל ו/או התשלום לא יבוצע במועד הנקוב לעיל, ישלם המפר סך של 35,000 ש"ח  בלי לפגוע בכל נזק נוסף שעשוי להיגרם למי מהצדדים כפיצוי מוסכם.5. [...] הנכס ימסר לתובעים במצבו היום, לרבות שעוני החשמל, שעוני המים, הויטרינות, הדלתות וכל הקבוע בנכס. פרוטוקול מסירת החזקה תהווה אינדיקציה לזכותו של הנתבע לקבלת התשלום מקופת ביהמ"ש".3.ביום 5.4.09 נערכה פגישה בחנות בהתאם להסדר הפשרה. במעמד זה מסר המשיב את מפתחות הדירה למערער 1, אייל בניאן (להלן: "המערער"), אולם המערער סירב לחתום על פרוטוקול המסירה. בסמוך לאחר מכן, ביקש המשיב את דמי הפינוי שהופקדו בקופת ביהמ"ש, אולם המערערים ביקשו לעכב את העברת הכספים בטענה שהמשיב גרם לנזקים בדירה ומסר אותה שלא בהתאם להסדר.  4.בית המשפט דחה את בקשתם של המערערים לעכב העברת הכספים, והפנה אותם להגיש תביעה נפרדת בקשר לנזקים הנטענים. ביום 1.6.2009 הגישו המערערים את התביעה נשוא ערעור זה, במסגרתה הם דרשו לחייב את הנתבע בתשלום סך 81,670 ש"ח בגין עלות השבת הדירה לקדמותה, לפי הפירוט כדלקמן: 54,458 ש"ח בגין החלפת כל הריצוף בדירה, החלפת חמש דלתות ומשקופים, החלפת ארבע חלונות ומשקופים, פינוי פסולת, תיקוני טיח ועבודות צבע; עוד תבעו 4,000 ש"ח בגין דמי שכירות ראויים עבור 21 ימים לצורך ביצוע העבודות הנ"ל; 15,000 ש"ח בגין עוגמת נפש; 1,640 ש"ח חוב ועד בית, וסך של 9,572 ש"ח עלות חיבור חשמל ומונה.  המערערים טענו, כי המשיב שכר שירותיהם של שני פועלים סיניים, לצורך הריסת הדירה, בטרם החזרתה למערערים. מנגד, טען המשיב כי הפועלים הסיניים הגיעו מטעם המערערים כחלק מעבודות השיפוץ שתוכננו ממילא בדירה.  פסק דינו של בית משפט קמא 5.בפסק דינו, בחן בית המשפט קמא מה היה מצב הדירה ביום 15.3.2009 – (להלן: "מועד הסדר הפשרה"), לעומת מצבה ביום 5.4.2009 (להלן: "מועד מסירת החזקה"), שכן בהסדר הפשרה נקבע כי הנכס יימסר "במצבו היום". בית המשפט עמד על כך שלא הוסכם איפוא בין הצדדים על מסירת הדירה במצב "ראוי", אלא במצבה במועד הסדר הפשרה.  6.בימ"ש קמא דחה את טענות המערערים ביחס למצב הדלתות והחלונות בדירה, וקבע כי מאחר ואין תיעוד לגבי מצבם במועד הסדר הפשרה, אין דרך לדעת האם הדלתות והחלונות נמסרו באותו המצב, או שמא חל שינוי.   7.ביחס למרצפות הדירה, קבע ביהמ"ש כי אין מחלוקת שהדירה הייתה מרוצפת במועד הסדר הפשרה, וכי ביום מסירת החזקה חלק מהמרצפות היו הרוסות. ביהמ"ש הוסיף וקבע, כי מאחר וכל צד טוען שמשנהו הרס את המרצפות, והואיל והדירה הייתה עד למועד המסירה בחזקתו של המשיב - המשיב הוא זה שאחראי לכל הנזקים, למעט נזק שהוכח שנגרם באשמת המערערים. לפיכך קבע ביהמ"ש כי על המשיב להוכיח כי המערערים הם שהרסו את המרצפות. בענין זה קבע ביהמ"ש כי לא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני רעותה, וכי לא שוכנע כי גרסת המשיב סבירה ועדיפה על גרסת המערערים. לכן קבע ביהמ"ש, כי יש לראות במשיב כאחראי לנזק שנגרם כתוצאה ממסירת הדירה כשהמרצפות שבורות. יחד עם זאת, ביהמ"ש קבע שהמערערים לא עמדו בנטל הוכחת גובה הנזק, שכן הציגו אך ורק הצעת מחיר מיום 9.4.09 של חברת דמנדר לבנייה בע"מ, ולא הוכיחו את עלויות תיקון הנזקים הנטענים, ובנוסף, מאחר ולא הביאו לעדות נציג של חברת דמנדר - מדובר בעדות שמיעה, שאינה קבילה. משכך, דחה ביהמ"ש את התביעה לגבי הנזק למרצפות הדירה.  ביהמ"ש השתכנע שממילא המערערים התכוונו לשפץ את הדירה, ולפצלה לשתי דירות, ומכאן שלא נגרם למערערים נזק ממצב המרצפות במועד הסדר הפשרה, ובמועד המסירה.   8.ביחס להוצאות חיבור החשמל טענו המערערים שהנכס נמסר "עם שעון חשמל מנותק ללא מונה", ולכן יש לחייב את המשיב עבור חיבור מחדש של החשמל ועבור הכנה לחיבור למונה חדש. ביהמ"ש קבע, שגם במועד הסדר הפשרה וגם במועד המסירה, נמסרו הן הדירה והן החנות כששני מוני החשמל מותקנים, ולא היה שינוי במצב מוני החשמל עד למועד המסירה.   9.באשר לתשלומים לוועד הבית, טען המשיב כי מעולם לא נדרש לשלמם, וכי עניין זה נכלל בדמי השכירות. בנוסף, מאחר ובהתאם להסדר הפשרה נקבע כי לא נותר לו כל חוב בגין דמי השכירות - אין עילה לחייבו עתה לשלם לתובעים סכום כלשהו נוסף. ביהמ"ש קבע, כי התובעים לא הביאו ראיה ממשית לכך שבבניין היה נהוג לשלם דמי ועד בית בנפרד מדמי השכירות, ועל כן דחה את התביעה להחזר דמי ועד בית.  לגבי העתירה לפיצוי בגין עוגמת נפש, קבע ביהמ"ש כי משהגיע למסקנה שממילא המערערים התכוונו לשפץ את הדירה ולהרוס את מרבית המרצפות שבה, וכי לא נותר חוב בגין דמי שכירות - הוא לא ראה מקום לפסוק פיצויים בגין עוגמת נפש.  טענות הצדדים בערעור טענות המערערים 10.לטענת המערערים ביהמ"ש שגה כשקבע שלא הוצגה תשתית ראייתית לגבי מצב החלונות והדלתות טרם המסירה. בהקשר זה מפנים המערערים את בית המשפט לחוות הדעת המקורית של השמאי שמונה על ידי בית המשפט בתביעת הפינוי (ת.א. 20283/07). המערערים טוענים שלא היו מודעים לכך שחוות הדעת הנ"ל לא עמדה בפני בית משפט קמא, והדבר נודע להם לטענתם רק לאחר מתן פסה"ד.  המערערים טוענים עוד, כי בימ"ש קמא שגה כשהתעלם מהצעת המחיר לתיקון המרצפות, וכן מראיה מצולמת בה ניתן לראות את מצב המרצפות, החלונות והדלתות כשהם הרוסים, וטעה כשקבע, שמאחר וממילא הייתה כוונה לשפץ את הדירה, אין מקום לפסוק להם פיצוי לגבי הנזק למרצפות. לטענתם, הקביעה מבוססת על ההנחה שהמערערים היו מחליפים את המרצפות, ולא כך הדבר. המערערים טוענים שמרגע שביהמ"ש העדיף את גרסתם בנוגע להרס הדירה על פני גרסת המשיב, היה על בית המשפט להתחשב לצורך אומדן ותחשיב הנזק בהצעת המחיר שהוגשה, או לחילופין לקבוע פיצוי על בסיס אומדנה על סמך צילומי ההרס והצעת המחיר. לטענתם, המשיב לא התנגד להגשת הצעת המחיר, ולכן לא היה מקום לדרוש חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט.   11.לעניין החלונות והדלתות, טוענים המערערים שניתן להבחין בנזק שנגרם כאשר הם נעקרו מציריהן מתוך עיון בצילומים. לטענתם, לא הייתה להם דרך לדעת את שעתיד המשיב לבצע בדירה, ולכן לא עלה בידם לצלם את מצב הדירה במועד הסדר הפשרה.   12.עוד טוענים המערערים, כי עצם העובדה שהמשיב לא פנה למשטרה מיד כשראה שהפועלים הסיניים הורסים את הרצפות, מוכיחה שמדובר בטענות בעלמא. העובדה שהשתהה כחמש וחצי שעות מאז כניסת הפועלים ועד הגשת התלונה למשטרה הינה תמוהה, לא הגיונית, ומעמידה בספק את אמיתות טענותיו. המערערים טוענים עוד, שמחומר הראיות עולה שהמשיב הוא שהזמין את הפועלים. לטענתם, המשיב ומר גורל (הנציג מטעם המשיב) נצפו ע"י מר אברהם קלדרון (העד מטעם המערערים), כשהם עובדים עם הפועלים הסיניים. לטענתם, הן המשיב והן מר גורל טענו בחקירתם שעבדו עם הפועלים הסיניים בפועל.  המערערים מצביעים על סתירות בדברי המשיב והעדים מטעמו, כאשר בתצהירים מוקדמים וכן בכתב ההגנה בתביעת הפינוי הם מספרים על שיפוץ כללי בדירה והשקעה של 60,000 ₪ מצדם, בעוד שבתביעה דנן הם מכריזים שהדירה הייתה הרוסה ומצבה בכי רע.   13. בנוגע לדמי וועד הבית, מפנים המערערים את ביהמ"ש לתביעת הפינוי שם חויב המשיב לשלם סך של 1,640 ש"ח וועד בית, לטענתם הדבר לא היה כלל שנוי במחלוקת, ונקבע כי על המשיב לשאת בחיובים השוטפים עד למועד הפינוי.  לסיום, באשר לחיבור החשמל והמונים, המערערים טוענים כי הם השקיעו סך של 4,912 ש"ח לחיבור מחדש של החשמל בדירה, וסך נוסף של 4,660 ש"ח עבוד עבודות חשמל והכנה לחיבור למונה חדש. המערערים מפנים שוב לתביעת הפינוי שם התחייב המשיב לטענתם להשיב את המושכר עם "שעוני חשמל".  טענות המשיב 14.לטענת המשיב, פסק דינו של בימ"ש קמא הינו מנומק ומבוסס, ואין מקום להתערבות ערכאת הערעור. המשיב חוזר על גרסתו לפיה הפועלים הסיניים לא הוזמנו על ידי המנוח אשר היה אדם קשיש בן 82, ולא היה לו כל אינטרס להרוס את הדירה ולסכן את דמי הפינוי שהגיעו לו.  בבסיס טענותיו עומד המשיב על העובדה שהנכס נשוא התביעה שימש כל השנים כמחסן, ולא כדירת מגורים, כפי שהמערערים מציגים אותה. בשל העובדה שהחלל שימש כמחסן ולא כדירת מגורים, ממילא היה נדרש שיפוץ מקיף לאחר המסירה, ועל כן אין מקום לחייב את המשיב לגבי מצב הדירה. יתרה מכך המשיב טוען, כי העובדה שהיום הדירה מחולקת לשתי דירות מחזקת את טענתו.  המשיב טוען עוד, כי בניגוד לטענת המערערים, בית משפט קמא לא קיבל את גרסתם, וקבע כי היא אינה משכנעת. לטענתו, המערערים לא עמדו בנטל ההוכחה ולא הוכיחו נזקיהם כלל, ובפרט את הוצאות השיפוצים.  בנוגע למוני החשמל טוען המשיב, כי הם נמסרו בדיוק במצבם ביום החתימה על הסדר הפשרה, ומשכך יש לקבוע כי המשיב עמד בהתחייבותו למסור את המושכר "במצבו".   15.ביחס לדמי וועד הבית טוען המשיב, כי במסגרת הסדר הפשרה ויתרו המערערים על תשלומים הקשורים לדמי שכירות מכל סוג ומכל מין עד ליום מסירת החזקה, ולכן צדק בית המשפט כשלא חייב את המשיב בדמי וועד הבית.  דיון והכרעה 16.לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית משפט קמא, בהודעת הערעור, בעיקרי הטיעון ובכל המסמכים, ולאחר ששמעתי את הצדדים, אני סבורה כי דין הערעור להידחות. טרם כניסה לגופם של דברים יצוין, כי הלכה היא, שערכאת הערעור אינה מתערבת בקביעות עובדתיות וקביעות לגבי מהימנות, שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, ששמעה את כל העדים והתרשמה בהתרשמות בלתי אמצעית, אלא במקרים חריגים בהם הוכח בפני ערכאת הערעור כי הקביעות היו בניגוד לראיות שהובאו בפני בית המשפט, או שהמסקנות מאותן ראיות אינן מתיישבות עם ההיגיון וההלכות המשפטיות (ע"א 3601/96 בראשי ואח' נ' עיזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל, פ''ד נב(2) 582). כן הלכה היא, כי תפקידו של בית-המשפט לערעורים אינו להחליט במשפט כאילו הוא יושב בערכאה הדיונית, אלא תפקידה של ערכאת הערעור הוא להעביר תחת שבט הביקורת את פסק דינו של בימ"ש קמא. משמע, אין מדובר בשמיעה מחדש של ההתדיינות כולה, אלא מדובר במערכת בקרה הבוחנת את ההחלטה שנתנה הערכאה הדיונית (ראו למשל ע"א 280/60 פרדו נ' חפץ-פלדמן בתור יורשת ובשם עזבון המנוח ד"ר רפאל חפץ ואח', פ"ד טו 1974, 1976; ע"א 9207/04 כמיסה נ' גרטלר (פורסם בנבו)). כך במקרה דנן - פסק דינו של בימ"ש קמא מבוסס על קביעות עובדתיות ועל מסקנות ביחס למהימנות העדים והראיות שהוצגו בפניו. בנסיבות אלו, לא מצאתי שקביעותיו של בימ"ש הן קביעות שאינן עולות בקנה אחד עם הראיות שהוצגו בפניו, או שמדובר במסקנות לא נכונות או חריגות, המצדיקות התערבות ערכאת הערעור, כפי שיפורט בהמשך לגבי כל אחד מראשי הנזק הנטענים. 17.אקדים ואציין, כי לאחר הגשתו של הערעור, הגישו המערערים בקשה לצירוף ראיה חדשה – חוות דעת שמאית, אשר נועדה לבחון את סרטוני הוידאו שהוגשו בפני בימ"ש קמא והמתעדים את כל הנזקים הנטענים שנגרמו לנכס. לדידם, היה בחוות הדעת השמאית כדי להוכיח את הנזקים הנטענים בתביעתם. בהחלטתי מיום 1.2.2015 עמדתי על כך כי מדובר הלכה למעשה בראיה חדשה אשר לא עמדה בפני בימ"ש קמא. בנסיבות אלו, ומשהיה בידי המערערים להגיש ראיה זו עוד לביהמ"ש קמא בשקידה סבירה, אך לא תמכו את תביעתם בראיות מספקות, אין מקום להתיר את צירוף הראיה (תקנה 457(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; ע"א 1912/93 שחם נ' מנס, פ"ד נב(1)119). אחריות בגין הנזק לדלתות ולחלונות 18.כאמור, בפסק דינו דחה בימ"ש קמא את טענות המערערים ביחס למצב הדלתות והחלונות בדירה, ולא קיבל את גירסתם. קביעה זו, נסמכה על כך שבימ"ש קמא בחן הן את התמונות שצולמו בדירה, אשר נקבע כי צולמו במועד המסירה, והן את סרטי הוידאו שצורפו על ידי המערערים. על סמך כל אלה קבע ביהמ"ש כי לא נגרם נזק לחלונות, וכי מדובר בחלונות ישנים ומתקלפים. ביחס לדלתות קבע ביהמ"ש כי אמנם חלק קטן מהדלתות מונח לצד הקיר, אולם לא נמצאה ראיה ברורה לכך שקיים משקוף במקום בו חסרה דלת. עוד הסתמך בימ"ש קמא על כך שהתמונות והסרטונים שהוצגו אינם מתמקדים בחלונות ובדלתות, ולא הוצגה חוות דעת של שמאי או מהנדס אזרחי ביחס למצבם. קביעתו של בימ"ש קמא נסמכה גם על כך שהמערערים לא הציגו כל ראיה לגבי מצב החלונות והדלתות במועד הסדר הפשרה, ולפיכך לא הוכיחו כי מצב הדלתות והחלונות היה טוב יותר לפני מועד המסירה, מה גם שמדובר בדירה ששימשה במשך עשרות שנים כמחסן, ולא כדירת מגורים.  מדובר בקביעות עובדתיות המבוססות על ראיות שהוצגו בפני בימ"ש קמא, כמו גם על מהימנות העדים שהעידו בפניו, ואשר אין מקום להתערב בהן. אכן, שומה היה על המערערים לתעד הן את מצבה של הדירה ביום הסדר הפשרה, והן ביום המסירה, ולו הייתה להם כוונה להוכיח כי המשיב גרם לנזק לדלתות ולחלונות, היה עליהם להציג ראיות ממשיות לכך, דבר אשר לא עשו. ביחס לטענת המערערים, כי לא הייתה בפני בימ"ש קמא חוות הדעת המקורית של השמאי ליפה מטעם בית המשפט בתביעת הפינוי, הרי שבפסק דינו מתייחס בימ"ש קמא לחוות דעת זו במפורש. בנוסף, עיון בחוות הדעת מעלה, כי היא נועדה להעריך את שווי הדיירות המוגנת בחנות, ואינה מתייחסת כלל למצב החלונות והדלתות.  לאור האמור, אין מקום להתערב בקביעתו של בימ"ש קמא ביחס לתביעת המערערים בגין הנזק שנגרם לטענתם לדלתות ולחלונות. אחריות בגין הנזק למרצפות הדירה19.טענות הצדדים בענין זה היו סותרות לחלוטין. לטענת התובעים, המשיב חיבל במרצפות בזדון לאחר הסדר הפשרה, באופן שבמועד המסירה היו המרצפות הרוסות. מנגד טען המשיב, כי המערערים הם שפרקו את המרצפות לאחר המסירה באמצעות עובדים סיניים שהביאו לצורך ביצוע שיפוץ במחסן והפיכתו לשתי דירות מגורים קטנות. בפסק דינו קבע בימ"ש קמא, כי לא השתכנע באף אחת מגרסאות הצדדים ביחס לשאלה מי גרם לנזק למרצפות.ואולם, מאחר והוכח, כי מרצפות הדירה היו תקינות ביום חתימת הסדר הפשרה, והיה על המשיב למסור את הדירה במצבה, הנטל היה על המשיב להוכיח כי המערערים הרסו את המרצפות. בימ"ש קמא לא השתכנע שדווקא גרסתו של המשיב משכנעת יותר מגרסת המערערים, ועל כן קבע, כי יש לראותו כאחראי לכל נזק שנגרם למערערים כתוצאה ממסירת הדירה עם מרצפות שבורות. יחד עם זאת, בסופו של יום קבע ביהמ"ש כי המערערים לא הוכיחו את גובה הנזק ועלות התיקון. ביהמ"ש נימק קביעתו בכך שביום 3.4.09 – היום בו פעלו הפועלים הסיניים בדירה - נכחו המשיב ונציג מטעמו בשם גורל בדירה, וכי אלו לא ידעו לקבוע בוודאות כי הפועלים הגיעו מטעם המערערים, שכן לא ניתן היה לתקשר עם הפועלים. בית משפט קמא נסמך גם על העובדה שהמשיב לא ניסה לסלק את ידם של הפועלים מהדירה, ולא הזעיק מיד את המשטרה (אלא הגיש תלונה רק כעבור 4 שעות מהאירוע), ואף נעזר בהם בסחיבת ארגזים במקום. ביהמ"ש קבע שדבר זה מחזק את מסקנתו שגרסתו של המשיב פחות סבירה מגרסת המערערים. חיזוק נוסף מצא בית המשפט בעובדה שהמשיב לא יצר קשר עם המערערים או עם בא כוחם כאשר ראה את הפועלים הסיניים. בשל כל אלו קבע בית המשפט שהמשיב לא עמד בנטל השכנוע להוכיח את גרסתו לפיה הפועלים הסיניים פעלו מטעם המערערים. יחד עם זאת ציין ביהמ"ש , כי על אף זאת, גם גרסת המערערים אינה משכנעת בעיניו, שכן נשאלת השאלה מדוע יסכן המשיב את דמי הפינוי על ידי הריסת הדירה יומיים לפני מסירתה, והתעורר בלבו ספק אם לא מדובר מנגד, במזימה של המערערים למנוע מהמשיב מלקבל את דמי הפינוי שנפסקו לטובתו בהסדר הפשרה.בנסיבות אלה כאשר בית המשפט בחן אחת לאחת את כל טענות הצדדים, בפרט כאשר נימק התרשמותו, וקבע שאין כל אפשרות להעדיף במקרה זה גירסה אחת על פני רעותה, שכן הוא מוצא סתירות ותמיהות בשתי הגירסאות – אינני מוצאת אפשרות להתערב. 20.אולם, נשאלת השאלה, האם בצדק דחה בימ"ש קמא את ראש נזק זה, מן הטעם שהמערערים לא הוכיחו את הנזק שנגרם לדירה.  לטענת המערערים, די בכך שהציגו הצעת מחיר לתיקון הנזקים שנגרמו בדירה וכן סרטון כדי לבסס את טענתם בדבר שיעור הנזק שנגרם לרצפות.  כידוע, הנטל להוכחת הנזקים מוטל על התובע. על הנפגע להוכיח את הנזק שנגרם לו ואת שיעורו (רע"א 1327/08 מתד תעשיות בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ (פורסם בנבו); ע"א 5465/97 קני בתים בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, פ"ד נג (3) 433). רמת הוכחת שיעור הנזק היא רמת הוכחה סבירה. סבירות זו תיקבע על-פי נסיבות המקרה. על התובע מוטלת החובה להוכיח את הנתונים העובדתיים מהם ניתן להסיק את הפיצוי, תוך שקיימת הבחנה בין מצבים בהם הוכחת שיעור הנזק היא בעייתית, לבין מצבים שבהם ההוכחה מעשית ואף פשוטה, אך למרות זאת לא השכיל בעל הדין לגבשה בחומר ראיותיו (ע"א 4999/06 הממונה על הרכוש הנטוש והממשלתי באזור יהודה ושומרון נ' מחצבות כפר גלעדי-שותפות מוגבלת (פורסם בנבו)).  ודוק, הלכה היא כי על הנפגע להוכיח לא רק את עובדת גרימת הנזק, אלא גם את שיעורו, כך שאפילו אם הוכיח הנפגע נזק, תידחה תביעתו אם לא הוכיח את שיעור הנזק. משמע, במקרים בהם לאור טיבו אופיו של הנזק ניתן להביא נתונים מדויקים, שומה על הנפגע - התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי (ע"א 294/92  דרוק נ' אהרון, פ"ד מז (2) 23). בנוסף, במידה ולאור טבעו ואופיו של הנזק, ניתן היה להביא נתונים מדויקים, אולם הסיבה הלכאורית לחוסר האפשרות להערכת שיעור הנזק היתה נעוצה בכישלונו של הניזוק להביא ראיות מתאימות המאפשרות את קביעת שיעור הנזק, אין מקום לפסוק לו פיצוי בגין הנזק. 21.בנסיבות העניין, אין לטעמי די בהצעת המחיר ובסרטונים כדי להוכיח את הנזק ואת שיעורו, שכן יש להתכבד ולהוכיח את גובה הנזק. מדובר בנזק מיוחד, שאין כל בעיה או מניעה להוכיחו באמצעות קבלות על התיקון, או למצער באמצעות חוות דעת הנדסית. אין מקום להסתפק בהצעת מחיר שאיש לא נחקר עליה.  ודוק; הצגת הצעת המחיר מעידה לכאורה, כי היה בכוונת המערערים לתקן את הרצפות. אם כך, מדוע לא טרחו לצרף חשבוניות וקבלות לגבי ביצוע התיקון בפועל? המערערים גם לא הגישו בקשה לתקן את כתב התביעה ולצרף את הקבלות כראיות נוספות. אין בהצעת המחיר כדי ללמד מהו שיעור הנזק שנגרם, אם נגרם, בפרט כאשר הוכח, כי המערערים שיפצו את הנכס מאוחר יותר, וכן כאשר היה בידי המערערים להביא ראיות טובות יותר וחוות דעת מומחה, ולא עשו כן. בנוסף, המערערים לא הביאו לעדות עד נציג חברת דמנר, כך שהצעת המחיר הינה בגדר עדות שמועה, ואינה קבילה. על כן, בצדק דחה בימ"ש קמא את תביעת המערערים לגבי הנזק שנגרם למרצפות. ייתכן, שבנסיבות אחרות כאשר בית המשפט היה משתכנע לגמרי בזהותו של מי שגרם לנזק למרצפות, לא היה מדייק בציציות, והיה מעניק פיצוי כלשהו. במקרה זה, ביהמ"ש לא האמין לשני הצדדים, ולכן נסמך על ההלכה שיש להוכיח נזק מיוחד.   הוצאות חיבור החשמל  22.כאמור, בפסק דינו דחה בימ"ש קמא את תביעת המערערים בגין מסירת הנכס ללא מוני חשמל. קביעתו של בימ"ש קמא נסמכה על כך, כי בתעודת עובד ציבור מטעם חברת החשמל מצוין, שהיה וישנו מונה נפרד לחנות וגם לדירה, וכי עד ליום 5.4.09 (יום המסירה) מונה החשמל של החנות היה מנותק, ומונה החשמל של הדירה היה במצב מחובר. בנוסף, כעולה מתעודת עובד הציבור, לא נעשו עבודות או חיבורי מונה בדירה, אלא רק בחנות. עוד כפי שקבע בימ"ש קמא, החנות היתה מנותקת מחשמל עוד ביום 15.3.09, כפי שהיה במועד המסירה.בנוסף קבע בימ"ש קמא, כי בהסדר הפשרה בין הצדדים, המשיב לא התחייב למסור את הדירה כשהיא מחוברת לחשמל, אלא שהדירה תמסר במצבה באותו היום, "לרבות שעוני חשמל" . בנסיבות אלו קבע, כי לא ניתן להגיע למסקנה שהמשיב הפר את ההסדר, וכי אין עילה לחייבו לשלם למערערים את עלות החיבור מחדש של החנות למערכת החשמל. אכן, בהסדר הפשרה שנערך בין הצדדים בפני כב' השופטת ערקובי, הוסכם כי הנכס ימסר למערערים במצבו ביום עריכת ההסדר, "לרבות שעוני החשמל". אולם, לא מצוין, כי יש חובה על המשיב למסור אותו עם חיבור לחשמל.בנסיבות אלו, ומשקבע בימ"ש קמא, כממצא עובדתי, כי החנות והדירה נמסרו עם שני שעוני חשמל, וכי במועד ההסדר, החנות היתה מנותקת מחשמל, הרי שאין מקום לקבל את הערעור בעניין זה, ובצדק קבע בימ"ש קמא, כי לא היה על המשיב לשלם למערערים בגין הוצאות חיבור לחשמל.  23.במסגרת הערעור דנן טוענים המערערים, כי בהסדר הפשרה צוין שעל המשיב להשיב להם את החזקה בדירה "עם שעוני חשמל", בשל המצג שיצר בפניהם, לפיו שיפץ את הדירה והחנות והשקיע בהם סך של 60,000 ש"ח, לרבות שעוני חשמל בדירה ובחנות. דא עקא, שככל שיש למערערים טענות ביחס למצגים שהוצגו להם על ידי המשיב עובר להסדר הפשרה ולניסוחו של ההסדר, הרי שהמקום להעלותן הוא בפני בית המשפט שנתן להסדר הפשרה תוקף של פסק דין (בית משפט השלום), ולא במסגרת ההליך דנן. בנוסף, בחינת תעודת עובד הציבור שהוגשה מטעם חברת החשמל מעלה, כי אכן החשמל היה מנותק מהחנות עוד ביום 15.3.09, וכי בבדיקה שנערכה ביום 24.3.10 אף שהחנות היתה סגורה נמצא כי על פי החיווט, המונה נמצאת בתוך החנות. המערערים לא הצליחו להפריך את האמור בתעודת עובד הציבור, ולהוכיח את תביעתם בעניין זה, ועל כן, בצדק דחה בימ"ש קמא את תביעתם בענין הוצאות חיבור חשמל.     התביעה לתשלומי ועד הבית 24.בפסק דינו דחה כאמור בימ"ש קמא את תביעת המערערים לתשלום ועד בית לתקופה שבין חודש פברואר 2005 ועד חודש אפריל 2009 (בסך 1,640 ש"ח).קביעה זו התבססה על עדותו של המשיב ממנה עלה, כי לא היה נוהג של תשלום ועד בית בבנין, וכי הוא לא נדרש מעולם לשלם ועד בית, וכן על כך שהמערערים לא הביאו ראיה ממשית לכך שבבנין היה נהוג לשלם דמי ועד בית בנפרד מדמי השכירות, וגם לא הציגו דרישות תשלום ועד בית, או קבלות. בימ"ש קמא עוד עמד על כך כי התחשיב שנערך על ידי איגוד בעלי הבתים המשותפים מתייחס לדמי שכירות, ולא לדמי ועד בית.  לטענת המערערים, בתביעה שנדונה בפני השופטת ערקובי בשנת 2007 ביקשו המערערים לחייב את המשיב בתשלום וועד הבית, והמשיב חויב לשלם את ועד הבית במסגרת הסדר הפשרה שכן התחייב במסגרתו לשלם את "כל התשלומים השוטפים". בנוסף לטענתם, יש לראות בהגשת התביעה בשנת 2007 משום דרישה לשלם את ועד הבית משנת 2007 ועד 2009.אף אם נכונה טענת המערערים, הרי שבכל מקרה, הם לא הוכיחו כל נוהג שהיה קיים בבנין לתשלום ועד בית, ולא הציגו דרישות תשלום, או קבלות קודמות ששולמו על ידי המשיב. וזאת, על אף שהנטל מוטל עליהם להוכיח עילת תביעה זו.בנוסף, כעולה ממכתבי ההתראה שנשלחו למשיב על ידי ב"כ המערערים, לא היתה דרישה לתשלום ועד בית, אלא לתשלום דמי שכירות בלבד (נספחים ו'-ז' למוצג כו' למוצגי המערערים). בנסיבות אלה, בצדק דחה בימ"ש קמא את תביעת המערערים לתשלום בגין דמי ועד בית.     סוף דבר לאור כל האמור, הערעור נדחה. הנני מחייבת את המערערים בהוצאות המשיב בסך 10,000 ש"ח. הפקדון שהופקד על ידי המערערים יועבר לידי המשיב כפרעון ההוצאות. המזכירות תמציא העתק פסק-הדין לב הצדדים.       ניתן היום, 13 יולי 2015, בהעדר הצדדים. Picture 1  

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ