ע"א 1145-05-14

1.המערער הגיש ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב – יפו (כב' השופט אבי פורג) מיום 21.3.14 (ת"א 22129/08) אשר דחה את תביעתו כנגד המשיבים 1-3, לפיצוי בגין נזקי גוף קשים אשר נגרמו לו, לטענתו, כתוצאה מתאונת דרכים.

בהתאם נדחו גם הודעות לצדדים שלישיים, תוך חיובו של המערער לשלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪ לכל אחד מהנתבעים.

2.לאחר דיון בפנינו ביקש ב"כ המערער לשקול עמדתו ביחס לערעור, וכמובן שמבוקשו ניתן לו. לאור הנסיבות פנה בית המשפט למשיבים השונים ואלו – למעט המשיבה 2 (להלן: קרנית) -הסכימו לפנים משורת הדין, לוותר על גביית ההוצאות שנפסקו לטובת מי מהם בבית משפט קמא, וכך גם לא לעמוד על פסיקת הוצאות במסגרת הערעור.

כאמור קרנית לא הייתה נכונה, בעת הדיון, לוותר על האמור, אולם בית המשפט ביקש לקבל עמדתה לאחר שיקול נוסף.

3.המערער הודיע לבית המשפט כי הוא מבקש לחזור בו מהערעור, אך למצער מבקש הוא כי בית המשפט יפטור אותו מתשלום יתרת האגרה המתחייבת מדחיית תביעתו על ידי בית משפט קמא וכפי שהורה בית משפט קמא.

בית המשפט, בהחלטתו מיום 26.5.15 ציין כי אין אפשרות כי בית משפט זה יורה על המבוקש בעניין האגרות, ועל כן אם חרף האמור בקשתו בתוקף, אין הוא נדרש להתייחסות נוספת מעבר לאשר הודיע, ומנגד אם האמור אינו מקובל יודיע על כך עד ליום 3.6.15.

כך גם התקבלה העמדה המנומקת של קרנית שעיקרה כי מלכתחילה לא היה מקום לערבה במסגרת ההליך בבית משפט קמא, תוך פירוט העלויות הרבות שנגרמו לקרנית במסגרת ניהול ההליכים.

בגין האמור עתרה קרנית להותיר על כנו את פסק דינו של בית משפט קמא גם בכל הנוגע להוצאותיה של קרנית וכך גם לפסוק הוצאות לטובת קרנית במסגרת הערעור.

4.לאור האמור הערעור נדחה.

5.כך גם נרשמה עמדתם של המשיבים, למעט קרנית, כי לא יגבו את ההוצאות שנפסקו לזכותם בבית משפט קמא וכך גם אין צו להוצאות בהתייחס למשיבים אלו, במסגרת הערעור ולאור עמדתם הראויה לציון.

6.בכל הקשור לקרנית, אין מקום לכוף על קרנית לוותר על ההוצאות שנפסקו בבית משפט קמא. עם זאת יצויין כי בהתחשב בשיעורן – הרי חרף הנטען בהודעת קרנית היה מקום לצפות כי תנהג באותו אופן בו נהגו המשיבים האחרים.

עם זאת, בכל הקשור להוצאות הערעור, לרבות נוכח עמדתו הראויה של המערער שחזר בו מהערעור, לא תיפסקנה הוצאות בערעור.