אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> עת"מ 58178-05-16 גרינברג נ' השר לביטחון פנים ואח'

עת"מ 58178-05-16 גרינברג נ' השר לביטחון פנים ואח'

תאריך פרסום : 24/07/2016 | גרסת הדפסה
עת"מ
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו כבית-משפט לעניינים מנהליים
58178-05-16
19/07/2016
בפני השופט:
מאיר יפרח

- נגד -
עותר::
עמיחי גרינברג
משיבים::
1. השר לביטחון פנים
2. הממונה על ועדת הערר

פסק דין

רשיון הנשק של העותר הופקע ממנו והוא נצטווה להפקיד את כלי נשקו (אקדח מסוג יריחו) במשטרה. זאת, בהתאם להלחטת האגף לרישוי כלי יריה במשרד הפנים, מיום 13.12.15, שנסמכה על המלצת המשטרה המסובבת על מעורבות העותר בעבירת תקיפה הגורמת חבלה. עררו של העותר על החלטה זו נדחה ביום 10.5.16 ומכאן העתירה.

אין חולק כי העילות שהניעו את המשטרה להמליץ על שלילת רשיון הנשק של העותר נבעו משני אירועי תקיפה שבהם היה העותר מעורב. האחד – מיום 13.7.15: במהלך ישיבת ועד שכונת רמת אביב ג', תל אביב, גבה טורא בין העותר לבין חבר ועד אחר. לדברי העותר, הטיח בו חבר הוועד מלים קשות קבל עם ועדה והעותר בתסכולו שפך כוס מים על חבר הוועד. בגין אירוע זה הוגש נגד העותר כתב אישום בעבירה של תקיפה סתם; השני – מיום 22.10.15: בין העותר, המנהל את המרכז המסחרי "אלרם" ברמת אביב, לבין בעל עסק ניצת ויכוח. בעל העסק התלונן על כך שאיזור בית העסק שלו אינו נקי כראוי. לדברי העותר, במהלך ויכוח זה, הניף בעל העסק את אגרופיו כלפי העותר וקרא לעברו קריאות גנאי והעותר הדף את בעל העסק מתוך חשש לבטחונו. אגב כך, נתן העותר מכה בפניו של בעל העסק וגרם לו שריטה מדממת בלסת, שהצריכה טיפול רפואי. בגין אירוע זה הוגש נגד העותר כתב אישום בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש.

לטענת העותר, צפויים ההליכים הפליליים נגדו להסתיים בהסדר טיעון שעיקרו אי הרשעה, תשלום פיצויים וכן של"צ.

העותר סבור כי ההחלטה שניתנה בערר, אינה סבירה. החלטה זו קבעה כי בנסיבות העניין בשים לב לכתבי האישום, ובאיזון בין אינטרס העותר לשאת נשק לבין האינטרס הנוגד בדבר הגנה על שלום הציבור וביטחונו, נתונה הבכורה לאינטרס האחרון. חוסר הסבירות נובע הן מאי זימון העותר להעלות טענותיו בטרם ההחלטה והן בגין טיב הראיות ששימשו את המשיב בהחליטו לשלול את הרישיון רק על סמך הגשת כתבי אישום שטרם נתבררו וממילא העותר טרם הורשע בגינם.

המשיבה דוחה את טענות העותר. לשיטתה, אין להתערב בשיקול הדעת המקצועי של הרשות המוסמכת, במיוחד עת לא נפל פגם לא בדרך הפעלתו ולא בתוכנו. כך, שמיעה בכתב של טענות העותר, די בה על פי ההלכה הפסוקה (סעיף 45 לכתב התשובה).

זאת ועוד, החלטה מנהלית יכולה להתבסס על ראיות מנהליות ובענייננו – כתבי האישום מהווים ראייה מנהלית ואין צורך בהרשעה בפלילים על מנת לקבוע שהראייה שבבסיס ההחלטה היא החלטה איתנה. לא זו אף זו, יש והחלטת הרשות מתקבלת על סמך ראיות מנהליות פחותות בעוצמתן מכתבי אישום ואף זיכויו מאישום של בעל רישיון כלי נשק, אינו הופכו לחסין משלילת רישיונו (עע"מ 3792/14 רופל נ' המשרד לבטחון פנים, ניתן ביום 23.3.15, פורסם במאגר נבו).

לאחר שמיעת טענות הצדדים, סבורני כי לא אוכל להיעתר לעתירה.

טענתו המרכזית של העותר היא שההחלטה לשלול את רישיונו פגומה מחמת שנתקבלה אגב פגיעה בזכות הטיעון שלו. העותר סבור כי היה על המשיבה לאפשר לו לטעון פרונטאלית לפניה, עובר לקבלת ההחלטה לשלילת הרישיון וכתנאי מוקדם למתן החלטה כאמור. ולא היא. אכן, אפשר ומוטב היה לשמוע את העותר עובר לקבלת ההחלטה, אולם ההלכה הפסוקה היא כי שימוע מאוחר יכול להכשיר פגם (אם אירע) באי קיום שימוע מוקדם (רע"פ 4398/99 הראל נ' מדינת ישראל, פ"ד נד (3) 637, 644 – 646 (2000)). יתירה מזאת. לא אחת נפסק כי שימוע אינו חייב להיערך בעל פה ויש ושימוע בכתב יספיק על מנת לקיים את החובה לשמוע את הצד העלול להיפגע (בג"צ 3669/05 מטר נ' מפקד כוחות צה"ל בחבל עזה, פ"ד נט (2) 846, 854 (2005); בג"צ 10307/08 איגוד חברות הפירסום נ' הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, ניתן ביום 8.12.08, פורסם במאגר נבו; עע"מ 4231/12 בוטובסקי נ' משרד הפנים, ניתן ביום 7.7.13, פורסם במאגר נבו; דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך א 519 ה"ש 211 (2010)).

הטענה הנוספת שהעלה העותר מבקשת לתקוף את טיב הראיות שעליהן ביסס המשיב את החלטתו. אף כאן חוששני כי הדין אינו עם העותר. אכן, החלטת המשיב לא התבססה על הרשעת העותר בפלילים. אולם, אין בכך כל צורך. החלטת המשיב נטועה עמוק בקרקע המשפט המנהלי. ההחלטה אמורה להתבסס על ראיות מנהליות. ראיות אלה אינן הראיות המקובלות במשפט האזרחי ולבטח לא במשפט הפלילי. עסקינן בראיה אשר רשות סבירה הייתה סומכת עליה לצורך קבלת החלטה (בג"צ 987/94 יורונט קווי זהב (1992) בע"מ נ' שרת התקשורת, פ"ד מח(5) 412 (1994)). בעע"מ 1758/10 לשכת עורכי הדין בישראל נ' שגיא, ניתן ביום 15.8.11, פורסם במאגר נבו, נפסק בהקשר זה כי "...אין הרשות רשאית לבסס החלטה הפוגעת בזכויות אדם על ראיות שהן בגדר שמועה בלבד, הנעדרות כל ביסוס ..., אך ראיות אחרות אשר רשות סבירה הייתה מסתמכת עליהן, יכולות, ולעתים אף צריכות להילקח בחשבון בטרם קבלת ההחלטה. כל ראיה לפי משקלה. המשקל הנדרש מן הראיה על מנת שניתן יהיה לבסס עליה את ההחלטה, משתנה בהתאם למהות ההחלטה ועוצמת פגיעתה בזכויות אדם מוגנות ...".

בענייננו, העותר אכן לא הורשע בפלילים. אולם אין בכך כדי להפקיע את סמכות המשיב. יש ורישיונו של אדם להחזיק נשק יופקע גם אם לא הוגש נגדו כתב אישום בתום חקירה משטרתית (עע"מ 3792/14 רופל נ' המשרד לביטחון פנים, ניתן ביום 23.3.15, פורסם במאגר נבו).

השאלה הרלוונטית היא אם היו בידי המשיב ראיות מנהליות לביסוס החלטתו, ודומה כי על עובדה זו לא יכול להימצא חולק, שכן העותר עצמו אינו כופר באירועים שהובילו להגשת שני כתבי אישום נגדו (אם כי הוא מפרט בטיעוניו בנוגע לנסיבות שאפפו אירועים אלה). זאת ועוד. אין כל טענה כי העותר עשה שימוש כלשהו בנשקו אגב אותם אירועים שהובילו להגשת כתבי האישום נגדו. העותר סבור כי באין כל קשר כאמור – לא היה המשיב רשאי ליטול את רישיונו. איני סבור כן. חששו של המשיב מפני העותר התעורר מחמת שני אירועים שמועדיהם סמוכים זה לזה (13.7.15; 22.10.15), אשר בהם העותר אכן לא עשה שימוש בנשקו אלא בידיו בלבד, אולם לכאורה מלמד הדבר על סיכון כלשהו הנשקף מן העותר, סיכון שהמשיב אינו נכון להסכין עימו נוכח גישתו הזהירה והמחמירה בעניין רישונות כלי נשק (פרשת רופל, בפסקה י). בפרשת שללם אכן נפסק כי לשם הצדקת הפקעת רישיון לנשיאת נשק, לא די בחשש לשימוש שלא כדין בנשק, אלא יש להצביע על סיכון ניכר אותו יש להוכיח באופן משכנע ללא ספקות סבירים (שם, בעמ' 330) ובנסיבות דשם, חלפו שנים אחדות בין הרשעותיו בפלילים לבין הסירוב לחדש את רישיונו. המשיב סבר כי אכן סיכון נשקף מהחזקת נשק בידי העותר, מחמת אותן עבירות אלימות לכאורה שבהן היה הוא מעורב, ואין לומר כי חששות המשיב בעניין זה קלוטים, בעת הזו, מן האוויר (וכשלעצמי, סבורני כי חלוף הזמן יקהה עוקצו של החשש האמור).

לא נעלמו הימני עברו החיובי של העותר ופעולותיו למען בטחון המדינה ונספחים ט – י"ב לעתירה – יוכיחו. אני סבור כי החלטת המשיב צריכה להוות הערת אזהרה לפני העותר (אשר אין לי ספק שהבין והפנים את משמעות התנהגותו) ועם זאת – בבוא היום, עת ייתם ההליך הפלילי הננקט נגדו (והדבר צפוי להיות בחודש נובמבר 2016), עת ישוב העותר ויבקש מחדש רישיון לכלי נשק, יעמוד לזכותו האמור לעיל והמשיב יהא נכון לשקול בחיוב מתן רישיון נשק לעותר. עם זאת, איני יכול לומר כי החלטת המשיב בדבר שלילת הרישיון כיום, היא החלטה הנגועה באי-סבירות קיצונית וכי יש לבטלהּ.

התוצאה היא אפוא כי בכפוף לאמור לעיל, דין העתירה להידחות. אין צו להוצאות.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ