אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> עת"מ 57918-01-14 מ. מ. פוריידיס נ' ועדת הערר המחוזית מחוז חיפה ואח'

עת"מ 57918-01-14 מ. מ. פוריידיס נ' ועדת הערר המחוזית מחוז חיפה ואח'

תאריך פרסום : 07/08/2014 | גרסת הדפסה
עת"מ
בית המשפט המחוזי שבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
57918-01-14
10/07/2014
בפני השופט:
דר' מנחם רניאל

- נגד -
עותרים:
מ. מ. פוריידיס
משיבים:
1. ועדת הערר המחוזית מחוז חיפה
2. הועדה המקומית לתכנון ובניה שומרון
3. שריף הנדי

פסק דין
 

 

רקע:

 

1. זו עתירה מינהלית כנגד החלטת המשיבה 1, ועדת הערר לתכנון ולבניה מחוז חיפה (להלן: ועדת הערר) מיום 26.11.13 בתיק ערר 161/13 הינדי שריף נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה שומרון, וכנגד החלטת ועדת הערר מיום 6.2.14 בבקשה להבהרת ההחלטה. העותרת מבקשת לבטל החלטות אלה.

 

2.הערר שהוגש היה על החלטת הועדה המקומית לתכנון ולבניה שומרון (להלן: הועדה המקומית) להשהות את החלטתה בבקשה שהגיש הינדי שריף (להלן: שריף) ללגליזציה למבנה מגורים ומתן רישוי לחניה לרכב, המקורה בגג רעפים, במקרקעין הידועים כחלקה 2 בגוש 11277 ברחוב 5 בפרדיס. הועדה המקומית החליטה להשהות את הבקשה עד להשלמות ותיקונים, מכיוון שלא פורסמה הקלה לתוספת שטחי שירות; לא שוקפו חלק משטחי שירות ועיקרי הקיימים במקרקעין; יש בבקשה חריגה משטחי שירות המותרים לפי תוכנית ש/391, ללא פירסום הקלה ונקיטת הליכים לפי סעיף 149 לחוק; יש להציג תוכנית פיתוח מלאה; יש לסמן חתעים וחזיתות מגבול המגרש ולסמן קווי בנין באופן ברור; יש לכלול בחישובי השטחים את החסן הבנוי ולקבל הסכמת השותפים. שריף טען בפני ועדת הערר, שהשהיית הבקשה מהווה דחייה דה פקטו של הבקשה.

 

3.לאחר הגשת הערר, התכנסה הועדה המקומית לדיון נוסף, בבקשה להיתר מתוקנת, לאחר פירסום הקלה ולאחר שהוגשו שתי התנגדויות, על ידי העותרת ועל ידי אדם נוסף. הועדה המקומית החליטה לקבל את התנגדות העותרת, מכיוון שגובה מבנה החניה שגגו משופע מגיע לכ- 3.4 מ', בניגוד להוראות תוכנית ש/391 המגבילה ל- 2.60 מ' ולתקנות סטיה ניכרת. אשר לנגישות את מבנה החניה, החליטה הועדה המקומית, שלא ניתן לגשת אל מבנה החניה באמצעות שביל הולכי רגל לאור המגמה התכנונית להרחיב את שבילי הולכי הרגל לדרכים משולבות, שתמנע על ידי החניה המבוקשת. עוד החליטה הועדה שאין הצדקה תכנונית להגדלת שטחי השירות בהיקף כה גדול, מעבר ל- 25 מ"ר המותרים בתכנית, מיוחד כאשר הקלה זו לניוד שטחי בניה מעיקרי לשירות מבוקשת לצורך הכשרת בניה בלתי חוקית, ובמבחן "המגרש הריק" לא היתה מאושרת הקלה כזו לו התבקשה טרם הבניה.

 

4. בדיון בפני ועדת הערר, הבהירה הועדה המקומית, שהיא מתנגדת רק לשינוי החניה הקבועה בהיתר הבניה המקורי משנת 1996 למחסן, ולקביעת חניה אחרת תחתיה בחריגה מקווי הבנין. ועדת הערר קבעה, ובדין, שהמבחן הרלבנטי לדיון להכשרת מבנה בדיעבד, הוא מבחן "המגרש הריק" (עע"מ 9057/09 דן איגנר נ' השמורה בע"מ). ועדת הערר קבעה שמבנה החניה הוא בשטח של 35 מ"ר שמניינם הובא בחשבון השטחים העיקריים ומצוי במרחק של כ- 1 מ' משביל האספלט. ניתן לבנות במגרש 80%, דהיינו 1,956 מ"ר, ובנויים בו כעת שטחים עיקריים ושטחי שירות בהיקף של כ- 1,480 מ"ר.

 

5.ועדת הערר קבעה, שבמצב דברים זה, בשים לב לניצול החסר של השטחים, לבניה הקיימת משני עבריו של השביל ולרעיון התכנוני העומד בבסיסו, של אפשרות לקרב את החניה בתחום קווי הבנין, כמבואר בתוכנית, מדובר בתכנון סביר שניתן לאשרו גם לפי מבחן המגרש הריק. אשר לטענת העותרת בדבר הכוונה להרחיב את השביל כדרך משולבת, נקבע שרוחבו הנוכחי הוא 3 מ' ותואם את תקנות משרד התחבורה בדבר רוחב מינימלי לשבילים כאלה, ושנית, ייתכן שהיה בדברים טעם אילו הקפידו על קווי בנין רחבים, אבל הן בחלקה זו והן בחלקה שמצפון לה בנויים המבנים בקווי בנין מצומצמים, כך שהרחבת השביל תהא כרוכה בהריסת הבתים, ולפי התכונית החלה ניתן להתקרב לקו הבנין מכוח התכנית, כך שתכנון הרחבת השביל אינו ריאלי.

 

6. ועדת הערר סיימה דבריה בתמיהה על מעורבות העותרת, המועצה המקומית, שהתנגדה לבקשה אף שבא כוחה הבהיר שאינו מכיר מקרה דומה. ועדת הערר הביעה תקוותה שאין בבסיס ההתנגדות סכסוכים אישיים בין שריף לגורמים במועצה. אחזור לענין זה בהמשך.

 

7. לאחר מתן ההחלטה, ביקשה הועדה המקומית מועדת הערר להבהיר החלטתה, לאור העובדה שנקבע שחלה תוכנית ש/391 המאפשרת מבני חניה בגובה עד 2.60 מ', וועדת הערר התקשה להבהיר אם יש להוציא את ההיתר, לפי הערר שהתקבל, בתנאי שהגובה המירבי של החניה יותאם להוראות התוכנית ולא יעלה על 2.60 מ'. ביום 6.2.14 ניתנה החלטה בבקשת ההבהרה. ההחלטה ניתנה בכתב יד וחתומה עליה רק עו"ד מיכל גלקין- גולן, מ"מ יו"ר ועדת הערר, ולפיה: 1. לענין החניה הרי שמדובר בשטח עיקרי כפי שפורט בהחלטה והערר בענין זה התקבל, בעוד הזכות עפ"י התוכנית היא לשטח שירות. לפיכך הגובה המבוקש – אושר".

 

הבהרת החלטת ועדת הערר:

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ