אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> עת"מ 5589-05-16 שמחוביץ נ' ועדת ערר לתכנון ובניה מחוז ירושלים ואח'

עת"מ 5589-05-16 שמחוביץ נ' ועדת ערר לתכנון ובניה מחוז ירושלים ואח'

תאריך פרסום : 26/09/2016 | גרסת הדפסה
עת"מ
בית המשפט המחוזי ירושלים כבית-משפט לעניינים מנהליים
5589-05-16
20/09/2016
בפני השופט:
ד"ר יגאל מֶרזל

- נגד -
עותר:
בצלאל שמחוביץ
עו"ד אהוד עמרם
משיבים:
1. ועדת הערר לתכנון ולבנייה מחוז ירושלים
2. הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים
3. יונתן משולם בנדהיים

עו"ד תומר פרידמן
עו"ד הדס יצחקי ואח'
עו"ד שמואל פיינגולד
פסק דין

העתירה

  1. העתירה שבכותרת מכוונת נגד החלטת ועדת הערר המחוזית לתכנון ולבניה מיום 10.3.2016. בהחלטה זו, דחתה ועדת הערר את הערר שהגיש העותר נגד החלטת הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים. עיקרה של החלטת הוועדה המקומית לתכנון ולבניה שנותרה על כנה בעקבות דחיית הערר, הוא אישור של שינויים פנימיים בחלל הגג המתייחס לנכס המצוי בירושלים וזאת "על מנת לאפשר לבנות חדר מחוזק". הערר נדחה בוועדת הערר, הן בשל השיהוי בהגשתו והן לגופו.

  2. הטענה המרכזית שבעתירה היא שוועדת הערר לא הייתה צריכה לדחות את הערר שהוגש. בכל הקשור בסוגיית השיהוי, טען העותר שהוא לא ידע על החלטת הוועדה המקומית לתת את היתר הבניה עד שלב מאוחר. הוא היה זקוק לפרק זמן נוסף כדי לקבל מידע מן העירייה ולכן הוא הגיש את הערר באיחור מסוים. לב טענת העותר היא שיש לראות במשיב 3 שקיבל את היתר הבניה מהוועדה המקומית ובנה לפיו – כ"חוטא שיוצא נשכר". כך הדבר, נוכח ההליכים הקודמים שהיו קודם להחלטת הוועדה המקומית: הן החלטות קודמות של ועדת הערר והן פסק דין של בית המשפט לעניינים מנהליים (פירוט יובא בהמשך). צבר החלטות זה, לרבות עמדות של גופי הייעוץ המשפטי כמו גם החלטות קודמות של מהנדס העירייה – כל אלה גם יחד היו צריכים להוביל למסקנה שלפיה גם אם יש שיהוי אובייקטיבי וסובייקטיבי, הרי שמדובר בפגם בחוקיות ההחלטה וכדי ביטולה בנסיבות המקרה הכוללות.

    דיון והכרעה

  3. עיינתי במכלול החומר שלפניי ושמעתי בהרחבה את עמדות ב"כ הצדדים. הגם שנסיבות המקרה מעוררות תהיות ושאלות, והדברים מצאו ביטוי גם בהערות בית המשפט במהלך הדיון ובסופו, מסקנתי בסופו של יום היא שלא קיימת עילת התערבות בהחלטת ועדת הערר ולכן דין העתירה להידחות. תחילה יש לציין, שהעותר טען בבית משפט זה טענה שלפיה לא היה מנין חוקי בישיבת הוועדה המקומית. ואולם כפי שטענו המשיבים, מדובר בטענה חדשה שלא נטענה בערר וגם לא נדונה והוכרעה ממילא. עולה על פניו מתשובת המשיבה 2 שמדובר בטענה חסרת בסיס. כך או אחרת, אין צורך להכריע בה משעה שמדובר כאמור בטענה חדשה. עוד יש לציין, שהעותר טען בעתירתו שהחלטת הוועדה המקומית ניתנה בחוסר סמכות היות שמדובר בסטייה ניכרת מהתוכנית. אך עניין זה זכה להתייחסות בהחלטת ועדת הערר בשים לב לעובדה שבמבט מחוץ למבנה אין משום שינוי למצב הקיים. לפיכך מדובר בהקלה ולא מעבר לכך. העותר בטיעוניו לא הקים כל עילת התערבות בקביעה מקצועית זו של ועדת הערר ואין אפוא עילת התערבות בה.

  4. על רקע זה, העניין המרכזי הדורש התייחסות אפוא בעתירה זו הוא סוגיית השיהוי והחלטת ועדת הערר לדחות את הערר שהגיש העותר מטעם זה של שיהוי.

    השיהוי הסובייקטיבי והשיהוי האובייקטיבי

  5. על נתוני היסוד בעניין השיהוי אין למעשה מחלוקת לפניי. החלטת הוועדה המקומית ניתנה ביום 22.2.2015. בעקבותיה הוצא היתר בנייה ביום 11.8.2015. עבודות הבניה לפי ההיתר החלו עוד בחודש אוגוסט והושלמו. הבקשה להארכת מועד להגשת הערר הוגשה רק ביום 8.2.2016. ועדת הערר קבעה, בלא עילת התערבות, שהערר שהוגש לפניה נגוע בשיהוי סובייקטיבי. זאת שכן אפילו אם החלטת הוועדה המקומית לא נמסרה כנדרש לעותר (ההחלטה נשלחה בדואר רגיל ולא בדואר רשום) – הרי שמעת שהעורר ידע על תחילת הבניה ועד להגשת הערר חלף פרק זמן משמעותי. העורר טען שהחשד שלו בדבר הבנייה התעורר רק בתחילת חודש נובמבר 2015. הערר יחד עם בקשה לארכה הוגש כאמור ביום 8.2.2016. כל זאת מעבר לתקופת 30 הימים שלפי סעיף 152 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965.

  6. נוסף על כך, מדובר בשיהוי אובייקטיבי. המשיב 3 קיבל היתר בניה כאמור עוד בחודש אוגוסט 2015. עבודות הבניה בוצעו לפי ההיתר – והסתיימו. ועדת הערר קבעה אפוא בלא עילת התערבות שהמשיב 3 היה רשאי להסתמך על ההנחה שהוועדה המקומית המציאה את ההחלטה במועד. הגשת הערר במועד שבו הוא הוגש משמעו שיהוי אובייקטיבי של שנה מאז החלטת הוועדה המקומית וחצי שנה מאז קבלת היתר הבניה. אין בעתירה שלפניי טענות של ממש בהתייחס לשיהוי האובייקטיבי ולשיהוי הסובייקטיבי. גם אם העותר ביקש לקבל מסמכים נוספים, הרי שבנסיבות אלה של חלוף פרק זמן כה משמעותי – ובמיוחד לנוכח ההליכים הקודמים אף לשיטת העותר – היה עליו להזדרז ולפנות לוועדת הערר במועד מקודם יותר. ובמישור האובייקטיבי, ברי שהמדובר בהסתמכות של ממש על היתר בניה שניתן תוך שהבניה הושלמה ובחלוף פרק זמן כה משמעותי. הסעד שהתבקש אפוא מבית משפט זה – והוא הסעד של ביטול החלטת הוועדה המקומית מיום 22.2.2015 וכן ביטול היתר הבניה שניתן בחודש אוגוסט 2015 – הוא סעד בעייתי נוכח השיהוי הסובייקטיבי והשיהוי האובייקטיבי.

    מישור החוקיות

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ